מבט

11/03/2019 48 צפיות 2 תגובות

יש איזו אישה אחת בקיבוץ, תמיד אני רואה אותה מסתובבת,לא משנה לאן או מאיפה היא הולכת היא עם הראש למטה וגם אם אני מסתכלת עלייה וממש בוהה בה לוקח לה איזה כמה שניות עד שהיא מרימה את המבט, לאט. היא יפה אבל לא יפייפיה וכשהיא מרימה את המבט הזה שלה, הפנים שלה קפואות, חתומות, כמו ציור מפעם, וכמו ציור מפעם, המבט שלה ראוי לאלף אלפי פרשנויות וכל אחד מה”יודעי דבר” היה אומר משהו אחר ודוחף את השקפת עולמו מתובלת באינטלקט בשקל וחצי, ואז הוא היה הופך למרכז הבמה ומבסוט לרגע עד שהבא בתור היה מתחיל לדבר על המבט שלה. אני רק שותקת ומחכה לאיזה שריר שיזוז לה בפנים. והזמן כמו שהזמן אוהב לעשות, עובר ואני די בטוחה שהחולצה שלה קצת מתרוממת באזור הבטן. ואכן כן הזמן עובר והאישה היפה אבל לא יפייפיה הזאת נושאת חיים ברחמה, עם אותו המבט אבל נושאת חיים ברחמה. לפחות לי זה העלה חיוך.

פעם האוטו שלי התקלקל כי נסעתי עליו כמו משוגעת, זה אוטו ישן ואני התעלמתי מכל התמרורי אזהרה, התיקון עלה יותר ממה שהאוטו שווה ולא סיפרתי לאף אחד שלא יחשבו שאני מטומטמת. אז נסעתי באוטובוס לכמה ימים והיא הייתה שם, אמרה תודה לנהג בקול נייטרלי והתיישבה. לא העזתי לפנות אליה או אפילו להסתכל עלייה, ישבתי מלפניה ושתקתי. הייתי די מרוצה מעצמי ומהשתיקה הזאת, שלא נתתי לסקרנות שלי להפוך אותי לחטטנית למרות שבתכלס ידעתי שזה סתם כי אני פחדנית. אחרי כמה ימים היא שוב הייתה באוטובוס והפעם כבר לא התאפקתי, היינו בדרך חזרה לקיבוץ והתחלתי איתה שיחה, מסתבר שהיא עבדה באותו בר כמו האקס שלי לפני שהיא עברה לקיבוץ אבל היא אמרה שהיא לא מכירה אותו. ושאלתי לה וחפרתי לה מאיפה ולמה לפה וכל מיני שטויות שאנשים שלא מכירים שואלים והיא ענתה ושאלה בחזרה וניסיתי לענות בכנות אבל לא באמת והיא ענתה בכנות או שלא באמת ונגמרה הנסיעה ואמרנו ביי וזהו.
מאז אני רואה אותה שוב שוב, הבטן גדלה וגדלה והמבט אותו מבט והיא עדיין יפה אבל לא יפייפיה. את בן הזוג שלה אף פעם לא ראיתי ואם היא לא שיקרה אז יש לה אחד. הייתי רוצה להזמין אותה לבית שלי ושנשב ושנהייה חברות ואני אדבר אליה בלי מסכות ובלי חסימות והיא תקשיב ותתן אפילו עצה טובה או סתם נחמה או סתם שתשמע את השקפת עולמי מתובלת בחרטה ושתהייה לי לחברה ושאני אשמע אותה ואהייה שם בשבילה ואולי אפילו אדע מה זה המבט שלה. אבל אני בשלי והיא בשלה ואני לא בשלה להפתח ולתת למישהו להיכנס, רק להציץ לפעמים ואז לסגור מהר מהר כי ככה הכי בטוח. גם ככה אך שאת מכניסה מישהו לבית שלך הוא בא ושם את הרגליים המטונפות שלו על השולחן ובחיים אני לא אתן למישהו לשים את הרגליים המטונפות שלו והפה הזול שלו והמחשבות המטופשות הטפלות הנותנות אמון שלו על הלב שלי, כי גם ככה כולם אינטרסנטים שלא אכפת להם ממך והם רק רוצים שתקשיבי לחרטות שלהם או תמצצי להם או תתני להם לזיין אותך בתחת ובמקרה הכי טוב, אם את טיפה מעניינת הם רוצים לדעת מה המבט שלך אומר וגם זה רק מסקרנות וסתם כי את יפה.

מבט
דרוג הסיפור 4.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

אהבתי את הכתיבה- מדודה ורכה כזאת (אם זה הגיוני)
ודרך אגב זה מה שהכי טוב באנשים זרים; הם עוד יכולים אולי להיות החברים הכי טובים בעולם

11/03/2019 11:52

אני חייב לציין שזה מעניין בצורה אחרת מבדרך כלל, אהבתי את הסוף שבו הרשת לעצמך לפרוק הכל ולהגיד הכל והלכת עד הסוף בלי לסנן מילים. הסוף נותן בעיטה בבטן ומצליח לרגש, אשמח לקרוא עוד דברים שלך

13/03/2019 23:37
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך