מה היה קורה אם…..

10/05/2019 131 צפיות אין תגובות

כן אני גיני ווזלי. שנה חמישית. חג המולד.
היינו בדרך לחג המולד במחילה שאוכלי מוות תקפו אותנו, אני לא יכולתי להגן על עצמי בעזרת קסם אז נאלצתי לסמוך על חברי המסדר שכשלו. (אני אוהבת להתלונן מזהירה מראש הרבה תלונות יבוא בהמשך). אוכלי המוות תפסו ביד שלי והתעתקנו. וכמו שאני תמיד עושה אני רטנתי. הם זרקו אותי לצינוק. היה שם קר. וולדמורט נכנס בשקט ובדממה ריתק אותי לרצפה, הייתי בהתחלה המומה. (החלקים הבאים יש אונס זה לא גס במיוחד אבל מזהירה מראש. הערת כותבת). הוא הוריד את החצאית ואת הגרבונים שלי ומשך בגסות בתחתון שלי. מסמן לי בעזרת חיוך מה הוא עושה, השתחררתי מהלם וניסתי להתנגד אבל הוא היה חזק ממני מאוד והרבה יותר גדול ממני. דחף את עצמו לתוכי. לא ננתי להעצמי לצרוח או לגנוח למרות שהוא דרש את זה ממני. “קרשיו” אמר וולדמורט. התפלתי על הרתפה בכאב. הוא הלביש אותי ויצא בחיוך ככאלו אני איזו בובת מין. חשבתי על זה שהארי יבוא לעזור לי אני רק צריכה להחזיק מעמד. כן אני יודעת אני טיפשה יכולתי להתעתק אבל לא חשבתי על זה מרוב הלם וטיפשותי. בלטריקס נכנסה והתעללה בי. נחמדה מאוד מצידה נכון. היא השתמשה בשרביט שלה, בבעיטות במכות, בסכין. זה נמשך ככה כול החג נחמד לי מאוד. וולדמורט היה נכנס כדי לאנוס אותי, אוכלי המוות שלו הי משחקים בי כרצונם ובשלב מסום כבר לא יכולתי להתנגד. שזה נשמך במשך שבוע ואין לך אפשרות למים או אוכל או מקלחת או מיטה נורמאלית. הכוח שלך אוזל במיוחד שהמטרה היחדה שלי הייתה להשאר בחיים. ירדתי במשקל באופן דרסטי מאוד. תוך שבוע 29 קילו. אני יודעת. אם אתן רוצות לרזות במיהרות אולי זה הדרך שלכן לא שאני ממליצה על עינויים אבל הבנו את הרעיון הכללי. לא היתי שמנה קודם כן הייתי יחסית ממוצעת במשקל שלי. לא הייתי בטוחה שאני יוכל להשתחרר מהמרתף הזה. השיער האדום הבוהק שלי אבד מצבעו הבוהק והפף ללבן כסוף ולא נראה טוב כמו שזה נשמע. העור הלבן שלי וחוויר היה הרבה יותר חיוור מה שלא חשבתי שאפשרי. צדקתי הארי בא להציל אותי. “תתן לי אותה”אמר הארי. וולדמורט גרם לי לרחף באוויר הפוכה והוא הראה אותי להארי רמוס ואבא שבאו אותו. שנראו המומים. “היא כבר לא תועיל לכם,היא כבר לא נראה לי חיה”צחק וולדמורט ברשעות. “תתן לי אותה”אמר הארי והפעם בכעס שמעולם לא שמענו בקולו. וולדמורט צחק והפיל אותי. הארי תפס בי. הוא ליטף את פניי. “עכשיו תמות”אמר וולדמורט. “עכשיו” אמר הארי.רמוס ואבא תפסו בהארי והם תעתקות איתי. אימא התחוורה לגמרי שהיא ראתה אותי. היא טיפלה בי אבל לא חזרתי לעצמי למרות שהפצעים על הגף החלימו כמעט לגמרי וכבר לא יכולתי להרגיש. הצבע שיער שלי כמעט חזר לאיך שהיה קודם.הם הושיבו אותי על כיסא מסביב לשולחן עם אוכל מולי. הייתי רעבה אבל כול מה שיכולתי לעשות זה לנעוץ את המבט שלי באוכל. “גיני את צריכה לאכול יקירה”אמרה אימא. הרמתי מבט ללא מילים. הייתי שבורה מפנים שלדבר לא יכולתי.”אולי היא השתגעה, האנשים יכולים להתשגע רק משעה או אפילו יום היא עברה שבוע”אמר רון. “שלא תעז אפילו לומר את זה לבת שלי רון”נזפה בו אימא. “אימא אולי נקח אותה לבית חולים זה יהיה לה טוב”אמר רון.”שלא תעז רון אוכלי המוות יהרגו אותה שם”אמר אבא. איזה תמיכה נכון. הארי הביט בי בחיוך. אני הרמתי מבט וחייכתי חיוך קטן שבקושי היה אפשר לראות אבל הארי ראה אותו. הארי עבר לשבת לידי. לקח עם המזלג שלי אוכל מהצלחת שהייתה לידי והניח אותה ביד שלי ואני נסיתי להרים אותו. “רואה היא בסדר”, אמרה אימא. נעצתי בה מבט קצר. הארי עזר לי להרים. אחרי האוכל המשכתי לשבת כאילו אני משותקת ולא יכולה לזוז מבלי עזרה. לא כי לא יכולתי לקום אלא כי לא רציתי כאב לי שהייתי קמה מהמיטה או מהכיסא. יכולתי לראות בעיניים של הארי את הדאגה הבלתי פוסקת שלו כלפיי. אימא דאגה לי לא פחות מהארי ומה אנחנו מצפים אני הבת שלה לא. הדבר שהיה הכי קשה שהם ביקשו ממני לספר על מה שקרה. במרתף. איפלו להביט בהם לא יכולתי . “אני מקווה שלא השתגעת”אמר רון . “רון אתה לא עוזר במיוחד”אמרה הרמיוני. לקחתי צלחת וזרקתי עליו. אני חייבת לציין שזה היה נחמד לזרוק עליו משהו . הגיעה לו. להגיד שאני משוגעת זה נורא ואיום. הארי התחיל לצחוק “הארי”אמר רון שהיה מבוהל והרמיוני שהרחיקה ממני את הכלים האחרים שהיו על השולחן. הסתכלתי על הארי והתחלתי לצחוק גם. לא נראה שהיה כול כך משנה לי שכולם הסתכלו עליי המומים. “אני יכולתי למות מהצלחת”אמר רון בזעם. “וזה מה שמצחיק”מלמלתי בחיוך. “את בסדר”שאל פרד. “לא אבל אני אהיה”אמרתי.
חזרתי לתפקד,לדבר,לחיות ולהיות אני. ישבתי בחדר וקראתי ספר.הרגשתי יד נכנסת לשיער שלי. הרמתי מבט וראיתי את הארי מולי. “דאגתי לך”אמר הארי. “באמת”שאלתי. “כן” אמר הארי. “אני ידעתי שתבוא”אמרתי. “אני “אמר הארי. “אתה מה “שאלתי בתקווה לשמוע את מה שאני רוצה לשמוע. “אני אני “גמגם הארי. “כן”אמרתי במתיחות. “אני אוהב אותך”אמר הארי מהר. הבנתי כול מה שהוא אומר למרות שהוא דיבר מהר. “אני אוהבת אותך גם”אמרתי. הארי ליטף את פניי ונישק אותי. נישקתי אותו בחזרה. זה הרגיש טוב ונכון באותו רגע. “את מוכנה לחזור להוגרוס”שאל הארי. “לא” עניתי. “את בטוחה”שאל הארי. “לא יודעת הארי לא הייתי בחוץ עדיין. אני חצי חווירת חלק מהאורות והרעשים גורמים לי לכאבי ראש ורצון להקיא לא לדבר על זה לאני אצטרך לפגוש הרבה אנשים שפה בבית יש יותר מדי וקשה לי. יש לימודים והשנה יש בגוריות ואני לא מצליחה להחזיק את העט כמו שצריך ובטח שלא לכתוב אני לא בטוחה שאני אוכל להיות שם הארי”אמרתי. “אני בטוח שתסדרי”אמר הארי וליטף את פניה.

מה היה קורה אם…..
דרוג הסיפור 4.3 | 4 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך