ציפורי בקורונה – פרק 2

Matilda 11/09/2020 103 צפיות אין תגובות

זוכרים שכתבתי בפרק הקודם שנופלים עלי נאחסים? אז תנחשו מה – הם ממשיכים ליפול!
עכשיו יש דבר חדש – יוסקה, החבר שלי, פיתח תסמינים. איזה יופי נכון? מי שאמור להיות החזק בין שנינו, זה שמפרנס אותנו בתקופה הזו, פיתח שיעול חזק וחום. הוא התחפר במיטה ועשה קולות של ילד מסכן, ואני באותו זמן הרמתי טלפון למד”א, כי לא ממש ידעתי למי צריך להתקשר במצב כזה, והם הפנו אותי בנימוס אך בתקיפות לקופת החולים, ובקופת החולים אמרו שנהיה בבידוד ואם החום עולה עוד יותר אז להתקשר שוב, ושיחזרו אלינו לגבי בדיקת קורונה.
אז הנה אני מוצאת את עצמי במקום שאני הכי לא סובלת להיות בו – המטפלת. הגבר שלי, החזק, השרירי, מפגן של כוח ועוצמה, קרס לתוך עצמו והפך בן רגע לתינוק, שוכב במיטה ובוכה שכואב לו ושהוא מסכן.
“אוי תפסיק להיות כזה נקבה!”
“אני מסכן, מאמי. תעזרי לי. בבקשה…”
“מה אתה רוצה?” שאלתי והתפללתי שיקרה לי משהו ואני אעלם.
“מרק. תכיני לי מרק. אה, וגם תה, תעשי לי תה מנטה ותוסיפי כפית דבש. ו… מאמי? תעשי לי מסאז’ ברגליים טוב? קחי שמן מהמקלחת ותמרחי לי את הרגליים כי כואב לי שם ותעשי לי…”
“טוב די!”
הכנתי מרק. הכנתי תה. עשיתי לו מסאז’, בזמן שהוא מסמס לכל הקליינטיות שלו שהוא מבטל הערב את האימונים בזום. בסוף לשמחתי הוא נרדם.
הלכתי לסלון, כבר היה לילה, חיברתי את הנינטנדו לטלוויזיה וצללתי לעולם המנחם של ‘מיינקראפט’. בימים האחרונים אני בונה לעצמי טירה אבל עכשיו יצאתי ממנה החוצה וכיסחתי זומבים ושלדים כדי לפרוק אגרסיות, ובסוף הכיתי עד מוות את כל הפרות שיש לי בחווה.
הייתי עדיין נסערת, עצבנית וכעוסה, זועמת על העולם ועל הקורונה ועל יוסקה שמתפרק כל כך מהר, והחלטתי להתאמן. החלפתי לבגדי אימון, ניתקתי את הנינטנדו וחיברתי את הלפטופ, מתכוונת לשים בנטפליקס את ‘אקדמיית המטרייה’ ולהתאמן מול הטלוויזיה, כשפתאום קפץ לי הזום. לא הבנתי איך עובד זום, סירבתי להיות חלק מהדבר הזה שהפך לתחליף לחיים, ולא הבנתי על מה ללחוץ כדי להעיף אותו מהמסך. לחצתי על כמה דברים ופתאום מצאתי עצמי פנים אל פנים מול איזו בחורה.
“הי!” היא חייכה לעברי בהפתעה. “את לא יוסקה.”
“נכון.” עניתי. “ואת לא נטפליקס.”
היא הסתכלה לרגע על עצמה. “צודקת. אני לא נטפליקס. מי את? כי זה הזום של יוסקה.”
“הוא לא סימס לך? הוא לא מרגיש טוב אז הוא לא ייאמן הערב.”
“אוי איזה בעסה!” היא התאכזבה. “הוא בסדר?”
“לא יודעת. יש לו תסמינים.”
“אוי…” היא עשתה פרצוף עצוב. “בדיוק התחלנו להתקדם בתכנית אימונים שלי. הוא מדריך מעולה. הוא חבר שלך? ז’תומרת, זה בסדר שאני שואלת?”
צחקתי. חמודה. “כן.”
“מגניב. סתם את יודעת, אני מקנאה עכשיו בכל אחת שיש לה מישהו, כי אני בתקופה הזאת מה זה בודדה…”
“למה?” שאלתי וארגנתי את המשקולות לצדי, לקראת אימון.
“את רואה את החדר הזה?” החוותה בידה על חדר מסודר מאוד, אבל קצת מנוכר, “זה לא הבית שלי. אני במלון.”
“מה, של הקורונה כאילו?”
“כן.” היא חייכה. “אני חולה מאומתת. אבל בלי תסמינים. אני מרגישה מצוין, ומחכה פה לבדיקה שתצא שלילית ואני אוכל לחזור הביתה.”
“ווללה.”
“תגידי – אם אנחנו כבר מדברות, אולי את תאמני אותי?”
צחקתי. “אני לא מדריכת כושר.”
עכשיו היא צחקה. “את בטוחה? את נראית כמו מדריכת כושר.”
לבשתי גוזיית ספורט וטייטס קצר, והיא ראתה את השרירים. “כן אני מתאמנת חזק בתקופה הזאת. את יודעת, משעמום. אבל אני לא יודעת להדריך.”
“אז אולי תראי לי איך את מתאמנת, ואני אנסה לעשות כמוך? יותר טוב מכלום, לא?”
“אה… אני מתאמנת חזק. לא רוצה שיקרה לך משהו.”
“חמודה שלי, אני עוד רגע דופקת ת’ראש בקיר מרוב שעמום. לא יקרה לי כלום. יאללה תתחילי.”
“טוב.” משכתי בכתפיים. “אני ציפורי דרך אגב.”
“שם יפה.” היא חייכה אלי. “מיכל. יאללה ציפורי, אני מחכה.”
הרמתי את המשקולות. “אני עושה אימוני כוח. עם משקולות. אלה די כבדות, עשר קילו כל אחת. יש לך שם משקולות?”
“לא, אבל יוסקה אמר לי להשתמש באלה.” והיא הרימה שתי קופסאות שימורים.
“אחלה. זה יתאים לך. נתחיל בתרגיל פשוט, תעמדי ככה מולי, קצת לכופף ברכיים, ועכשיו נניף יד אחת, ושנייה…”
התחלנו להתאמן, יוסקה נחר בחדר השינה, ואני לא ידעתי שמשהו רציני עומד להשתנות בחיים שלי.

ציפורי בקורונה – פרק 2
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך