לא מפסיקה לחשוב על העגיל באף ועל החיוך שלו

פאב באמצע שום מקום

09/05/2019 174 צפיות אין תגובות
לא מפסיקה לחשוב על העגיל באף ועל החיוך שלו

אמרתי לצ’וקי (צוריה) שתחזור לדירה שלה מילא אין לי כוח לצאת ואני סתם תוקעת אותה פה. כשצ’וקי עזבה את הדירה שלי התיישבתי על המיטה המוצעת מצעים טריים. חשבתי על הדייט שהיה לי עם גיא. הבחור יפיפה בעיניי. שיער ארוך, עגיל באף, טייל בעולם, שומע מוסיקה איכותית מכבד את אימא שלו. התחבקנו בסוף הדייט, הוא לא עזב אותי. הוא נישק אותי בראש ואמר שאני אשב ללמוד יום למחרת, שאני לא אתבטל על הספה מול סדרות חסרות כול כמו שסיפרתי לו שעשיתי בימים האחרונים. לא התכתבנו יום למחרת, אבל אם הוא היה שולח הודעה או שלפחות אני הייתי מרגישה בשלה לשלוח הודעה ראשונה, הוא היה מגלה שגם היום לא ישבתי ללמוד וצפיתי בסדרות אבל הפעם על המיטה בחדר. ואז אמרתי שדי מספיק, קמתי בדרמתיות מהמיטה והדלקתי ברקע שיר של דניאל סלומון ודנה עדיני “אהובי”. בליבי ייחלתי להרגיש שוב את העור של גיא, מקרוב. הוא לובש חולצות פשוטות כאלה, מדי פעם חולצות של להקות ששנינו אוהבים ושומעים. ברור לשנינו למה הדייט אתמול היה כה מביך. שכבתי עם החבר הכי טוב שלו, עוד לפני שנמשכנו והבנו שיש כאן משהו. הסיפור עם חבר שלו נגמר מכוער ומאז שנינו לא דיברנו. אני לא יודעת אם הם דיברו עלי, ומה דיברו עלי ואיך חבר שלו הציג את הצד שלו של מה שהיה שם. אני דרמטית, אני דרמטית? נכון, אולי, אבל עד היום אין לי אומץ לגשת להעביר מילה עם גיא אם חבר שלו נמצא באזור.

סיגריה אחת, שניה שלישית הסתכלתי על איך שהוא עישן מולי את הסיגריות ועקבתי אחרי תנועות העישון שלו, הייתי מהופנטת מהרגע שעמדנו שם מחוץ לבר כדי שיוכל לעשן (אני לא מעשנת). איכשהו לא הספקנו להיכנס פנימה כי גיא פשוט לא הפסיק לדבר ואני לא הפסקתי להתעניין. ואז פשוט נמאס לי, ידוע שיש לי בעיות קשב אז זה מתבטא במיוחד כשמשהו עומד במקום ולא מתקדם (חוץ ממני כשאני שרועה על הספה מול הטלוויזיה). הסתכלתי לו בעיניים אחרי שהוא כיבה במאפרה הירוקה את הסיגריה השלישית. הוא ראה את המבט שלי, והסית קצת הצידה את הראש בסימן שאלה, של מה יש, למה את מסתכלת עלי ככה? לקחתי את יד ימין שלו באטיות ומשכתי אותו לתוך הבר. ברקע התנגן השיר של ארקדי דוכין “היא לא דומה”. גיא הזכיר לי באיזו שיחה שהוא לא מאה בלרקוד. מיקמתי את הידיים שלו על המותניים שלי וחיבקתי עם ידי את הצוואר הגברי שלו. הוא היה נבוך וחייך חיוך מצחיק. הייתה מעלינו נורה תלויה מהתקרה שפיזרה צבע כתום חמים והייתה אווירה של כאילו אנחנו בתוך פאב שממוקם בצידי כביש ארוך ומתמשך באמצע שום מקום. אני הובלתי עם התנועות ומדי פעם הסתובבתי והעברנו ידיים מעל כמו שעושים בסיבוב בריקוד זוגי. היה רגע שהתנקשנו ואני לא כל כך זוכרת אותו, כי הייתי מעורפלת ממנו.

תפסתי את הטפלון וחשבתי לשלוח לו הודעה, משהו בסגנון של, אתה דווקא רוקד בסדר (ואיזה פרצוף מחייך או קורץ). אבל כמו שאמרתי לא הרגשתי שהדייט הזה הבשיל משהו בינינו ושהצעד הבא צריך לבוא ממנו. ככה זה, למדתי קצת בחיים שצריך להקשיב לרחשי הבטן גם אם רוצים משהו מאוד מאוד.
הלכתי לישון בסוף בהרגשה קצת מוזרה. לא הבנתי למה הוא לא שלח כלום..

פאב באמצע שום מקום
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך