אלפרד-8-.

בס”ד
שלושים שניות עברו לג`ון בערך כמו שלושים שניות של זמן רגיל, שלושים שניות שבהן מן הסתם לא יכול לקרות משהו מיוחד, אך כאמור כשמדובר בזמן רגיל לא יכול לקרות כלום, אך לא כשמדובר בזמן של ג`ון.
נעים להכיר: ג`ון טאליבן, כן, כן, זו לא טעות, זה מה שרשום לו בתעודת הזהות- ג`ון טאליבן, מספר זהות 387755, גובה מטר ותשעים סנטימטר, מבנה גוף: רחב ושרירי. השכלה: האוניברסיטה של ניו-לייב, הפקולטה למדעיי המוח והשפעתו על הזמן, גיל: שלושים. הרעיון הבסיסי היה מטורף לחלוטין בהתחלה, לפחות כך התייחסו אליו כל העיתונאים החשובים בניו-לייב, אך ג`ון או יותר נכון פרופסור ג`ון לא ויתר, ולמרות שם משפחתו הבעייתי במקצת, הוא הצליח עד מהרה לסחוב אחריו מאמינים רבים בדרכו וברעיונותיו יוצאיי הדופן על המוח והשפעתו על הזמן. הרעיון הבסיסי שהזכרתי קודם אמר בעצם שהמוח שלנו הוא מכונת זמן קטנה, והמוח יכול לאפשר לנו לחוות חוויות של שלושים שנה בשלושים שניות, וזאת מכיוון שהמוח זוכר ומלקט כל דבר קטן שעברנו במשך החיים, מילא לחוות שלושים שנה אחורה בשלושים שניות קדימה, פרופסור ג`ון טען בתוקף שאפשרי לחוות גם שלושים שנה קדימה בשלושים שניות קדימה. העיתונאים כאמור טענו שהוא מטורף שמנסה לחזות את העתיד ולהתעסק עם העבר, אך מר טאליבן נילחם בעיתונאים ויחד עם מאמיניו בקרב קהילת הסטודנטים למדע והאנשים מהרחוב, הצליח לעשות עוד ועוד ניסויי מעבדה על מנת לבסס את דעותיו. וכך הוא ישב במעבדתו וניסה על עצמו לראשונה את טכניקת שלושים השניות שהמציא, על עצמו ולא על אף אחד אחר, זה הכי בטוח. מה שכן, הוא נעזר בחבר שלו אלפרד-8 שגם אם רצה בכל כוחו לא יכל לשמש לג`ון כעכבר מעבדה, אלפרד-8 היה רובוט אנושי מהדגם המתקדם ביותר שעוד לא יצא לשוק הפתוח, אלפרד-8 היה פיתוח של הפקולטה לרובוטיקה באוניברסיטה, וג`ון זכה להשתמש בו בגלל קשריו הטובים עם ראש הפקולטה. “שים לב טוב אלפרד-8” אמר ג`ון. אלפרד-8 הביט מהחלון אל השקיעה שבחוץ ונראה היה שהוא שקוע במחשבות. ג`ון התעצבן ואמר: “אלפרד-8 אני מדבר אליך, תעזוב את השקיעה שבחוץ ותקשיב לי, זה חשוב!!” בחוסר רצון עב אלפרד-8 את החלון תוך שהוא ממלמל: “אבל השקיעה כל כך יפה…”. ג`ון היה לחוץ ביותר, הוא ניגש אל שולחן במרכז החדר וכיוון במהירות כמה מכשירים שנחו עליו, הוא לחץ על כפתורים, סובב ידיות, ושוב לחץ על כפתורים. ואז התיישב וחיבר את עצמו לאלקטרודות קטנות וצהובות. אלפרד-8 ישב מולו וחיכה. ג`ון הסביר במהירות: “טוב, זה די פשוט מה שאני מבקש אלפרד, אני רוצה שתשב מולי ותעיר אותי בדיוק בעוד שלושים שניות, אה כן, וכמובן תצלם את כל מה שקורה איתי בשלושים השניות האלו, בסדר?” אלפרד-8 הנהן בראשו. הניסוי החל: פרופסור ג`ון טאליבן מחובר למכשיריו, לחץ על שלושה כפתורים גדולים ונירדם. לאחר שלושים שניות שנמשכו כנצח, נשמע קולו של אלפרד-8 בצעקות: “קום, קום מהר!!! ג`ון טאליבן! קום, התעורר!!!”, וג`ון התעורר, הוא התנשם בכבדות, הזיע כולו, והיה עירום כביום היוולדו! הוא הביט סביבו מבולבל וראה את אלפרד-8 מולו במבט מבועת בעינייו. ג`ון החזיק את ראשו ושאל: “מה… מה קרה?”, אלפרד-8 התעשת ואמר: “לפני שאני אראה לך מה קרה, אנא ממך שים על עצמך משהו, אתה עירום לגמרי…”, ג`ון מיהר אל ארון קטן שהיה בפינת המעבדה שלו ושלף משם מכנס נקי, לבנים נקיים, וחולצה כחולה מבד עבה, על הגב היה לו סמל גדול של אוניברסיטת ניו-לייב. הוא נאלץ ללבוש את החולצה של הסטודנטים הפשוטים. הוא חזר אל השולחן ואלפרד-8 הקניט אותו: “מתאימה לך התלבושת של הסטודנטים”, אלפרד-8 נראה משועשע אך ג`ון טאליבן לא היה משועשע כלל, הוא הביט באלפרד במבט רציני ביותר ושאל: “אתה מוכן לספר לי מה קרה ולהראות לי מה הצלחת לצלם?” אלפרד-8 קם ממקומו וניגש אל מכשיר הדי-וי-די שעמד בקצה החדר ולחץ פליי. שולחן שהם נשענו עליו לפניי דקה שינה את עורו והפך למסך גדול, הסרט החל לרוץ, וג`ון נראה בו לוחץ על שלושת הכפתורים הגדולים ונירדם, ואז לאחר חצי שנייה הוא החל לרעוד בכל גופו, הוא התמתח לאחור על הכיסא והחל להחליף תלבושות בקצב מטורף, יותר מדויק התלבושות התחלפו עליו מעצמן, הנה הוא חייל ושניה לאחר מכן הוא טייס, עורך דין… גופו כמעט ולא עמד במאמץ ושלושים השניות חלפו להן לא לפניי שהוא החל לדבר דיבורים לא מובנים ולצרוח על אלפרד-8: “אתה ילד רע, תקשיב לי, אתה ילד רע!!! אבל אני עדיין אוהב אותך!!!, תעמוד דום כשאתה מדבר איתי חייל!!!” הסרט הסתיים ופרופסור ג`ון היה המום מהתוצאות. “השאלה הנשאלת” אמר אלפרד-8 ומייד המשיך “היא איך אתה מפרסם את תוצאות הניסוי שלך? ואיך אתה גורם לאנשים להתייחס אליך ברצינות? ואיך אתה גורם לניסוי שלך להיות פרקטי? ואיך אתה דואג שכל האנשים שינסו את מה שאתה ניסית לא ימותו בסוף? אני לא אהיה שם להעיר אותם בזמן, אני מזכיר לך…” אלפרד-8 שתק לרגע ואחר כך הוסיף בטון ענייני: “למעשה אלו ארבע שאלות חשובות מאוד שאני מבקש ממך ג`ון טאליבן, לענות לי עליהן”. “אני חושב שאתה יודע את התשובות…” אמר ג`ון טאליבן, הם היו בחוץ לפתע, הוא התיישב סמוך לאנדרטה עגולה ממתכת בוהקת עליה היה חרוט באותיות גדולות: “קפטן אלפרד-8, מפקד יחידת הרובוטים האנושיים, היותר מידיי אנושיים…” ג`ון קם ממקומו והחל ללכת לאט לאט לעבר שקיעה סגולה, הצטרף אליו ילד קטן בריצה תוך כדיי שהוא קורא לו: “סבא ג`ון חכה לי, סבא ג`ון”.

אלפרד-8-.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך