בבקשה תכתבו לי בתגובות מה דעתכם על הסיפור. מעניין אותי לדעת מה דעתכם כדי להשתפר בכתיבה שלי.

רגישה לדגדוגים – פרק 2

05/01/2019 126 צפיות אין תגובות
בבקשה תכתבו לי בתגובות מה דעתכם על הסיפור. מעניין אותי לדעת מה דעתכם כדי להשתפר בכתיבה שלי.

לא האמנתי שזה קורה לי. וקלואי פרצה בצחוק! כולם סיבבו חייכו וצחקקו. באתי לומר שאני לא יעשה את זה, אבל הבחור הבלונדיני, שהבקבוק הצביע גם עליו נכנס לתוך המעגל ואמר “לי אין בעיה לעשות את זה. באמת” וכולם צחקו. הוא המשיך ואמר “אבל אני די בטוח שאת מפחדת מדי לעשות את זה. אז אם את לא רוצה לעשות את זה- את לא חייבת” הוא פנה אלי. אני לא מאמינה. מפחדת?! הוא הרגע אמר שאני…מפחדת?! “אני ממש לא מפחדת!” צעקתי ונכנסתי גם אני לתוך המעגל. הבחור שבחר את כל המשימות נכנס למעגל גם הוא ואמר “לי זה נראה שאת מפחדת. אם את לא, אז תוכיחי לנו” פה עשיתי טעות איומה! אני לא מאמינה בכלל שאמרתי את זה… “אין בעיה. אני יעשה את זה!”. קלואי הניחה יד על פיה בתדהמה ואלכס השפיל את ראשו. קלואי התקרבה אלי ולחשה לי באוזן “אל תדאגי, את גם ככה לא תראי אותו יותר בחיים. מחר אנחנו עוזבות”. המילים שלה הרגיעו אותי, כי…היא צדקה. אני באמת לא יראה אותו יותר. בעל הבית הוביל אותנו לחדר שינה חשוך ובערך כל הילדים ליוו אותנו עד לשם. לבסוף, סגרנו את הדלת וגילינו שהאור לא עובד. פתחנו חלון כדי שייכנס מעט אור מהמנורות שבחוץ ומאור הירח, ונעמדנו אחד מול השני. “אני מחכה” הוא אמר ואני גלגלתי את העיניים שלי. הורדתי לו לאט לאט את החולצה. לבסוף החולצה ירדה כולה, והבחור זרק את החולצה שלו על המיטה. הוא היה שרירי וחטוב וגבוה ממני. אני לא חושבת שאי-פעם ראיתי בחור חתיך ממנו. טוב עכשיו תורי…חיכיתי רגע ואז אמרתי “טוב תבחר. אתה רוצה להוריד לי את החולצה או את המכנס?” והשפלתי את ראשי. “אממ…” אמר הבחור וחייך “חולצה” הוא ענה לבסוף. הסתובבתי והוא פתח את הריץ’-רץ’ של החולצה. אחר כך הוא לאט-לאט הוריד את החולצה שלי, והניח אותה על הרצפה. נשארתי עם חזייה. הייתי יותר מדי מובכת… נשארתי לעמוד עם הגב אליו. חיכיתי שהוא יבקש ממני להסתובב. אם הוא לא…אז אני מניחה שאני יישאר עם הגב אליו. הוא הניח את ידו על הגב שלי ובעדינות ירד לגב התחתון. אני התכווצתי ופלטתי צחקוק. “את רגישה לדגדוגים!” אמר הבחור בנימה של ניצחון, ואז הוא סובב אותי עם הפנים אליו. הסמקתי ואמרתי “יכול להיות…” הבחור צחקק ואמר “אין ‘יכול להיות’, את רגישה לדגדוגים!” הוא הניח את שתי ידיו על מותניי ודגדג אותי. התפקעתי מצחוק וניסיתי ללכת אחורה, עד שלבסוף נתקלתי בקיר. הוא הפסיק ואמר בלחש “אני יזכור לך את זה”. אני נשמתי לרווחה ואמרתי “כן, בטח. אני די בטוחה שזאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני יפגוש אותך. אני נוסעת מכאן מחר”. הבחור חייך אלי ואמר “שיהיה”. הוא התרחק ממני והלך לעבר המיטה, לקח את החולצה שלו, ולבש אותה. “תשימי חולצה. כדאי שנצא מפה כמה שיותר מהר כדי שלא יתחילו לעלות להם רעיונות לראש” הלכתי גם אני לעבר המיטה ואמרתי “אתה צודק”. לבשתי את החולצה שלי וכשסיימתי יצאנו החוצה. כשחזרתי למעגל כולם צחקו. הבחור הבלונדיני יצא החוצה. נעמדתי ליד קלואי. “נו!?” שאלה קלואי “מה ‘נו’?” שאלתי אותה בחזרה “סתם… אני הורדתי את החולצה שלי והוא את שלו…”. קלואי פרצה בצחוק “ואני לא הספקתי לראות את הפנים שלו…איזה באסה! רק שתדעי, שאם הייתי רואה את הפנים שלו, הייתי יכולה לזהות אותו אם אי פעם היינו נתקלות בו בקניון ולעשות לך פדיחות” התפקעתי מצחוק ואמרתי “טוב, אז אני שמחה שלא ראית את פניו” ושתינו צחקנו.
למחרת בבוקר לבשתי בגדים נוחים (טרנינג וחולצה חלקה) וחיכינו לקלואי ולהורים שלה בשדה תעופה. אחרי 15 דקות שחיכנו קלואי הגיעה. “אני מצטערת שאיחרתי תום, פשוט כבר נפרדתי מההורים שלי” קלואי אמרה “זה בסדר” אמרתי וקלואי חייכה אלי. הסתובבתי אל אמי, ונתתי לה חיבוק גדול. “אני אתגעגע אליך אמא” אמרתי “גם אני אליך, מותק ” אמרה ופרצה בבכי. “אמא…אל תבכי…אני אבוא לבקר בחגים…”. אמא ניסתה להראות אומץ והיא ניגבה את דמעותיה, ואמרה בקול רועד “כן…אני צודקת…”. הסתכלתי על אבי, ונתתי לו חיבוק גדול “אני אתגעגע אליך” אמר “גם אני אליך, אבא” אמרתי “טוב, בהצלחה!” אמר אבא והרפה מהחיבוק. “רגע, רגע” אמרה אמא “בואי הנה!” היא קראה לי והתקרבתי אליה. היא לחשה לי באוזן “תביאי הביתה בחור” התרחקתי ממנה ואמרתי “אמא!” והיא פרצה בצחוק. “,טוב..ביי…” אמרתי והשפלתי את ראשי “ביי, מתוקה” אמרה אמא “ביי!” צעק לעברי אבא. לקחתי את המזוודה שלי, והתרחקתי משם עם קלואי. הסתובבתי, כדי לראות אותם פעם אחרונה לפני הטיסה, וראיתי שאבא כרך את זרועו סביב אמא ושהם מחייכים אלי.
אחרי שהטיסה הסתיימה, אני וקלואי נסענו במונית לפנימייה לעשירים. כשהגענו, ראינו מבנה עצום, משופץ, ציורים תלויים עם הקירות ופסלים מיוחדים שהיו מפוזרים. החצר הייתה ענקית, הייתה בה מדשאה עצומה, וביתן קטן מעץ, המון עציצים מפוזרים ושיחים מעוצבים. וכמובן הייתה גם גדר לשמור על ביטחוננו. כשהגענו ראינו שלט תלוי בכניסה “על כל התלמידים לבוא לאולם בית הספר בשעה 4 אחר הצהריים” שתינו בהינו בשלט. “טוב, השעה עכשיו שתיים וחצי. יש זמן” קלואי אמרה “כן” אמרתי. “בואי נלך לחדר המנהל, לקחת את המפתח לחדר שלנו” אמרתי “קדימה” היא אמרה והמשכנו ללכת עד שראינו דלת שכתוב עליה “חדר המנהל”. דפקנו על הדלת והמנהל קרא “יבוא”. אני וקלואי נכנסו והתיישבנו מולו. “היי, אני קלואי סנצ’ז וזאת היא תום ריצ’רדסון. אנחנו תלמידות חדשות פה, ובאנו לקחת מפתח לחדר שלנו”. המנהל חייך אלינו ואמר “נעים מאוד להכיר. אני רוברט. הנה…” הוא הוציא שני כרטיסים “אתן ישנות באותו החדר, בדרך כלל אני מחלק לזוגות לפי שמות משפחה, אבל ההורים שלכן אמרו שאתן מכירות ורוצות להיות באותו החדר אז…” הוא אמר וחייכתי אליו “תודה. יש עוד משהו שאנחנו צריכות לדעת?” שאלתי “אממ…כן. המגורים של הבנות זה בקומה השלישית והמגורים של הבנים זה בקומה הרביעית. אסור לכן בשום אופן להיכנס למגורים של הבנים. כלומר אסור לכן אף פעם לעלות לקומה הרביעית, ולבנים אסור להיכנס למגורים של הבנות” אמר המנהל רוברט. הסתכלתי על קלואי וקלואי הסתכלה עליי. “אין בעיה המנהל רוברט” אמרה קלואי בטון מתחנף. “להתראות” אמרתי, לקחנו את הכרטיסים שפותחים את החדר שלנו ויצאנו. כשנכנסנו לחדר השעה הייתה כבר שלוש. “יש לנו עוד זמן. בואי נתלבש יותר…’הולם’ ואז נלך לאולם” צחקתי ואמרתי בסדר. קלואי לבשה חצאית קטנה וחולצה לבנה קשורה באמצע בטנה, ואני לבשתי ג’ינס ארוך, מקופל בקצוות, וחולצת בטן בצורת גופייה. באמת שלא רציתי ללבוש את החולצת בטן הזאת, אבל קלואי הכריחה אותי! היא אומרת שצריך לעשות רושם ראשוני טוב, שאנחנו צריכות להראות סקסיות וככה נעשה רושם שהיינו מקובלות בבית ספר הקודם שלנו – מה שנכון בכל מקרה ונעשה גם על הבנים רושם ראשוני טוב. שיהיה. ברבע לארבע הלכנו לאולם. קצת קשה לפספס אותו בגלל שהוא עצום… התיישבנו וחיכינו. המנהל הגיע, ונאם נאום משעמם. אני וקלואי בכלל לא הקשבנו לו. בסוף הנאום שלו הוא אמר “בפנימייה הזו, אתם תלמדו מקצועות שלא לומדים בבית ספר רגיל בתור חובה, כמו קרב מגע, אסטרונומיה…” הוא אמר כל מיני דברים משעממים אחרי הקרב מגע. אחר כך הוא המשיך “יש פה מעט תלמידים כאלה, אבל יש פה ילדים שלמדו פה מכיתה ז’, וחלקם התנדבו להיות עוזרים של המורה במהלך השיעורים, או שיעבירו שיעורים בעצמם לתלמידים בהקבצה ג’ (הכי גרועה). אני יקרא עכשיו לכל התלמידים הללו ואני מבקש מכם לגשת לפה”. הוא קרא את שם המקצוע, ואז כל פעם, ילד או ילדה אחרת נעמדו ליד המנהל והציגו את עצמם. לבסוף המנהל קרא “קרב מגע”. נכנסתי לשוק! הבחור הבלונדיני, החתיך מהמסיבה נעמד ליד המנהל ואמר “קוראים לי דניאל. דניאל אשפורד”

רגישה לדגדוגים – פרק 2
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך