סוחר באהבה
״הוא רצח אותי ואת המלאך שבי בלי לשים לב ״ סוחר באהבה ״פרוזק ומין ״ מוקדש להוריי מוקדש לחברים הקרובים תודה ענקית מכל הלב לעורכת של הספר -לאנה קובליוב ותודה ענקית לכם שאתם כאן קוראים את זה צילום עטיפה ועריכה :סוחר בסמים עימוד ועריכה:אנה קובליוב Copyright 2018 by yen love אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם,להקליט,לתרגם,לאחסן במאגר מידע . 2018 כל הזכויות בשפה העברית/אנגלית שמורות לyenlove הוצאת ספרים

פרוזק ומין 1

סוחר באהבה 01/09/2018 218 צפיות אין תגובות
״הוא רצח אותי ואת המלאך שבי בלי לשים לב ״ סוחר באהבה ״פרוזק ומין ״ מוקדש להוריי מוקדש לחברים הקרובים תודה ענקית מכל הלב לעורכת של הספר -לאנה קובליוב ותודה ענקית לכם שאתם כאן קוראים את זה צילום עטיפה ועריכה :סוחר בסמים עימוד ועריכה:אנה קובליוב Copyright 2018 by yen love אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם,להקליט,לתרגם,לאחסן במאגר מידע . 2018 כל הזכויות בשפה העברית/אנגלית שמורות לyenlove הוצאת ספרים

אני עומד ממולו בעירום מלא ומרגיש כאילו איזמל פותחת את העורק הראשי שלי לאט לאט , הוא מתקרב אליי וסוגר עליי קולר ואני מבין שאני נכנס אל תוך הכלוב של השטן ואני לא עומד להשתחרר בקרוב “כאשר אוריד ממך את הקולר אתה חופשי” הוא אומר כאשר הוא עומד לכיווני עם הגב ומוזג לי וויסקי אל תוך כוס זכוכית דקה שאם אלחץ עליה חזק מדי היא תתנפץ לרסיסים ואני אפגע ממנה.

הוא מנשק אותי בצוואר אני מדמיין איך הם עומדים בשורות ,אני דורך אקדח ויורה בהם אחד אחרי השני ולא מרגיש אפילו טיפת אשמה אפשר להגיד אפילו בכיף עוצמתי

הם נופלים אל תוך שלוליות הדם של עצמם וטובעים שם , צועקים לעזרה , מתחננים לחמלה אבל אני משחרר כדור מוזהב ישר אל תוך הראש שלהם , אני זז קל ,עובר בכיסים שלהם ומוציא משם מפתחות של פרארי ולמבורגיני , ארנקים מפוצצים בכסף , כרטיסי מועדון של חברות יקרות , כרטיסי אשראי שעוד שנייה מקיאים שטרות קונדומים ואת התשוקה שלהם לנערים אינטיליגנטים כמוני , אני כותב עליהם והם לא יכולים לחיות בלעדיי .

בשבילם אני סה”כ עוד בושם מתוק ועשן סגריות שנדבק לסדינים שלהם , בשבילם אני גוף צעיר סקסי וחלק , אני סתם עוד גוף ללא נשמה , סתם עוד מכונה שממלאת את רשימת הסיפוקים הבלתי הפוסקת שלהם בדיוק כמו רשימת מתנות בגיל 3 עבור סנטה , יותר מידי בקשות.

כשהם מביטים לי בעיניים אני נשמה טהורה כלואה הזקוקה לחום ואהבה , אבל מה שהם לא יודעים זה שבין לירוק ולכתום שבעיניי מסתתר נחש ארסי שעוד רגע יתקוף,

אני שפתיים יפות ומתוקות,אני סיפורים מרתקים על טיולים בין הרים , אני השקט אני העולם , אני האוויר , אני הים היפה עם השקיעה הורודה בשילובי כתום תפוז אבל אני האדמה הזדוקה שתבלע אותם בסופו של יום אל תוך כלא של רגשות שבו הם ישבו מאסר עולם ומה נגיד על הכסף ? אפילו הוא לא יעזור בשלב הזה לשחרורם כי הם הגיעו לשלב בו הם צריכים אותי בשביל לנשום.

ומה הם בשבילי? , בשבילי הם מפעל ליצור אלפי שקלים בחודש , בשבילי הם לואיס ויטון וגוצי , בשבילי הם מסעדת יוקרה וטיולים לחול , בשבילי הם סתם עוד פרק בחיים , בשבילי הם הצעקות של ההורים הרעש של החברים שאומרים לי שהדרדרתי לזנות , דרך חיים אני קורא לזה אני אומר ונכנס לאוטו של מישהו זר שאני קורא לו אבא .

בשבילי הם תקליטים וגיטרות חשמליות , הם כרטיס כניסה למועדון הכי שווה בעיר , בשבילי הם עוד קופסת סגריות ואני מה שהיה להם חסר.

.

לפעמים אני עומד במראה מביט בעצמי ואומר בקול “הגוף הזה מלוכלך” הגוף הזה כבר לא שלך , הגוף הזה שייך לאנשים שיש להם שישה אפסים , אני עומד מביט במראה ושומע את אותו הרעש של החברים הם צועקים לי שהדרדרתי לזנות ושזאת לא הדרך , “לך לעבוד” הם מטיחים בי ומוספים “תרוויח כסף נקי בלי בושה ובהרבה גאווה , ואני מצהיר שזאת עבודה לכל דבר אז הם שואלים “מה כבר העבודה הזאת דורשת להיות? חור שאפשר להיכנס בו?” אני שותק ומנסה שיבינו שהעבודה הזאת דורשת לשבת בגב ישר , לא לדבר בפה מלא , לא לקלל , להיגמל מעישון , להפסיק להתמסטל , העבודה הזאת דורשת להסתיר את מה שאתה.

אתה הזה שמפליץ כשהוא פותח את דלת המקרר , הזה שכל מילה שנייה שלו היא “לך תזדיין” או “כוסעמק” ,הילד המופרע בהפסקות שאף אחד לא באמת אוהב , אתה חייב להסתיר את פגמייך גם אם אתה מסתיר את הפגמים שלך כל שעה עגולה מחדש , תשרוף את העבר שלך , תיקח את האפר בידייך תנשק אותו לשלום גם אם אתה לא באמת רוצה להיפטר ממנו בכזאת קלות ותפזר את האפר בים , תקבור את עצמך בשקרים כל יום מחדש ותתלה שלט על דלת החדר “נא לנעול,צונאמי של בכי בדרך” , תתרסק בפינה של החדר כך שאף שכנה לא תדע ואף כלב עצבני לא יתעורר מהרעש , תלמד לשתוק על זה.

ואני הייתי טיפש וחשבתי שלא אתרסק ושהכל ורוד אבל בסופו של דבר התרסקתי על הקרשים לבד . כשעברתי את התרסקות הנפשית הראשונה שלי חשבתי שהיא הכי קשה אבל העשירית הייתה יותר חזק ומספר שלושים היום המוביל ברשימה הסודית שלי שאני מסתיר מתחת למזרן בחדר שלי.

הייתי צעיר וטיפש אבל הכסף שולט בנו אנחנו הולכים עד הקצה בישבילו , מוכרים את נשמתנו , מתרחצים בשתן בישבילו נותנים לאנשים לגמור לנו בגרון ולזיין אותנו , כי הוא שולט בנו ומפתה שרק איתו נצליח הוא מכריח אותנו לשכוח מאהבת אמת וליטופים והוא מענה אותנו במרתף הסודי שלנו.

וזה חולני , כי זאת התאבדות .

אני עומד שם ובוהה בכבל חשמל מבוהל רואה איך הממטרות משפריצות טיפות זהירות של מים על עלי הפרחים והדבורות בורחות כי זה מסוכן להן , הכלב נובח בגלל מחלק העיתונים שרוכב על האופניים הירוקות שלו כי האופן בו הוא מחלק את העיתונים מרתיע אותו , אני מביט לו עמוק בעיניים והוא מתנגד שאביט לו עמוק אל תוך הנפש השברירית והפגיעה , אני רואה שם חבל ושבריריי זכוכיות , הוא נעלם אל תוך הריק ולא חוזר .

בין רגע אני משתגר אל תוך מערבולת אין סופית של תחושות מוזרות , חשמל שעובר לי מהבוהן ועד לראש כאשר אני מביט בו , אני מדליק סגריה מתקרב אליו ומנשק אותו נשיקה צרפתית רטובה , השכנים יודעים הכל , הם כבר הבינו מה הולך פה , אני מתיישב לידו השמש מסנוורת על עיניי , לך זה לא מפריע כי אתה אוהב אותה על העור השברירי שלך “איזה סרט ?” אתה שואל כשאתה לוגם מהקפה של הבוקר , אני מביט בך ושוב אותו חשמל שמחזיר אותי לחיים מכה בי .

כי אתה היית המלאך המושיע שלי שהציל אותי מן השטן שצוחק כשהוא רואה אותך נופל , אתה היית זה שנתן לי את החופש מן הכסף למרות שאתה אותו השטן ששם עליי קולר .

אני מכבה את הסגריה במעפרת העץ שלך אני מוריד את התחתונים וקופץ לבריכה בתקווה שאטבע בה ואתה תהיה זה שיציל אותי , אני רוצה שאתה תהיה זה שיקח אותי רחוק בשביל שאני אאפר לך על המיטה אשפוך לך יין על התחתונים , אתה תצחק בקול , אני יהיה ממש שיכור וכשהראש שלי יסתובב אני אשכב מרוח על הספה ואגלה שבעיינים שלך יש משהו שעוד לא פגשתי , עיינים שלא משקרות לי , עיינים שיגידו לי “אני רוצה לזיין אותך ישר על השולחן במטבח” .

זה חולני כי זה גורם לך לסבול

אתה דוחף את החברים שלך מהמדרגות שאין להן סוף ובעצמך תהלך בגאווה כמו אנגלינה גולי על השטיח האדום כשכולם צועקים את שמה אתה נושך את הידיים שמנסות לתת לך עזרה , אתה יודע את זה אבל אתה ממשיך עד העצם ואם לא תראה דם בשניות הקרובות לא תפסיק כי אתה מכור לתחושה הזאת של לצאת מרכב מזארטי דגם 2018 כשכולם מביטים בך , ועמוק בפנים אתה יודע שאף אחד לא מתעניין בנפש שלך

כי כמו שאמרתי הכסף שולט בנו .

אתה יושב ממולי ואומר לי תשתחרר תרגיש כמו בבית , ואתה אומר את זה כי אתה יודע שאף פעם לא היה לי בית אוהב וחיבוק חם מההורים , אתה יודע את זה שקיבלתי סטירות כל פעם שיצאתי מהקווים, ואני עדיין זוכר את אותו הציור של ההיפופוטם שצבעתי בצבע אדום ואמא שלי זרקה אותו לפח כי יצאתי מהקווים , ומאז רק המשכתי לרדת מהפסים , אולי זה המריחאונה שדפקה לי את השכל , או שזה הפרוזק ואתה צודק כשאתה אומר ” תוריד את המינון של הפרוזק אולי תתחיל לחשוב עם המוח” ואני בתמורה שותק ובולע כדור , אני יודע שאתה לא אוהב כשאני שותק כי בשבילך אני עולם של סיפורים מוזרים . אבל אני שותק כי הגעתי לפרק בו אני פשוט כבר לא יכול לספר יותר אולי זה בגלל שהאכלתי אותך שקרים על כל מיני דברים שעשיתי בחיים , והאמת היא שפשוט שכבתי מול הטלווזיה וגרבצתי כל החיים , כן אתה אומר לי שאני ילד מוצלח עם עתיד גדול , ואני עד עכשיו לא מבין איך אתה רואה את העתיד שלי בכל החושך הזה.

אני מתעטף בשמיכה ואתה נצמד אליי , אני מרגיש אותך מזיע עליי ואת הזין שלך נעמד ואני מבין שזה הזמן לעשות סקס , ואנחנו עושים סקס כל הזמן , במקלחת , במטבח , בגינה היפה שלך שאתה משקיע בה כל כך , במרתף המצמרר עם המנורה השבורה , ואני טועה לפעמיים מתי נתחיל לעשות אהבה, אהבה עוצמתית , מתי נגיע לנקודת הההבנה הזאת שכשאנחנו מתנשקים אנחנו לא מעברים מחלות או רוק אנו מעברים תשוקה עזה שלעולם לא תיפסק , אולי אני עיוור ואני לא מבין שכשאנחנו מתנשקים באגרסביות אנחנו בעצם מספרים עם הלשון שאנו אוהבים זה את זה.

ואני שבעולם של אנשים שחושבים את אותו הדבר הניצוץ בעיניים יעיד על אושר או בכי , במקרה שלך אל תתלהב יותר מדי , העצמות הכבדות שלך לעולם לא יקבלו קישוט יוקרתי לקבר , כולם ישכחו אותך פשוט כאילו מעולם לא היית , ואני יכול להגיד בגאווה גדולה שרק הזונות שלך יהיו שם , והזהב שלימדת אותי לאהוב אותו כלכך רק ימשיך להיות חברי הטוב , תחפש אותי בגן העדן למרות שאין לי כסף להשכיר שם דירה , אני לא השתנתי חוץ מזה שהתחלתי לאהוב בתי קולנוע פרטיים וקצת יהלומים , אני מחכה שפשוט תעלם מחיי כרוח בסערה ובמקום לבכות אני אנגב את דמעותיי בשטרות של מתאיים או שאני אזרוק בורקסים ושתייה מתוקה על הקבר שלך , אבל אני עדיין שמח שאתה חי כי יש סיכוי שאתה אוהב אותי באמת ולא רק את החור שלי שמביא לך הנאה גדולה ואתה יודע שאני אוהב אותך לא רק כשאתה ערום כולך.

אני חוזר הביתה די שתוי בלי נעליים , נוצר לי חור בגרב בגלל שגררתי את רגלי על הרצפה המחוספסת , אני מביט בך ישן ממול ערוץ הטבע , אתה אוחז בשלט בחוזקה ואני מוציא אותו באיטיות רבה מין היד שלך מכבה את הטלווזיה מנשק אותך נשיקת לילה טוב ומכבה את האור , אני נכנס לחדר ונשמט על המיטה שלנו סוגר עיניי ומדמיין שאני ממול שקיעה ורודה הרוח נושבת ומנפצת את שפתיי הרכות , לא יכולתי להרגיש את שיניי ואת ידיי אוחזות בדבר , הרגשות נעלמים , הראש מסתובב , מחוג השעון לא זז הכל עצר מלכת כי נטשת בלי בושה , את כל חלקי גופי ואת כל נפשי , אני מרגיש כאב בעצמותיי , כל השדים שבי יוצאים לרקוד מארונות הקבורה , כל הצדיקים נבהלים אז הם עוזבים את ארץ הקודש לפתע אין כאן אלוהים אז אני מטביע את עצמי , מלח נכנס לעיניי , הוא פוצע אותם קל , הוצאתי את ראשי כי נגמר בי האוויר , ראיתי אותך עומד מאחורי שקיעה ורודה על פנייך שפגשתי בכעס והיו בידייך קוצים , כל הפרפרים שהיו מסביבה פעם מתו מוות מר , טעמתי את שפתייך ועל שפתייך היה רעל של נחש מסתורי כמו בעיניי , סירבת לטבוע איתי , סירבת לקחת צעד גדול אל עבר האושר או להחביא אותי בין הסדינים כשאני נבהל מרעש של העיר ומהסערה שהולכת שם בחוץ הייתה כמו גל שהתנפץ עליי ועזב בין רגע , עזב אותי לבדי לטבוע.

פרוזק ומין 1
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך