פרוזק ומין 4

סוחר באהבה 16/09/2018 39 צפיות אין תגובות

זה לא שאני שונא את הקיץ אבל אני גם לא ממש מחבב אותו וגם הוא לא מחבב אותי ,אני בהחלט שונא לכתוב על עונות המעבר ועל איך אנשים זזים או נפרדים לשתי דרכים שונות בחיים בכל מקרה כולנו ניפגש בקבר מעוטר זהב או זבל במקרה שלי , אנחנו אנשים שבעצם מכוערים מבפנים ,אנשים שעושים סקס ריקני ,מדליקים סיגריה ואז משליכים אותה על הרצפה כאילו אין סיכוי שמישהו בגיל של סבא שלך ינקה אותה, אפשר לראות את הכאב הרב בשקיות מתחת לעיניים של כל גופה , חלולים מבפנים , פועלים לפי מטרה כמו מחשב ולא מבינים שאנחנו יפים רק באוזן אחת כשמימלא הכל הולך לצאת מהאוזן האחרת , מנסים לבנות מציאות שונה לשנייה בזמן שמזדהים עם כל מיני מקרים של האנשים הסובבים אותנו, אגואיסטים עם ללבות מפוארים ואייפונים איכותיים , שוכחים לאט לאט איך זה לאהוב את זה כשכבר הכל נשבר.

אני מעדיף לסגור את התריסים בחדר לשתות כוס וויסקי או בקבוק , לנגן אקורד אחד צולע שירגיז את השכנים שלי ,זה החלק הכי טוב ביום , לירות מילים מאקדח ,לכתוב מכתב התאבדות לנסות לתלות את עצמך ואת הנפש של הנפש ובדיוק ברגע הזה מישהו יהיה חייב לצלצל בטלפון אבל אתה לא תענה הרי אתה בדיוק מנסה לתלות את הנפש של הנפש שלך ,  מתקשרים שוב ושוב ואתה מתחיל לשכנע את עצמך שזה חשוב , כשאתה עונה לטלפון אתה מלא תקווה שזה מישהו מהקרובים שלך , עכשיו יגידו לך מילים חמות ומתוקות או שהם ישאלו אם הכל בסדר כי הייתה להם תחושת בטן לא טובה לגבייך כי תחושת בטן אף פעם לא משקרת , אולי רק במקרים מסויימים ספציפית למי שנמצא מעבר למראה , מצחיק לחשוב על המציאות של הראי שלך , הוא לא יודע מה זה שקר , מה זה אמת ומה זה לברוח מהמציאות שההורים השאירו אותך בתוכה.


זה בדיוק היה מה שאמא שלי אמרה לי לפני שהיא איפרה לי לתוך ביצת העין שהכינה לי לארוחת בוקר , היא קוראת לי מהחדר בכעס, אני ניגש אליה והיא אומרת “אני מריחה את ההורמונים שלך עד פה ” והבנתי שמשהו לא בסדר אז שאלתי אותה “לקחת את הכדורים שלך היום?” היא עונה “לא” ומגלגלת את עינייה , “אז תקחי אותם אישה ” אמרתי לה היא נתנה לי סטירה  “תדבר יפה לאמא שלך , אני זאת שמכבסת את הגרביים שאתה מאונן לתוכם , תכבד אותי” היא צעקה בנוסף לסטירה , היא מביטה בי ומאפרת לי אל תוך בית העין, “אישה חולה” אני לוחש לעצמי והיא מסתגרת בחדר ובוכה.

אני מביט מהחלון והגברת עם סלסלת הקש שגרה ממולנו מתעלפת שוב פעם מהחום הנורא, חם פה כמו בגיהנום ,המוח שלך מתבשל כמו ביצה קשה על כביש אספלט בקיץ ואתה מתחיל לחשוב שאתה רוצה אי שם רחוק לפתוח את הקיבה של הארנבים לארוחת ערב , כי אולי זה רק פצע , אולי הוליווד המזדיינת הזאת היא פצע מלכותי שאנשים כמוני (שכותבים ספר שירה בשירותים) בחיים לא יצליחו לגעת באור שבה , ואולי זה מקום טוב למות בו ומקום טוב למצוא זונות איכותיות (בנות של מלך) ומשקאות חריפים נהדרים, הוליווד היא שקרנית ומפתה , בהוליווד לא תצליח לחבק את האפלה או לראות את הסוף , רק אחרי חצות מתחילים באמת לחיות פה (או למות) ואני ילד רגוע שמעולם לא היו לו אופניים שסביב  הגלגל שלהם קיימים אורות זוהרים ולא מבין בוודאות מדוע ההורים שלי החליטו לגור פה , אולי כי האוויר פה שונה נדמה לי שהאוויר כאן יש בו חתיכות זהב, אני מסתובב בנעליים קרועות ומחפש להגיד משהו טוב לאנשים אבל כולם כאן מתים או חרמנים או מסניפים להנאתם בלבד.

אני נכנס אל תוך הבר הראשון שאני רואה, אני נכנס ורואה אישה שיושבת לבדה ושותה כוס מרטיני , כמו בסרטים , מרטיני יבש עם זית , היא לובשת אודם אדום והאיפור שבעינייה צועק , אני יכול לשמוע אותו עד כאן אני ניגש אליה ומספר לה בדיחה “מצחיקה” והיא צוחקת מאי נעימות בינינו , נשבר לי לתת ביד והיא מריחה את זה כמו אמא שלי ,היא שומרת על קשר עין ברור, מדברת בסדר וזה גורם לי להזיע כי מעולם לא סמכתי על אנשים שמצנזרים את עצמם או על אנשים שמתנהגים באלגנטיות כי אנשים מהסוג הזה הם הכי מסוכנים , הם אוגרים בעצמם את הכעס ומפחדים להגיד את האמת עד שלא תתקע להם סכין בגב לא תשמע את הפורנוגרפיה של הנפש שלהם .ישבנו בבר וסיפרנו אחד לשני את תוכנית ההתאבדות המושלמת בעיניינו , היא אמרה שהיא רוצה לברוח למקום יפה למקום בו אין סביב אף אחד חוץ מכמה כבשים שהסתבכו במבוך , היא רוצה למות תחת שקיעת ההרים , אני סיפרתי לה שאני פשוט רוצה למות אבל שישאר ממני זיכרון כלשהו . אני לעולם לא אזכור בבן אדם את הרע שבו או את הטוב שבו , אני אזכור את האומנות שהוא השאיר אחריו כי כמו שאיני רוצה שיזכרו שהייתי אדם נורא ויזכרו בי רק את המילים שכתבתי על הדף כי אני מורכב ממילים וגם אתם, האנשים יזכרו אותם לכן צריך להיזהר . ישבנו בבר יותר משעה וחיסלנו כמעט בקבוק שלם של וויסקי בטעם דבש השכרות שלנו חגגה לה אז הלכנו אליי לדירה ,תאמת שלא רציתי כי זאת הדירה הראשונה שלי עוד לפני שפגשתי את פני השטן , אני לא גר שם וזאת הסיבה שיש שם רק שידה אחת עם טלוויזיה ממש ישנה, מיטה עם קפיץ בחוץ ספה ומקרר אני לא בטוח שאפילו יש איפשהו במגירות פותחן לבירה , היא יושבת על הספה בסלון שותה את הוויסקי שנשאר בבקבוק , מעשנת סיגריה מגולגלת שגלגלתי לה , העיניים והנפש שלה לא שוטפות את הדירה שלי ההפך היא נראת כאילו היא נהנת יותר , היא בודקת את הקירות הלבנים , בודקת את הרהיטים השבורים רק בעזרת עינייה , את הגיטרה את קופסת הפרוזק שנמצאת לי על השידה של הטלוויזיה ,היא נהנת לראות את אותי האמיתי והיא אישה ששותה וויסקי מהבקבוק  ואני הגעתי לערב הזה בידיעה שזה פשוט לא ילך בינינו , וזה באמת לא הלך בינינו כי היא שברה לי את החלונות של המכונית וגנבה לי את עשר הדולרים האחרונים , יכולתי לקנות בהם עוד משקה . היא השאירה פתק וכתוב בו באהבה ותודה ואת מספר הטלפון שלה ,  שמה לא הופיע שם עד עכשיו אני לא יודע מאחורי איזה שם היא מסתתרת.

אני לא אתקשר אליה כי הדבר היחידי שאני טוב בו הוא לרצוח נפש של בן אדם , אני טוב בלרמוס נפשות זהירות , אני מדבר ומבין משהו כמו טיפש כי כשאני עובר ליד הומלס שיכור שמדבר לעצמו אני רואה שיש במילותיו יותר הגיון ונפש מאשר כל האנשים שפגשתי בחיי  אני פשוט אחכה לאיזה צירוף מקרים או נס, פשוט אחכה לפגוש אותה שוב ברחוב או בבר נטוש שוב פעם ובפעם הבאה פשוט אתן לה עשר דולר ושוב לשבור לי את החלונות של האוטו שלי , אני אכין את עצמי לזה מכל בחינה אפשרית , אני אכין את עצמי לגוף הסוער שלה ולשיער המדהים שלה ולעזאזל עם השם שלה.

אני לא יכול להגיד שהקיץ הזה הוא היה אחד הכי גרועים שחוויתי בחיי חוץ מזה שבחג ההודיה אמא שלי שכחה לנטול את הכדורים שלה ולקינוח היא החליטה להטביע את הכלב שלנו בבריכה מול כולם , זה היה מטורף כי היא צחקה בקולי קולות ואמרה שזה לכבודו של השטן זה העביר בכולם צמרמורת נוראית ומאז אף שכן או קרוב משפחה אינו מגיע לארוחות איתנו ואם הם מזמינים אותנו הם מחביאים את חיות המחמד שלהם כי מפחדים על חייהם. היא הטביעה אותו רק כי הוא נבח יותר מדי השכנים מפחדים גם ממני כי הם חושבים שאני בדיוק כמו אמא שלי וכל פעם שהם רואים אותי דרך הגדר משחק עם הכלב החדש הם מתלחששים “משוגע על כל השכל” למרות שאני לא חושב שאני משוגע על כל השכל אני פשוט אדם שרואה את המציאות יותר ברורה ויותר אכזרית , אז מה שהשתנתי להם בגינה כי השכרות עלתה לי לראש או שרציתי להאכיל את הצמח הטורף שלי עם החיות שלהם , אני רואה את החיים כמו שהם אמורים להיות , אני רואה אנשים שמשתכרים בברים והם שמחים ברגע זה אבל אני יודע שמחר הם יקומו ויבכו על משהו לא משנה על מה גם אם יזכרו בזה שקיבלו תשעים בתנך בתיכון , זה מזכיר לי את הילדים המחוננים שלומדים בבתי הספר הפרטיים, תאמינו לי שאם הייתה לי את האפשרות החד פעמית הזאת לשחרר עליהם מחסנית שלמה או לפוצץ את בית הספר שלהם הייתי עושה את זה כי אין להם פינות עישון והם לא מדברים על סדרות ריאלטי פח . אמא שלי ואבא שלי תמיד חלמו שאתקבל לבית ספר למחוננים , הם רצו שאפסיק לכתוב  (ולשתות כי זה בא כסט סכינים) ואקח את עצמי בידיים ואלך ללמוד מקצוע אמיתי , אמא הייתה מתפללת לאלוהים שיקבלו אותי לבית הספר למחוננים וכצפוי זה לא עבד אז היא הייתה ניגשת לעירייה או לעובדים הסוציאלים ומביכה את עצמה , הם תמיד היו אומרים את אותו הדבר “הוא אבוד ,אין מה לעשות איתו” לא הייתי נעלב או מתרגש מהם כי אני יודע שלא הגעתי לבית הספר אפילו עשרים יום ברציפות אבל עברתי כל מבחן אפשרי על ציון של שמונים , היו כאלה שפחות לוקחים את זה לכיוון הרע הם מסרבים לראות את הטוב שבזה , הם רואים אותי מאושר חלקית מזה שאין לי מסגרת ושאני לא שייך לשום קבוצה כי אם יש לי כסף לבקבוק יין כל ערב , אם יש לי כסף לשלם על קורת גג למי אכפת מהשאר ?

את ההורים שלי זה מעולם לא הרשים או גרם להם להחמיא לי על זה שקיבלתי הצעה ממוציא לאור להוציא את הרומן הראשון שלי , אותי זה ריגש ואת אבא זה רק הרגיז וכשאבא מתרגז אז אמא שוברת את כל יצירות האומנות שלה כי הקולות בראש שלה אומרים לה שזה הדבר הנכון לעשות ברגע זה , הכדורים שהיא נוטלת לא עוזרים לה מלשבור דברים או מלדבר לעצמה זה פשוט עוצר אותה מלרצוח אותנו כשאנחנו ישנים לבינתיים .

כשקיבלתי את ההצעה הזאת לא יכולתי לסרב לה ואני טיפש מאוד טיפש כי אפילו לא סיימתי לכתוב את הרומן ואני כבר רוצה להגיש אותו אז הייתי צריך לשתות לילות ובעיקר בבוקר בשביל לכתוב אותו בזמן קצר וזה לא הצליח כי ישבתי  , כתבתי שורה ואז מחקתי ככה במשך כחודש שלם והמוציא לאור מאוד התרגז שאני עדיין לא הגשתי לו את הרומן כולו . הוא אמר שהוא מאוהב ביצירות שלי , מזל שלא בי כי אז הייתי חוטף שבץ על המקום , ביום בו הוא שמע אותי מקריא קטעים מהספר שלי בספרייה לעוברים הוא לא הפסיק לחפש אותי בחנויות הספרים  או בערבי קריאה , פגשתי אותו בתחנת דלק שליד הבית כשקניתי לעצמי יין אדום יבש , הוא ניגש אליי בהתלהבות ושאל אם אני ״סוחר באהבה״ עניתי שכן , עניתי שכן כי לא האמנתי שמישהו מוכן להקשיב למה שיש לי להגיד או לספר , אז הוא לא הפסיק להגיד שטויות על הכתיבה שלי זה הוציא אותי מדעתי כי לא ממש היה לי אכפת אם השם האמיתי שלי יופיע על חתיכת נייר .

תמיד טעיתי איך סופר עם רב מכר מרגיש  , הוא מרגיש טוב עם זה שיודעים את הדרך בה הוא עושה סקס או את שמו , אותם אנשים שקראו את הסיפור שכתב חודשים על גבי חודשים , אני כותב כבר הרבה שנים , אני כותב מגיל שלוש עשרה וכל השנים האלה אני ראיתי הרבה כאב שמעולם לא חוויתי , לפעמים הכאב שלי היה נעלם ואז הוא היה מופיע לפתע עם שישיית בירות קרות, הוא היה מביט בי ושואל “חשבת שאני אעזוב אותך בכזאת קלות?” אני התעלמתי אבל אז הוא היה מוסיף “אני בחיים לא אעזוב אותך ,אני אוהב אותך יותר מדי” וצחקתי , זה מעולם לא הצחיק ואז הוא היה פותח בירה ומגיש לי ומי לא יקח בירה? למרות שתמיד העדפתי וויסקי או וודקה בטעמים , אני אוהב את השילוב של האלכהול והכאב זה עושה אותו יותר מצחיק מעולם לא חשבתי שאגיע לרגע בוא אראה את עצמי כגיבור או מלאך , מלאך עם כנף שבורה שכאבה לו הנפילה מהענן .

אתה יודע שהיה לי ממש נחמד איתך וזה גם נחמד ללטף קקטוסים כי הם בכלל לא דוקרים  ואני אגיד לך את האמת הדבר היחידי שאני זוכר ממך שאני הייתי מרוח לך על הגב כי שתיתי קצת יותר מדי ( נו הבדידות שכנעה אותי ) ואתה כמו גיבור אמיתי לוקח אותי הביתה ברגל באותו הרגע ( למי יש כסף למונית היום!?)

כשנכנסנו הביתה שכנעתי את אמא שלי שאני עייף , זה לא שכנע אותה כי צעקתי שאני רוצה חציל בטעם כבד וחומוס על פפריקשים (אני בעצמי לא יודע מה זה אומר ) , אבל אני לא חושב שזאת הסיבה העיקרית שהיא הבינה , הסיבה העיקרית היא שהקאתי על השטיח של החדר  ואתה ניקית את זה במקומי ( כן זה היה מגעיל כנראה).

אחרי כמה ימים צעקת עליי שאני אפס חסר חוליות ושאני לא שווה את כל הזמן שבזבזת , כן זה הכאיב לי חזק  ,כל כך חזק שמשכיחי כאבים לא עזרו לי הם רק החמירו את המצב .

אז הלכתי לחוף הים והבנתי כמה הייתי לא שייך ללב שלך , הבנתי כמה מהר אתה יכול לשכוח ממישהו כמוני למרות שלפני ארבע שנים אמרת לי שלעולם לא תשכח אותי ונישקת אותי מתחת לעץ התפוזים (או שזה היו זיתים  ,אף פעם לא בדקתי ). אני תמיד הראתי לך את האני האמיתי שלי , והאני האמיתי שלי אוהב לאכול חתולים וואל דאן עם טבעות בצל בצד במקום  צ’יפס . אבל אתה תמיד הסתרת את עצמך במסכות , ואני עדיין עד עכשיו אפילו ממש עכשיו מחכה שתראה לי את עצמך האמיתי לא הזה שאתה מראה לזונות שלך , מראה להם שאתה טרי טרי מהשקית יד שנייה המגעילה הזאת.

אני לא אגיד שאני לא יודע, שאני לא יודע את אותך האמיתי , אתה האמיתי לא אוהב להקשיב לסיפורים שלי , לרעיונות המטורפים שיש לי , או לנשק אותי נשיקה רטובה במקום לשחק בקאנדי קראש( כן זה יהיה קצת גס עכשיו )

אני יודע שהסקס איתי הוא  סקס בלתי נשכח , אבל אתה מבזבז עליי שנתיים וחצי מהחיים שלך רק בשביל מין? או שאתה באמת אוהב אותי אבל אתה מתבייש להגיד את זה .

כבר הרבה זמן אני מבין שאני לא שייך לך אבל

אני שלך לעד.

פרוזק ומין 4
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך