asaf
וסוף סוף הכול מובן. או שלא

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ד

asaf 16/04/2019 94 צפיות אין תגובות
וסוף סוף הכול מובן. או שלא

הישבובים אינם הראשונים שניסו לשלוט בגלקסיה, ולפי הסטטיסטיקה הם גם לא יהיו האחרונים. לא משום שהגלקסיה שלנו נפלא במידת מה יוצאת דופן או משהו כזה- אדרבה, שמונים וארבעה אחוזים מהמשתלטים יטענו כי הם לא סובלים את הגלקסיה, ושאינם רוחשים ולו גרם של חיבה כלפיה. ישנם כמה סיבות שבגינן ינסה מישהו או משהו לשלוט בגלקסיה. הסיבות הנפוצות ביותר הן מישהו שקם בבוקר עם מצב רוח רע במיוחד, מישהו שקם בבוקר עם מצב רוח טוב במיוחד, גבר שמנסה להרשים אישה, אישה שמנסה להרשים גבר, אישה/גבר שמנסים להרשים את עצמם, משחק “אמת או חובה” שהשתבש, שעמום יתר והסיבה השכיחה ביותר- שנת צהריים שהתקצרה. המעניין הוא שרבים מהמנסים להשתלט על הגלקסיה נכשלו כישלון חרוץ, מכמה סיבות- א’: הם גילו שזה לא עושה רושם על אף אחד, ב’: הם התייאשו באמצע, ג’: הגלקסיה גדולה מדי. כלומר, מאוד גדולה. כל כך גדולה, עד שאין באמת משמעות לשליטה בה. הקיצור הוא , שכל אחד יכול פשוט לקום ולהחליט שהוא שליט הגלקסיה, ויהיה לזה תוקף שווה ערך לכיבוש שלה.

אם ככה, נראה לכאורה כי באיום של הישבובים אין ממש, אבל העניין הוא שהישבובים לא ניסו לשלוט בגלקסיה משום מניע מובן. איש לא ידע למה הם מנסים לעשות את זה, ורבים ניסו לעצור את הישיבה הגדולה שבה התאספו כל הישבובים, והיא אכן הייתה יכולה להתבטל לולא אריק היה מעניק לישבוב, שהוגלה לכדור הארץ מהסיבה הזאת בדיוק, שבעה שקלים בשביל להגיע לסקוטראפ.

אבל את הנעשה אין להשיב, ואותו הישבוב, ששמו לא היה שלאפרוסx8, טס לו ברחבי החלל הריק, ותוך שניות ספורות הגיע לפלנטה סקוטראפ.

עניין חשוב שכדאי לדעת על פלנטה סקוטראפ-

הכוכב הזה הוכרז לא מזמן ככוכב-בלתי-מוכרז, כלומר- זהו כוכב הפקר. אין איש בבעלותו, וזה בעיקר משום שאיש לא רצה להיות בבעלותו. לא שהוא היה תמיד כוכב ריק ושומם- להפך, לפני שנים רבות מספור הוא היה אחד מהפלנטות הכי משגשגות והכי משמעותיות פוליטית בגלקסיה. ההוכחה החותכת לכך הייתה שהחייזר שאינו שלאפרוסx8 נחת בקלילות בתוך אטמוספרת הכוכב אל אולם הישיבות שלהם שהוקם באמצע שממה שנקראת לפי המפות של כוכב זה- “שממה מספר 881”, ובמרחק מטרים ספורים בלבד מכתובת אדירת ממדים שנחרטה עמוק באדמת הכוכב, כתובת בשפת תושבי הכוכב העתיקים, שהיא ההוכחה לכך שפעם הכוכב הזה היה מיושב. והכתובת העצומה שהתפרשה על פני דונם או שניים משממת “שממה מספר 881” אמרה כך-

“נא לא לירות

באנשים ובמנורות.”

בשביל להבין באמת לעומק למה הכתובת הזאת נחרטה שם, ומה היא אומרת, דרוש הסבר על היסטורית הכוכב. קיימת הגרסה הקצרה של ההסבר וקיימת הגרסה הארוכה, המפורטת והמייגעת. אציג את שתי הגרסאות, למען הנוחות, והקורא יוכל לבחור לעצמו אחת מהן כראות עיניו.

להלן הגרסה הקלה:

הכתובת הזאת הייתה סיסמת בחירת.

והגרסה המפורטת (שלמען האמת היא די חשובה להמשך העלילה של סיפור זה, וגם אם לא, בינינו- אין סיכוי שהגרסה הקצרה הביאה אתכם על סיפוקכם):

הפוליטיקה הפנים כוכבית היא, כידוע, מאוד מטופשת, מסורבלת ומסובכת שלא לצורך, לא פחות מפוליטיקה בין כוכבית. הפוליטיקה מהסוג הזה היא נושא מאוד משעמם, ולעתים אף מדכא- אבל לעומת זאת, סיפורה של המערכת הפוליטית של כוכב סקוטראפ שהתנהלה לפני בערך אלף וחצי שנים ארציות, היא אחת מהיסטורית המערכות הפוליטיות המעניינות, המרתקות והמשתנות ביותר שיש- ולמרות זאת, לא נופלת מטיפשותם של מערכות פוליטיות אחרות.

הכל התחיל כשמארטון רץ לראשות ממשלת סקוטראפ. לא היה לו ניסיון קודם בתחום או משהו כזה, הוא פשוט החליט שזה יהיה נחמד. בכל הקשור אליו, הכניסה שלו לחיי הפוליטיקה היא רק עוד דרך לשמח את אמא שלו, שתמיד אמרה לו כך- “מארטון, חתיכת סאמוקיני, תזיז את הבאפאלום שלך ותתחיל למלג’ז משהו עם החיים שלך!” (חלק מהמילים האלה אומרות משהו גס מכדי שאתרגם אותו, וחלק מהם לא אומרים שום דבר. היא לא הייתה מאה אחוז בסוף חייה, אמא שלו.)

הוא ידע, וגם אנשי היח”צ שלו ידעו, שאם הוא רוצה להגדיל את סיכוייו להיבחר הוא חייב למצוא לעצמו ססמת בחירות טובה, קליטה, וברורה. משהו שיגיד לכולם בדיוק את הדבר שאותו הם רוצים להגיד לכולם, ושלא ישתמע לשני פנים בשום אופן או מובן.

בהתחלה הם, כמובן, לא הצליחו.

מארטון היה אדם שנלחץ בקלות מדברים כאלה. איש לא יודע בדיוק מה קרה, אבל לפי מה שסיפר הוא חזר הביתה אחרי פגישה מתישה וצעקנית במיוחד, שבה לא רק שהם לא מצאו שום ססמת בחירות, אלא גם שהכיבוד שהוגש נגמר מהר מהמתוכנן. מארטון מספר שהוא לא הצליח לישון במשך שבע שעות תמימות, וכשלבסוף הצליח לעצום את עיניו, השינה עצמה ארכה רק כמה שניות ובסופה הוא קם, רועד כולו, שטוף זיעה ומתנשף, והוא ניגש כאחוז טירוף אל הנייר והטוש הצהוב שהיו אצלו על השולחן, כתב חמש מילים בודדות, ונרדם מיד על הנייר.

כשקם בבוקר הוא הביט סביב, ואז הביט בדף. הוא בהה במילים שכתב, וקרא אותן. ואז קרא אותן שוב. ושוב. ושוב. וכך, אחרי חצי שעה שבה בהה בדף, הוא החזיק אותו בידו ורץ בהיסטריה אל משרדו, שנפתח כמה דקות לפני כן. כל האנשים שעבדו אתו היו שם, עדיין עייפים ומותשים מהיום הקודם, כשכל אחד מהם אוחז בספל הקפה שלו כמו בגלגל הצלה. הוא בא אליהם, נרגש, מנופף הדף מולם וממלמל דברים חסרי משמעות. כשלבסוף הוא נרגע והגיש להם את הדף, הם הנהנו אחד לשני בעייפות, ומנהל התעמולה אמר משהו כמו- “כן, כן… נראה לי שזה יכול לעבוד.”

וזה עבד יופי.

זמן לא רב אחרי שנתלה שלט החוצות הראשון שנשא את המילים “נא לא לירות באנשים ובמנורות”, הססמה הפכה ללהיט. לא היה אחד בכל הפלנטה שלא הכיר אותה. אנשי תקשורת היללו אותה, מומחים בעניין נשארו ללא מילים, מתמודדים רבים הרימו ידיים ופרשו, והעם כולו פשוט אהב את הססמה הזאת. וכך נבחר מאטרון בפעם הראשונה. בבחירות שבאו אחר כך ניסו רבים להעתיק את הססמה המצליחה של מארטון עם קריאות כמו- “סינאפור בשלטון ואפשר ללכת לישון”, או- “העם לא מתבזבז ובא לי מיונז”. אבל אף אחד לא הגיע לשלמות שאליה הגיע מארטון. הוא ניצח שבעים ושמונה פעמים ברציפות בבחירות לשליטה בסקוטראפ, כשהוא משתמש תמיד באותה ססמת בחירות. לכבוד יום הולדתו המאה הוא חרט, בעזרת אלפי דחפורים, לייזרים, מטעני חבלה ושאר כלי בנייה מסוכנים, את חמשת המילים האלה באמצע שדה עצום שהיה ברשותו.

אלא שיום אחד נעלמו עקבותיו. איש לא ידע לאן הלך, או למה. זמן לא רב אחר כך פקד את כוכב סקוטראפ אסון כבד שהחריב את כולו עד היסוד- ורק שממה אפורה וריקה נשראה ממנו. הדבר האחרון שנותר מבני אנשי סקוטראפ הייתה החריטה האדירה שאומרת- “נא לא לירות באנשים ובמנורות”. ארכאולוגים והיסטוריונים רבים ייחסו לחריטה זו חשיבות רבה, והניחו כי היא מסמלת אבן דרך מסוימת בהיסטוריה העתיקה של הכוכב. מעטים מכירים את הסיפור האמתי מאחורי הכתובת העתיקה, ואלו שכן מכירים מאוד מאוכזבים ממנה. אבל מאז ומתמיד החלק בסיפור שמסביר לאן נעלם מאטרון נשאר בגדר תעלומה.

לישבובים לא היה אכפת מכל זה.

הישבוב שלא היה שלאפרוסx8 נכנס לאולם הישיבות ובירך את השומר לשלום. השומר בירך אותו גם, ונתן לו לעבור. הוא נכנס בדילוגים אל חדר הישיבות, שמח ומחויך. כל הישבובים היו שם- יושבים, כמובן. כשהישבוב, ששמו האמתי היה ניק,
נכנס אל חדר הוועידה, הביט בו יושב הראש מעל למשקף הבודד שהורכב לעינו היחידה והזהובה. שאר נציגי הישבובים כבר ישבו סביב השולחן, ושילבו ידיים בנימוס.

“שלום ניק!” קרא יושב הראש בחיוך כל כך אמתי שאפשר היה להקיא. “כל כך טוב לראות אותך!”

“גם אותך, יושב הראש, גם אותך.”

“לצערי, הגעת באיחור.”

“כן, אדון, אני יודע.”

“איחור של שבע-עשרה שנה, אם נדייק.”

“כמובן,” אישר ניק.

“לצערי…” יושב הראש נאנח בכנות רבה וניגב את משקפו בדש הגופייה שלו (ישבובים תמיד לבשו גופייה בארויעם רשמיים, הם סברו שכך יהיה יותר נוח לכולם), “לצערי אני נאלץ לגזור עליך מוות.” אמר, “אם זה לא מפריע לך,” הוסיף.

“הו, בכלל לא,” צחקק ניק, והניף את ידו בביטול כאילו מדובר בעניין של מה-בכך.

“פשוט,” הוסיף יושב הראש בצער מובהק, “אני לא רוצה להטריח אותך או משהו…”

“לא, לא, אני מתעקש!” אמר ניק ושלף אקדח פלזמה מכיסו.

“אתה בטוח?”

“לגמרי.”

“רוצה שאעזור לך עם זה?”

“שב, שב,” חייך ניק בלבביות, “אני מסתדר,” אמר וירה לעצמו בראש.

אחרי שפינו את גופתו של ניק, והיה אפשר להתחיל בישיבה, אמר יושב הראש, ששמו היה ביל- “ארצה, ברשותכם, לפתוח בישיבה השמונים ושבע שלנו. אני מקווה שכולם מרגישים בנוח,” הוסיף ביל בחיוך, וכולם הנהנו במרץ. (כל השמות האמתיים של הישבובים- בשונה משמות הקוד שלהם – מונים אך ורק הברה אחת, לשם הנוחות של כולם.)

לישבוב ביל, יושב הראש של הגזע הישבובי, הייתה יהב”ן (יכולת השפעה באמצעות נחמדות) חזקה במיוחד, אולי פי שלושים חזקה יותר משל ישבוב ממוצע. הוא היה מסוגל לגרום לכל אחד לעשות כל דבר, לא משנה מי או מה. הוא כבר דאג לכך שמנהיגי כוכב לכת מסוים יפוצצו שניים מהירחים שלהם, שחלק נכבד מהגלקסיה תהיה בבעלותו, ששתי מלחמות יגמרו בניצחון שלו תוך שבע עשרה דקות וכמובן דאג לכך שכל הישבובים יבחרו בו להנהיג אותם. אבל הוא היה מיומן במיוחד בהתאבדויות. בדיוק כפי שגרם לניק להרוג את עצמו מבלי שיחוש שלא בנוח, כך הוא שכנע רבים ממנהיגי מדינות שונות, פולשים מסוכנים, או סתם אנשים שהרגיזו אותו ליטול את חייהם, ואפילו ליהנות מזה. לאחרונה הוא שם לעצמו את המטרה לשלוט בכל רחבי הגלקסיה. איש לא ידע למה, אפילו לא נתיניו הישבובים. לא שהם התלוננו, להיפך- הם ממש התלהבו מהרעיון ועודדו אותו.

“אם כך,” המשיך ביל, “ברצוני לפתוח בעניין הדחוף ביותר כרגע. יצור מכוכב הלכת ארץ, מלווה בקאטיקאטו מלך הוואטלרים, בדרכו לסכל את תכניותינו. אבקש לשלוח אליהם חללית כדי לוודא שזה לא יקרה.”

“ברצון רב מהממוצע, כבוד היושב-ראש,” אמר מוש, יד ימינו של ביל. (לא ממש יד ימין שלו, הכוונה היא לעוזר הנאמן שלו. ליד ימינו האמתית של ביל קראו טים.)

“ובעניין נוסף,” הוא דפדף בפנקס שמולו, “אבקש לשלוח משלחת חיפוש שתאתר אדם מסוים, שיכול לעזור לנו להסיג את מטרתנו.”

“אני מתנצל מעומק לבי על הקטיעה, אדוני,” אמר אוק, אחד המשרתים הזוטרים של ביל, “אבל אבקש, במחילה, לדעת מי הוא אותו אדם.”

ביל חייך חיוך לבבי. “מארטון,” אמר. “זה שחיבר את המשפט ‘נא לא לירות באנשים ובמנורות’. המושל העתיק של הכוכב הזה.”

“ולמה, אם יותר לי לשאול?”

“משום,” אמר ביל בחיוך לא מרושע בעליל, “שייתכן כי באמצעות המשפט הזה הוא יעזור לנו להבין כיצד ניתן לשלוט בגלקסיה.”

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ד
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך