אהבת חינם

31/12/2018 126 צפיות אין תגובות

“שלום” אני אומר לאדם שעומד בתחנה שאליה הגעתי עכשיו, “לאן אתה צריך?” אני שואל, “אני לגוש” הוא עונה לי, וזז כדי שאני אעמוד לתפוס טרמפים. הוא נראה שזוף כזה, כהה עור. אני נעמד ומנסה לעצור טרמפ, אך רכבים עוברים, ואף אחד מהם לא עוצר. בסופו של דבר מגיע רכב וממש בשניה האחרונה לפני שהוא עובר אותנו הוא נעצר. “איזה כיף!” אני חושב מבסוט והולך לרכב, בתוכו רק אישה אחת, אני שואל אותה לאן היא מגיעה, וכן, היא נוסעת לכיוון שאני צריך, ואני אומר לאיש שבתחנה לאן היא מגיעה, הוא מתקרב, פותח את הדלת האחורית ומתחיל להיכנס. האישה מעיפה מבט מבט לכיוונו ואומרת “אתה לא, אל תכנס” בחצי אמירה חצי פקודה. האדם נרתע לאחור במבט פגוע, ואומר לי “תסע, תסע”. אני קצת בהלם האמת, לא מבין בדיוק מה קרה כאן, ונכנס לרכב, כי זה מקדם אותי, ושומע “הוא לא נראה לי, הוא נראה ערבי”, זאת הנהגת שמדברת איתי. “הוא נראה לך אמין?” היא שואלת, “אה, כן, לא יודע. נראה לי” אני עונה מגומגם, עדיין קצת בהלם. “לא, הוא נראה לי ערבי” היא אומרת ומתחילה לנסוע, ואצלי בראש עוד מופיע הפרצוף שלו כשהוא יצא מהמכונית.

המקרה הזה ממש כאב לי, הפגיעה בסתם אדם שאתה לא יודע כלום עליו, רק בגלל פחד, שהוא אולי מוצדק, אבל יש דרך לעשות את המעשה שלך.
אני מבין שאנחנו פוחדים מערבים, ויש הצדקה לזה, אך אני אפילו לא יודע אם הוא היה באמת ערבי. האמת שזה לא באמת משנה אם הוא ערבי או לא, הוא בן אדם כמוך והוא יכול להיפגע, אז צריך להתייחס אליו בהתאם. אני לא כועס על האישה הזאת כי היא לא העלתה אותו לרכב, אולי אני בכלל לא כועס עליה. אבל אני מבקש, באמת מבקש, אל תאבדו את הרגישות שלכם. לכל אדם יש נשמה ורגשות, ואם אתם נאלצים לעשות דבר שבהכרח יפגע במישהו, תזכרו שהוא בן אדם ושצריך לנסות להיות כמה שיותר עדינים.
רק בקשה אחת, תהיו אֱנוֹשִׁיִּים.

אהבת חינם
דרוג הסיפור 2 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך