asaf
הפרק הזה קצת יותר ארוך מאלה שבאו לפניו, מהסיבה המובנת מאליה שהמון שטויות מתרוצצות לי בראש בזמן האחרון. (לא שאני מתלונן.) אז לאלה מכם שהצליחו לקרוא את כל הדרך עד סוף הפרק- אשמח לדעת מה אתם חושבים, ולאיזה כיוון לדעתכם כדאי לקחת את הסיפור הזה.

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ג

asaf 13/03/2019 74 צפיות תגובה אחת
הפרק הזה קצת יותר ארוך מאלה שבאו לפניו, מהסיבה המובנת מאליה שהמון שטויות מתרוצצות לי בראש בזמן האחרון. (לא שאני מתלונן.) אז לאלה מכם שהצליחו לקרוא את כל הדרך עד סוף הפרק- אשמח לדעת מה אתם חושבים, ולאיזה כיוון לדעתכם כדאי לקחת את הסיפור הזה.

הלבלוטמו”ע (הקרן להפעלות בהוצאות להורג ושאר טקסים מרהיבים ומנקרי עיניים) היא החברה המצליחה ביותר, הרווחית ביותר והעשירה ביותר מכל שאר החברות המובילות בתחום. היא כיסחה בשנה שעברה את חמולמד”ם (חברה מעולה וחצי לכל מני דברים מגניבים) ואת אעאיטשילרתמעהוהנא”ב (ארגון עם אנשי יח”צ טמבלים שלא יודעים להרכיב ראשי תיבות מתקבלים על הדעת, ושככל הנראה נפטר אותם בקרוב), ואת חהר”ב (חברת הפעלות רגילה בע”מ)- שלושת המתחרות העיקריות, בטקס הענקת פרסים מטופש אך יוקרתי במיוחד, בה היא זכתה בפרס הזהב על (ציטוט מנימוקי השופטים:)”יצירתיות מפצפצת מוח וכמות מטורפת של התחשבות בלקוחות, מבלי לפסול שום דרישה. והרבה כסף.” באותו הטקס, טארבאג’- מנהל האשמ”ד (ארגון שמממן מלא דברים)- קם וטען בקולן רם מאוד שהטקס הזה מטופש, שכל העסק הזה אידיוטי, ושל מי היה הרעיון הדפוק של להרכיב שמות של חברות מראשי תיבות?!- זאת, כמובן, הגרסה המצונזרת. (למעשה, הרעיון המקורי של הרכבת שמות של חברות מראשי תיבות הומצא לראשונה לפני אלפי שנים על ידי איש מכירות קטן קומה ובעל רגל אחת שהיה חי בכוכב לכת מרוחק ולא מטופח. לחברה שלו הוא קרא ר”ת- ראשי תיבות. למרבה האירוניה, העסק שלו עסק במכירת ראשי תיבות לחברות גדולות, בניהן גם האשמ”ד, של טארבאג’.)

הרעיון המקורי להקמת הלבלוטמו”ע היה של אסיר שהוצא להורג באחת מכוכבי הספר של גזע הבופיפים (גזע חייזרי משונה שנחזור אליו בהמשך.) גזע הבופיפים נהג, כמו הרבה גזעים תבונתיים באותה התקופה, להעניק למוצאים להורג שלהם בקשה אחרונה. האסיר הנידון, ששמו היה סטיבארוקסול מארפאנולקיסקיני (כולם קראו לו סטיב) ביקש בתור בקשה אחרונה לקבל כמה בקשות אחרונות שהוא רק רוצה. במשך חייו הארוכים הוא זכה להקים את הקרן, שפעלה על עקרון הבקשה האחרונה שקובע כי כל בקשה או דרישה של לקוח, לא חשוב עד כמה אבסורדית או בלתי אפשרית, יש להתייחס אליה כאילו היא בקשתו האחרונה. רוצה לומר- יש למלא אותה בכל מחיר. סטיב היה גם האדם שביקש הכי הרבה בקשות אחרונות אי פעם (למרות שזה לא מרשים במיוחד בהתחשב בכך שהתחרות לא הייתה קשה מדי- כל שאר המבקשים זכו לבקש רק פעם אחת) הוא זכה להגשים מעל למתאים מיליון משאלות, ונפטר בסיבה טובה בגיל מאה ושישים, כשהוא עדיין נידון למוות. (אגב, מאז הבופיפים ושאר הגזעים התבונתיים מאותה התקופה למדו את הלקח והפסיקו להעניק בקשות אחרונות, והוציאו חוק שקובע כי מי שדורש בקשה אחרונה לפני מותו דינו מוות. החוק התקבל בעין יפה, משום שיותר מכול, מה ששליטי רוב הגזעים התבונתיים ברחבי היקום באמת שונאים זה חכמולוגים.)

לקריאה נוספת- “הלבלוטמו”ע- ההיסטוריה והעתיד הקרוב של החברה המצליחה” מאת קוליס בובו

“טקס קבלות פרס הזהב- העשור האחרון- סיקורים נרחבים והחלטות השופטים” מאת מארגן הטקסים נשיא גזע הדיונונים מפגראל, שימפי בימפי

“בקשה אחרונה?- חיי מותרות של נידון למוות” מאת סטיב

“שילכו לעזאזל כל הפרסים, מי צריך אותם בכלל” מאת נשיא האשמ”ד טארבאג’.

כעת, הלבלוטמו”ע הקימו בחללית האם של הוואטלרים הפקה יוצאת מן הכלל לדעתו של אריק, אך בשבילם היה זה רק עוד יום עבודה רגיל. כמובן, לכבוד היותו המוצא להורג המאה וחמש של הוואטלרים, ובהתחשב בכמות הגרביים הנדיבות שהציע להם מלך הוואטלרים בתמורה, הם השקיעו טיפה יותר ממה שהם עושים בדרך כלל. אבל סך הכול היה פה את המופע הרגיל- מעל מיליון זיקוקים ריחפו והתפוצצו בתקרת החללית הגבוהה והרחבה, רקדנים מאלפי מינים וגזעים רקדו תוך שהם מבצעים פעלולים מרשימים ומושלמים, פילים בצבע ורוד כחול וירוק שיחקו בכדורי אש בוערים תוך שהם רוכבים על חד אופן, מאות הולוגרמות של מצגות תלת מימד שונות הופיעו ברחבי האולם, וקונפטי שבמצטבר יכול היה לשקול כמה טונות התעופף לכל עבר. כל זאת ועוד דברים רבים שהפכו את כל העניין למטריף ובהחלט מלשיז.

כשהמופע שארך כחצי שעה הסתיים, והתזמורת ניגנה את התו האחרון, אריק כל כך התרשם והתפעל שהוא אפילו לא שם לב שכרכו לו חבל סביב צווארו, ושהוא הובל אל המדרגות ועלה בהן אל הבמה.

“יש לך איזשהם מילים אחרונות?” שאל המלך קאטיקאטו בלבביות. (אגב, הנוהל של מילים אחרונות לא נהוג יותר מדי בקרב רבים מהגזעים ביקום, וגם אצל אלה שכן, כמו הוואטלרים, השתדלו לשמור על כמה חוקים בסיסיים, כמו החוק שקובע כי לנידון למוות תינתן אפשרות להגיד אך ורק שלוש מילים.)

אריק התעורר, והבין איפה הוא נמצא. “אוי- – לא…! אני-”

“תודה רבה,” קטע אותו המלך, והביט בתליין שמאחורי אריק. “קדימה.”

אריק עצם את עיניו במחשבה שזוהי דרך מטופשת מאוד למות, כשמישהו מהקהל צעק לפתע- “חכו!”

כלום לא קרה במשך כמה זמן, ואריק פקח את עיניו. הדובר היה וואטלר כחול בהיר ומזוקן, שגלימה אפורה התנופפה מאחוריו. הוא עמד והורה בידו לעצור. (התליין, שהיה גדול, שרירי וחסר רחמים, שניהל בעבר המון הוצאות להורג, לא היה מקשיב לו, לולא היה מדובר בבן דודו מדרגה שניה.)

המלך הביט בוואטלר בהרמת גבה. “ומה פשר ההתפרצות הזאת, אדוני?”

“אני מצטער מלכי,” אמר הוואטלר בקולו העמוק, “שמי שאבקאפ, ואני מבקר אמנות. אני מבקש- לא, אני דורש שאריק יציג לפנינו את הגרביים שלו לפני הוצאתו להורג!”

מעבר לחשיבות הכלכלית שיש לגרביים אצל הוואטלרים, יש להם, בעיניי רבים מהוואטלרים, גם צד אמנותי עמוק שנחקר כבר במשך שנים. הדעות חלוקות בעניין הזה, אבל מאז שקאטיקאטו- מעריץ אמנות נלהב- נהיה למלך, כל המתנגדים והספקנים בעניין זה הוצאו להורג.

“ובכן, שאבקאפ,” אמר המלך לאחר שהרהר מעט בעניין, “מעת תרבות אמנותית לא תזיק בערב שכזה. בסדר גמור. אריק יציג לפנינו את הגרביים שלו, ולאחר מכן יהרג.”

הנה שני פרטים שכדאי לדעת על המזל, גם הטוב וגם הרע- הוא האחרי לצירופי המקרים שקורים בעולם, ויש לו חוש הומר מפותח.
העניין הוא כזה- לאריק יש אחיינים בת שבע וחצי, ויומיים לפני שנחטף בידי הוואטלרים, היא התארחה אצלו יחד עם אמה, אחותו של אריק. הן עזבו ביום שלמחרת, אבל האחיינית של אריק שכחה אצלו זוג גרביים אחד. אריק לא שם לב לזה. יום אחר כך, כשהתכוון ללכת לאותו המקום- המקום שאין איש בעולם שיודע בדיוק מה הוא- אריק כל כך מיהר לשם, שהוא לקח זוג גרביים מהרצפה וגרב אותם מבלי להסתכל עליהם או לייחס להם תשומת לב מיוחדת.
אריק הסיר בחשש את נעליו לפני קהל הוואטלרים שצפו בו.

אלה היו גרביים של “האלו קיטי”.

כל הנוכחים התנשמו בבת אחת, מה שיצר אפקט קולי די משעשע. שקט הסתרר לרגע, וכולם התלחששו בינם לבין עצמם. המלך הביט בגרביים של אריק, חסר מילים, כשפיו פתוח למחצה. עיניו של שאבקאפ היו פעורות ומבטו היה נתון לגרביים הוורודות.

“תראו, חברים,” אמר אריק נבוך, “זה סיפור ארוך-”

“זה,” אמר שאבקאפ, “יצירת האמנות הכי מדהימה שראיתי אי פעם!” הכריז.

“אה- -” אריק התבלבל. “טוב, כן-”

אבל איש לא הקשיב לו. נראה היה שמבחינת הוואטלרים לא היה צריך להיות מבקר אמנות כדי לזהות את הנדירות ואת היופי שבגרביו של אריק. הכל התפעלו והתלחששו, ומתוך ההמון קפץ וואטלר זקן וממושקף, שהיה מבקר האמנות המלכותי הרשמי של המלך.

“חי נפשי,” הוא קרא בקול רועם, “זה בלי ספק מסמל בפשטותו אומנות אבסטרקטית, שמעידה בצבעיה העזים על הילדות שנשכחה, ועל התמימות החולפת של ימי הנעורים! הו, זה בדיוק כמו יצירת אמנות של זיפיטיק היבש,” (זיפיטיק היבש היה אמן גרביים מפורסם מאוד, והסיבה לכך שקראו לו “היבש” נשארה תעלומה עד עצם היום הזה) “לא- אני חוזר בי- אפילו יותר טוב ממה שהיה עושה זיפיטיק היבש! יצירה אמפרסיוניסטי-סופר-פנטסטית כזאת לא ראיתי מעולם!” הוא קרא כך עוד די הרבה זמן, והחל לבכות ולהתרגש בפראות עד שהמאבטחים, שבעצמם ניסו לעצור את הדמעות שלהם, נאלצו להוציא אותו מהאולם בכוח בעוד הוא קורא ומיילל.

קאטיקאטו משך באפו וחייך. “אכן, יצירה כזאת לא ראיתי מימי! האם אתה יצרת את הגרביים האלה בעצמך?” הוא שאל את אריק.

“טוב…” אמר אריק, “אני מניח שיש פה אי הבנה-”

“אם כן,” המשיך קאטיקאטו, “אבטל מיד את הוצאתך להורג! אני לא יכול להרשות לעצמי להרוג אמן בסדר גודל כזה!”

“מובן שאני הכנתי אותם,” אמר אריק, כאילו נעלב מעצם השאלה.

“בזאת אני חונן אותך,” אמר המלך קאטיקאטו, “מכל פשעיך נגד המלכות!”

כולם הריעו, חוץ מהתליין שניצל את העובדה שאין לו עבודה והתיישב כדי להמשיך לכתוב את הרומן שהוא בדיוק עבד עליו לפני כן.

“מצוין!” קרא אריק, כמעט מתפוצץ מרוב אושר. “אז אני חוזר עכשיו?”

“אה, ברור שלא,” אמר המלך. “כמובן שאני חייב למצוא לך גזר דין אחר.”

אריק הביט במלך במבט משתומם. “מ… מה?”

“כן, טוב-” אמר המלך לאחר שחשב קצת. “אני מניח שאני אצטרך ממך עזרה. מין מתן שירות כזה.”

אריק הרים גבה. “איזו מין טובה?”

“אתה מבין, פשוט הישבוב ההוא שעזרת לו,” הסביר המלך, “התכוון להגיע לסקוטראפ, נכון? זאת נקודת המפגש שלהם. שם הם מתכננים הכל.”

“הם…? מתכננים…? מה?”

“מה שהישבובים מתכננים כבר שנים רבות,” הרעים המלך בקולו העמוק. “לשלוט בגלקסיה! ואתה, אריק , כדי לכפר על פשעיך נגד המלכות הוואטלרית, תהיה זה שיעזור לנו להציל את העולם כולו!”

אריק חשב שהוא לא האדם המתאים למשימת הצלת העולם כולו מכמה סיבות, ולא רק בגלל שהוא לובש גרבי “האלו קיטי”. למעשה, אריק היה בדרך כלל מצטיין בלא להצטיין בדברים. לא היו לו הרבה כישרונות או התמחות מסוימת שהתמצא בה, והוא גם החשיב את עצמו כפחדן לא קטן. מה גם שהייתה לו בחילה מטיסות, והוא הניח שטיסות בשמי הגלקסיה נחשבות.

אבל לא הייתה לו ברירה. הוא הביט במלך, ושאל אותו שאלה חשובה מאוד שקיננה בראשו במשך כל הזמן הזה.

“אמממ… אדוני המלך?”

“כן?”

“אני יכול להשתמש בשירותים שלכם?”

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ג
דרג את הסיפור

תגובות (1)

תגובות בכייף

(עובד על פרק ד…)

25/03/2019 20:55
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך