היעד האגדי – (א)

רוקמת החלומות 12/01/2016 708 צפיות תגובה אחת

”איני משלה את עצמי.
אתן לך כל מבוקשך אשר בו תחפוץ.”
אמרה שארלוט בעודה מסרקת את שיערה האדמדם-חום.

”פיך הבל-הבלים, אינך מבדילה בין פנטזיה למציאות, הפער שסורר בינינו יובילנו לאבדון ולקלות דעת, אין אנו רוצים בזאת” הפרופסור הסיר משקפיו והעביר ידו בשיערו האפור-כהה והעבה.

”אמרתי לך משכבר הימים, לבי נתון לך” התוודתה.

”לבי מאידך לא נתון למסירה, לא ארשה לעצמי לעקוב אחרי הרגש המשכר, עליי ללכת בדרך ההגיון”

”דרך ההגיון מובילה לבדידות, עובדה כי אתה צועד בה לבדך, תודה בכך, ננטשת על-ידי כל, התחלנו את המסע ארבע-איש, וכעת כאשר שניהם אבדו, נותרנו אנו יחדיו לעד”

”שקר וכזב, אל תדברי שטויות, עוד נמצא את אלו אשר אבדו ונצא מכאן בהרכב מלא” הוא אמר ויצא מן האוהל.

”אל תלך לבדך! זכור את שקרה כאשר ג’יימס עשה זאת לאחרונה!”

”אחזי בידי, אנחנו מתחילים במעשה, נמצא את שניהם ונצא לכל-הרוחות מכאן”

”איננו יודעים היכן הם, ולמעשה היכן אנחנו…”

”רק אל תיראי, פן ישובו החזיונות לרדופינו”

היעד האגדי – (א)
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

מעניין, מסתורי, ומרתק.
כתיבה סוחפת ברמה גבוהה, עם משלב לשוני מעורר קנאה. כל הכבוד.

“שורר” בשי”ן שמאלית, מבטאת קיום. “סורר” – אינו ממושמע.
“הודה בכך”, לשון ציווי. “תודה”, לשון עתיד.
“ארבע[ה] איש”, בלשון זכר.
“לרודפנו” היא הצורה הנכונה. “רודפינו” – הרודפים שלנו (אחרינו).
(אכן, מילה זו משמעה גם “הרודף שלנו” ביחיד).

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

12/01/2016 17:08
סיפורים נוספים שיעניינו אותך