החיים במלחמה של הזמנים פרק ב .

Adelin 25/09/2019 106 צפיות אין תגובות

תומר ניגש לפלאפון החליט להיתקשר לאביו דניל לעבודה שלו.
לשאול אותו מתי יגיע ולספר לו על החבר שלו שון שנפגע .
תומר לקח את השפורפרת והקיש את המספר של מקום העבודה של אביו . אחד העובדים ענה ואמר
שלום מי מדבר ?
תומר: שלום אני הבן של דניל גייסטמן .
אתה רוצה לדבר איתו כרגע הוא עסוק זה מה שהו חשוב ?
תומר : כן שיחה מהירה של 5 דקות בבקשה אדוני.
אוקי חכה דקה העובד הלך לאיפה שדניל היה והביא לו את השפורפרת ואמר זה הבן שלך תומר הוא רוצה לדבר איתך
דניל: תודה שהבאת לי את הפלאפון אדון .
אני אחזיר אותו למקום אל תדאג .
לא דואג אמר העובד ויצא מהחדר.
דניל: היי תומר מה קרה משהו ?.
.
תומר : חבר שלך שון הרביצו לו חזק והוא נאנס .
הוא צריך שתאשפז אותו אבא .
דניל: אני אבוא עוד שעה אצלך רק אסיים עם לוקאס אני איתו כבר מהבוקר .
עוד חצי שעה אביו בא ואז הוא יהיה עם אבא שלו .
מה קרה לשון ?
תומר : הוא בוכה הוא לא מרגיש טוב .
עומדים להרוג את אשתו וילדיו. הוא יכול להישאר בלי משפחה .
דניל אמר אני אחזור עוד שעה תישב שם ואל תזוזו .
אני עוד מעט מגיע .
כעבור שעה שטיפל בלוקאס .
הוא אמר אתה בסדר ?
לוקאס אמר כן אתה תחזור גם מחר הסרטן שלי נחלש ?
דניל אמר מצבך לאט לאט משתפר . אני מצליח להזן את הסרטן שלך .
אחרי הניתוח בראש ובבטן שעברת מצבך החל להישתפר מאוד .
אחוזי המחייה שלך עלו מ15 ל38 אחוז .
אתה בדרך להחלמה לוקאס חמוד .
ברור אני אבוא מחר אין יום שאני לא יבוא אליך הרי יש לנו מטרה משותפת שתחלים ותחזור לשיגרה .
אבא שלך הגיע לפני 20 דקות .
אני חייב לזוז עוד מעט .
לוקאס : תודה על כול העזרה שלך דניל אני שמח שיש לי רופא כמוך .
דניל: ואני שמח שאני מטפל בילד מקסים וחמוד כמוך .
כריסטופר אמר תודה על העזרה דניל לא היית חייב לשבת איתו עד שאגיע .
דניל: אני נהנה לתת חברה בישבילו הוא ילד מקסים.
אני שמח שנתנו לי לטפל בו .
כריסטופר: אתה ממהר ? רוצה להישאר איתנו.
דניל: האמתי שכן כריסטופר .
קרה מקרה רע עם חבר שלי שון ואני חייב ללכת לטפל בו .
מבטיח שיום מסויים אשאר ונדבר על הבן שלך לוקאס . על מצבו של לוקאס .
כריסטופר : שמעת על המקרה שקרה לפני 3 ימים עם איזשהו גרמני שגילו שהוא מחזיק ילדה יהודיה בת 4 .
אתה יודע מה עשו לו ?
דניל : מה ?
כריסטופר : ירו בו . והוא מת .
ואת אשתו גם בה ירו .
הילדה ברחה ליער ובינתיים לא מצאו אותה .
דניל: ילדה מסכנה אני מרחם עליה .
כריסטופר : כן גם אני .
דניל: טוב אני אזוז לי נדבר מחר .
כריסטופר : ביי דניל שמור על עצמך ועל הבנים שלך.
דניל : אני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב .
כריסטופר : גם אני .
דניל הלך ברחובות לביתו של חברו ניקולס .
כעבור 40 דקות הגיע לביתו ואמר מה קרה ניקולס?
ניקולס : שון פצוע .
דניל : תוכל להסיע אותו לבית החולים ?
ניקולס: זה מסוכן תטפל בו כאן .
דניל חיתה את פצעיו ותפר את בטנו של שון שנדקרה .
דניל טיפל בשון כעבור שעה אחרי שהעביר לו את כול הבדיקות והטיפולים ודחף לו עירוי ליד .
יום למחרת שון הועבר לבית החולים דניל עם רופאים נוספים טיפלו בו.
דניל היה רופא גם של שון . הוא טיפל בו .
עד שמצבו הבריאותי השתפר.
דניל: איך אתה שון טוב יותר מרגיש ?
שון: יותר טוב אבל עדיין כואב לי .
אני רוצה שהכול כבר יגמר .
דניל: גם אני רוצה זה יגמר ואני חושב שהמלחמה תסתיים בקרוב עברה כמעט שנה מתחילתה .
אתה תצטרך להישאר כאן איזה חודשיים.
ואחרי שתשתחרר אני אמצא לך איפה להיות.
שון : תודה דניל
דניל עזר וטיפל בשון .
כעבור חודשיים ב15.8.2040 דניל אמר .
שון מצבך אט אט משתפר בעוד כחודש
נשחרר אותך מבית החולים .
יש לך לאן ללכת שון?
שון : אני הייתי מעדיף להישאר כאן בבית החולים מאשר להשתחרר .
אין לי לאן ללכת דניל.
דניל: אני אעזור לך
אני יארגן לך מקום לישון ולהיות.
אני אבקש ממכר שלי .
אל תדאג כשתשתחרר יהיה לך מקום ללכת אליו מבטיח לך שון.
דניל הלך ללוקאס ואמר
בדיקות הדם שלך מראות לוקאס שמצבך מתחיל להשתפר יפה ואולי עוד חצי שנה אולי תשתחרר מבית החולים.
באותו השבוע דניל עבד קשה בבית החולים .
הוא העביר 22 ניתוחים בשבוע ההוא .
בדיקות ודברים נוספים.
ב23.8.2040 דניל הלך לניקולס .
ואמר ניקולס איך הילדים
ניקולס: בסדר
אני מקווה שלא יתפסו אותי .
עוד מעט ותהיה שנה לתחילת המלחמה .
דניל : המלחמה תסתיים השנה או שתמשיך גם בשנת 1941!
ניקולס : אני לא יודע
מקווה מאוד שכן
תגיד איך שון ?
מתי ישוחרר?
יש לו לאן ללכת הוא יכול להיות אצלי.
אני אנסה להגן עליו עד סיום המילחמה.
דניל: תודה ניקולס זה סיכון עצום שאתה מחזיק יהודים.
אני מודה לך .
על העזרה עם הילדים .
ניקולס: אין בעד מה

דניל הלך לילדיו ..
אני אלך להיות עם ילדי.
ניקולס : בסדר תישאר כאן כמה זמן שתרצה
אוכל לארח גם את החבר שלך .
דניל הלך לתומר ואמר ילד חמוד שלי איך גדלת
אני לא מאמין עברה כמעט שנה שלמה מאז תחילת המילחמה.
עוד מעט נהיה יחד.
תומר: אבא תוכל לישון כאן הלילה ? בבקשה אני ממש מתגעגע .
לוקאס: אבא סוף סוף באת .
אני רוצה שתישאר אבא .
דניל: אני אשאר בנים .
זוכרים את שון חבר שלי ?
קיידן : כן הוא כבר חודשיים בבית החולים.
תשחררו אותו בקרוב אבא? ואיפה הוא החייה?
דניל : שון ישוחרר בקרוב בחודש הקרוב .
הוא יחיה כאן .
איתכם בגלל שאין לו לאן ללכת .
קיידן: אני יודע אבא איפה הבית שלו אבא?
דניל: הגרמנים הרסו את ביתו ילד שלי
דניל דיבר עם ילדיו במשך שעות ארוכות .
הוא שאל כול אחד מבניו איך הוא ומה חדש איתו.
דניל אמר אני אשן איתכם היום .
אפשר ניקולס ?
כן בטח אמר ניקולס .
אני אתן לך איזה טובה שתרצה .
ואיך הילד עם הסרטן שאתה מטפל בו?.
מחלים ?
דניל: כן לאט לאט עוד חצי שנה שנה אני רואה אותו כבר מחוץ לבית החולים.
ניקולס: זה נהדר דניל .
אני שמח לשמוע .
כעבור שבועיים .
דניל אמר בשבוע הבא אתה משוחרר שון מבית החולים ב5.9.2040 תשוחרר .
אתה תגור אצל ניקולס הוא הסכים שתהיה בביתו .
הוא יגן עליך .
שון: ואתה?
לא מסוכן לך לעבוד כאן .
דניל: לא הכול בסדר .
שבוע הבא אתה משוחרר?
שון : ויש מצב שאני ישוחרר יותר אחרי .
דניל : תלוי על מצבך הבריאותי .
שבוע למחרת דניל אמר אתה משוחרר היום אתה יכול לארוז את חפצך .
אתה תגור אצל ניקולס שידרתי את זה כבר לפני .
שון : ויש מצב ש2 ילדי הגדולים יהיו בביתו רק עד שהמלחמה תסתיים.
דניל: חושב שאפשר אשאל את ניקולס .
שון: יש לי בן בן 12 ובת בת 14 אני רוצה להציל את ילדי .
בבקשה .
דניל אמר עוד שעה ניקולס הקח אותך באוטו שלו .
באותו הזמן דניל עזר לשון לארגן הכול .
בגדים נעליים ועוד דברים..
כעבור שעה ניקולס הגיע ואמר
מוכן שון ? אתה תגור אצלי .
שון: תוכל לתת ל2 מהילדים שלי לגור אצלך בבקשה .
ניקולס: והיכן הם ?
שון : באחד הגטאות .
ניקולס : קודם אקח אותך אלי הביתה ואז אחפש אחר הילדים שלך .
אשתדל למצוא אותם .
ניקולס אמר אתה בא דניל?
יום העבודה שלך ניגמר היום.
דניל : רק אגיד לבוס שלי שאני הולך שכבר מאוחר 5 בערב .
ניקולס: בסדר אני מחכה לך כאן .
דניל הלך לאחד האחראים הראשים.
ואמר אדוני כבר 5 בערב יום העבודה שלי הסתיים אז אני אלך .
מצבו הבריאותי של לוקאס מוסיף להישתפר .
אני מרוצה ממצבו הבריאותי .
אני יכול מצד שני להישאר היום עד 7 ולטפל בו ולראות איך לוקאס .
לדבר עימו לערך לו חברה .
האחראי : אין צורך דניל אתה יכול ללכת .
אני יודע שעבדת היום קשה .
העברת היום ניתוח ללוקאס בגרון נכון?
דניל: כן אדוני הניתוח הסתיים בהצלחה .
אני רואה שמצבו הבריאותי הוסיף להישתפר
דניל הלך חזרה לניקולס לאוטו
ניקולס נסע באוטו
מתי שהגיעו ניקולס עלה במעלית
דניל ושון הלכו אחריו
ניקולס: שון אני סידרתי לך חדר בקומה למעלה
ידעתי שאתה עומד לבוא
יש שם מיטה ארון שולחן
תשים שם את הדברים שלך
תראה אני בטוח שתואהב לחיות כאן בבית שלי
אני אגן עליך
שון : אתה יכול למצוא
את 2 ילדי ?
ניקולס: היכן הם ?
שון:במחנה העבודה
הם שם כבר קרוב לשנה
דניל : עד עכשיו לא ידוע לי איפה ביתי אימילךי בת ה9
ויוליה בת ה7
וגם אין לי מושג איפה שלי
ניקולס : שון יש לך תמונה של שניהם
דניל תן לי תמונה של אישתך ו2 הבנות?
אולי אמצא אותם
דניל הביא תמונה
אחת של אמיליה
באותו התמונה אמיליה היתה לבושה שמלה כחולה שיערה הארוך והחום שהגיע עד מותניה וקשת כחולה בשערה עגילי יהלום כחולות באוזניה
התמונה צולמה חודשיים לפני תחילת המילחמה אמילי הייתה אז בת 7
אחת של יוליה
יוליה הייתה עם שתי קוקיות בתמונה
שמלה ורודה
עגילי חישוק קטנים צהובים באוזניה
וחיוכה הכובש
יוליה הייתה בת 5 בתמונה שצולמה חודש לפני תחילת המלחמה
ואחת של שלי
אשתו של דניל
בה שלי עם שיערה החום והארוך שהוא מנפנף ברוח חולצה צמודה ולבנה לגופה ומכנס כחול
וחיוך גדול על פניה
גם שון הביא תמונות
של ילדיו
הוא הביא תמונה של בנו אוליבר בן ה12
שיערו חום עיניו כחולות וחיוך היה על פניו
ואחת של ביתו מייבל בת ה 14
כריסטופר הלך לחפש
לחפש אותם
הוא חיפש שעות אך לא מצא אותם
כשהתכונן ללכת
הוא הבחין בנער הדומה בתמונה
בנער הדומה לבנו של שון
כריסטופר ניגש אליו
שלום אמר והיסתכל בו
שלום אוליבר הושיב
ונתן בו מבט
כריסטופר : אתה אוליבר ? לאבא שלך קוראים שון נכון ?
אוליבר: כן למה ?
מי אתה ??
כריסטופר : שון אני הוא איתי
איפה מייבל אחותך
אוליבר : היא ברחה ליער
כשנסתה לברוח ירו בה
ראיתי שהיא נפלה מגובה גבוה על ראשה ומתה
היא רצתה שגם אבוא איתה אך נישארתי כאן
כריסטופר : מייבל זו הילדה הזו שבתמונה נכון ?
אמר והיסתכל בו
אוליבר: כן זו היא
היא הייתה אחותי
כריסטופר : אתה יודע מה עלה בגורלן של 2 אחיותך האחרות?
אוליבר: הם נשלחו לתאי הגזים לפני כחודש יחד עם אמא
ממנו הם לא שבו
הם מתו
אני לבד כאן
שמח לשמוע שאבא שלי לפחות בחיים
כריסטופר: תבוא איתי אוליבר
אנחנו נעזור לך
אוליבר: אוקי
אוליבר הלך בעיקבותיו
כעבור כמה זמן
כריסטופר הביא אותו לביתו
ואמר
אבא שלך בחדר
אתה יכול להיות איתו בחדר
אני אדאג לך
אקנה לך בגדים ואביא לך אוכל לך אליו
הוא בחדר שלו אוליבר
אוליבר ניגש לאביו
אוליבר: היי אבא
שון : שלום
אתה בחיים?
אוליבר: כן האחיות שלי כולן מתות וגם אמא
שון : אני יודע אמר והיסתכל בעצב לריצפה
עברה לה שנה התאריך היה 24.8.41
המילחמה עדיין הייתה באוויר
כבר כמעט שנתיים היא הייתה
מילחמה קשה
עם הרבה מיקרי מוות
דניל עדיין לא היה לו שמץ איפה בנותיו ואישתו
דניל כבר היה בן 35
תומר היה נער בן 15
קיידן היה בן 13.5
ליאון היה בן 9.5
לוקאס כבר היה בן 5
שון היה בן 32
ובנו אוליבר בן 13
שנה הם חיו רגיל
אך הגרמנים הם עלו על ניקולס
עלו עליו שהוא החזיק יהודים
יום אחד באחד הבקרים
ניקולס התעורר בגלל דפיקות חזקות על דלתו
השעה הייתה 6 בבוקר
בנו הבכור לואיס ישן הוא היה בן 14
בתו סופיה בת ה13
בנו איתן היה בן 12
ובתו הצעירה ביותר הייתה אלה בת ה10
ניקולס הלך לפתוח
את החדר
הגרמני : אתה ניקולס ?
ניקולס: כן
מה קרה
?
יש בעיה ?
הגרמני : שמעתי שיש בבית שלך יהודים ?
זה נכון?
ניקולס: אממ כן למה ?
הגרמני :אתה יודע שאסור להחזיק יהודים כמה אתה מחזיק ?
ניקולס : 6
הגרמני : 7 כן ?
היכן הם ?
ניקולס : הם אני לא יודע בחדרים
הגרמני התלחשש עם הגבר הגרמני האחר
האחר תפס לניקולס ביד [
אתה עצור
אנחנו ניפגע בן ובילדים עם לא תפסיק לשקר שקרן אמרו ולקחו אותו
הזוג ניקולס ואלכסה נילקחו למאסר
ואת היהודים הגרמנים החזירו לגטו
באותו היום דניל כרגיל ישן בגטו
הוא חשב שילדיו בסדר
והם מוגננים אצל ניקולס
ואלכסה
דניל עבד ועבד כול יום בשבוע
בשעה 8 בבוקר מתי שדניל היה בעבודה
דניל עדיין טיפל בלוקאס
המצב שלו הישתפר משמעותית
והוא בהחלט קרוב לשיחרור
הוא הבחין
בשון ובילדיו מרחוק
דניל המשיך לעבוד
מתי שסיים את יום עבודתו כרגיל בשעה 6
הוא חזר לגטו
וראה
הוא הבחין ב4 ילדיו שון ואוליבר שם
דניל : מה אתם עושים כאן?
אוליבר: תפסן את ניקולס
הוא עצור
הם רוצים להרוג אותו ואת אלכסה ואת ילדיהם
אבל שמעתי שהם אומרים שהם ישלחו אותם לכאן לגטו
כדאי שלא יברחו יהודים נוספים
דניל: אני לא מאמין
שנה וחצי ילדי היו מוגנים ושוב הם הינם
כריסטופר ואלכסה הגיעו לגטו יחד עם ארבעת ילדיהם
דניל לא האמין למראה עיניו
היה לו קשה להאמין
שהוא לא יכול יותר לסמוך על ניקולס
באותו לילה .
קיידן ותומר הבנים הגדולים של דניאל נשלחו לעבור הם היו בני13.5 ו15
אוליבר בן ה13 בנו של שון נישלח לעבוד שנית
וכמובן גם שון
אחרי ימי עבודה מפרכים וקשים חלף לו חודש
היה כבר 24.9.41
דניל היה בטוח שהמלחמה לקראת סיומה
שבקרוב ישתחרר ויוחל לחזור לחיים רגילים
אך קודם לזה
הצטרף למצוא את שתי בנותיו ואשתו
שהוא כול כך אהב אותה
הוא פחד שבמילחמה
גם הבנים שנמצאים איתו ימותו ממשהו
היה לו פחד
פחד הזה של הלא נודע
שמשהו הקרה
ומה דניל לא ידע
וכנראה דניל לא הידע גם
מתי המלחמה תסתיים
כי הוא יכול רק לנחש זאת בינתיים
דניל רק יכול לקוות שבמילחמה תסתיים
בקרוב

החיים במלחמה של הזמנים פרק ב .
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך