מעבר לנהר

29/12/2019 81 צפיות אין תגובות

“שם נחיה בבית מנייר
מעבר לנהר, רחוק מכל דבר
לא יהיה חסר לנו דבר
מעבר לנהר, מעבר לנהר אם רק תבחר”

השיר הזה מתנגן בפלייליסט שלי, בלופים מטורפים.
בכל פעם מחדש שמגיע הבית הזה אני נסחפת בדמיון.. נעלמת במחשבות על הבית שיכל להיות לנו, שם. מעבר לנהר.
לא יהיה חסר לנו דבר..
ותוהה לעצמי..
אם הבחירות שעשיתי בחיי היו נכונות, אם זו הייתה הדרך.
ואם הייתי בוחרת אחרת?
אם עכשיו, ממש ברגע זה אני אסע אליה.
אסמס לה אני פה, היא תגיע אחרי תחנונים רבים.. אכנס לרכב, אתן לה חיבוק ענק וורד. אחד קטן, שהרגע נבט..
כזה שמסמל התחלה חדשה.

ואם כל זה יקרה, ואבקש שתעזוב הכל. שאני אעזוב הכל
ונחייה ביחד, ואולי בפעם הראשונה ניתן המשך לסיפור האהבה שלנו.. אולי הפעם נצליח לגרום לזה לעבוד.

ואז כמו ענן גשם הדמיונות מתפזרים..
ואני חוזרת למציאות הזאתי, שבה אני בחרתי אי שם לפני ארבע שנים. והיום? היא נשואה, נכון זה רק טקס..
אבל מה אני יכולה להציע לה?
יש לה איתי ביטחון? אני יכולה להגיד לה שלנצח אהיה שלה?
עם עבר כמו שלנו.. עם הפינג פונג המטורף שאנחנו חיות..
מי אני בכלל שאבקש ממנה לקום ולעזוב הכל.
יש לה כתף תומכת. יש לה חיבוק להיות מוגנת בו.

והדמיונות חוזרים, ברכב, במקלחת, לפני שינה.
ותופסים את נשמתי, את ליבי..
הכמיהה אליה כל כך חזקה, השפתיים שלה. העיניים שלה. הגוף שלה.

כל מה שנשאר לי.. אלו הדמיונות.

אולי ביום מין הימים..
נחיה בבית מנייר.
מעבר לנהר.

מעבר לנהר
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך