ציפורי בקורונה

Matilda 11/09/2020 96 צפיות אין תגובות

זה המזל שלי. הנאחס שלי. איך שקיבלתי תפקיד ראשי במופע, עם הזמנות להופעות בחו”ל, העולם חוטף מגפה, ואומרים שפעם במאה שנה יש מגפה, והפעם במאה הזאת צריכה ליפול דווקא כשדברים מסתדרים לי.
אז הלך לי המופע והלך לי התפקיד.
עוד כמה נאחסים ככה בשביל הקטע: התחילו לי כאבי ראש מטורפים, והלכתי לבדוק את זה וטרטרו אותי מרופא לרופא, ובסוף מסתבר שהראייה שלי התקלקלה ואני צריכה משקפיים, וזו הסיבה לכאבי ראש. חשבתי לעשות ניתוח לייזר בעיניים אבל הרופא עיניים אמר לי שיש אחוז אחד שלא מתאים לניתוח בעיניים, ותנחשו מה? אני באחוז הזה.
אז עכשיו אני בבית, עם משקפיים.
אבל בפעם הראשונה יש לי חבר. ולא סתם חבר – חבר שאני גרה אתו. כן, עברתי לגור אצל יוסקה, ומי שעקב אחרי הסיפור הקודם שלי, יודע שעברתי אתו הרבה בלאגנים עד שבסוף מצאנו את עצמנו יחד.
ליוסקה יש דירה חמודה ברחוב קטן בצפון הישן של תל אביב, השכירות בשמיים אבל יוסקה שלי לא חסר לו כסף, לפחות לא היה חסר לו כסף, בגלל העבודה שלו בחשפנות.
אבל הקורונה החריבה גם את זה, אין יותר מופעי חשפנות, ולרגע הבנו שנינו שנדפקנו ובגדול, כי שנינו תכלס חלק ממה שנקרא ‘תעשיית הבידור’ וזו התעשייה שהכי נדפקה, ובפעם הראשונה בחיים התחלתי לפחד שלא יהיה לי כסף לקנות אוכל, ואולי אני פשוט אתדרדר לזנות, אבל גם זה לא אפשרי כי זנות לא עומדת בתנאים של ריחוק חברתי.
אבל אז יוסקה מצא פתרון יצירתי, והתחיל לאמן כושר בזום. המגפה, מתברר, מוציאה ממנו את המיטב שבו. מהר מאוד הוא עשה לעצמו שם של מדריך כושר רציני, והוא מדריך אחד על אחד בזום (בעיקר נשים משועממות בנות ארבעים) וגם בקבוצות, בזום, עם מסך מפוצל, ואפילו פתח לעצמו ערוץ יוטיוב והוא מעלה לשם סרטונים. הוא מרוויח מזה יפה ויש כאן רק חסרון אחד – הדירה שלו ממש קטנה, דירת שני חדרים (חדר שינה וסלון, ומטבחון בגודל של אפונה, פלוס מרפסת), והוא עובד מול הזום בסלון, ואז הוא אוסר עלי להיות בסלון, כדי שחס וחלילה לא יראו אותי בזום או ביוטיוב.
“מה כבר יקרה, יא נודניק?” אני אומרת לו. “אתה מפחד שהקליינטיות ש’ך יגלו שיש לך חברה?”
“די ציפ. זה לא פרופשיונל.”
“הופה… עברנו לדבר באנגלית… נהיית ביזנסמן..”
אבל הוא כרגע המפרנס היחיד אז אין לי זכות דיבור. הוא דואג שיהיה לנו גג מעל הראש (עם כתמי עובש ורטיבות) ואוכל על השולחן (מסתבר שהוא מבשל לא רע, אני אף פעם לא התחברתי לבישול ואפילו ההיתקעות בבית לא מוציאה ממני חשק לבשל).
מה שכן – הדירה שלנו התמלאה בכל מיני אביזרי ומכשירי כושר, אז משעמום אני מתאמנת בבית. תמיד התחברתי לפעילות גופנית, וגם כשהייתי רוקדת ומופיעה הקפדתי על תכנית אימונים מסודרת בחדר כושר. אבל השעמום והתסכול והבעסה גרמו לי עכשיו להתאמן אחו שלוקי, אני כבר מרימה משקולות של עשר וחמש עשרה קילו, ואחרי האימון שותה משייק החלבונים של יוסקה, ואוכלת מתוספי התזונה המיוחדים שלו.
“טוב ציפ, הגיע הזמן להגיד את זה,” אומר לי יוסקה במקלחת (מקלחון קטנטן בחדר השינה), “זה כבר נהיה מוגזם.” הוא מעביר אצבע על שרירי הבטן שלי. “יש לך קוביות יותר מפותחות משלי.”
“יופי. סבן לי את הגב.”
אני מסתובבת והוא ממשיך לרטון. “ציפ, יש לך גב של בודיבילדרים. רואים כל שריר. תקשיבי, די. זה נהיה מוגזם.”
“אתה מפחד שאני אקרע אותך במכות?”
“כשהכרנו היית בלרינה. עכשיו את בחורילה.”
אני מסתובבת חזרה אליו. “ועכשיו הבחורילה חרמנית.” אני עוטפת את עורפו בידיי.
“יש לי זום עוד עשר דקות.”
“תגיד לי אתה רציני?” אני סוגרת את המים ומושכת את המגבת מהמתלה. “כל היום היית מול הזום. עוד אחד?”
“יש לי עוד מלא. אני עובד היום לתוך הלילה.”
אני מנענעת את הראש בדרמטיות. “תעשה מה שאתה רוצה.”
“אני מפרנס, אל תשכחי.” הוא קורא לעברי כשאני יוצאת מהמקלחון.
“אתה יודע כמה זמן לא שכבנו?”
אבל הוא לא עונה לי.
כמו כמעט כל יום בתקופה האחרונה, אני נכנסת למיטה עם ‘אקדמיית המטרייה’ בנטפליקס, וכל כך מתחברת לגיבורה הראשית, שכולם שם גיבורי על חוץ ממנה.

ציפורי בקורונה
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך