סיפור אמיתי

חיית עיר

26/12/2009 666 צפיות אין תגובות
סיפור אמיתי

חיית עיר
עודד ואני ישבנו בזקוזי ,המים מכים ומלטפים חליפות את גופינו, לאט לאט אנו שוקעים יותר ויותר , העפעפיים נעשים כבדים , רגע לפני שאני עוצם עיניים כדי לתפוס תנומה קלה מחזה מרהיב נגלה לעיני, נועלת נעלי עקב , בגד ים צר מידות לפי צו אופנה אחרון, כל הקימורים במקומות ובמידות הנכונות, הגובה מרשים,שזופה היטב ורעמת שער בלונדינית מתנוססת על ראשה, היצור הזה מתקדם לעברינו בצעדים חתוליים , עודד ,אני טופח על כתפו , עודד מה קורה פה?, עודד פוקח עין תורנית ולהפתעתי אדישה, ” כן היא קבועה במקום, לאף אחד לא יצא כלום” היום אני אורח של עודד במועדון כושר הממוקם בחלקו המזרחי של האי מנהטן, הרבה קומות של מכונות המיועדות לפתח כל שריר בגופך שידעת עליו או שהמכונה עושה לך הכרה איתו, מגרשי טניס, מסלול ריצה ,בריכת שחייה, בר למשקאות הסחוטים מפרות טריים ובקומה העליונה בר למשקאות אלכוהול ים ומסעדה מפוארת, הכול מהודר ומפואר , ביקרנו ברוב הקומות השתמשנו בחלק מהמכשירים ,ועכשיו אנו שרועים במים החמים לפוגג את המתח בשרירים ,לסוף הערב תוכננה ארוחת ערב בקומה העליונה. לאף אחד לא יצא כלום אבל הדבר היפה מתקדם לעברי, מסתכל עלי ולתדהמתי חיוך קל מכוון לעברי, מה עודד מבין? אני אומר לעצמי , היפיפייה יורדת מנעלי העקב, נכנסת למים ומתקרבת לעברי,מעכסת קלות, חיוכה גדל והולך, ואני מרשה לעצמי להגיד בעברית לעודד “מה קורה פה?” מתברר שעודד לא נמצא לידי, ולהפתעתי היא אומרת “עם מי אתה מדבר ?החבר שלך עזב לכיוון השירותים”, מבטאה כשל עולה חדשה מאחת ממדינות מזרח אירופה, בזויות העיניים אני מבחין בקמטים המסגירים עשור שלישי פלוס , “שמי רינה הייתי שלוש שנים בישראל ,אני עורכת דין במקצועי , יש לי דירה במנהטן,(לא ציינה בשכירות או קנייה) אני מאד מצליחה במקצועי” , וכל אותה עת היא ממשיכה לחייך ועיניה מלטפות אותי בחיבה גדולה, ” לפני שבועיים קניתי בית קיץ בהמפתונס באזור משובח, האם אתה חבר חדש במועדון? לא ראיתי אותך קודם.” ” למעשה איני חבר , באתי כאורח של חברי עודד” “כדאי לך להיות חבר, זה מועדון מצוין ויוקרתי” היא אומרת וחיוכה מתרחב, ונראה לי שעיניה מרמזות ומבטיחות לי הרבה מתענוגות החיים, תשומת ליבה מוקדשת אך ורק לי, אני מרגיש טוב בתוך המים החמימים כשיפיפייה לוהטת לידי אני שרוע במים נינוח וחיוך של חתול שבע על פני, באותו הרגע שכחתי מצו המילואים של 30 יום שמחכה לי בחוזרי לארץ, שכחתי מתשלומי המשכנתא , מהמינוס בבנק ומהמחיר המפולפל של כוס בירה אצל עמירם, העולם נראה מתוק, חמים ,נעים ורגוע, ואז רינה הייתה צריכה לשאול את השאלה הורסת החלומות ,המחזירה למציאות, ” ובמה אתה מתעסק?” חיוכה נשאר יציב ומבטה מכוון לעברי, ידעתי שתשובתי תקבע את המשך השתלשלות מאורעות הערב. חיוכה נראה לי מעט מלאכותי , כנראה שהחזה סיליקון ובשער תוספות מיפן, יכולתי להגיד א) שאני סוחר גדול בתכשיטי זהב כחברי מימי השירות הצבאי עודד, יכולתי להגיד ב)שמכרתי חברת הייטק ג) סוחר בנדלן , אבל מה לעשות חינוך פתח תקווה שלי מנע ממני את אחת מהתשובות הנאמרות למעלה, ובעודי מספר את האמת כשעדיין מילותיי מרחפות באוויר חיוכה נמחק ,עיניה כבו והן הביעו אכזבה עמוקה, הרגשתי איך אני הופך בעיניה מאליל אפולו למקק שלא שווה מעיכה אפילו, ומייד התרחקה ממני כדי שלא נראה כזוג, שלא אפריע למועמד אחר, מייד החלה לסרוק את האזור, מבטה פנה לכל הכיוונים כמכשיר רדאר משוכלל. ומייד היא ננעלת על בחור שיושב על כיסא נוח, חיוך חדש עולה על שפתיה שכמובן לא מכוון לעברי, הסתכלתי על רינה , גל רחמים שטף אותי , היא פתאום נראתה מאופרת בהגזמה, חיוך מלאכותי, שערות בלי ברק ונעלי עקב גבוהות יותר מדי. חיית העיר נראתה עייפה ומרירה אחרי מדי הרבה שנים של ציד אחרי הגבר המוצלח לפי מושגיה הרדודים, לא הייה לה זמן להתבונן מי נמצא לידה , להכיר קצת יותר לעומק, כי הציידת כל הזמן במרדף ממועדון כושר למועדון ריקודים לבר פופולארי של אותו שבוע, הרבה שדות ציד בעיר הגדולה, ואז בעין בלתי משוחדת נראתה רינה חיית העיר הגדולה כציידת ותיקה, ותיקה יותר מדי. ” אמרתי לך היא קבועה במקום לאף אחד לא יצא כלום” אומר עודד שצץ בחזרה, “אני חושב שהיא מפתח תקווה ” אני אומר , ועודד איש העסקים המעשי אומר ” אני לא חושב על כזה טיפוס כלום. בוא נעלה למעלה נשתה מוהיטו ונאכל ארוחת ערב טובה, יש להם יופי של מאכלי ים”.

חיית עיר
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך