יום אהבה בודד שמח!

עכשיו השעה חצות ו39 דקות.
יום האהבה חלף בדיוק לפני 39 דקות.
היום הזה מיועד לזוגות הנאהבים; בין אם אלה זוגות שכבר הקימו חיים משותפים ובין אם אלה בני טיפש-עשרה שאוהבים להשוויץ בבן הזוג שלהם ומתעסקים בכל השטויות הקיטשיות האלה.
אבל מי אמר שיום האהבה נועד רק לזוגות? מה כל כך מפליא לראות חבורת נערים "רווקים" שפשוט מנצלים את העובדה שזהו יום חג?
בזמן שאנשים בני גילי הלכו לראות איזה סרט טיפשי, או סתם ישבו ואמרו אחד לשנייה מילים משמעותיות ללא הבנת המשמעות שלהם, אני באמת נהנתי.
אני לא צריכה "מישהו" כדי להנות מהיום הזה. מספיק שיש לי אוכל, כמה חברים טובים, מוזיקה טובה ואיזה משחק קלפים טוב. זה מה שאני באמת צריכה בשביל להנות. ככה אני מעדיפה לחגוג.
ואז מה שהחג הזה כביכול לא קשור אלי?
אולי הוא דווקא כן? הרי מי אמר שאוכל לא יכול להיות אהבת חיי? או מוזיקה?
להתנחל בבית של ידיד טוב מהכיתה עם עוד כמה חברים מהכיתה.
להזמין 5 פיצות.
לשמוע קצת מוזיקה איכותית ולא המוזיקה המודרנית הזולה הזאת.
לאכול טונות של חטיפים בנוסף ל – 5 הפיצות.
לגלות שפיצריות מתחשבות בטבעונים ולגלות שפיצה בלי גבינה זה גם די טעים.
לשחק פוקר.
לרמות בפוקר.
לכרות ברית בפוקר עם 2 חברים לקרוא לעצמנו "המאפייה הרוסית".
להמר על שוקולד במקום על צ'יפים.
לצחוק מכל דבר.
אחרי זה לצאת החוצה באמצע הלילה וללוות כל אחד לבית שלו.
להמשיך לצחוק מכל דבר.
לבסוף, להישאר רק ארבעה אנשים כולל אותי ולשוטט עוד קצת בשכונת העוני המסריחה והמטונפת שלי.
לפתח דיון פילוסופי ולפרוק כל מה שיש על הלב.
לעשות הפוגה ולצחוק עוד קצת.
להמשיך בדיון.
לגלות שעוד נשארו אנשים עם טיפת שכל בעולם הזה.
לדעת שאני אף פעם לא לבד.
אז אולי אני לא אוהבת את כל הקיטשיות הרומנטית המעצבנת הזאת. אז אולי אני לא בנויה לזה. אבל אני עדיין לא מוצאת סיבה לחשוב שאני לא שווה כלום, אני לא חושבת שאני פחות טובה מאחרות. אני לא "סובלת" ביום הזה.
לא מחפשת "חבר" רק כדי שאוכל לבלות את היום הזה כמו כולם. אני לא רואה סיבה להתלונן ולהתבכיין שאין לי עם מי לחגוג את יום האהבה, כי למעשה יש לי מספיק חברים טובים לחגוג איתם!
אז אני מקווה שהיה ושגם יהיה לכם בעתיד יום אהבה שמח, למאוהבים וגם ל"רווקים" שבינינו!