לכל ארבעת הרוחות

26/05/2019 174 צפיות 2 תגובות

כשהלכת לא נשאר מקום לנשום
כשהלכת הכוכבים סירבו להחזיר אור
כשהלכת לא ידעתי לאן ללכת עכשיו, באיזו דרך להמשיך. הרי הייתה לנו דרך משותפת והיא התדרדרה לתהום ואם אעז לעשות צעד אחליק גם אני לאין ידוע.
אולי יום אחד נתאחד שוב בירח, בשמש או בשביל כלשהו בחלל.
הלב שלי נעמד דום ברגע שמוחי הבין שאנחנו לא לא אחד יותר, ברגע שכבר הבנתי שאתה השמעת באוזני: אני לא אוהב אותך יותר.
כשהלכת, משקל כבד כיסה את עיניי.
כשהלכת נפלתי לריצפה והיתפתלתי מכאבים עזים שלא ידעתי מאיפה הם באים כדי שאוכל לתקוף אותם בחזרה. לא התכוונתי לוותר לכאב, אבל הוא תפס אותי בלי טיפת חמלה ושבר אותי לאלפי חלקיקים. הכאב חדר לכל מילימטר בגופי וחתכים קטנים ועמוקים הופיעו החל מקצות האצבעות עד החלקים הפנימיים.
לא יכולתי לצעוק ולבקש עזרה רק רציתי שהסיוט הזה יגמר כבר.
כהצלחתי שוב לנשום, נשבעתי שלא אפקיד יותר את ליבי בידי שום יצור אנוש. סגרתי אותו בתוך תיבה וזרקתי לים לתוך ההמון האין סופי.

לכל ארבעת הרוחות
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (2)

אהבתי ממש את הכתיבה שלך!
זה הרגיש לי כל כך soreal

29/05/2019 15:42

    תודה 3>

    30/05/2019 10:51
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך