ההולך

shahardamir 05/08/2018 260 צפיות אין תגובות

כולם כבר מכירים אותו
זה ההולך ככה קוראים לו!!!
בכל שעה אני רואה אותו מתהלך לו
ברחבי העיר,
בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית,
בצחוק אנחנו אומרים בטוח נראה את ההולך,
מסכן כל היום הולך ככה לבדו,
פעם לפני כשנתיים אמרנו בואו נעצור לידו,
תמיד אנחנו עוברים במהירות אף פעם באמת לא ראינו את פניו,
מסתובב לבדו על גופו בגדים בלויים,
נעליים לרגליו שעשו את שלהם כבר מזמן בעולם,
כובע לראשו בלוי,וככה מקצה של העיר לצד השני ובחזרה,
ערב אחד מתארגנים ויוצאים לבלות,
וואו הנה הוא שוב ההולך,
בואו נעצור נעשה ממנו קצת צחוק,
עצרנו לידו בהפתעה,
היי צעקתי לו מתוך הרכב,
והחבר שלי בהיכון שאם יעיז להוציא מילה לא במקום יצטער על הרגע שנולד,
ההולך מרים את ראשו,
ולנגד עיניי: גבר בשנות ה 40 לחייו
יפה כמו מלאך,
עיניים כחולות,
וחיוך מוסתר ביישני תחת הכובע הבלוי,
הסמקתי לרגע ואמרתי לו היי מה שלומך?
והוא בחיוך מתחת לכובע הבלוי
עונה לי היי,
היה לי חשק לרדת מהרכב ולצעוד איתו אל העתיד,
הקול שלו, השקט הביישני הקסים אותי,
הלב שלי החסיר פעימה לרגע,
חלק מהחברים סיפרו ששמעו שאישתו עזבה אותו,
ומאז הוא רק הולך,
חלק סיפרו שהוא התמכר לטיפה המרה
וככה איבד את עושרו,
המשכנו לבילוי והראש שלי צועד עם ההולך,
כל הערב החבר שלי שואל אותי מה יש לך?
לא שום דבר הכל בסדר חולשה,עניתי,
אבל זה לא נכון אני חושבת רק על ההולך,
וכמה חבל שלא שאלתי לשמו,
יכולתי להיות מעט אנושית להציע לו מים,
או משהו,
איזו אכזרית אני מכה על ליבי,
איך אפנה אליו אם אראה אותו?
בלבי אני כבר רואה אותנו צועדים יחד לעבר העתיד,
רגע חחחח אולי הוא בכלל נשוי?
לא שאלתי מגחכת לעצמי,
מחפשת לעצמי סיבה לצאת מהבית ולדבר איתו,
אבל מה אומר לו?
הייתי רואה אותו כמעט בכל יום,
בגדי סחבות לגופו וכובע בלוי על ראשו,
ההולך ככה אנחנו קראנו לו,
לקראת הערב עמדתי לי על מרפסת ביתי
לפתע חלף ההולך,
יצאתי מהבית במהירות לפגוש אותו ככה כאילו במקרה,
אך ההולך התרחק,
צעקתי לעברו חכה,
הוא הסתובב לרגע חייך הוריד את עיניו הכחולות ונעלם,
ניסיתי בכל הכח להדביק אותו,
אך לשוא,
זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו,
בכל יום אני יוצאת מהבית
לטיול ומקווה לראותו שוב,
אולי מלאך ולא אדם הוא ההולך,
הימים חלפו להן,זיקנה זרקה בראשי,
20 שנים חלפו עברו להן מאותה הפעם האחרונה שראיתי אותו,
ועדיין אני נשבעת שאני רואה אותו,
בכל פעם שאני מסובבת את פניי הוא מרים את עיניו הכחולות מחייך ונעלם לו,
אולי חלום הוא ההולך,
אך דמותו חרוטה בי,
עם השנים אני נישאתי לחבר שלי
ונולדו לנו שני ילדים,
בן ובת, בכל זאת 20 שנים עברו עלינו,
מנהלים חיי שיגרה,
בתי כבר בכיתה י”ב לפני סיום,
וטרם גיוסה לצבא,
בני בכורי מסיים בעוד שנה את שירותו,
יום אחד שחזרתי אחר הצהרים מיום עבודה לביתי שמעתי צחוק מתוך חדרה של ביתי,
דפקתי על הדלת ונכנסתי לחדר,
ביתי ישבה על המיטה יחד עם עוד שתיים מחברותיה,
מה נשמע שאלתי?
והן אמרו לי את חייבת לשמוע סיפור מצחיק,
אני מתוך סקרנות ובתקווה לצחוק גם התיישבתי על הכסא בחדר ואמרתי נו נשמע מה מצחיק?
הבת שלי אומרת לי בחיוך אמא!
יש בחור שכל היום אנחנו רואות אותו הולך,
בגדי סחבות לגופו, ונעליים שכבר מזמן עשו את שלהם בעולם,
כובע בלוי על ראשו,
אנחנו קוראים לו ההולך,
אני בשוק בתדהמה כמעט ונעצרה נשמתי,
צעקתי איפה ראיתם אותו?
הן בשוק בקול חנוק אמרו לי אנחנו רואות אותו הולך מהקצה של העיר לקצה השני ובחזרה,
יצאתי בריצה מהבית,
ולפתע מול עיניי ההולך,
הספקתי עדיין לראות את גבו,
אמרתי לעצמי הפעם אני תופסת אותו,
אני לא אתן לעוד 20שנים לחלוף,
רצתי בריצת עמוק ללא נשימה,
אני משיגה אותו הוא ממש לפני,
שמתי יד על כתפו ואמרתי לו חכה רגע,
הוא הסתובב אליי,
יה הוא לא השתנה בכלל,
אותם הבגדים לגופו,
אותו כובע ואותם הנעליים
שאלתי אותו איך קוראים לך?
הוא הרים את מבטו וזוג עיניים כחולות מסתכלות בי,
הוא לחש לי בחיוך בישניי:
קוראים לי שחר
אבל כולם קוראים לי ההולך,
הורדתי את ידי מעליו,
ההולך הסתכל בי בעיניים של אש כחולה
ואמר: ניפגש בחלומות שם נצעד יחד מאותו מקום שנפגשנו לראשונה,
הוא הסתובב ונעלם לו,
אני רואה אותו בכל יום בחלומי שם אנחנו צועדים יחד בבגדי סחבות,כובע בלוי,
ונעליים שעשו את שלהם מזמן בעולם.


ההולך
דרוג הסיפור 5 | 10 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך