hana cz
דבר הכותבת: אריק הוא ילד עם צרכים מיוחדים – שהתגלו ככל שהשנים התקדמו אריק ילד מיוחד חכם מאוד מנומס עם החיוך הכי אמיתי שאפשר לראות אבל לאריק יש המון תסמונות התנהגותיות שהוא לא שולט בהן הוא לא מבין סיטואציות חברתיות ואינו מסוגל לייצר קשרים בעלי תוכן טיקי הטורט שלו מהווים לעג ולקלס לכל מי שבגיל שלו נתקל . והרמת גבה של מבוגרים כמה הוא מסכן כשאנו עוברים לידם (סופר, אוטובוס ועוד) אריק חווה את העולם בשני כובעים מאוד מבלבלים מצד אחד אנחנו ההורים שלו שמקבלים אותו כפי שהוא – לא קל לעמוד מול התקפי הזעם, הטורט ותופעות הלוואי שיוצאים ממנו – באותו רגע הוא לא הילד שאנחנו מכירים וקשה לנו מצד אחד להמשך לאהוב אותו כי אנו מבינים שהוא לא אשם ומצד אחר לראות אותו עובר את זה. הדבר קורע את הלב. הכובע השני העולם – העולם במיוחד העולם היום באטימות שלו באי קבלת האחר אין מקום לילד כמו אריק והוא חווה את ההפך ממה שהוא חווה בבית . את הדחייה, את הצחוקים, את השוני שני עולמות שונים מאוד – והוא מאבד את האמון באמת כי איזו אמת היא האמת בשבילו ? זו שדוחה אותו כי הוא לא מתכוון אבל מה שיוצא ממנו פוגע בכל זאת ויש לזה תוצאות מחרידות או את האהבה הגדולה שהוא מקבל בבית כתור ילד הוא לא מסוגל להבין שלאמת יש המון פנים הוא לא מבין שבבית זה המקום הבטוח שלו אבל בעולם הגדול אף אחד לא חייב לא שום דבר ואם אתה לא מתאים אז אף אחד לא מאמץ אותך כדי שתתאים פשוט במקרה הטוב מתעלמים במקרים אחרים שלא נדע .. מתעללים. כהורים חדשים לילד מיוחד – אנחנו לא יודעים מה נכון בדרך כלל הולכים עם תחושת הבטן ובשבילי כאימא היא תמיד נכונה כי נושמת את הילד שיצא ממנה יותר מכל אחד אחר. ושום פסיכולוג עם תואר של 3 שנים ושום פסיכיאטר בעל שם עולמי יגיד שהוא מבין את הילד שלי יותר ממני. אולי הם יודעים את החומר המקצועי, קוראים בשמות הנכונים לתופעה ויודעים להסביר אותה . אבל את הבן שלי הם לא מכירים – הם מכירים רק מה שהם רואים פעם בכמה חודשים פרצוף בתוך אלפי פרצופים שהם רואים כל יום ובלי התיק מול הפרצוף הם אפילו לא יזכרו אותו. כאימא להסתכל מהצד על רצף החוויות והבדידות שנגזרת עליו קורעת לי את הלב הוא רשום לתנועת נוער מיוחדת אך הוא שנה בהפסקה כי השנה היתה קשה. העסקתי חונכת מיוחד בשבילו פעם בשבוע לקיץ כדי שתבוא נטו לשעתיים חברתיות ועדיין כל המעשים האלו לא ישנו את הדרך שהוא חווה את היום יום שלו בפערים בין האהבה הבלתי נגמרת בבית – לבין התוצאות אותם הוא משלם בעולם בחוץ כי אי אפשר לעצור את העלבון ממה שיוצא ממנו ואת אף אחד זה לא מעניין שהוא לא מתכוון – כי הם ילדים בעצמם וזה הכי טבעי בעולם. המוטו שלי הפרטי שכל יום הוא התחלה חדשה – הזדמנות אני מנסה להעביר מוטו זה לבן שלי – אך הוא עדיין בגיל שהחיים שלו הם רצף חוויות שלא ניתן להפרידם והוא לא מסוגל לקום בבוקר להגיד יום חדש ולשכוח זה לא שם – אולי עם הזמן יש אטימות מסוימת – אנשי החינוך אינם אנשי חינוך הם אנשי לימוד הם כל כך עייפים וסחוטים מהתמודדות וכל כך מחויבים למבחני מיצב שיגידו שהם מורים טובים שכל החינוך נדחק לשוליים זה לא משנה לאף אחד מחיר של נפש אדם או יותר. הסיפור הזה בא בעיקר לספר מנקודת המבט של הילד איך הוא מרגיש במילים שהוא משתמש במה שהוא כן יודע להגיד על עצמו . וזה נותן לי תקווה -לבן שלי באמת יש את הלב הכי תמים הכי נקי בעולם ואם יום אחד כל התסמונות האלו יתנקו וייעלמו יגלו שמתחת להכל יש את היהלום הכי גדול . .

אריק (לא) מציק

hana cz 28/07/2018 2012 צפיות אין תגובות
דבר הכותבת: אריק הוא ילד עם צרכים מיוחדים – שהתגלו ככל שהשנים התקדמו אריק ילד מיוחד חכם מאוד מנומס עם החיוך הכי אמיתי שאפשר לראות אבל לאריק יש המון תסמונות התנהגותיות שהוא לא שולט בהן הוא לא מבין סיטואציות חברתיות ואינו מסוגל לייצר קשרים בעלי תוכן טיקי הטורט שלו מהווים לעג ולקלס לכל מי שבגיל שלו נתקל . והרמת גבה של מבוגרים כמה הוא מסכן כשאנו עוברים לידם (סופר, אוטובוס ועוד) אריק חווה את העולם בשני כובעים מאוד מבלבלים מצד אחד אנחנו ההורים שלו שמקבלים אותו כפי שהוא – לא קל לעמוד מול התקפי הזעם, הטורט ותופעות הלוואי שיוצאים ממנו – באותו רגע הוא לא הילד שאנחנו מכירים וקשה לנו מצד אחד להמשך לאהוב אותו כי אנו מבינים שהוא לא אשם ומצד אחר לראות אותו עובר את זה. הדבר קורע את הלב. הכובע השני העולם – העולם במיוחד העולם היום באטימות שלו באי קבלת האחר אין מקום לילד כמו אריק והוא חווה את ההפך ממה שהוא חווה בבית . את הדחייה, את הצחוקים, את השוני שני עולמות שונים מאוד – והוא מאבד את האמון באמת כי איזו אמת היא האמת בשבילו ? זו שדוחה אותו כי הוא לא מתכוון אבל מה שיוצא ממנו פוגע בכל זאת ויש לזה תוצאות מחרידות או את האהבה הגדולה שהוא מקבל בבית כתור ילד הוא לא מסוגל להבין שלאמת יש המון פנים הוא לא מבין שבבית זה המקום הבטוח שלו אבל בעולם הגדול אף אחד לא חייב לא שום דבר ואם אתה לא מתאים אז אף אחד לא מאמץ אותך כדי שתתאים פשוט במקרה הטוב מתעלמים במקרים אחרים שלא נדע .. מתעללים. כהורים חדשים לילד מיוחד – אנחנו לא יודעים מה נכון בדרך כלל הולכים עם תחושת הבטן ובשבילי כאימא היא תמיד נכונה כי נושמת את הילד שיצא ממנה יותר מכל אחד אחר. ושום פסיכולוג עם תואר של 3 שנים ושום פסיכיאטר בעל שם עולמי יגיד שהוא מבין את הילד שלי יותר ממני. אולי הם יודעים את החומר המקצועי, קוראים בשמות הנכונים לתופעה ויודעים להסביר אותה . אבל את הבן שלי הם לא מכירים – הם מכירים רק מה שהם רואים פעם בכמה חודשים פרצוף בתוך אלפי פרצופים שהם רואים כל יום ובלי התיק מול הפרצוף הם אפילו לא יזכרו אותו. כאימא להסתכל מהצד על רצף החוויות והבדידות שנגזרת עליו קורעת לי את הלב הוא רשום לתנועת נוער מיוחדת אך הוא שנה בהפסקה כי השנה היתה קשה. העסקתי חונכת מיוחד בשבילו פעם בשבוע לקיץ כדי שתבוא נטו לשעתיים חברתיות ועדיין כל המעשים האלו לא ישנו את הדרך שהוא חווה את היום יום שלו בפערים בין האהבה הבלתי נגמרת בבית – לבין התוצאות אותם הוא משלם בעולם בחוץ כי אי אפשר לעצור את העלבון ממה שיוצא ממנו ואת אף אחד זה לא מעניין שהוא לא מתכוון – כי הם ילדים בעצמם וזה הכי טבעי בעולם. המוטו שלי הפרטי שכל יום הוא התחלה חדשה – הזדמנות אני מנסה להעביר מוטו זה לבן שלי – אך הוא עדיין בגיל שהחיים שלו הם רצף חוויות שלא ניתן להפרידם והוא לא מסוגל לקום בבוקר להגיד יום חדש ולשכוח זה לא שם – אולי עם הזמן יש אטימות מסוימת – אנשי החינוך אינם אנשי חינוך הם אנשי לימוד הם כל כך עייפים וסחוטים מהתמודדות וכל כך מחויבים למבחני מיצב שיגידו שהם מורים טובים שכל החינוך נדחק לשוליים זה לא משנה לאף אחד מחיר של נפש אדם או יותר. הסיפור הזה בא בעיקר לספר מנקודת המבט של הילד איך הוא מרגיש במילים שהוא משתמש במה שהוא כן יודע להגיד על עצמו . וזה נותן לי תקווה -לבן שלי באמת יש את הלב הכי תמים הכי נקי בעולם ואם יום אחד כל התסמונות האלו יתנקו וייעלמו יגלו שמתחת להכל יש את היהלום הכי גדול . .

הקדמה לעצמי וכמובן לאלה שייחשפו לסיפור שלי.

אריק הוא ילד בריא שובב אנרגטי ומלא שמחת חיים – בן 9 כמעט והמפגש איתו תמיד שובה לב.
אריק הוא ילד שגדל ואובחן עם קשיים בויסות הרגשי שם קטן לסיפור גדול – בסיפור שכתבתי אני מנסה להביא את המפגשים הרגשות והתמודדויות היומיומיות דרך העיניים שלו עם דגש על דיוק בשיתוף ראיית העולם שהוא חווה.
אריק חווה על בסיס יומי אתגרים מול הסביבה שלו ומתמודד עם הסיטואציות שנוצרות לו ומתפתלות כתוצאה מקשיי הויסות הרגשי שלו.
אריק מזכיר לי זיקוק שמדליק ומאיר בבת אחת את הלב של כל מי שמגיע מולו שנפעם ומתרגש לראות אותו – ובאותו נשימה הוא גם מעביר את התחושה של מה שקורה כשהזיקוק נכבה ומשאיר אחריו עשן וריח רע.
את אריק מלווים בחום הורים שמוכנים לעשות הכל בשבילו – ובזכותו הם לומדים והופכים להיות הורים עוד יותר קשובים ואהובים – הם אלה שנמצאים שם בשבילו ברגעים הקשים והקודרים ואוספים איתו ובשבילו את כל השברים והם אלה שביחד איתו מנווטים אותו ומלווים אותו לחוות הצלחות גדולות וימים מאושרים.
פרט להורים ישנו כל הסגל החינוכי/בריאותי שעוטפים את אריק בחום רב במקצועיות רבה עם המון אהבה ועשייה רבה כדי שאריק יתקדם ויחווה ילדות נורמאלית, בריאה ורגילה כמו כל ילד וילדה.
תודות:
לנעמה האחת והיחידה שהיוותה אוזן קשבת ואף יותר מכך, על העזרה בגיבוש הסיפור ובהגהה.
לחזי האומן היקר שמצליח לתרגם מילים לציורים והסכים לאייר לי את הסיפור שלי.

לסיום: אריק הוא ילד (עדיין) עם נשמה אחת ענקית וגדולה – אחת המתנות המיוחדות והמלמדות שיכולתי אי פעם לחוות ודרכו ואיתו אני מגלה כמה כח יש לי כאימא ללמד, לאהוב להילחם ולהגן – אריק הוא מתנה של מפגש עם אוצר חבוי שמשקף קצת גם את מה שנמצא אצלי בפנים וגם משהו חדש שנוצר – אני לומדת את המשמעות הענקית הקסומה והמיסטית של הנוכחות שלו בחיי. כל שאוכל וארצה להגיד הוא : בורא עולם – תודה על המתנה הקסומה הזו.

אמא.

היכרות:
קוראים לי אריק – יש לי עיניים כחולות גדולות שיער וריסים בצבע זהוב – אמא קוראת לי מושלם.
אני בן 9 ושש – ונשרה לי עוד שן לא מזמן.
אני אוהב לרוץ ולשחק.
אבא חושב שאני ממש חכם ואני גם קצת גיבור ובכלל לא פחדן .

אני אוהב לשחק בכדור וגם לעשות תרגילים בחשבון .
אני אוהב את גן השעשועים, הבריכה ואת הפנקייק שאימא שלי עושה.

אני אוהב את אמא שלי הכי בעולם – היא אוהבת אותי גם ונוהגת לקרוא לי "היקר שלי".
אני אוהב את אבא שלי – והוא אוהב לקרוא לי "קוז'ול" הוא קורא לי ככה מאז שהייתי תינוק קטן
זה מצחיק אותי מאוד רוב הזמן.
אני אוהב את סבתא וסבא שלי – הם גרים לידנו והם אוהבים לקרא לי קטנצ'יק
אבל את סבתא חיה וסבא לאון מנצרת עילית אני ממש מעריץ, את סבא אני מלמד על בריאות כי הוא כל הזמן מעשן ולא מקשיב אבל השיחות הכי יפות יש לי איתו במטבח על דמקה או שש בש.
סבתא חיה מבשלת לי כל הזמן רק מה שאני אוהב בעיקר פנקייק חם עם דבש כי זה מה שגורם לי חיוך מאושר ונוטף.
כיף לי שלכל מי שאוהב אותי יש לו שם מתוק ומצחיק בשבילי .
אני אוהב לרקוד ,לצחוק ולפעמים לצייר – רוצה להיות אומן צעיר אבל אמא אומרת שאני לא מוכן ואני מתעצבן.
אני עובר מדבר לדבר כי אותי זה מעניין יותר.

החברים שלי אלה שמסביבי אלה שלומדים איתי , אלה שאני פוגש במקרה ואלה שאני מלווה
כולם קראו לי אריק המציק

זה מאוד מכעיס אותי כשהם קוראים לי ככה
זה מאוד מעליב אותי כשהם קוראים לי ככה

נכון אני דרכתי על תמי שהייתה לפני בתור. היא כעסה נורא קיפצה על רגל אחת והמשיכה לבכות גם אחרי שביקשתי סליחה.
את דורון דחפתי כי נעלבתי נורא לא רציתי שהוא ייפול אבל הוא נפל וקיבל בגב מכה .
אחרי הצהריים בבריכה כשליהי למים גם נכנסה ממש רציתי לשחק ביחד איתה נגשתי אליה כמה פעמים אבל היא רק התרגזה ובכתה שאני מפריע לה וישר צעקה לאבא שלה שישב לא רחוק והשקיף שיגיע….
על מור צעקתי באמצע הכיתה מול כולם אז המורים הסתכלו ונוצר בלגן.
אחרי כל תקרית תמי, דורון, ליהי ומורן כל אחד בתורו צעקו לי כל פעם שראו אותי "הנה אריק המציק".
כשהמורה עברה – כול אחד ואחת בתורו/בתורה סיפרו למורה רק את מה שמבחינתם קרה ובאותו הרגע המורה עלי כעסה ושלחה אותי לצאת 5 דקות החוצה להירגע
לי בכלל לא הקשיבה לשום מילה .

כשחזרתי מבחוץ לאחר כמה דקות הרגשתי די נורא – המורה התיישבה לידי ורצתה להקשיב ולדבר איתי . אז סיפרתי לה שבמקרה עם תמי איבדתי שיווי משקל שדרכתי עליה בלי כוונה ולא משנה שבקשתי סליחה היא בכל זאת כעסה נורא.- אני חושב שהבנתי אותה שזה כואב ולא נעים אבל לא נפלתי עליה בכוונה תחילה – גם אותי צריך להבין.
הסברתי שדחפתי את דורון בגלל שהוא הקניט אותי באיזה שם נורא – ביקשתי ממנו שיפסיק כמה פעמים אבל הוא רק צחק, המשיך ולא יכולתי יותר להרגיש ככה בפנים. וזה לא פייר שהמורה לא רואה גם את מה שעושים לי רק את מה שאני עושה לאחרים.
שיתפתי את המורה שאחרי הצהריים לפני כמה ימים בבריכה כשליהי למים נכנסה מאוד רציתי לשחק בקשתי להצטרף אליה כמה פעמים כל פעם היא דחתה אותי ולמרות שנעלבתי ניסיתי להצטרף אליה כמה פעמים אבל בסוף היא התרגזה וצעקה לאבא שלה שישב ממש מחוץ לבריכה שאני הפרעתי לה – אני שיתפתי את הגננת שתדע שכשליהי בגן אלי ניגשת ומבקשת לשחק אני תמיד מזמין אותה בחפץ לב וכשאני בוחר לגשת אליה היא מנפנפת אותי ממנה.
סיפרתי שעל מורן צעקתי כי היא לקחה לי את הנייד בלי רשות והוא יקר ואימא לא מרשה לתת לאף אחד וכשלא הסכמתי לתת לה אותו – היא בכוח ניסתה למשוך אותו ממני וכדי לעצור אותה אני צעקתי.
היו פעמים בהם הסברתי לגננת מה קרה מהצד שלי ובכל זאת לצאת לסיבוב היא אותי שלחה – אני לא מבין איך היא לא מבינה אותי שלא כל תקרית נוצרה בכוונה או רק בגללי אחרי כמה זמן שנראה לי לנצח הגננת קראה לי וגם לילד השני והושיבה את שלושתנו בתוך מעגל כדי להלבין את העניינים ולהירגע לרוב זה עזר אבל אני תמיד הרגשתי אומלל כי זה לא משנה בכלל אני בהפסקות החלטתי לשבת בפינה בלי לשחק עם הילדים בכלל…..

אני מבלה המון בבית הספר מהבוקר עד הצהריים גם החברים שלי כמוני מבלים יש המון פעילויות משותפות ושעות משחק וכל יום לפחות נוצרה תקרית אחת ובין לבין לומדים מקצוע כזה או אחר.
הילדים בבית הספר כבר למדו והתרגלו שכשהם קוראים לי בשמות או צוחקים אני נעלב ומתעצבן אז הם קוראים למורה ומתלוננים … אני נשבע שחלק מהפעמים הם קראו למורה או למנהלת סתם בלי שעשיתי שום דבר רק כדי לראות אותה קודם מרחיקה אותי שוב מכולם.

כשאני חוזר מהיציאה להרגעה לחצר הם צועקים לי כל פעם בשם מעליב אחר. המורה מעירה להם ושמה אותם במקום אפילו גם אותם מרחיקה מהחצר אבל הם ממשיכים לצחוק ולקרוא בשמות ואני מרגיש רע מאוד.

אני חוזר הביתה מבית ספר ולפעמים ילד או שניים הולכים אחרי כדי שהם יצעקו לי וצוחקים – "ביי אריק המציק" ואני חושב שהם באמת מגזימים אני שומע את הצוות כעוס עליהם אבל הם מתעלמים וממשיכים לצעוק לי כל מיני שמות ברגע שהצוות לא שם כדי לראות.
אמא מקבלת אותי בזרועות גדולות שמחבקות – אני רץ אליה על סף דמעות כשדמעה אחת נושרת היא אותה באהבה מנגבת.
אמא מחבקת אותי ואומרת שאני הכי מופלא בעולם אני רוצה להרגיש ככה תמיד ממש כמו כולם.

עם אמא שלי אני אוהב לדבר ולספר את הכל והיא נותנת לי להרגיש שאני כמו שאני אהוב ואני מיד מרגיש פחות עצוב – אמא שלי מבינה שאני לא עושה בכוונה או סתם כי בא לי להיות מרושע.
אמא ואבא שלי מאוד משתדלים לעזור לי ולהגן עלי הם עושים הכל כדי שאני ירגיש מוגן, אהוב ושמח אבל יש ימים שאני ממש לא מרגיש שזה מצליח.
כשאימא ואבא ראו שכל יום אני חוזר מהגן עצוב בגלל עוד תקרית שקרתה שם הם באו איתי לבית הספר נפגשו עם המנהלת שלי ודיברו הרבה בשפה של גדולים כמו שהגדולים עושים כי אמא ואבא מאוד מודאגים כשאני חוזר הביתה מבית הספר כל יום עצוב ואומלל.
אמא אבא והמורה החליטו להקים תוכנית אישית להציל את המצב – התכנית אותי תלמד איך להתבטא יותר נכון מול החברים, איך לא להיעלב מכל דבר שהם אומרים.
איך אפשר לשחק וליהנות בלי כל מיני תקריות עצובות.
המורה יוצרת בשבילי המון פעילויות פעם בשבוע אחרי שהתנהגתי יפה כל השבוע וביום הזה אני מזמין את החברים לכיתה לשחק או לעבוד איתי כשאני מחליט מה משחקים או יוצרים ומי בקבוצה שלי – החברים עכשיו רואים עוד צדדים שלי.
בתוכנית אותי מלמדים איך לקרוא למורה מיד בהתחלה כשמשהו לא נעים לי קרה ומיד איתנו היא מבררת מה קרה , פותרת אי הבנה קטנה בצורה מהירה ונעימה.
כך אני לא דוחף צועק או מתעצבן וגם לילד השני זה נעים גם כן.

אני אריק ילד עם עניים כחולות פחות שן אחת קצת אני כבר גבוה שאוהב מלא דברים
התוכנית קצת עזרה פחות מציקים לי בשמות אבל עדיין יש הצקות . וכשיש הצקות אני מחזיר גם
מה אני אמור לקבל שמות לא יפים ומכות בלי להחזיר? ואז כועסים עלי שוב.
אני חושב שאני מבין שאם אני מחזיר אז אני אשם גם – אבל אף אחד לא יבקש ממני לעמוד בלי להחזיר ולקבל מכות גם. ונהנה, ויש ימים בהם אני לבד כי זה מה שאני רוצה.
כשיש לי בעיה עם אחד הילדים המורה אלי מגיעה מבררת מה קרה והחברים לאט מגלים שלפעמים גם הם בתקרית אשמים – שלפעמים קרה משהו בלי כוונה ולפעמים אני הגבתי למשהו שפגע בי נורא בצורה לא נכונה.
החברים בכיתה שלי לומדים שגם אם אנחנו כולנו עושים טעות – אנחנו אחד לשני סולחים כי אנחנו חברים.
גם לאימא ואבא יש תוכנית שאנו עושים בבית כל יום כדי שאני ישים לב להתנהל יותר נכון להיות פחות מפוזר ועצבני בדיוק כמו התוכנית בבית ספר – ממש אותו דבר רק שאימא ואבא מדברים כל הזמן….

יש לי עיניים גדולות וכחולות ושיעור זהוב עם ריסים .
אני אוהב כדור רגל, גלידה ובמיוחד את הפנקייק של אמא.
אז אני קצת שובב, קצת יותר רגיש, קצת קופצני ומתרוצץ אבל לא שונה או מוזר אני ילד רגיל כמו כולם.
אני יודע שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי גם אני אוהב את כולם .
איך אמא שלי אומרת ??. אני כמו שאני בדיוק מושלם.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך