מראה מראה שעל הקיר

Li sha 18/10/2020 79 צפיות 2 תגובות

מעשה ברווקה שישבה לבדה בסלון עם פיג’מה וקערת גלידה ביד.
התמרמרה על חייה ולא הייתה יכולה לענות על השאלה: “למה היא לבד”.

ישבה וחשבה
“אולי זה בגלל האוזניים הקטנות?”
“אולי זה בגלל שיש לי גזים אחרי שאני אוכלת כרוב?”
“אולי זה בגלל שאני קנאית?”
“אולי זה בגלל שאני אומרת לא?”
“ולמה בכלל אני אומרת לא? למה אני מתכוונת בעצם כשאני אומרת לא?”

כך ישבה, חשבה והרגה את עצמה בפילוסופיות שאפילו אריסטו היה אומר לה שהיא חופרת ואפלטון היה מתהפך בקברו.

לפתע קול קרא לה מחדר השינה:
“רווקה רווקה גשי נא אליי”.
הרווקה הניחה את קערת הגלידה, ניגבה את הידיים על גופה וליכלכה את הפיג’מה.
לאחר מכן הלכה לחדר השינה.

“פסססט פסססט, כאן כאן, אני כאן”.
הרווקה הסתובבה והנה לפתע המראה דיברה.

רווקה: מראה מראה שעל הקיר
מראה: תעצרי!
רווקה: מה קרה?
מראה: כל הפתיחה הזאת מזכירה לי את המכשפה ההיא ואני בטראומות מזה שלא תהיי לי עכשיו כזאת שרודפת אחרי שלמות כי בפעם האחרונה שזה קרה זה לא כל כך עבד.

רווקה: טוב אז מראה למה קראת לי?
מראה: סתם היה לי משעמם והייתי בטוחה שאת בסלון בוכה על מר גורלך.
רווקה: בשביל זה קראת לי? כי משעמם לך?
מראה: את מעדיפה לברבר בירבורים עם עצמך?
רווקה: תלוי
מראה: מה תלוי?
רווקה: את!

מראה: יפה לך לשמור על חוש הומור במצב שלך.
רווקה: המצב שלי? תסתכלי על עצמך! אין לך לאן לזוז.
מראה: בדיוק! ולך יש מליון אפשרויות ואת בוחרת לשבת בבית ולהתמרמר מירמורים.
מה עם אריק?
רווקה: גמד
מראה: ומה עם רועי?
רווקה: שפן פחדן
מראה: ומה עם יותם?
רווקה: חמור
מראה: זה נשמע כאילו יצאת עם יצורים מהאגדות. קטעים איתך.

רווקה: יפה לך לשמור על חוש ההומור אחרי שנים מאז התקופה הנהדרת שלך עם שלגיה.
מראה: אל תזכירי לי, אני נשרטת כשאני נזכרת במכשפה ההיא.
רווקה: תפוח מורעל לא יעזור לי למצוא נסיך?
מראה: במקרה שלך אפילו כרוב לבן תמים לא יעזור…. כמה גזים….

רווקה: אז מה כן?
מראה: תסתכלי על הצד החיובי, הרי בסוף ימי הרווקות שלך יסתיימו. את תמצאי מישהו ותלדי הרבה ילדים. עדיף לך לישון כמה שיותר כי כשהם יוולדו, המיטה תהפוך לחלום מתוק שרחוק מלהתגשם.
רווקה: מאיפה לך הביטחון? ומאיפה את יודעת שזה מה שיקרה?
מראה: אני מראה שכבר ראתה המון רווקות לפנייך…

מראה מראה שעל הקיר
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

אהלן, הכתיבה שלך מאוד מקורית, הומוריסטית וחריפה! אהבתי את הרעיון המקורי, הדיאלוג הקולח והדמויות החיות.
יש מימד שאני מרגישה שאבד לך בסיפור, וחבל: כי הוא כל כך מקסים. צורת הדיאלוג הזאת של-
שם: טקסט
שם: טקסט
היא בעיניי רצח של טקסט ספרותי, אלא אם כן באופן ברור, מדובר בטקסט שנועד לבמה, תיאטרון או קולנוע (שוב, לטעמי). בעיניי, דווקא למחוק את הפורמט הזה, וליישב הכל ביחד יכול ליצור הקבלה מעניינת, בין המראה ובין הדוברת, שאולי דבריהן מתערבבים. אני גם חושבת צורה “רגילה” של טקסט הייתה מפנה מקום לקצת תיאורים, רגשות ועניינים טקסטוטליים ספרותיים אחרים שהיו יכולים להוסיף קצת תיבול לסיפור – לא שהוא תפל! אבל חסר פה ושם.
והערה אחרונה חביבה – הסיפור כזה שנון, אבל הסוף פשוט נופל על הפרצוף. לטעמי, הוא מגיע משום מקום, ובעצם יוצא שהסיפור קורה-קורה-קורה, ואז פשוט מפסיק לקרות. לא מוביל לשום מקום ולכאורה “נקטע” באמצע.
הייתי עוברת על זה קצת, עורכת, והופכת את הסיפור הנהדר שלך לאפילו עוד יותר נהדר!

בהצלחה :)

18/10/2020 17:06

    איזה כיף שכתבת לי❤
    תודה רבה על ההערות הבונות.
    מעריכה זאת מאוד!

    19/10/2020 12:52
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך