מפרק כשר לשבת

GoFuckYourself 12/01/2018 176 צפיות אין תגובות

במפרק חול אני חסונה, כמעט לובשת מגן ברזל
במפרק כשר לשבת, למרות שביום שלישי אכלתי המבורגר עם גבינה, אני חלוש, ללא עצמות, כמו חילזון, למרות שמגעיל לומר דבר כזה על עצמי
אני לא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה שלא בכיתי ביום שישי, שלבי לא פעם בחוזקה ולא ידעתי מה לעשות
הבעיה העיקרית שאף אחד לא מצליח לקרוא את המילים האלה, לא בחול ולא בשבת
לא אדם קרוב למדי ולא אדם קרוב אך רחוק מידי
גם אדם ששמע
גם כזה שיכול לנחש
לא שאל, לא אמר
ואני יכולה להרגיש אנוכית כשאני זועקת “הנני כאן”
גם אם הוא מכיר את המאורעות
אני לבד? יכול להיות
אני זועקת לעזרה? אולי
אני זועקת לקב”ן? לא, דווקא את צה”ל אני אוהבת
אבל איך זה יכול להיות
לפעמים נדמה לי שאם אעמוד בתחנת אוטובוס ומסביבי יעמדו כל האנשים שרואים או שומעים את מה שעובר עליי, הייתי מצטופפת ונעלמת בין כולם, נרמסת בין רגליים
אני חושבת שהמשל על העץ שהתפוצץ ואף אחד לא שמע אז אולי הוא לא התפוצץ, ואולי גם אלה שזעקו ונבלעו בתוך הרעש לא באמת שמעו את זעקתם.
קראתי פעם שאנשים נסגרים מחוסר עניין לציבור, שזה נכון, וגם אם זה עניין, הטיפשות שבמחשבותיי וברעיונתיי סוגרת בפניי אף היא
גם הכתיבה הזו מרגישה כל כך מטופשת, בגלל שאני מלחיצה את עצמי
ואולי זה בכלל לגיטימי להרגיש ככה? הרי אי אפשר להתערב ברגשות
וכולי מתפללת שאמא לא תעלה לחדר ותראה אותי על סף דמעות, רק כדי שלא אספר לה, כי גם זה נמאס לי
ונמאס לי מהכל.


מפרק כשר לשבת
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך