סוד האושר

08/10/2020 148 צפיות 3 תגובות

אני מנסה לפצח לפעמים את סוד האושר. אני משער שגם אתם. מהדברים שקראתי לאחרונה מתקבל הרושם שיש פה לא מעט אנשים לא מאושרים, ואני מניח שלפחות חלקם היו רוצים להיות. או לפחות להיות קצת יותר. ולא ברור לי למה משהו שיכול לעשות כל-כך הרבה טוב לכל-כך הרבה אנשים נשמר בסוד. אבל רגע לפני שאני מפתח פה יותר מדי ציפיות, אז לא. התשובה היא שלא פיצחתי. אבל לפני שאתם נוטשים אותי, אם תהיו מוכנים להתמסר לי עוד קצת אז… האמת שבשלב הזה עוד אין לי משהו קונקרטי להבטיח, אבל ממש הייתי שמח שתשארו.

היה לי נחמד בשבוע האחרון. כתבתי הרבה. קראתי הרבה. היתה קצת תקשורת בין-אישית. אני חושב שלא דיברתי עם כל-כך הרבה אנשים שונים מאז הפעם האחרונה שאושפזתי, וגם אז – לכולם קראו ד”ר. לאלה שחרדים לשלומי, אני רוצה להרגיע. לא מדובר באשפוז על רקע הדכאון, אני סתם סובל ממחלה קשה. אני מתלוצץ. סתם מחלה לא נעימה.

אני סוטה מהעיקר.

לא מצאתי את משמעות החיים. אני די משוכנע שאין כזאת. יש אנשים שרמזו לי על חיים אחרי החיים האלה, אבל לי זה נשמע כמו more of the same. הייתי מעדיף לעצום את העיניים ולישון. למי שהשורות האלה עושות חשק להתאבד, אני מבקש, אל תתנו לי קרדיט. מה ששלכם, שלכם. נכון, גם אני השתעשתי במחשבה הזו. לא בטוח שזה היה משעשע, אבל אני חושב שזה אף פעם גם לא היה יותר מדי רציני. אולי הייתי גאה לספר שבאף שלב לא איבדתי את התקווה, אבל אני מניח שזה היה יותר עניין של פחד.

אז מה עושים בעולם שאין בו משמעות? שהקיום הוא גרגר אבק, וכל הפעולות שלנו סופן להמחק. כשלאוכל אין טעם וכל הצבעים הם רק גוונים של אפור. ואני אענה לכם על השאלה הזו בשאלה. מה הייתם עושים בעולם שיש בו משמעות? בעולם שיש בו דבר נכון לעשות, שיש לו מטרה? מה הייתם עושים לו היתה משמעות לחייכם, האם אתם מתארים שההישג הזה לא יהיה כרוך במאמץ וסבל? שהרי אם אין בו צורך במאמץ וסבל האם בהשגת המטרה היה סיפוק? ואם אין בה סיפוק, איך מזהים את המשמעות? ואם הייתם נדרשים לסבול במשך זמן כה רב ובסוף לא הייתם משיגים את המטרה שלשמה סבלתם, האם חייכם היו טובים יותר מאלו שיש לכם עכשיו? ואולי הייתם כל-כך להוטים להשיג את אותה מטרה, שהייתם מוכנים להוסיף כל סבל שנדרש, רק כדי להצליח. איך היו נראים חייכם אז?

אולי דווקא חוסר המשמעות הוא הפתרון הטוב יותר. לפחות כך מתאפשר לנו לא לנסות להשיג דבר ורק לקבל את מה שיש. הוא לא דורש מאיתנו תנועה, רק לעצור ולנסות להבין מהם הדברים הטובים, איפה טוב לנו ומי אחראי לזה. אני חושב שהתשובה שלי תהיה, מגע, כאן ואתם. לפחות השבוע זה היה המגע שקיבלתי ונתתי. זה היה כאן ואלה הייתם אתם. וזה מה שגרם לי להרגיש טוב יותר. לפחות בשבוע האחרון. ולחלקכם זה אולי נשמע מעט, אבל אחרי תקופה ארוכה של כאב וסבל, גם מעט יכול להיות נעים. אז אני מניח שאני צריך קודם כל לומר לכם תודה.

תודה.

מרגיש שנהייתי כבד. פילוסופי מדי. גם טיפה רגשני. אני מניח שמעט הקוראים שצלחו את הפסקאות הראשונות, נטשו אחרי האחרונה, ובאופו אירוני זה מוביל אותי לנושא הבא שהוא הבדידות.

מה לגבי הבדידות? הרי היא עדיין שם, ולא לקחתי אותה מכם. גם כאן הכנתי עבורכם אכזבה. עדיין אין לי פתרון. אבל, גם אם אין דבר שתוכלו לעשות כדי לסלק את הבדידות שלכם, יש לכם דרך לסלק ולו לרגע זעיר את הבדידות של אדם אחר. ואם זו אחת המתנות היפות, אולי אפילו המתנה היפה ביותר, שהייתם מייחלים לעצמכם, לא הייתם מוכנים, בקצת מאמץ, לתת אותה למישהו אחר? מישהו כמוכם, שאולי גם אם הוא לא זקוק לה כמוכם, יהנה ממנה? אם תביטו מסביבכם תתקלו במלאי תחושות ומחשבות, חלקם ממש כמו שלכם. אז הנה האתגר. קחו את כוח היצירה שלכם, את המילים שבהם אתם מתארים את רגשותיכם, את התחושות שאתם מעלים על הדף, והכניסו אותם לתוך תגובה. כתבו את היצירה שלכם, לא לכולם – רק לאדם אחד, שקראתם את היצירה שלו. תארו לו את התחושות והרגשות שעולים בכם, כשאתם פוגשים את התחושות והרגשות שלו. אל תסתפקו במחמאה, אל תדרדרו לקטילה. ספרו לו מה גרם לכם להרגיש. שמחה, עצב, כעס, חמלה, קנאה. השקיעו בזה, כאילו אתם כותבים שיר או סיפור. ספרו לו על משפט אחד שאהבתם, משפט שבלבל אתכם, מילה שריגשה אתכם. ספרו לו מה עוד הייתם רוצים לדעת עליו. ספרו לו מה קיוויתם שיקרה, ומדוע התאכזבתם. אל תרפו ממנו, אלצו אותו להגיב. גם אם לא לכם, לפחות בתוך עצמו.

אני יודע. כתבתי שזה דורש מאמץ קטן.
אז שיקרתי.
והרי בתוך תוככם כבר ידעתם שאני שקרן.

סוד האושר
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

עצם העובדה שהצלחת להחזיק אותי לאורך כל הקטע הארוך הזה, מדברת בעד עצמה.
אין לי שני סנט להוסיף לתובנות שלך על חוסר משמעות ובדידות. כתבת יפה ופרטת על המיתר של הסבל האנושי, ואני לא אכתוב כאן על החוויות שלי בהקשר הזה כי הזרקור הוא לא עלי אלא עליך, כי אתה היוצר.
לאסוף את כל היכולות המילוליות שלי וליצור מהן איזו אמירה בעלת משמעות עבור מישהו אחר – עבורי זה חתיכת אתגר. מבטיחה לעדכן אותך כשאצליח לעשות את זה.
נראה לי אבל שהרמת כאן אתגר מעניין, ובוא נראה מה יש לכותבים וכותבות אחרים ואחרות באתר לומר על זה.
כתבת מאוד יפה, וכנה, ועכשיו אני מקנאה בכתיבה שלך.
השארת גם המון סימני שאלה בנוגע לחייך הפרטיים אבל אם אתה קנאי לפרטיות כמוני לא תרצה לפתוח את זה.
כבשת את חמשת הלבבות שלי.

08/10/2020 12:02

    הי, בדיוק עברתי אצלך, ועכשיו אני מגלה שהיית פה. לגבי הפרטיות שלי. יש שלושה סוגים של אנשים בעולם מבחינתי. אלה שמכירים את הזהות שלי, אלה שמכירים את הפנימיות שלי, והפסיכולוגית שלי – שאני חושב שקצת מיואשת ממני בשלב הזה. אני חושב שאני אשמח לספר את הסיפור שלי. אני חושב שזו אחת הסיבות שהגעתי לכאן. אולי אני פשוט עוד לא יודע איך לעשות את זה – כנראה שגם באתי קצת לקבל השראה.

    וכמובן, אם שניה להיות כנים, להעלים ככל האפשר את תחושת הבדידות, שבעורמתי הרבה, גרמתי לך לצמצם אותה ולו במעט.
    סתם. אני יודע שהתכוונת לזה. גם אם תכחישי.
    ולגבי האתגר שלי, התגובה שלך היא יותר מהתחלה טובה.
    תודה.

    08/10/2020 12:59

    אייך?

    13/10/2020 20:26
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך