https://www.youtube.com/watch?v=EnlkVK9btqM

להתראות מחר ב 7:00

24/05/2019 183 צפיות אין תגובות
https://www.youtube.com/watch?v=EnlkVK9btqM

פקחתי את העיניים בשעה שש אפס אפס. נעמדתי מעל הכיור, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וניגבתי אותן. פתחתי את המקרר לחטוף חתיכה מעוגת בננה בוטנים שהכנתי אתמול. סיימתי להתארגן, התנעתי את הרכב ויצאתי לתל אביב. הדרך הייתה מכוסה בעננים שהקשו עלי לראות. אלה היו עננים של חוסר תקווה, הם לא באמת אמתיים, אף אחד לא ראה אותם חוץ ממני. הורדתי קצת את החלון, כדי שמשב המזגן הקר לא יספיק לצאת לגמרי ועישנתי סיגריה עם יד שמאל. הסתכלתי על עצמי במראה לראות שהשער במקום והאודם מרוח נכון. תל אביב נראתה לי מסוגרת ומנוכרת מכל העולם של המושב שאני גרה בו, או שבעצם זו אני שגרה במושב מנוכר מכל. לא הצלחתי לחשוב כל כך כי הייתי בדרך לראיון עבודה, בחברת פרסום מוכרת. אולי התואר הזה לא היה מיותר אחרי הכל. אולי עוד יצא ממני משהו ואני אגשים את החלום שלי להיות עשירה ומשפיעה. כמו שחלמתי, אישה קרייריסטית בלי ילדים, בלי משפחה על הראש רק אני לעצמי. עד שהזמנתי הפוך קטן על סויה בקפטריה למטה כי דחיתי את הרגע שאני אעלה למקום הפגישה מהלחץ, נגשה אלי מישהי חמודה ושאלה לשמי. “כן זאת אני”
“יופי, מעולה, אנחנו מחכים לך בקומה השביעית משרד בצבע כחול. לא היית צריכה לקנות קפה, יש לנו מכונת אספרסו.”
“יופי תודה רבה. אני כבר עולה.”
עד שעליתי במדרגות כי לא ידעתי איפה המעלית, חשבתי לעצמי שאני מקווה שאני לא הברונטית היחידה כאן בבניין כי בינתיים הברמנית בקפטריה והבחורה החמודה שנגשה אלי בלונדיניות טבעי.
נכנסתי להול שהיה בצבע לבן וחיפשתי את המשרד הכחול. איך אפשר לא לשים לב למשרד בצבע כחול. היו שם כמה משרדים והיה אפשר לראות את כולם דרך הזכוכית השקופה שאטמה אותם במקום קירות לבנים ומשעממים.
“שלום, אני ר***”
“היי ר***. בואי תשבי בבקשה.”
הייתה שם אישה (לא בלונדינית טבעי) וגבר סביב שולחן ישיבות עגול. “בואי תספרי בבקשה איפה למדת והאם יש לך ניסיון בתפקיד.” האישה שאלה אותי. הבנתי שאת קורות החיים שלי, לא היא קראה.
“למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדתי ברדיו מאז השנה השנייה בתואר. יש לי ניסיון בכתיבה ועריכה של חומרים..” פירטתי לה עוד קצת על מעשיי בתקופה שגרתי בירושלים. “אוקי, יפה מאוד. אני חושבת שאת מתאימה לנו. אם תוכלי רק לחכות בחוץ? ויוחאי פה כבר יצא אלייך.”
“אין בעיה. תודה.” יצאתי לחכות באולם הכניסה הלבן שממנו התחלתי. ניגשתי לחלון הראווה הענק שהשקיף על העיר הגדולה. אף פעם לא התחברתי לעיר הזאת. אני אוהבת את האינטימיות של המושב. את האנשים הפתוחים. אם יוצאים אז זה לפאב שכולם מכירים, עם מדרגות העץ שמובילות לשטח ישיבה עם שטיחים וכריות צבעוניות. ועם פלג, הברמן החתיך שהפנט אותי עם העיניים הכחולות שלו. הורדתי את המבט לחצאית “העיפרון” השחורה שלבתי, זאת לא אני החצאית הזאת. אולי עדיף שאעבור למכנס חליפה בצבע כחול כהה שישתלב עם צבע המשרד.
“ר***, נשמח לראות אותך כאן מחר בשעה 7:00 בבוקר. שיהיה לנו בהצלחה.”
אמרתי שאהיה פה ב 7:00 בדיוק ושתודה רבה.
מצאתי את המעלית, וחייכתי מאושרות כל הדרך למטה. רציתי להתקשר לגיא לספר לו איך הלך. ושיכול להיות שהתקבלתי לעבודת חלומותיי. מהר מאוד החיוך שלי התחלף במבט מוצף דמעות. לא מגיע לו לדעת, חשבתי. אולי אני אקפוץ לבית שלו, פה בתל אביב? יכול להיות שהוא הגיע לבקר את אימא שלו פה. מאז הפרידה שלנו הוא עבר לגור עם חבר שלומד הנדסת מים ברחובות. יכול להיות שיום אחד הוא יתעורר על עצמו וייסע עד אלי להודיע לי שהוא טעה והוא מתגעגע בטירוף. בינתיים אני אחזור למושב לדירה שלי לבשר לכלב שלי, מיקי שתהיה לנו עכשיו הכנסה מכובדת.

להתראות מחר ב 7:00
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך