כותבת מושבעת
מה אתם אומרים?, איך הפרק השני?

פרפרים פרק 2

כותבת מושבעת 18/08/2019 125 צפיות אין תגובות
מה אתם אומרים?, איך הפרק השני?

tlv-models.com/wp-content/uploads/2018/07/אולה-גלקין-לצחי-וזאנה-4-1.jpg

(זאת מורן בתמונה)

—————-“את אף פעם לא מתייחסת אליי מספיק!, אין פלא שזה קרה!, אני מתפלא שזה לא קרה הרבה יותר מוקדם!-” תומר צעק, ואני השתקתי אותו.
הצמדתי את שפתיי לשפתיו בתשוקה, מחכה למענה, ולאחר כמה שניות, תומר משך אות אליו, תופס בגבי, ומצמיד אותי לנשיקה מלאת תשוקה.
התנתקנו לרגע, מצמידים מצח אל מצח ומחייכים אחד אל השנייה
“הנשיקה הכי טובה שלנו” אמרתי
“הנשיקה הראשונה שלנו..” מילמל
עמודנו ככה דקה בשקט.
“אז.. אתה סולח לי?”———————————————

*4 שבועות לפני*

*תומר*

קמתי בבוקר גמור מעייפות, ידעתי שלא הייתי צריך להישאר לשחק במחשב כל הלילה, איך אני אמור לקום עכשיו?

רטט מרגיז מתחת לכרית אילץ אותי לקום, לקחתי את הטלפון וקראתי את הכתוב על המסך *שתי שיחות שלא נענו מהילה* שיט, מה השעה?

רבע לשמונה, היום הראשון ללימודים, הילה אמורה להיות פה כל רגע..

קמתי מהמיטה המבולגנת לאט לאט, עדיין מסתגל לאור השמש החזק מהחלון, עוד רטט.

וכמובן שמי עם לא..

“הלו הילה?”

“בוקר טוב באמת!” נשמע קולה הצווחני של הילה מהטלפון “למה לא ענית לי לשיחות??, אני נכנסת לבניין שלך, שכחת שאתה היית אמור לאסוף אותי?” הכנסתי כמה ספרים ומחברות לתיק, איך אין לי כח עכשיו לבית ספר..

“הילה, אני ישנתי, עשי לי טובה אין לי כח עכשיו לריב, אני מתארגן ונצא.” היא ניתקה.

*גלינג גלונג* נשמע צילצול בדלת

“פתוח!” צעקתי ולבשתי חולצה פשוטה בצבע כחול אפור, ומכנס ג’ינס כחול ארוך

*גלינג גלונג* “אמרתי שפתוח!” צעקתי, והתיישבתי וגרבתי גרביים לבנות, ונעלתי זוג נעלי ואנס שחורות

*גלינג-גלונג-גלינג-גלונג-גלינג-גלונג* הלכתי אל הדלת בצעדים מהירים עצבני ופתחתי מהר

“לא שמעת שאמרתי פתוח?” הילה הדביקה לי נשיקה על הלחי

“שמעתי אבל רציתי לגרום לך לבוא אליי.”הילה ליפפה את שיערה הבלונדיני על אצבעה, מביטה בי בעיני העגל הכחולות שלה, “ככה אתה מתלבש לבית ספר?” שאלה הילה וסקרה את בגדיי במבטה.

“איך אני מתלבש?, איך את מתלבשת?, או יותר נכון לא מתלבשת..” הילה לבשה חצאית ורודה מבריקה שבקושי עברה את קו התחתון, חולצת סטרפלס תכולה, ונעלי עקב ורודות גבוהות, כשרק התחלנו לצאת, חשבתי שהיא מתלבשת סקסי ומדהים, אבל כשהיא מתלבשת ככה בכל יום, זה נראה נורא.. זול, לא שלי יש מילה בנושא.. בשלב כלשהו הפסיק להיות לי משנה מה היא תלבש..

“יאלה, לך צחצח שיניים ונצא, ובבקשה תסדר את השיער..” נאנחה הילה והוציאה אותי מהירהוריי, נכנסנו לבית שלי והלכתי לחדר האמבטיה, בעוד הילה מחכה בסלון.

ציצחתי שיניים והבטתי במראה, מרוצה ממה שמשתקף אליי.

תומר דגני, אליל הבנות, קפטן נבחרת הכדורגל, החבר של הבחורה הכי שווה בבית ספר, לפחות בינתיים.. כבר זמן מה אני מרגיש שזה לא זה, אבל כל פעם שיש לי הזדמנות, אני לא מצליח להוציא את המילים מהפה..

הסתרקתי, אבל השארתי את השיער קצת מבולגן, בנות מתות על זה..

לקחתי את התיק מהחדר והלכתי להכין לעצמי סנדוויץ’

“נו תומר, עשר דקות! אנחנו נאחר לבית ספר!” באסה.. מקסימום אני אקנה מהקפיטריה..

סגרתי מאחורינו את הדלת ויצאנו מהחצר, הדרך אל בית הספר לא כזאת ארוכה, לעבור את הכביש ממול הבית אל תחנת האוטובוס ומשם חמש דקות נסיעה, בתנאי שזה אחרי 7:40, כי לפני זה, נסיעה של 30 דקות גג..

*מורן*

“מורן, אסתה לוקה?(את משוגעת?) קומי לבית ספר!” אמא שלי העירה אותי בדיגדוגים

“ביאן, ביאן, מאמא פולפבור,(בסדר,בסדר, אמא בבקשה,) אני קמה אני קמה!” השחלתי מילה בין צחוק

אמא שלי עזבה אותי ועמדה בדלת

“הכנתי לך את התיק עם מערכת, וסנדוויץ’, אי טנגו אונה סורפסה פרא תי!(ויש לי הפתעה בשבילך!)”

“אינסריו? כה אס?(ברצינות? מה זה?)” שאלתי בסקרנות, אמא שלי הושיטה יד מאחורי הקיר ונתנה לי קופסא חומה

“נו קדימה, תפתחי!” פתחתי את הקופסא, ובקופסא היו זוג נעלי סירה שחורות מבריקות, ממש יפות, חייכתי כל כך חזק שכאב לי הפה!

“גרסיאס מאמא!(תודה אמא!)” קמתי מהמיטה וחיבקתי את אמא בחוזקה

“תנעלי אותן ליום הראשון מי פרינססה(נסיכה שלי)”אמא אמרה והרפתה מן החיבוק וכך גם אני

“כלארו מאמא!(ברור אמא!)” התרגשתי כל כך.. אני לא יכולה לחכות שיתחיל היום!

“השעה עכשיו 7:15, יש לך קצת זמן להתארגן..” אמרה אמא ויצאה מהחדר.

סגרתי את הדלת והורדתי את פיג’מת וואנזי העכבר האפורה שלי, מביטה בגופי, חזי היה גדול כעת, לא כמו שנה שעברה, אומנם החזה שלי לא כזה גדול, אבל יחסית לנערה בת 15, הוא ממש נחמד!, אמנם יש לי ישבן מעט גדול, חזה מעט גדול, אני רזה.. יש לי עיניים כחולות ושיער חום חלק שתמיד מסתדר.. אבל עדיין יש דבר אחד שמפריע לי, הגובה.. הייתכן שילדה בת 15 תהיה מטר 56?!

התנערתי ממחשבותיי והתחלתי לבחון את הארון, לאחר כמה דקות של חיפוש, בחרתי בחצאית שחורה צמודה, קצת מעל הברך, וחולצה לבנה מכופתרת, עם שרוולים עד המרפקים, ונעלתי את נעלי הסירה השחורות, נראתי קורנת, עוד לפני ציחצוח שיניים וסירוק שיער, ציחצחתי שיניים והתלבטתי איזה תיסרוקת לעשות, בסוף החלטתי להשאיר אותו מסורק עם שביל באמצע, שמוט על הכתפיים.

לקחתי תיק צד גדול, שהידית שלו נמשכת מהכתף שלי עד האגן,על התיק הלבן היה משפט בספרדית שאני כתבתי, קיבלתי אותו מאבא כשאמא ואני נחתנו בשדה תעופה, החלטתי שכל דבר משמעותי שיקרה לי בחיים אני אכתוב.. מה כתוב על התיק?, קונוסיה אה פאפא, או בתירגום, פגשתי את אבא.

אמא הושיטה לי לחמנייה ארוזה בשקית, ותפוח, “שיהיה לך יום מקסים מי פרינססה(נסיכה שלי)” אמרה לי אמא ונשקה למצחי, “תודה אמא, טקירו(אני אוהבת אותך)” אמרתי ויצאתי מהבית, אני מופתעת שאני עדיין זוכרת את הדרך לבית הספר אחרי שנה שלמה שלא הייתי בארץ..

פרפרים פרק 2
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך