שם בדוי
בפרק 2 תגלו מי זאת טרה...

מפענח החלומות

שם בדוי 21/08/2014 450 צפיות אין תגובות
בפרק 2 תגלו מי זאת טרה...

פרק 1
המשכתי לבהות בה,קורנת,חזקה,שעלולה להתפשט ולסכן-האש באח.
חשבתי מה אם אהיה כמוה-חזקה,מסוכנת,כזאת שאם נוגעים בה-לא רוצים לגעת בה יותר אף פעם.המחשבה הזאת היא הדבר הטוב היחידי שעלה לי בראש וחיזק אותי אחרי מות הוריי ואנשים שהיו קרובים לי מכל.
דודה קריס,השמיעה טון עצבני והפנתה את פניה אליי,\”קראתי לך כבר כמה פעמים לשולחן-גבירתי הצעירה\”.היא התלוננה והביטה בי במבטה החד,עיניה לא עוזבות אותי.
שנאתי את זה.קמתי בראש מורכן והתחלתי לצעוד בצעדים כבדים,בזמן שחשבתי כמה טוב שאהיה אש,ככה בזמן שדודה קריס תקרא לי לשולחן לאכול אחד ממאכליה המוזרים,אוכל לשרוף אותם רק בנגיעה אחת.
לרגע קט,המחשבה הזאת גרמה לי לצחוק ואילו אחר כך,גרמה לי לדיכאון עצום יותר מהקודם.הלכתי בניגוד לרצוני,נמשכתי לשולחן במטבח הקטן והתיישבתי על הכיסא הקבוע שלי.\”מה יש לאכול?\”שאלתי באדישות מרובה.
\”דייסה\”.היא השיבה לי באותה אדישות,והגישה לי את האוכל בקערה קטנה ישנה לעין. נאנחתי,שילבתי את ידיי בכעס,וחיכיתי לסכום והמזלג,שכנראה הדודה המעצבנת שלי שכחה מהם.\”איפה הסכום?\”שאלתי אותה בטון מלגלג.
\”נאכל בלי סכום היום\”.היא ענתה לי והתיישבה לידי.\”כדאי לך ללגלג פחות כי סבתא שלך באה לביקור\”היא הוסיפה.\”ריצרד יסיע אותה לכאן-היא רוצה לבקר בגלל החלום.\”המשיכה דודה קריס,לחצה לי את היד ונתנה לי נשיקה מהירה וקרת לב.
שפתיה נגעו בלחיי,בזמן שהם משיבות לי קור ותחושת צמרמורת בלתי פוסקת בתוך הגוף.\”עוד פעם-ההזיות שלה?זה היה רק חלום.ידעתי שבגלל זה היא באה לכאן-אחרי הכול היא אף פעם לא באה.\”
סיימתי את הדייסה,בעודי מניחה אותה בכיור בעצבנות,גופי רועד ללא פסק.הרגשתי משהו כבד שטייל לי בגרון-זאת הייתה התחושה-אותה תחושה שהרגשתי כשמשהו הטריד אותי,הוציא אותי מדעתי כל כך שחלמתי רק למות ואפילו ניסיתי.
\”אפשר ללכת לטרה?\”שאלתי את דודתי,שהניחה בזה הרגע גם את קערתה על הכיור.
\”תשתפי את הצלחת שלך ותלכי.אחרי הכול את חייבת לעשות משהו בבית הזה.\”
השיבה לי דודה קריס,ושבה להביט בי מבטים מוזרים,קרים,אדישים,ועיניים שדרשו בלי הפסקה. אף על פי שידעתי שדבריה אינם חדשים-נאנחתי עמוקות וכעסתי עליה-ואני בעצמי לא הבנתי למה הנני כועסת עליה.
היא פשוט הטריפה אותי,היא הייתה כמו עלוקה רק כזאת שנדבקת בניגוד לרצונה.ידעתי שכאשר הגיעה הידיעה שאין לי הורים יותר היא תסכים לקחת אותי אבל לא מתוך לבביות,או רחמים-אלא באי רצון מוסתר.
היא לקחה אותי בתור חובתה לחיים לא מתוך רצון-בגלל זה שנאתי אותה.
שטפתי את הכלים באי מרץ,בעוד היא בוחנת אותי במבטיה המתמשכים.\”תפסיקי לבהות בי ככה\”.התלוננתי והפלתי את הקערה בחזרה לכיור. \”תפסיקי את להתעצבן בלי סיבה\”.
אמרה לי דודה קריס והמשיכה להתבונן בי. \”יש לי סיבה\”.צעקתי עליה ושפשפתי את הצלחת בעצבנות מוגזמת.
\”אז מהי?הא גיחכה והחלה להתקרב אליי כל כך עד ששמעתי את נשימותיה באוויר. שתקתי-לא היה לי מה לענות לה אבל חשבתי איך להצדיק את דבריי גם אם הם לא נכונים.
לא עניתי לה-עמדתי והמשכתי לשטוף כלים עד שסיימתי את כולם. \”אז מהי?\”שאלה דודה קריס את אותה שאלה ולחשה לי אותה באוזן בלגלוג.\”סיימתי,אפשר ללכת לטרה?\”ניסיתי להחליף נושא. \”לכי\”השיבה לי דודה קריס והלכה לעסוק בעניינים אחרים.
כעבור דקות מספר הייתי מוכנה לצאת לטרה אבל אז זה קרה-זה שוב קרה…

מפענח החלומות
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך