לוחם.
יובי,
אני בחיים לא אשכח את היום בו חדלת, את היום בו הלכנו להדליק נרות, אני אמא וחלי, הלכנו להדליק נר כדי שתהיה מוגן, שתהיה בטוח, אבל צחוק הגורל החליט להתערב והוא נכבה כל פעם.
אני בחיים לא אשכח את הנסיעה לבית שלך, כשהכל עוד היה בסדר, שבעינינו היית עדיין חי, שלשירים עצובים ברדיו לא הייתה משמעות, אני בחיים לא אשכח את אותו יום הארור בו חיפשנו חניה כל כך הרבה זמן ואז אבא שלי התקשר ושאל את אמא אם אנחנו לבד, לא ייחסנו לזה חשיבות, אני בחיים לא אשכח שירדנו מהאוטו לכיוון הבית שלך, המבט שלי היה אל הרצפה תמיד, אני זוכר שראיתי אמבולנס, ראיתי 3 זוגות נעליים, כפכפים אדומים, ושתי נעליים גבריות המחזיקות את אורלי שהתעלפה למשמע הבשורה, אני זוכר שראיתי את הכפכפים ואמרתי, לפחות זאת לא חלי, הכל בסדר, אתה חי.
ואז הרמתי את הראש וראיתי את דודה שלך, מעולפת.
אני בחיים לא אשכח איך רצו אלינו, אני בחיים לא אשכח את הצרחות של אמא שלי, את צרחות הכאב כשהיא הבינה שאת אינך עוד.
אני בחיים לא אשכח את השיחת פלאפון שעשיתי לאבא שלי, שאמרתי לו "אבא יובי נהרג, הוא מת"
ואת ענית לי בקול שבור "אני יודע מתוק של אבא, אני יודע"
אני בחיים לא אשכח איך ישבתי אצל השכנה שעות ובכיתי, כי לא הייתי מסוגל להתמודד עם לעלות לבית שלך, אני עדיין זוכר את הצרחות שבקעו מהמרפסת, זעקות של כאב וייאוש, אני עדיין זוכר איך שמחתי כמו מטומטם כי אמרו שקצין העיר מגיע ואני כמו אידיוט אמרתי, אולי יש בשורה טובה אולי אתה בכל זאת חי, אבל לא.
אני עדיין זוכר איך נסעתי עם אבא להביא דברים לאזכרה ואיך התפרקתי וצרחתי באוטו, אני עדיין זוכר ששאלתי אותו "איך העולם יכול להיות כזה אכזר?" הוא בעצמו לא ידע לענות לי..
אני עדיין זוכר את הרגע בו עליתי לבית שלך, ואמרתי לחלי שאני מצטער, אני בחיים לא אשכח מה היא אמרה לי מתוך בכי "עמיתי בסוף הנרות שהדלקנו לא עזרו"
אני כל כך מתגעגע אלייך יובי, לחיוך שלך וללב הגדול שלך, לחיבה האינסופית והחסרת תנאי שלך לכולם.
אני מניח שמישהו שם למעלה החליט שאתה טוב מידי לעולם הזה, והחליט לשמור אותך לצידו.
אני מקווה שלא משנה איפה אתה מסתכל עלינו ומחייך, תנוח לוחם שלנו, תנוח.
תגובות (0)