ציפורי בקורונה – פרק 3

Matilda 13/09/2020 98 צפיות אין תגובות

למחרת בבוקר הגיע אלינו אסטרונאוט, יותר נכון אסטרונאוטית. היא בדקה עם מטוש את יוסקה ואז בדקה גם אותי. במהלך היום יוסקה התחיל להרגיש טוב יותר וקצת חזר לעצמו. ישבנו ביחד בסלון, אני צפיתי ב’אקדמיית המטרייה’ ושתיתי קפה, הוא הסתמס עם קליינטיות, שולח אלף התנצלויות על ההברזות שלו מהאימונים.
“ממש משעממת התכנית שלך.” אמר בין סמס אחד לשני, והלך להכין לעצמו תה.
לא עניתי והדלקתי סיגריה.
“ברור לך שבסוף יתגלה שלגיבורה הראשית הזאת יש כוחות על. זה ממש צפוי.”
משכתי בכתפיים.
“זהו.” הוא אמר. “סימסתי לכולן.”
“למה אתה לא פותח קבוצת ווצאפ במקום לסמס לכל אחת בנפרד?”
“לא חשבתי על זה.” הוא לגם מהתה.
“אוי אתה דפוק. ולא סימסת לכולן, יש אחת ששכחת.”
“מי?”
“מיכל הג’ינג’ית מהמלון של הקורונה.”
“אה, נכו… רגע מאיפה את יודעת?”
צחקתי. “היא עלתה לי אתמול בזום, אז כבר אימנתי אותה. חמודה, אמרה שתשלם לי על האימון.”
“מה?! תגידי לי את נורמלית? איך את יכולה לאמן בכלל?”
עצרתי את התכנית ונתתי לו מבט זועם. “סליחה? לא ידעתי שאני כזו חסרת יכולות בעיניך.”
“די נו… אל תקחי את זה ככה. ציפ, אימון כושר זה עניין רציני. צריך לדעת ולהבין מה עושים. אני למדתי קורס מדריכים.”
“כל הכבוד לך. רוצה מדליה?”
“טוב, ציפ, בואי לא נלך לשם. את אימנת אותה? איך?”
“היא הסתכלה עלי מתאמנת ועשתה אותו דבר.”
“מה?!” הוא משך בשיער. “תגידי לי את דפוקה? את ראית את עצמך מתאמנת פעם? כמו איזו בהמה, את מניפה ודוחסת משקלים מטורפים, תסתכלי על עצמך רגע ותראי לאן הגעת, יש לך כבר שרירים של בולדוזר. חת’כת מפגרת.”
הסתכלתי עליו עוד רגע, ואז תפסתי את כוס הקפה שלי, שעוד נשאר בה קצת קפה, וזרקתי אותה עליו בעוצמה. היא פגעה בקיר לידו והתנפצה, חתיכה ממנה חתכה את זרועו. קמתי ונעמדתי מולו. “אם באמת יש’ך קורונה, כדאי מאוד שיגלו שזה דופק ת’מוח, אחרת אין לי הסבר להתנהגות ש’ך. שיהיה לך בהצלחה בחיים הדפוקים ש’ך, חת’כת מפגר.”
הלכתי לחדר השינה, דמעות נקוות לי בעיניים, והתחלתי לאסוף בטירוף חושים כל דבר שהייתה לי עליו בעלות, ולדחוף אותו לתיק גב מרופט שמצאתי בארון. יוסקה בא אחרי. “נו את עושה מזה עכשיו דרמה? זה לא הזמן לזה עכשיו.”
“מעניין לי ת’תחת.” סובבתי לעברו בהפגנתיות את הטוסיק שלי. “רואה ת’תחת שלי, תחת של בולדוזר? ככה אמרת? שם אתה יכול לקפוץ לי מעכשיו. אני איתך גמרתי.”
המשכתי לסלון, תפסתי את הלפטופ וניתקתי אותו מהטלוויזיה, והחזקתי אותו תחת זרועי. “זה המחשב שלי.” הוא אמר.
“נראה לך? אני שילמתי עליו.”
“קנינו אותו ביחד, ולא היה לך בסוף כסף ואני שילמתי הכול, עוד לא החזרת לי. וזה כלי העבודה שלי, ככה אני מעביר אימונים.”
“לך תזדיין.” הידקתי אחיזה במחשב. “הלפטופ הולך איתי.”
פניתי לדלת, ומתוך הטירוף התפלאתי על עצמי שזכרתי לקחת מסכה. איזה מזדיינת הקורונה הזאת. הרסה לי ת’חיים.
הוא נעמד מולי. “את צריכה להיות בבידוד. אולי יש לשנינו קורונה. את לא יכולה לצאת.”
כוס אמוק! לא חשבתי על זה. “תזוז או שאני קורעת אותך במכות.”
“ציפורי, תהיי בוגרת.”
הכנסתי לו אגרוף לבטן והוא התקפל. אז הסתובבתי וחזרתי לסלון. “הסלון שלי.” אמרתי לו. “החדר שינה שלך. עכשיו תעוף לחדר שינה ואני לא רוצה לראות אותך. בשנייה שאני יוצאת שלילית אני עפה מפה.”
הוא נתן בי מבט זועם ופגוע. “בפעם הבאה שאת מכה אותי, אני מחזיר.”
צחקתי לעברו. “יאללה בכיף. מתחשק לי לכסח אותך.”
הוא הלך לחדר השינה, פגוע. “תראי מה נהיה ממך.” אמר תוך כדי הליכה. “למה הפכת. מבחורה עדינה ויפה. ואת צריכה לחזור לרגב.”
רגב, מי שזוכר מהסיפור הקודם שלי, הוא הפסיכולוג שלי. עם תחילת הקורונה הקפאנו את הטיפול, והמשכתי לקחת את הציפרלקס. האמת? לא בא לי לדבר עם רגב, בטח לא דרך הזום המזדיין.
יוסקה טרק את דלת חדר השינה בהפגנתיות, ואני נפלתי לתוך הספה, לרגע עם תחושת ניצחון, ואז באו הדמעות והבכי. קמתי ותוך כדי בכי אספתי את חתיכות הזכוכית מהכוס ששברתי.

ציפורי בקורונה – פרק 3
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך