A. K. Koren
אז כבר הרבה זמן מאז העליתי את הפרולוג ואני מקווה שתאהבו. בכל אופן אני חייבת להזהיר שהעלילה היא פשוט החיים - לא יהיו יותר מידי סיבוכים בעלילה כי החיים די צפויים אפילו כשמדובר בסיפור על ילד אוטיסט...

מזיכרונה של אחות- 1

A. K. Koren 26/04/2017 404 צפיות 7 תגובות
אז כבר הרבה זמן מאז העליתי את הפרולוג ואני מקווה שתאהבו. בכל אופן אני חייבת להזהיר שהעלילה היא פשוט החיים - לא יהיו יותר מידי סיבוכים בעלילה כי החיים די צפויים אפילו כשמדובר בסיפור על ילד אוטיסט...

אני לא לגמרי זוכרת את היום שנולדת.
זה רחוק מידי.
הייתי בת שנתיים וחצי.
אבל אבא סיפר לי מה היה באותו יום וזה העלה בי זיכרונות עמומים.
אני לא בטוחה מה הייתה דעתי על כך שאתה עומד להיוולד.
אני לא חושבת שהבנתי עד הסוף את ההשלכות של תינוק חדש בבית, הרי מעולם לא היה לי תינוק בבית.
אמא נסעה בלילה.
קמתי ורק אבא היה שם לקחת אותי לגן.
לא לקחו אותי לראות אותך באותו יום.
אבא רק סיפר לי שנולד לי אח, ואני החלטתי שקוראים לך ניסים, ולמחרת בבוקר סיפרתי לגננת שנולד לי אח שקוראים לו ניסים ואבא תוך כדי ניענע בראשו כדי להגיד שזה לא נכון.
יכול להיות שכבר אז הייתה לי תחושה פנימית למה שאתה ולכן בחרתי בשם ניסים.
לאחר הגן אבא לקח אותי לראות אותך ואת אמא.
קנינו בלונים ואני הבאתי לך אחד ליד.
היית קטן ומכווצ’ץ’. קירח לגמרי ובלי גבות.
העיניים שלך שלימים הפכו כחולות היו כהות. אמא נתנה לי להחזיק אותך כשהיא תומכת בגופך הקטן ומחייכת באושר למראה שני ילדיה.
אף אחד מאיתנו לא דמיין מה יקרה בהמשך.
לפעמים אני תוהה, אם היו שמים לב כבר אז- אם היה אפשר בכלל להבחין- האם הכל היה אחרת?
האם היינו גדלים להיות מה שהיינו, או שהיה אפשר לשנות, להציל אותך ואותנו מעצמך?
חזרתי הבייתה באותו לילה וכבר לא הייתי בת יחידה.
על הדלת התנוסס שלט “ללביא, נועם ויערה- מזל טוב להולדת הנסיך החדש! אוהבים משפחת אפרתי” זה היה מאלומה אפרתי, חברה טובה של אמא והספרנית בספריה, לימים היא תלתה שלט כזה על דלתנו עם כל תינוק חדש שנולד.
את הברית שלך אני כן זוכרת.
לבשתי שימלה יפה- חלקה העליון בצבע אדום יין, מבד דמוי קרפ, במותניים מעין שרשרת ‘יהלומים’ והחלק של החצאית עשוי משיפון לבן.
שערי היה אסוף בזוג קוקיות מתוקות ונראיתי נפלא. אי אפשר להגיד זאת עליך.
נכון, היית מתוק, אבל נראית לי כמו יצור מוזר.
אחרי הכל אל לנו לשכוח שאתה היית התינוק השלישי שראיתי אי פעם…
עבר רק שבוע מלידתך, אבל כבר אז פיתחתי כלפיך אינסטינקט אחותי מגונן.
ולכן, כשהמוהל עשה לך מה שעשה –
מנקודת מבטי אי שם מאחורי כל הקהל לא ראיתי כלום ולא היה לי מושג מה זה ברית- וצרחת ובכית, התחלתי גם אני לבכות וצעקתי
“מה אתם עושים לתינוקי שלי? תעזבו אותו!”
האורחים סביבי חשבו שזה מתוק ביותר, אך אני חשתי חרדה.
עושים משהו רע לתינוקי שלי, ואבא ואמא שם והם לא עושים כלום.
מה, הם לא שומעים את הבכי?
“ויקרא שמו בישראל צבי-שי יאיר בן לביא” קרא המוהל, ומאותו יום לתינוקי שלי ניסים, היה שם אמיתי: צבי-שי.
צבי על שם סבא של אמי שהיה לה כאב.
היה לי קשה לבטא את השם הזה, ולכן קראתי לך ציקי.
אתה זוכר את זה? איך כשהיית מחייך אני ואמא היינו מזמרות ‘ציקי מצחיקי’ ואיך כשהיית צורח או לוקח את תשומת הלב ממני קראתי לך בלעג ‘ציקי מציקי?’
כשגדלת השתגעת מכך.
זו הייתה חוויה מוזרה – להיהפך לאחות.
זה קרה לפני זמן כה רב, אך איך אוכל לשכוח זאת?

מזיכרונה של אחות- 1
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (7)

ממש יפה. כתיבה טובה, גם אם היא לא מפורטת אפשר להבין הרבה ולהתחבר נורא בקלות לדמות, אולי בגלל שבעצם אלו חיים אמיתיים.

26/04/2017 16:32

וואו כתיבה יפה וקלה להבנה לא מסובכת יותר מידי אהבתי מאוד!

26/04/2017 16:37

נחמד, אין לי מה לחדש לך בנוגע לכמה הכתיבה שלך יפה אז אני פשוט אחכה לפרק הבא :)

27/04/2017 07:48
572 572

את כותבת מצויין על הריאלי שלך. אני יכול להבין את תחושת הרתייה מקרוב אוטיסט יחד עם האשם מהתחושה. מניסיון.

08/05/2017 00:15

זה ל’אלינור’ או לי?

08/05/2017 00:18
    572 572

    איזו אלינור?

    08/05/2017 00:46

התגעגעתי…

12/05/2017 14:12
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך