https://www.youtube.com/watch?v=XbzRilnUo2M&list=PLewftb9vcDw4_IjpGrSU54095fFM5K7VI&index=96&t=0s

עצרו הכל

15/07/2019 153 צפיות אין תגובות
https://www.youtube.com/watch?v=XbzRilnUo2M&list=PLewftb9vcDw4_IjpGrSU54095fFM5K7VI&index=96&t=0s

אלוהים, יש לי כל כך הרבה הסחות דעת בראש שבא לי לקפוץ לתור בריכת מים ולא לצאת ממנה לעולם. אני מתכוונת שאני לא יודעת מה, איך ולאן. וכל העניין הזה של הנפש הפגועה, הרצון לחברים, הרצון ליציבות כלכלית והרצון למציאת בן זוג או לפחות להגיע לשלב בו אני יוצאת עם מישהו בכיוון רציני.
איך עושים זאת? איך מגיעים לכיוון רציני עם גבר? זאת אומרת, אני רוצה להתמסד, אני מרגישה שזה מה שחסר לי כרגע, להתרכז באדם כלשהו ולבנות איתו דבר מה משותף. גבר בשנות השלושים פלט לעברי משפט דומה ל: “היי, בואי נהיה כנים רגע, אין לך כל כך ניסיון בקשר זוגי לטווח ארוך, וזאת בעיה מבחינתי” סליחהההה? אני אשמה שהקשרים הקודמים שלי לא שרדו לתקופה מתמשכת? זה אומר שאני כלואה בתוך קשרים בינוניים עד סוף חיי עם הסתכלות כזאת? כאילו, באותו רגע רציתי להגיד לו כמה מילים יפות ולזרוק אותו מהחלון.. רק שזה היה החלון בחדר שלו, בדירה שלו ובדיוק ברגע הזה שנינו שכבנו ערומים במיטה שהיא שלו.
הוא לא חס עלי בשום צורה, ואני ממשיכה לחזור אליו כי: ובכן, אין לי כרגע גברים אחרים שאני בקשר איתם, אז אני מניחה שאני פשוט חוזרת לאותו האחד כי אין מצב שהוא יגיד לי לא. ואני לעולם לא אגיד לו שזו הסיבה האמיתית שאני לא מסוגלת לשכוח אותו, זה פשוט שאין לי אופציות אחרות כרגע (זה נשמע די נואש). לא הבנתי בשביל מה להציב לאהבה גבולות כל הזמן? כל הזמן נשמעים אותם משפטים ל”למה הקשר הזה לא יכול לעבוד” אני התעייפתי מכל החוקים האלה. אנחנו מספיק חיים בעולם שמבוסס על חוקים מא’ עד ת’, ועכשיו גם זה.. גם במערכות יחסים רומנטיות, בין הדברים הכי יפים שקיימים ביקום הזה, אנחנו מציבים אין סוף גבולות. אנשים היום מונעים מעצמם להתאהב בכוונה תחילה כדי לא להיפגע אחר כך, זאת אומרת הסיבה היא כאן כבר לא שהם לא נמשכים לאותו או אותה אחת, להפך, הם מאוד נמשכים, לכן הם מתחילים להרגיש מאוימים והופכים לבלוק עטוי שכבות הגנה. אז גם אני ניסיתי להתנהג כמוהם ולפתח חסינות רגשית, אם זה לגברים בעניין הרומנטי או לנשים בעניין החברתי. אני לא הצלחתי. אני מצאתי את עצמי מצליחה תקופה ונופלת עוד יותר עמוק, נשברת אחרי תקופה בלי הבעת רגשות, וטובעת באוור הרגשות שהציפו אותי. יכול להיות שזה כמו דיאטה? אתה לא יכול להפסיק להרגיש ישר, אחרת תישבר, אתה צריך להתחיל לאט לאט ולהביע רגשות רק בסופי שבוע או רק בארוחות שישי ואז לחזור לחוסר הרגשות ביום ראשון. אותו הגבר בשנות השלושים שהביע את הקרירות לפני גרם לי לרצות להיות בקרבתו עוד יותר, ולא כי זה מושך אותי, אני לא מזוכיסטית עם כל הכבוד, אני פשוט רציתי להביא אותו לנקודה בה הוא ייחשף בפני, אני רציתי שהוא יוריד את המסכות שלו ולראות כמה ואיפה הוא פגיע. ואז הוא הוריד, לא כלפי באופן אישי, הוא פשוט הסביר לי שהוא מפחד והוא למד לא להרגיש או להיקשר למישהי עד שהוא בוודאות ידע שהיא תהיה האימא של הילדים שלו (לא הבנתי איך אפשר לדעת מראש דבר כזה – חיי נישואים הם דבר כל כך דינמי היום). לפני ההסבר הזה הוא כל הזמן היה מספר סיבות אחרות ללמה הוא לא נכנס לקשר עם בחורה כלשהי.
כפי שחלקתי בפוסט הקודם, בשבת האחרונה יצא לי להיות בארוחת שישי לא מוצלחת במיוחד. היינו כמה זוגות וכמה כאלה שהם בזוגיות אבל הם הגיעו לארוחה בלי בני הזוג, אז יצא ככה שהרווקים היחידים שהיו הם אני, עוד מישהי ובחור שבדיוק יצא מקשר רציני והוא לא בראש הכי רציני כרגע. בהתחלה הכל היה רגוע וזרם, ואז התחילו החיבוקים וההתלחשויות בין הזוגות מסביב לשולחן, מצאתי את עצמי צוללת לתוך המחשבה שאף פעם לא חוויתי קשר אינטימי עם מישהו זה איכשהו אף פעם לא הגיע לעולם שלי. החלוקות האלה שנשמעו ברקע הארוחה, של, “אחי, אבל יש הבדל בין בחורה לסטוץ ובחורה לקשר רציני”, ניסיתי להחריש את האמירות האלה ושאלתי את עצמי, יכול להיות שכל הזמן הזה אני הייתי הבחורה שלא הסתכלו עליה לקשר רציני?
הייתי מסוחררת מהיין וזה תרם לתחושת הדיכאון העמוקה שהרגשתי שם. רציתי לברוח משם ולפרוץ בבכי.

עצרו הכל
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך