לנעול עקבים

19/11/2019 122 צפיות אין תגובות

לא הצלחתי לשטוף את הטעם המר מהפה, לא הצלחתי לשטוף את התחושה הדוחה מהגוף, ודווקא צחצחתי שיניים חזק במברשת מפלסטיק ומשחה מחו”ל, וקרצפתי את הגוף פעמיים ושלוש במים ובסבון אל-דמע.
אבל המרירות חלחלה לתוך הגוף, וזיכרון הנוזל כשהוא מחליק במורד גרוני זעזע אותי, עצר את לבי, מחה זכר תמימות. אולי הייתי מצליח לשטוף את הזיכרון בצבע חמים יותר, אבל המבט שלך כשנעמדתי היה זחוח. הרגשתי תשוש כשנהגתי חזרה הביתה אחר כך. לפחות לא נקלעתי לתאונה.
המגבת ניסתה להוציא את המשקעים הרעים יחד עם המים הנוטפים. חישבה לעשות במקום לעשות. גם אחרי היציאה מהאמבטיה לא ניצלתי, אלא שימרתי את הזיכרון בפינה קטנה, שלא תיחשף ולא תיראה. אחרי שלוש שעות מול הטלפון החלטתי לצאת לריצה. הרחובות פה מעוקלים ובגבהים שונים, אבל ככה אפשר לסגל סיבולת. אז זה טוב. לרוץ, לרוץ ולרוץ.
פניתי לרחוב שלא הכרתי. אני תמיד רץ ישר אבל החלטתי לפנות לסמטת המדרגות משמאל, לרדת בהליכה קופצנית לעבר רחוב במפלס אחר. השמש החלה להתקפל כבר, מחפשת את קצוות הים כדי להתכסות בו ולישון, אז הצללים היו ארוכים ומתוחים, תזזיתיים וכמעט עצמאיים.
ירדתי בדילוגים במדרגות, מימיני שכב על בטנו חתול שחור והביט בי דרך ירוק עיניו, המעקה הצבוע בזמן ישן התכופף תחת נטל משקפי הראיה המעוותים שלי. רק המוח ידע לתקן את שהעין פגמה. מולי הלך הצל שלי, מקפץ אפילו יותר ממני, והסתכלתי לראות איך הוא מקפץ. ראיתי אז שבמקום נעלי ספורט הוא נעל עקבים נמוכים, רחבים, כמעט לא מועילים לגובה, ובכול זאת עקבים. הופתעתי, כי מעולם לא חשבתי לנעול כאלה, אבל הפעם ניסיתי וזה היה דווקא נחמד. אני אדם גבוה, אבל עכשיו הייתי פתאום גבוה אפילו יותר, וראיתי מעבר לגורדי השחקים שירדתי אליהם, מעבר לשמש החמה ולשמיכה המחלחלת לכבות אותה, ובפליאה יפה ריחפתי מעל כל זה.

לנעול עקבים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך