פרוזק ומין 3

סוחר באהבה 06/09/2018 58 צפיות אין תגובות

השמש מוצצת לירח ואלוהים מקפץ בקלילות רבה בין הערים הגבוהים  שמכוסים בשלג לבן ,הוא מקפץ בקלילות שר שירים שאינם גורמים לדמעות מביט בי צוחק לי בפנים וממשיך לקפץ .

אני שומע את חריקות הגלגלים של האוטו שנייה לפי התאונה אני עדיין מתקשה לנשום כי אני בוהה במצבות שומע ינשופים ומרגיש את העשב הנובל דוקר אותי בכל הגוף , אני עדיין מחכה פה לשובו של האדם המושלם שלי , מחכה שהוא יבוא יושיב אותי על כיסא חשמלי והכל יעלם מזכרוני חוץ ממנו כשהוא מנשק אותי בסימן שאני עוד מחכה , השמש עולה בקטנה ריח של בשר צלי מכה באפי ואני ממש יכול לראות מעבר לגדר אנשים שיכורים זזים לעבר הכלום , מערבלת בטון בוכה ומכונת אספרסו שנמאס לה . אני מדליק סגריה ושותה מהיין שקניתי במכולת ב29.90 שח בלבד בשביל להדליק את האווירה ולפתע שומע נביחות כלבים וסירנות משטרה לידי אני מביט ואני רואה אדם , אדם שרוצה לקפוץ מהגשר ולרסק את המוח של על האספלט , השוטרים חוסמים את התנועה ואנשים עייפים שרוצים כבר להוריד את בגדי העבודה לעשות מקלחת חמה לדפוק ביד כדרישתם רואה ערוץ וויוה ולהרדם מתחילים מהומה , חלקם צועקים ״ קפוץ כבר יא בן זונה ״ חלקם פשוט מביטים בשוק , המשטרה מנסה להרגיע את האנשים אך היא לא מצליחה , והאדם מתיישב ומביט בהם בשלווה אבל אני יודע  שהוא נבלע עם העולם והירח זקוק לחיי נצח בשביל הכוכבים שנהפכו לאבק


והתפזרו על החוף אשר נלקח באש הגהנום אחרי שיקפוץ אל מותו קולו ישאר להדהד עם הגלים אשר חוצים את השיגעון ויהפכו לשיגעון הנוסף שלי .

אתה אומר לי שאתה נותן לי את החופש מהכסף ואתה משקיע בי את כל מה שיש לך ,איך זה יכול להיות? אני איש צעיר שכבר הספיק להזניח את עצמו , איש צעיר עם חורים בשיניים  , איש צעיר שהפסיק לקרוא ספרות זולה ולצטט סופרים נהדרים , כי הפכתי להיות אחוז בפחד עם קולר על הצוואר,לפעמים אני חושב לעצמי על לברוח ולא להשאיר עקבות , אבל אני מקבל כאן מה שאף פעם לא קיבלתי מהאנשים בסביבתי או בכלל , אני מקבל כאן מזון , מין , כסף , אהבה .

בנינו לעצמו עולם בעל ארבעה קירות בלבד , לפעמים אבא מתקשר אליי מהכלא בטלפון הציבורי , ושואל האם אני בסדר , אני רוצה להגיד לו שיש עליי קולר שחונק אותי , שכבר לא יצאתי החוצה כמעט חודשיים , כי יש לשטן חוקים , אני רוצה לספר לאבא שישנתי למשך שבוע בתוך כלוב , שעשיתי טעות , חשבתי שהכסף הזה יעשה לי טוב , כל הרבע מיליון שקל המזויינים האלה  , אני רוצה לספר לו שאני כבר לא זוכר את השם שלי ואת הקול של אבא , רוצה לבקש סליחה מסבתא שלא הייתי בהלוויה שלה כי אני הייתי דלוק , במקום לצאת דובר אמת אמרתי שהכל בסדר בקול רעור , הוא שאל האם אני בטוח , עניתי בביטחון שכן , ,כי האהבה שלו סובבה לי את הראש , אבא מנתק , הוא מביט בי , מתיישב על כיסא עץ שחורק , כיסא שעוד שנייה נשבר , הוא מוחא כפיים אני יורד על ארבע ומתקרב אליו באיטיות רבה , אני מכניס את הזין שלו לפה שלי והוא ממלא לי אותו בשתן , הוא גומר את כל מה שהיה לו בשלפוחית , אני מחזיק את זה בפה , זה חם זה מגעיל , אני שופך את זה על עצמי ומביט לו בייניים , הוא מחייך , אני רואה את ההנאה שלו לגרום סבל לאחרים , הוא קם מהכיסא , אני רטוב בשתן שלו , הוא מוציא מעטפה מהתיק שלו ורצועה , הוא מחבר אותה לקולר שלי ומוביל אותי לחדר שינה , הוא משכיב אותי על המיטה שלו מוציא מהמעטפה כסף , הוא מפזר אותו על המיטה ועליי , הוא מצמיד את שפתיו החמות לבטני , מנשק אותי בצוואר , יורד לפטמות שלי , הוא רוצח אותי לאט לאט והוא לא שם לב לזה , זה רעיל אבל הוא ממשיך , וחודר לתוכי .

השעה הייתה קרוב לארבע אחר הצהריים , הוא מרים אותי מהמיטה ואנחנו יורדים למרתף . אני נעמד על רגליי , הוא פותח את סורגיי הכלוב , הוא מכניס אותי לשם כמו כלב , הוא יורד על ברכיו , מביט בי ואומר , עוד מעט יבאו אורחים תיהיה שקט , אני נובח והוא מעיף לי סטירה , השתתקתי בין רגע , כלב  טוב הוא אומר נועל את הכלוב ונעלם מן החדר .

אני יושב בין סורג ובריח , אני יושב שעות ארוכות אני שומע את צליל השמפניה נפתחת וזה מזכיר לי

ורדים אדומים בגינתנו , אבא צופה באמא עוזבת את ביתנו , אחי מחכה באוטו השחור שרק הולך ומתחמם , אני הייתי עייף מצליל בקבוקי השמפנייה נפתחים , מקרני השמש שפוגעת בעיניי ,מהרוח הנושבת והשמש הייתה שם היא ראתה את הכל היא ייבשה את הורדים האדומים שבגינתנו כשאמא עזבה .

אבא לא היה האיש הכי טוב בעולם אבל הוא היה הכי חם במזרח התיכון  הוא ניגן בקלידים ושיחק בתאטרון , הוא שיחק איתי בבובות , ערפנו להם את הראש , לפעמים גם שרפנו נמלים בעזרת זכוכית מגדלת , הוא אהב להבות אז הוא שרף את הבית ואמא נפצעה קשה , כאב לה שנים ארוכות , אני לא יודע אם כואב לה עכשיו , מקווה שלא , היום הוא בונה מגדלים מתקוות ואני קינאתי בכל הילדים שיש להם אבא אחר , אבא היה הכי אוהב בעולם עד שהוא לא נגע בלבן ,ונהיה מאוהב עד טירוף ,הוא היה הכי חכם בעולם עד ששדד את הבנק , וקנה לי אלפיי בובות וכשגיליתי שאבא לא כאן בכיתי , אבל היום אני מרגיש כמו אבא כי אני יושב ממול סריג ובריח , והאיטומין הביא אותי למצב קריסה .

אמא, אני מצטער שפישלתי פה ושם , אבל יש לי גיטרה , כן אני לא אלוף בזה והאקורדים לא יוצאים משו משו , אבל לפחות יוצא צליל שמפריח את הדממה , אני רוצה להבטיח לך שכשאצא מפה אנחנו נפגש , נשב על כוס תה ונדבר על כל הכאב , מ א ועד ת,אני אספר לך הכל , אספר לך על זה שלא הייתי האח הכי טוב בעולם, שנתתי לו מכה וכנראה זה כאב נורא , אני מצטער שהוא מפחד , אמא , סליחה שאני רוצה שהוא יקבור אותי במיטה שלו או שיצלוב אותי כמו שצלבו את ישו , אמא אני יודע שככה לא נראת אהבה , אבל אל תדאגי יש לי כסף באשראי ונהייתי אדם יותר מסודר  אבל אני מקווה שלא תופתעי מזה שאני לא אביא לך ספר בהשאלה , כי הפסקתי לקרוא והכי חשוב הפסקתי לבכות.

אני יורד על ברכיי ומתפלל , מתפלל לישו שיפסיק את כל זה , שיכה בי ברק על זה שחמדתי ,אני מתפלל ואין תשובה כנראה הוא עסוק במחלקת לשימור לקוחות .

אני יושב בכלוב שעות על גבי שעות , אני מגיע עם היד שלי שעוברת בין הסורגים לקופסת עיתונים ישנה , אני פותח אותה מדלג על טיפים לסקס יותר טוב , זורק את העיתון , אני מחפש מה עוד אוכל לקרוא בלי להשתעמם , אני מוצא ספר עבה , הוא היה מכוסה באבק , העטיפה שלו הייתה בצבע אדום , לספר הזה לא היה שם .

אני יודע כשהוא יושב שם השעמום בונה עליו מגדל והוא צוחק כאילו בליבו יש מסיבה

,הוא יושב שם בשולחן אל מול מלא אורחים ומשתכר לאט לאט , אני רוצה לעלות לשם ולהזכיר לו את ההתחלה , איך היינו משתכרים מיין אדום ארבע עשרה אחוזיי אלכוהול , שומעים את ציקובסקי בתקליט , שוכבים על סדין מוכתם באדום ורוד ומדברים , מדברים על החיים , אני רוצה להזכיר לך איך היית משאיר לי סימן בצבע סגול על הצוואר בסופו של כל ערב  , אני רוצה להזכיר לך כמה רע העשן של הסגריות שלי עשה לך כשהוא פגע באף שלך ,ואתה סבלת את זה בשקט , ואני פחדתי שעשן הסגריות שלי יהרוג את המלאך שבך ,אתה היית סיבה מספיק טובה להפסיק לעשן , כי כשעישנתי לא נתת לי לנשק אותך , כי זה די מגעיל אותך , אני רוצה להזכיר לך איך היינו בוהים בשמיים שלאט לאט מחליפים צבע מכחול כהה לתכלת בהיר , איך היינו מאושרים כשלא ישנו כל הלילה ושמענו את הציפורים שרות לנו שירים , איך היינו נעלמים אחד לתוך השני , אני עייף כבר מלרדוף אחרי האורות , והלילות בלעדייך הם סתם לילות , זוכר איך היית מקריא לי את התנך בכדאי להרשים אותי ,אני רוצה להזכיר לך איך היינו יושבים עם הבדידות  על הגג בחמש לפנות בוקר , היית שותה קפה שחור אני עישנתי סגריות ורקדתי למוזיקה אלקטרונית  , אבל היום אתה רוצה את הגוף שלי ואני צריך את הכסף שלך .

אני יורד על ברכיי ופונה לסבתא שלי ואומר בלחש הוא מוות בצווארון לבן , אבל את כמו ציפור שנחתה במים עמוקים , שערי הבדידות שלי זועקים לך לפני שאת פוסעת דלת , גלולות שינה נבלעים אל תוך גרון עמוק ,אני ילד שנבלע אל תוך האור ילד שדוהר על סוס שעוד שנייה נגמר , וכשאני נופל כל הקהל עומד ומוחא כפיים לכבודי.

הוא נכנס לחדר בשקט רב שומע אותי לוחש , הוא נעמד ממול הכלוב מרוב פחד אפילו השקט לא העיז לזמזם , האוויר קפא , השחר מתעקש שלא לעלות , וכך המשכנו לשתוק את מילתנו היפות והטחנו שנאה קרה זה בזה כי אתה שונא שאני מתפלל ,יקרי הגענו למקום בו האור נגמר והחושך עוטף את עיינינו כך גם את רגשותנו אמרתי ופיצחתי את הדממה , הוא פותח את הכלוב ומנשק אותי נשיקה אגרסיבית שמעידה על זה שהוא התגעגע , ואני שומע מנגינה חמה מתקרבת מרחוק.

פרוזק ומין 3
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך