פרוזק ומין 2

סוחר באהבה 03/09/2018 117 צפיות אין תגובות

התעוררתי בבהלה , הרגשתי שאני בחדר אטום מרעש והשקט הורג אותי , אני שומע את הדם זורם בורידים בזמן כשהשטן רוקד לי בראש והרעש הארור של פועליי הבניין גרם למסיבה רק להמשיך , הייתי מזיע ומבוהל כי חלמתי על שד , שד שניסה לגרור אותי למטה , הוא הסתתר בכל מיני מקומות בראשי ובחלקיי גופי , הוא הסתתר בך וכך גם בי , חלמתי חלום בלהות , סיוט , בחלום הייתה עין תחת עין , יד לוחצת יד , של נחש מהסוג שלא שותק שבמילותיו הועברה צמרמורת בטעם תפוח מר ירוק בגוונים אדומים, הוא גרם לי להאמין בו , הוא שכנע אותי לטעום טעם מר וכואב מעץ התפוחים התמים וכשגילו שמפרי הדעת לקחתי , ואת האמון לו נתתי , לא הייתה שם בושה ולא חרטה , הם ניסו להרוג אותי, לרצוח , פחדתי כי הכל זז בקטעים מהירים , הכל היה בהיר מידי כמו פנסי רכבת שנוסעת במהירות לא מוסברת לכיוונך, קמתי מהמיטה בצורה זריזה והלכתי למטבח, אתה היית שם לבוש במכופתרת ורודה בזמן שתחתוניך בצבע כחול שמיים גשומים בצבצו מעל מכנס הבז, הכנת לנו קפה , לעצמך מר ולי מתוק “כי אני דואג לך” לחשת באוזני לפני שהתישבת בשולחן הקפה ושתקת , אני מתיישב ומביט בסדקים שבשולחן העץ , עץ במבוק עשיר שהגיע מנרניה כזה שלאף אחד לא היה , הוא היה בהכנה אישית , אומרים שהוא שולחן חזק , אבל אני לא מאמין שהוא ישרוד את המריבה שלי לבין עצמי לבין נפשי והדמעות רק יוסיפו לכאב העצום של הדיון הזה , כי פשוט משהו בי חסר ,אני ממשיך לבהות בסדקים של השולחן בשתיקה , אני בוחש בקפה כבר דקות ארוכות , אתה מביט בי , ואני נושם ובוחש נושם ובוחש ומחפש את התשובה בכוס הקפה , אך אני לא מוצא ותוהה לעצמי אולי אזמין פותחת בקפה ומתחרט בשנייה “מה היא לא יודעת שאני יודע” , אני אוסף אומץ ובין רגע משחרר מפי “אתה מאמין בי?” אתה מאמין בעכשיו שלי?” שואל , אני מרים את מבטי והעיינים שלך מביטות בנפש התוהה שלי “אני מאמין בעכשיו שלך , אני מאמין בכל כולך אני מאמין במגע שלך ,אני מאמין במילים שלך ” ועצרת את מילותייך כי פועליי הבניין הרעישו חזק ,”אני מאמין שיש לך דלת סתרים לעולם משלך” אתה ממשיך ואתה לעולם לא תיתן לי מפתח  כי אני מאמין , אני אאמין שאתה אוהב  את הגלים ואת ריח הגראס ב12 בצהריים מסטלנים אנונימים שלא זוכרים את שמם וזה מזכיר לך את עצמך בגיל הטיפש עשרה אני אאמין שאתה מעריך את הדף הריק שלך יותר מאת שלי ,אני מאמין שבהיותך נער היית שיכור עד מוות ומסומם מהתחת , היית עייף מלשתות וויסקי ולקרוא את לב טולסטוי היית כלכך עייף שפשוט החלטת להגמר בצהריים הקרירים ,כי נגמר לך הכוח להחזיר את החיים , אני מאמין לזה שכל יום שני אתה הולך ורוכש מחברת כתיבה בידיעה שלעולם לא תמלא אותה , כי כבר נגמרו לך המילים ,אני מאמין ומבין למה הצלקות שלך עמוקות כנפש פגועה או כחלת לחם שלא נאכלה בשישי בערב. אתה פשוט פחדת להתפשט ממולי ולהראות לי את הצלקות שלך כי אני כריש שתוקף בקטעים הכי לא צפויים , “יקירי” אתה אומר ולוגם מהקפה שהתקרר ,אני מאמין בך , אני אאמין שיש לך יותר אכזבות מכסף בדיוק כמו המתנה העלובה מאמא שלי בגיל 5 וחצי ,ורק אני יודע למה אתה אוהב את המושב האחורי של האוטובוס ,כי תכלס רק האנשים הכי פגועים ועצובים יושבים שם במבט מנוקר בוהים במסכים ותוהים מתי תחנת הירידה שלהם , “אני מאמין בך יקירי!” אתה אומר בקול רם ודופק על השולחן באגרסיביות עם היד הרכה שלך , בחיים לא האמנתי שתוסיף סדק נוסף לשולחן אבל העזת ואני האמנתי שיש לך פצע גהנום בלב ושהכתיבה מזיקה לך , אני מבין למה אתה לא מחזיק לי את היד , כי זה מכביד עליך , מוסיף משקל , וגם ככה יש עלייך משאית זבל על הגב ,אני אאמין שאתה מעדיף לדבר עם אלוהים בבית הכנסת ולא ברחוב כדי שלא יחשבו שאתה פסיכופט, מעדיף את זה מאשר לשבת כאן איתי או למצוץ לי באמצע הפסקת חשמל כי אין לנו עיסוק רגעי אחר ,אני יודע את זה שאתה שונא את זה כשאמא מקלידה ושואלת , מתי תחזור ? ואתה בוהה בשתיקה במסך לא בטוח מתי תיקח את עצמך בידיים ותענה לה ורק כרגע אתה יוצא במזל שהפחד שלך משיחות טלפון השתלם ,אתה פותח את הפייסבוק ורואה מה קורה שם בחוץ עם החברים שלך , עם המשפחה עם האנשים הזרים שהוספת לרשימת החברים כדי שלא יחשדו בבעיות החברתיות שלך , אני אאמין שאתה מאוהב עכשיו , כי אתה מוסיף מלח לגלידה שלך בצורה מוגזמת , “הו יקירי” אתה אומר ומתנשף , אל תשקר לי , כי אני יודע שאתה בוכה לתוך המרק שלך בלילה , ואני יודע איפה כל מאה נקודות התורפה שלך כי ניתן לראות אותן מחוץ לעינייך הבולטות כמו אבוקדו בשל ורק אני מאמין בך ומכיר את אותך האמיתי . אתה מסיים לוגם מהקפה מנשק ונושך בנעימות רבה את שפתיי ויוצא מהדלת .

כשיצאת מפתח הדלת יכולתי לחוש בזה שכשהכל יגמר אתה לא תזכור אותי , הבן אדם בעל הגוף המקסים שכולם נמשכים אליו בעיקר כשהוא בלי בגדים וכל הפצעים שיש בי הם “זמניים” אז זה בא בגלים קלילים , הרגיש לי כאילו פעם הייתי תמים  ולא התעסקתי בריגושים הכימים כמו ילדון בחולצה אדומה עם מכנס ירוק ונעלי ספורט צהובות שמשחק עם חברו הטוב במגרש משחקים , בדומה לרמזור שסופג את כל התאונות בדרכים ולאף אחד לא באמת אכפת ממנו , הייתי תקוע כל הזמן עם ראשי בארגזיי החול ולא בפרחים הנובלים , החתולים מייללים מתחת לחלון שלי ונשמעים כמו המחשבות הסוערות שלי אז אני זורק עליהם ביצים מהחלון ולא מרגיש אשמה כלל . אני רוצה שהוא ישרוף את כל מה שאי פעם היה שייך לי , אני רוצה לשרוף את החול ויותר מכל אני רוצה לשרוף את הזכרונות הרעים והמתוקים כי שני הצדדים מראים את אותם חסרונות ועיניי לא מצליחות להתעמק ביתרונות , התבשמתי אפילו גזרתי את שיערי שגידלתי הרבה שנים כי הוא לא היה מוצא חן בעינייך, טענת שאני “נראה כמו רפונזל” אבל קיבלתי את זה כמחמאה , איזה אדם לא ירצה להיות כה יפה עם השיער הארוך השופע הזה בזמן שהאביר על הסוס הלבן ידהר לכיוונו , כי אני אוהב אותו ככה גם אם שרפתי אותו בחמצון ביתי.

זה בא בגלים כבדים

המחשבה על להיות סגור בקבר והיחידים שיגיעו ללוויה הם חתולי הרחוב גרמה לי להרגיש כאילו אני  עצמי חתול אשר מחפש מטמון בפח כי אני תמיד חוזר להתעסק באותם הדברים הנדושים שכולם מרגישים כי אני לא אחד ממליון בעולם הזה שמשתף את הבן אדם היחידי שמוכן להכיל אותי במה אכלתי לארוחת הבוקר ואיזה סרט אימה ראיתי שלשום , כאשר הוא יעזוב כל האמת תגיע לראשי ואבין שבעצם סחבתי לבד את האבנים אשר היו מחובאות בבגאז האחורי של הפרארי שלי.

האבל שפגע בי אחרי מות אבי לא הרעיד לי מיתר בלב , המוות שלו היה כל כך מתוק, למרות הכל אני די בטוח שאקבר יחד איתו  לאט לאט בחול הים המדהים והשמש השוקעת עושה לי כלכך נעים ואני יודע שאלוהים לעולם לא יסלח לי על שנאתי.

אבא אומר תמיד שאלוהים לא נותן לאנשים לסבול סתם ככה , הוא לא סתם נותן לאנשים לעמוד רגע בשער גן העדן והוא לא מפיל לגהנום בגלל שמתחשק לו  .

אלוהים. הם שואלים אותי בזלזול רב ואני מביע כעס רב

סתום את הפה שלך! תשטוף אותו בסבון! אתה אחד שלא מאמין אתה  לא  אמין ולא תאמין לא בקרובים לך ולא בקבורים כי אתה אדם מקולקל ואלוהים לא מאמין באנשים מקולקלים הנפש שלך שייכת לבריאת השטן .

זה בא בגלים נורא כואבים

בזמן שהנחתי ברכות רבה עצות מטומטמות בראשך המתוסכל האהבה שלי כלפייך נתנה לי את האפשרות להטיח בך מילים כמו “אפס טהור” ולהוריד את האני המאמין שלך לרצפה כאשר אתה מראה לי עוד ציור שלי בערום שלא מתאים לדפוס אישיותך כי אתה בכלל מורח צבעים על בד קנבס כשאתה בהשפעת ריגושים כימיקלים ואתה תוהה מהיא אהבה

אבל מה היא באמת , אהבה היא לא נהדרת אצלי , היא בעיקר נעדרת מליבי

בוא נשים את הנעדר בצד לא נשים לב למפל שנשפך לאדם שנגמר היום או לאדם שעומד להיגמר כבר מחר לא נראה את הפוסט של הכלב שאבד ולא נשתוק עוד כמה שניות ונדבר במבטים חדים וחודרים לעורקים  וכל זה עשה לי רע במערכת העצבים לא שתקת ברגע המתאים ולא נישקת כשהיה שקט ונעים כי לפעמים לא היה נעים אתה בהמה שכדאי לסקול באבנים.

האם תמשיך להאמין בי אחרי שאחשוף בפנייך את השקרים האם כשאגנוב לך את כל מה שיש לך עדיין תקנה לי זר פרחים אם ארק לך על הפנים תכניס אותי לביתך כשבחוץ יהיה קריר , אני רוצה להבטיח לך שגם אם תצית אותי אמשיך להחדיר

לך אהבה

לנפש שלא הייתה

לי

ולך

כי אנחנו

קבורים

שקטים

אפילו לא מדברים

במבטים כואבים

זה בא בגלים קלילים

או עצומים נעמדתי בחוף הים המדהים ששם היית לי לאיש שחלמתי כל חיי על איך הוא שם לי טבעת על האצבע אבל הוא הכין לי לחם בלי שמרים

בחוף הים הייתי מתוסכל ונראה לי מרוסק ממה שאמרת

לא שתקת

בדיוק כמו כל האחרים

נעמדתי בים שמעתי את הגלים חשבתי הם מדברים אליי אני יודע אני לא חבר לא אח לא משפחה

לא קרוב

לא רחוק

הלכתי והלכתי הקאתי את מה שלא הצלחתי לעכל שפכתי את מה שכתבתי

בעיקר הבנתי

שהייתי

אחד

פריט כמו גל שבא

ונעלם.

פרוזק ומין 2
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך