mysecretheart
אני יודעת שהסיפור הזה לא מושלם. אבל ככה אלו הסיפורים שלי...מקווה שאהבתם! ❤

אתה היחיד 💖

mysecretheart 15/04/2018 277 צפיות 4 תגובות
אני יודעת שהסיפור הזה לא מושלם. אבל ככה אלו הסיפורים שלי...מקווה שאהבתם! ❤

“למה אף אחד לא אוהב אותי?”,היא שאלה אותו בלי לצפות לתשובה.
“זה כאילו…כאילו אני מנסה לעלות…ואני פשוט לא מצליחה”,היא פיזרה את שערה באלימות,”הכל חרא”,אמרה והשליכה את הגומייה לרצפה.
הם ישבו על ספה מלוכלכת במחסן שבחצר האחורית שלו.
זה היה המקום היחיד שאליו יכלה לברוח…והוא היה היחיד שאליו יכלה להתלונן.
“אני פשוט רוצה שהכל יפסק…ואני אפילו לא יכולה להגיד את זה…אני אפילו לא יכולה להגיד להם מה מפריע לי…כל פעם שאני מנסה”,היא נתקעה,”אני פשוט מרגישה שאני עומדת להישבר…ואני לא רוצה שאף אחד יראה את זה…זה פתטי”.
“פשוט תעזבי”,הוא אמר,”אם את מרגישה שהם תוקעים אותך פשוט תעזבי”.
היא התחילה לבכות.
“אני לא רוצה לעזוב!”,היא כעסה,”אני רוצה שהם יבינו אותי…אני רוצה שהם יפסיקו לנסות לשנות אותי”.
“את לא רוצה להשתנות”,הוא אמר לה,”אבל את מצפה מכולם להשתנות ככה שהם יתאימו את עצמם אלייך…את לא חושבת שאת מגזימה קצת?”.
“אני לא רוצה שהם ישתנו…כאילו כן ברור שיש דברים שמפריעים לי…אבל…אבל זה לא קשור…הם פשוט פוגעים בי שוב ושוב ואפילו לא רואים את זה”,היא הסתכלה עליו,”לכולנו חרא. לכולנו כואב…ואני מרגישה שהם מאשימים אותי שטוב לי עם עצמי…שטוב לי…אז הם מכים אותי…כי להם כואב ולי כביכול לא כואב”.
“אולי את באמת צריכה להשתנות”,הוא שאל את עצמו.
“לך תזדיין”,היא אמרה לו וקמה.
היא באה לצאת מהמחסן אבל הוא תפס אותה.
היא התעצבנה,”תעזוב אותי!,אל תיגע בי!,אני שונאת כשאתה נוגע בי!”,אמרה לו בעוקצנות.
הוא דחף אותה כנגד הקיר.
“תרגעי!”,הוא אמר לה,”פשוט תרגעי”.
“אני שונאת אותך”,היא אמרה לו,”תעזוב אותי!”,ציוותה עליו.
“אני מבין!”,הוא צעק עליה,”תאמיני לי שאני מבין!”.
“אתה לא מבין אף אחד לא מבין!”,היא נזפה בו כשהדמעות בעיניה.
ואז הוא עזב אותה.
היא נפלה לרצפה והתחילה לבכות כמו ילדה קטנה.
הוא נתן לה לבכות בשקט…הוא לא אמר דבר רק ישב מולה.
אחרי דקות ארוכות בסופו של דבר היא נרגעה.

ואז הוא סיפר לה,”אבא שלי עבר תקופה קשה לפניי כמה שנים…הוא…הוא השתנה…הוא כל הזמן כעס…והוא היה צריך להוציא את זה…על מישהו”,הוא השפיל את ראשו,”תאמיני לי שאני מבין מה זה שמוציאים עליך תסכול ועצבים…על כל טעות קטנה שלך…אני מבין”,הוא שתק,”אז תפסיקי להיות ילדה קטנה”,הוא הסתכל עליה בכעס,”אנשים יאכילו אותך חרא בגלל מה שהם עוברים…כמו שאת מאכילה אותי חרא בגלל מה שאת עוברת”,הוא נעץ בה מבט,”ככה זה בני אדם…הם קודם דואגים לעצמם ורק אחר כך לאלה שאוהבים אותם ודואגים להם”.
“אז זה אומר שהם לא אוהבים אותי”,היא אמרה לו.
“הם כן”,הוא אמר,”דווקא בגלל שהם אוהבים אותך…דווקא בגלל שאתם קשורים בדם…הם מרשים לעצמם להכאיב לך”.
“זה דפוק”,היא אמרה,”הרי אתה אף פעם לא הכאבת למישהו שאתה אוהב רק כי לך כאב”.
“זה לא נכון”,הוא הניד את ראשו,”עשיתי לאמא שלי דווקא…אכזבתי כל כך הרבה אנשים…שכל מה שהייתי צריך לעשות זה פשוט להסביר את עצמי…העדפתי לשתוק…נתתי להם לחשוב שאני עושה דברים בלי סיבה…שאני פשוט ערס”.
“אתה לא ערס”,היא אמרה לו וחייכה,”אתה חנון רצח”.
“אני יודע”,הוא אמר וחייך.
הם שתקו דקה ארוכה.
“אני מצטערת”,היא אמרה,”לא ידעתי שאתה כל כך סובל ממני”.
“אני לא סובל”,הוא אמר,”אבל אני לא אשקר שזה מעצבן אותי לראות אותך ככה”.
“ככה איך?”,היא שאלה,”את במצב הרבה יותר טוב ממה שאת חושבת…נכון…בפנים זה מרגיש…כמו שאמרת חרא…אבל אם רק תפקחי את העיניים…את תראי את כל מה שאת מפספסת”.


“ניסיתי לפקוח את העיניים”,היא הסבירה לו,”אני מסכימה איתך…לפעמים אנשים רואים רק את חצי הכוס הריקה”.
“אבל?”,הוא שאל.
“אבל אני פשוט לא רואה…אוקי?. וגם אם אני רואה משהו טוב שיש לי…זה פשוט לא מספיק לי…אני רוצה יותר אני לא יכולה לשלוט בזה”.
הוא שתק.
“אני מרגישה שמגיע לי ייחס יותר טוב…שיכבדו אותי…שיפסיקו להעיר לי על כל דבר קטן…ועוד על דברים שאני לא יכולה ולא רוצה לשנות בעצמי”.
“אבל את צריכה להשתנות”,הוא אמר.
היא הסתכלה עליו במבט נוקב.
“באמת”,הוא אמר והסתכל לה עמוק בעיניים,”זה רק לטובתך”.

“מה לטובתי? בוא ותגיד לי אם אתה כל כך מבין אותי!”,היא כעסה.
“אני מכיר אותך”,הוא אמר,”את מסכימה איתי לגבי זה?”.
היא שתקה.
“אני יודע מה טוב לך…ואם פשוט תעשי את הדברים בדרך הנכונה…ולא בדרך שלך…שדפוקה מאוד…אז כל החרא הזה יפסיק”.

“אני לא-“,היא עמדה למחות ואז הוא הרים את ידו,”רגע. מה שאני אומר…זה שאם את רוצה לעשות את הדברים בדרך שלך כמו שאת תמיד אומרת…אז יש לזה השלכות…זה קשה יותר…אין מה לעשות”.
“זה אמור לנחם אותי?”,היא שאלה.
“אולי”,הוא אמר ומשך בכתפיו,”שמעתי פעם שהאמת מנחמת. אז אני פשוט אומר לך את האמת בתקווה שתביני ואולי תמצאי בה נחמה”.

היא גיחכה.
“אתה יכול פשוט לחבק אותי”,היא ירתה בו.
הוא הסתכל עליה,”אמרת שאת שונאת שאני נוגע בך”,ענה לה.
“אתה רוצה להגיד לי שהאמנת לזה?”,היא שאלה בבדיחות.
“זה לא משנה…זה עדיין כאב לשמוע את זה”,הוא השפיל את ראשו,”תסלחי לי אבל גם לי יש רגשות”.
“אני מצטערת!”,היא אמרה בכעס.
“לא את לא”,הוא אמר,”וזה בסדר”.
היא הסתכלה עליו…על החבר הקרוב היחיד שיש לה.
“אכפת לי ממך”,היא אמרה לו.
הוא הרים את ראשו והסתכל עליה בשתיקה.
“אמרת…שבני אדם דואגים קודם לעצמם…ושלא אכפת להם בכלל ממי שאוהב אותם ודואג להם…אמרת שאני מאכילה אותך חרא בגלל מה שאני עוברת…”,היא שתקה והתקרבה אליו,”לא שמתי לב לזה…באמת שלא…אני מצטערת…זאת זכותך לכעוס…אני גם הייתי כועסת אם זה היה הפוך”.
היא קמה על רגליה לפני שהוא תפס את ידה והפיל אותה עליו.
הוא חיבק אותה.
“אני לא כועס”,הוא אמר,”לא על מה שאת חושבת”.
היא נשמה לרווחה.
“לרגע חשבתי שאנחנו לא נדבר יותר”,היא אמרה.
“למה חשבת דבר כזה?”,הוא שאל אותה מבולבל.
“כי כל מי שאי פעם רבתי איתו…עזב אותי”,היא אמרה,”כל הידידים שלי עזבו אותי בסופו של דבר”.
“אני לא אעזוב אותך”,הוא אמר,”אנחנו חברים”.
“אתה אומר את זה עכשיו”,היא לחשה,”אבל מי יודע?”.
“את לא יודעת”,הוא אמר,”את לא יודעת עד כמה את חשובה לי”.
“אני כל הזמן מציקה לך”,היא אמרה,”ומטרידה אותך”.
“זה בסדר”,הוא אמר,”אני אוהב את זה שאני היחיד שאת פונה אליו בשעת צרה”.
“מי אמר שאתה היחיד?”,היא שאלה המומה.
הוא צחק.
“אני יודע שאני היחיד”.
וככה הם המשיכו לשבת על הרצפה מחובקים.
שניהם ידעו שהחיבוקים האלה הם אלו שצריכים להתענג עליהם.
שאלו החיבוקים שבאמת מנחמים.

אתה היחיד 💖
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (4)

אני מוצאת את עצמי קוראת את התגובות שלך על הפרקים ורואה שאת מפקפקת בהם.. בכישרון שלך.
אומנם סיפורי האהבה שאת כותבת לא פשוטים,עדיין אין זה אומר כי הם לא טובים ולמען האמת.. גילוי נאות מצידי את הסיבה שאני ממשיכה להיכנס לאתר ובכל פעם שאני רואה פרק או קטע קצר היום שלי נהיה טוב יותר..
ויודעת מה חלק מהדברים שאת כותבת כבר היו לי בראש

15/04/2018 02:37

אני מוצאת את עצמי קוראת את התגובות שלך על הפרקים ורואה שאת מפקפקת בהם.. בכישרון שלך.
אומנם סיפורי האהבה שאת כותבת לא פשוטים,עדיין אין זה אומר כי הם לא טובים ולמען האמת.. גילוי נאות מצידי את הסיבה שאני ממשיכה להיכנס לאתר ובכל פעם שאני רואה פרק או קטע קצר היום שלי נהיה טוב יותר..
ויודעת מה חלק מהדברים שאת כותבת כבר היו לי בראש,כל מיני סצנות כאלה.
אני ממש יכולה להזהות עם הדברים ולהגיד שהדמות מזכירה לי את עצמי

15/04/2018 02:38

    תודה…אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה…השארת אותי בלי מילים.
    אז פשוט תודה זה מחמם לי את הלב.

    15/04/2018 03:13

את לא צריכה להגיד אלא להרגיש..
זה כל מה שאני מבקשת ממך,לכתוב יותר..
לקרוא ולהאמין בעצמך.

15/04/2018 03:30
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך