כותבת מושבעת
מי שאהב, שבבקשה יגיב, זה מאד מעודד להמשיך לכתוב..

פרפרים פרק 1

כותבת מושבעת 17/08/2019 150 צפיות אין תגובות
מי שאהב, שבבקשה יגיב, זה מאד מעודד להמשיך לכתוב..

*מורן*

עמדתי ליד הדלת שלו, משחזרת את הנאום בראשי, התפללתי שיסלח לי, אבל אפילו לי ההסבר נשמע כמו תירוץ עלוב..

ברגעים כמו אלה הלבטים הקטנים ביותר נשמעים רציניים, כאילו שזה ישנה אם אני אדפוק על הדלת או אצלצל בפעמון, דפקתי על הדלת פעמיים, כמה שניות חולפות ואין מענה, דפקתי פעמיים בפעם השנייה, ושוב אין מענה, בדרך כלל הייתי מפחדת להיות ברחוב רחוק מהבית בשעה מאוחרת כזו, אבל לא יכלתי לחשוב על השעה המאוחרת, האור המהבהב מתחנת האוטובוס, או ההומלס הישן מעבר לכביש, יכולתי רק לחשוב, על תומר, רועי, והטעות הגדולה.

“ת-ת..תומר?” קולי נשבר בצרידות, הדלת נפתחה מעט ויכולתי לראות את עיניו הכחולות הכועסות מביטות היישר בעיניי.
“תומר, אני יודעת שזה יישמע עלוב, אבל תן לי להסביר-” רעדתי בקולי
“-תחזרי הביתה מורן” תומר סגר את הדלת, אך כף רגלי נעמדה בין הדלת למשקוף, מונעת ממנה להיסגר בעקשנות.
“בבקשה תומר, אני לא יכולה, אני חייבת לדבר איתך על מה שקרה!” קולי נחנק, והדמעות עומדות בעיניים.
תומר העביר יד בשיערו הזהוב בעצבנות, תנועה שאפיינה אותו מאד,
“דקה. דקה אחת. ואת עפה לי מהבית.” אמר תומר, שוקל כל מילה בכובד ראש.
נכנסתי לביתו והוא סגר את הדלת, אפילו לא העזתי להתקדם צעד אחד ממנה, שלא להכעיס את תומר יותר.
נו טוב.. זה הזמן לדבר או לשתוק לנצח..
“מאז שהתחלת לעבוד עם מאיה, אני קצת.. קינאתי, רועי אמר-”
“-רועי אמר אז מורן עושה?, מה עם רועי יגיד לקפוץ מהגג?!” קטע אותי תומר בגסות והרים את קולו, איזה מזל שההורים של תומר בח”ול..
“לא תומר!, זה לא מה שקרה!, תקשיב לי!, זאת אחת הסיבות שזה קרה, אתה תמיד קופץ למסקנות מהר מדי!”
“אז עכשיו זאת אשמתי?!” קימצתי אגרופים ונשמתי בעצבנות
“לא, תומר זה לא קשור, רועי.. הוא כן הציע לגרום לך לקנא בי, אבל לא ידעתי שזה יקרה..”
“לא הייתי בוחר במאיה לעבודה עם לא היית מסתובבת כל כך הרבה עם רועי מלכתחילה!” תומר צעק.
קפאתי, כשתומר כועס הוא נראה מפחיד, אבל.. לא יכולתי שלא לבהות. משהו בתומר כשכעס נורא הדליק אותי..
גם ככה אין לי מה להפסיד..
“את אף פעם לא מתייחסת אליי מספיק!, אין פלא שזה קרה!, אני מתפלא שזה לא קרה הרבה יותר מוקדם!-” תומר צעק, ואני השתקתי אותו.
הצמדתי את שפתיי לשפתיו בתשוקה, מחכה למענה, ולאחר כמה שניות, תומר משך אות אליו, תופס בגבי, ומצמיד אותי לנשיקה מלאת תשוקה.
התנתקנו לרגע, מצמידים מצח אל מצח ומחייכים אחד אל השנייה
“הכי טובה שלנו” אמרתי
”הראשונה שלנו..” מילמל
עמודנו ככה דקה בשקט.
“אז.. אתה סולח לי?”

פרפרים פרק 1
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך