שישי בצהריים

30/08/2019 68 צפיות אין תגובות

נדב ואני שוב רבנו.
זה היה שישי בצהריים וחזרתי אחרי משמרת מעייפת בעבודה, חזרתי לדירה עם שקית וזה שישיית בירות קרות. פתחתי בירה, התיישבתי על הספה ושמתי רגליים על השולחן, פשוט ככה נוח יותר.
נדב חזר מקניות בשוק אחרי עשר דק’ שנרגעתי לעצמי בשקט של הבדידות.
“כמה פעמים אמרתי לך לא לשים את הרגליים על השולחן, הא מירי?!”
“בסדר נדב, זה רק לכמה דק’ להירגע, לא יקרה שום דבר לשולחן שאב שלך הביא מקנדה”
“זה לא רק השולחן, כל הבית בלאגן, את אפילו לא שמה לב אפילו לא אכפת לך אפילו מירי!”
קמתי מהספה, הפעלתי מוסיקה שחורה בפלאפון וחיברתי אותו לרמקול.
התחלתי לרקוד כדי ולשיר את השיר בקול בזמן שאני מתקרבת עם הגוף לנדב לנסות לעודד אותו.
“את יודעת שאני לא אוהב מוסיקה שחורה, תכבי את זה”
המשכתי לרקוד ולקרב את הגוף שלי לאורך שלו, הוא הזיז אותי בפתאומיות מדרכו וכיבה את המוסיקה. לקח לי זמן שהידיעה תעלה לראשי שאין לי מה לעשות עם בן אדם כזה, לפחות לא עד שירגע ויבקש ממני סליחה על ההתנהגות שלו. לקחתי נשימה ארוכה. “טוב, אני זזה, מאחלת לך להירגע ואני זזה בינתיים”
אספתי כמה דברים חשובים למחייתי בשעות האלה ויצאתי מהדירה. לא ספקתי להתלבש כמו שצריך חולצת בטן, ג’ינס ונעלי בית. מה זה הקטע הזה להוציא על האישה שלך את העצבים שלך או את היום הלא מוצלח שלך?
אני כל כל מוטשת ואני רוצה לשכוח את היום הזה ואת הגבר הזה

שישי בצהריים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך