asaf
כל מי שיגיב יקבל למייל שלו הודעה שבה הנוסחא המלאה שתאפשר לו להפוך מתכת פשוטה לזהב. (זה לא נכון, אבל לפעמים צריך הכותב הנואש להשתמש בטריקים מלוכלכים מעין אלה.)

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ה

asaf 04/06/2019 183 צפיות אין תגובות
כל מי שיגיב יקבל למייל שלו הודעה שבה הנוסחא המלאה שתאפשר לו להפוך מתכת פשוטה לזהב. (זה לא נכון, אבל לפעמים צריך הכותב הנואש להשתמש בטריקים מלוכלכים מעין אלה.)

“משעמם לי,” אמר מלך הוואטלרים קאטיקאטו.

“טוב,” אמר אריק בהיסח הדעת, בעוד הוא מנסה את כוחו של הטלפון הנייד שלו כשניסה לשלוח הודעה לבוס שלו, בה יסביר את סיבת היעדרותו הצפויה בימים הקרובים.

‘מר לוי היקר,
לצערי לא אוכל לבוא בשבועות/חודשים/שנים/מי-יודע-כמה-זמן-לעזאזל הקרובים לעבודה. העניין הוא שנחטפתי על ידי חייזרים כחולים בגלל שהבאתי שבעה שקלים לחייזר אחר, לא כחול, והם ניסו להרוג אותי. אבל זה בסדר, בסוף הם וויתרו בגלל הגרביים שלי. עכשיו אנחנו הולכים להציל את הגלקסיה, כך שייתכן שלא אהיה בעבודה למשך זמן די רב. אה, וכדאי שתבדוק את מכונת הכביסה שלך.’

כן, חשב אריק. זה מסביר הכל, בעצם.

הם שייטו להם בריק האינסופי, בתוך ספינת חלל של המלך, מצוידים בעשרות אלפי נשקים, אטמי אוזניים חזקים במיוחד, מוזיקה טובה וחטיפים. קאטיקאטו סבר שזוהי הדרך הבטוחה ביותר להצטייד לקראת מלחמה עם הישבובים.

“אמרתי שמשעמם לי,” חזר המלך.

“טוב,” אמר שוב אריק, מקליד את ההודעה ביתר מרץ.

“בוא נשחק משחק!” הציע קאטיקאטו.

“מה?”

“משחק.”

“מה איתו?”

“בוא נשחק אותו.”

“אה.” אריק חשב קצת. “את מה?”

המלך נאנח קלות, והמשיך כאילו אריק לא אמר כלום. “בוא נשחק א-סוציאציות!”

“נשחק מה?”

“א-סוציאציות.”

“כלומר שאתה אומר מילה ואז אני אומר את הדבר הראשון שעולה לי בראש?”

“לא, זה אסוציאציות. אני מדבר על א-סוציאציות.”

“אה.” אמר אריק. “לא הבנתי.”

“אני אומר מילה, ואתה אומר את הדבר האחרון שעולה לך בראש.”

“את הדבר..?”

“האחרון.”

“זה נשמע קצת… מסובך.”

“כן, טוב, זה בעצם הרעיון.” הסביר המלך. “הבנת?”

“אני חושב שכן,” אריק היה ממש עייף.

“אז נתחיל?”

“טוב.”

“ירוק.”

“כחול.”

“לא,” המלך נאנח שוב, קצת פחות קלות ממקודם, “אתה צריך להגיד את הדבר האחרון ש-”

“כן, כן, בסדר… אממ… חרדל.”

“אגדות.”

“חרדל.”

“אתה לא יכול פשוט להגיד כל הזמן חרדל.”

“למה לא?”

“כי לא ככה עובד המשחק.”

“טוב. הגה.”

“בריאות.”

“חלון.”

“נזלת.”

“כיסא.”

“שמחה.”

“כפתורים.”

“שיר רוק.”

“חלל.”

“אתה לא יכול פשוט להגיד כל דבר שאתה רואה.”

“למה לא?”

“כי גם ככה המשחק לא עובד.”

“אה.” אריק חשב עוד קצת. “זה משחק קשה.”

קאטיקאטו נאנח, וחשב בליבו שהמוח הפשוט, הארצי, המוגבל ובן התמותה של אריק כנראה לא מתאים לשחק במשחק כזה, והוא תהה לעצמו אם הוא כן מתאים למשימה שכזאת. אחרי הכל, איש לא הביס את הישבובים מעולם, וסביר מאוד להניח שאריק, שלא פגש או ראה או השתתף בשום מסע חלל אצילי וראוי לשמו, ימות בנסיון. מצד שני, להרוג את אריק הייתה התכנית של קאטיקאטו מלכתחילה, לפחות עכשיו הוא יוכל לעשות את זה ביותר סגנון. מלך הוואטלרים חייך לעצמו וחשב את המחשבה האהובה עליו- ‘אין כמוך, קאטיקאטו. אתה המלך או היצור התבונתי הכי אדיב שיש.’ הוא הסכים עם עצמו לאין שיעור. אם הוא היה יודע איפה השכם שלו, הוא היה טופח עליה בהערכה.

“דימבום,” קרא קאטיקאטו, ומשרת וואטלר בצבע תכלת בהיר, מעט נוטה ללבן, נכנס.

“כן, מלכי!”

“בוא נשחק א-סוציאציות.”

“כן אדוני.”

“אתה תתחיל.”

“שלג.”

“נוחר.”

“זיקוקים.”

“שלוש מאות ארבעים ושבע נקודה שש.”

“וואו, אתה טוב במשחק הזה,” התפעל קאטיקאטו. “יבש.”

“למור.”

“קטניות.”

“ספינה של ישבובים!”

המלך נאנח בעצבים. “אתה לא יכול פשוט להגיד את כל מה שאתה רואה…”

“לא, אדון! מלפנים! ספינה של ישבובים חונה ממש מולנו!”

“זה מה שהתכוונתי, דימבום. אתה לא יכול פשוט להגיד את כל מה שאתה רואה!”
הוא ניגש ברוגז אל מיקרופון שהתחבר אל לוח הבקרה שלו.

למעשה, היה זה רמקול-על-קולי, והוא היה חלק ממערכת שהתחברה אל כל רמקול בכל ספינה שאליה רצה קאטיקאטו להתחבר. הקיצור הוא, אם נתעלם מהסברים מדעיים מיותרים ומסובכים, שכשקאטיקאטו דיבר אל הרמקול, הישבובים שבספינה שמולם שמעו אותו.

“ישבובים יקרים,” קרא המלך בטון רשמי, “ברגע זה אתם מפריעים לנו באמצע פעילות מבצעית רשמית שמטרתה להגיע אל המנהיג שלכם ולפוצץ לו את הצורה. אנחנו לא רוצים שום קורבנות מיותרים בדרך, כך שאם תזוזו לפני שנהרוג כל אחד ואחד מכם, הרבה כאב ראש ייחסך מכל אחד מהצדדים.”

דממה השתררה. אריק לא העלה בדעתו שהישבובים בכלל יענו להודעה שכזאת, אך להפתעתו נשמע פתאום קול בחללית, קול דק וקצת צפצפני. הקול היה כל כך צלול וברור, עד שהיה נשמע כאלו הדובר נמצא איתם בחללית. “אנחנו מבינים,” אמר הקול, “ואנחנו מתנצלים מקרב לב על ההפרעה.”

שקט נוסף ומבלבל השתרר, ומתוך החללית שמולם נשלף, ללא התראה מוקדמת, טיל שהיה מחובר לחלק התחתון של ספינת הישבובים. אריק צרח בבהלה, ודימבום נבהל בצורה גברית למדי. קאטיקאטו קרא “אוף!” קולני במיוחד וניגש שוב אל המיקרופון.

“אמרתם שאתם מתנצלים על ההפרעה!” הוא כמעט וצרח.

“אנחנו יודעים,” אמר שוב הישבוב בעל הקול הצפצפני. “העניין הוא כזה- גם אנחנו פה באמצע פעילות מבצעית רשמית שמטרתה להגיע אל המנהיג שלכם, אתה, ולפוצץ לו את הצורה.”

“אבל אנחנו לא יכולים לתת לכם לעשות את זה!”

“למה?”

“כי… כי אז איך אנחנו נבצע את המשימה שלנו, לעזאזל?!”

עוד דממה השתררה. (למעשה, כל הדממות שהשתררו היו בגלל הדיליי שיש בין הספינות, ולא בשביל המתח העלילתי.)

“אני מבין את הבעיה,” אמר הישבוב בתבונה. “אם נבקש בבקשה זה יעזור?”

“לא!” הפעם המלך באמת צרח. “לאלף עזאזלים משובנקים, לא!”

“ממש בבקשה?”

“לא.”

“בבקשה…” הישבוב מתח את האות האחרונה כל כך, עד שאריק כמעט והשתכנע. “אממ…” הוא צייץ, “אולי-”

“לא! בשום פנים ואופן, ובצורה סופית ומוחלטת, לכל הדעות הנוגעות בעניין- לא!” הגוון הכחול של קאטיקאטו הפך כהה מאוד. “לא אתן לתכסיסים הישבוביים שלכם לעבוד על מוח ברמה אינטר גלקטית כמו שלי!”

“אנחנו ניתן לכם גלידה אם תסכים שנפוצץ לך את הפרצוף.”

“וניל או שוקולד?”

“שוקולד.”

“טוב, נו, בסדר…”

לקאטיקאטו לקחו בדיוק 3.7 שניות להבין מה הוא עשה, וזה למעשה הזמן הממוצע שלוקח לכל אחד להבין מה הוא עשה אחרי שיחה עם ישבוב. “אבל…” הוא אמר לעצמו לאט בהיגיון רב, “אם הפרצוף שלי יפוצץ… איך אוכל את הגלידה?”

פיצוץ אדיר טלטל את החללית. אריק ניסה לתפוס במשהו, אבל כל מה שניסה לתפוס בו היטלטל גם הוא. המלך קאטיקאטו קילל בשלל שפות וצורות שירשימו אפילו את השמרטמים מסופלאק 7, שהיו גזע חייזרי אינטליגנטי למדי שהתפארו בתואר הגזע עם השפה בעלת הכי הרבה מילים גסות אי פעם. אם תרצו פרטים, תוכלו פשוט לקנות את המילון הרשמי שלהם, שהפך עם השנים לרב מכר. ניתן להשיג אותו בכל חנות כל עוד אתם מעל גיל שש-עשרה.

אבל זה לא ממש משנה, כי ממש עכשיו השתתף אריק לראשונה בקרב חלל מרשים, מלא אקשן ופיצוצים, עם יריות בעלות סאונד מגוון, התחמקויות, טילים, התפוצצויות, קא-בום, פאצאץ, שאפ-פייייווווו, טאטאטאטאטאם, וכולי. אריק הרגיש נלהב, מוצף אדרנלין, נרגש, מתוח אבל בעיקר הרגיש בחילה.

“אממ… אדוני המלך…?” קרא אריק מבעד לפיצוצים והטלטלות, מנסה לאחוז בבטנו ולרסן אותה. היא הייתה ממש עצבנית ונראה שהיה לה הרבה מה להגיד בעניין הטיסה הזאת. “מה-”

“לעזאזל! דימבום!” קרא המלך, והמשרת ניגש אליו. “אני צריך שתגיד לצוות שלמטה להודיע לי ברגע שהם רואים כוכב לכת קרוב! אנחנו עומדים לנחות!”

המשרת הנהן במרץ ויצא מתא הטייס.

“ארצן!” קרא המלך.

“כן?” אמר אריק, תופס בכיסא של קאטיקאטו כדי שלא ליפול.

“אנחנו נוחתים בעוד רגע בכוכב הלכת הקרוב אלינו, אבל אנחנו לא יכולים לנחות שם עכשיו. נצטרך יתרון של כמה דקות כדי שהם לא יעלו עלינו. לכן, ברגע שננחת על הכוכב, אני צריך שתלחץ על הכפתור הכחול שמימין להגה.”

“אממ… אוקיי,” אמר אריק והביט בכפתור הכחול. “מה הוא עושה?”

“מסע בזמן,” אמר קאטיקאטו בחוסר סבלנות, בעוד הוא מתחמק מאלפי יריות מכיוון חללית הישבובים.

“מסע– מה?!”

“או,” אמר המלך, והצביע על כוכב לכת כחול שהתקרב אל הספינה במהירות. (למעשה הספינה היא זאת שהתקרבה אליו במהירות. אם כוכב לכת שלם היה מתקרב אל הספינה שלו במהירות, ספק אם היה מלך הוואטלרים מסתפק בלהגיד רק “או”). “הנה זה. אני עומד לספור עד שלוש ואתה תלחץ על הכפתור.”

“אבל מה יקרה?” קרא אריק בבהלה.

“אחת,”

“אבל מה-”

“שתיים,”

אריק נשם עמוק והתכונן ללחוץ על הכפתור.

“שלוש!” קרא המלך.

אריק לחץ על הכפתור, והספיק רק לשמוע את המלך קורא- “רגע- לא, בעצם-” לפני שנעלמה החללית כלא הייתה.

את המסע בזמן גילה פרופסור טראבי מכוכב סבאבלא 7, בעת ששהה בחדר המתנה בקופת חולים. הוא לא היה שם בגלל משהו מיוחד- הוא סתם רצה לבקש איזשהו טופס. הוא מעולם לא יצא משם. מדובר היה בתור הארוך ביותר שאי פעם תועד, ובו השתתפו כעשרת אלפים ממתינים שחיכו לתורם במשך תשעים ושבע שנים. הרבה מהם פרשו מהר מאוד, אבל היו כמה, כמו פרופסור טראבי, שנשארו שם ממש עד יומם האחרון. התור עדיין נמשך, אף על פי שאין בחדר ההמתנה אפילו איש אחד. המספר הבא בתור בשבע השנים האחרונות הוא sin⁡α±sin⁡β=2sin⁡〖1/2 (α±β)〗 cos⁡〖1/2 (α∓β)〗 (133+a)^n=∑_(k=0)^n▒〖(n¦k) x^k a^(n-k) .

את הנוסחה למסע בזמן מצאו שנים אחרי שנפטר הפרופסור, בתוך אחת משלוש עשרה המחברות המלאות שהשאיר אחריו בתוך חדר ההמתנה. בתוך המחברות האלה נמצאו כמה מהתגליות החשובות ביותר שאי פעם התגלו, בכמעט שבע עשרה תחומי מדע שונים. הנוסחה למסע בזמן נמצאה המחברת האחרונה, וכנראה נכתבה ממש לקראת סוף ימיו של הפרופסור.

(ציטוט מתוך מחברתו של הפרופסור:)

“נראה לי שפיצחתי את חידת המסע בזמן-

חדרי המתנה.

כדי לנסוע בזמן אל העתיד נשלח אל החלל חללית, לא גדולה מדי ולא קטנה מדי, שבהיקף החללית יהיה מורכב חדר המתנה ארוך שבכל כמה מטרים יהיה בו צוהר אל היקום- כך שכל היקום הוא בעצם חדר המתנה אחד גדול. וכדי שהחדר הזה- כלומר, כל היקום חוץ מפנים החללית- יהיה באמת חדר המתנה, יש למלא את החדר המקיף את הספינה באורכו בהמוני רובוטים שיתוכנתו לחכות.

החישוב הוא פשוט- ידוע שבחדרי המתנה הזמן זז לאט ביחס לחדר שאליו כולם ממתינים- אז אם כל העולם ימתין, אפילו בלי לדעת, זה יגדיל את המהירות שבה זז הזמן בתוך החללית ביחס לכל הזמן מחוץ לה. העולם כולו ימתין במשך זמן מסוים, הזמן שאליו אתה רוצה להגיע, והמסע בתוך החללית יארך כמה דקות (מותנה כמובן בזמן אליו תרצה להגיע). אם המרחק בין ההווה לזמן היעד הוא גדול, אפשר לטכנת את הרובוטים כך שבשלב מסוים הם ידפקו על הדלת ויתלוננו שהם מחכים כבר שעה ולמה זה לוקח כל כך הרבה זמן- ואז יהיה על הנוסע בזמן להתנצל, להגיד שישנה תקלה טכנית קטנה, ולהבטיח שבקרוב היא תיפטר. זה יאט פי כמה את קצב הזמן בכל היקום ובאופן יחסי יגביה את מהירות תזוזת הזמן בתוך החללית.

בתום הזמן הדרוש יש להכניס את הרובוטים הרוטנים אל תוך החללית, ובכך לעצור את המסע בזמן- הזמן של העולם יסתנכרן אוטומטית עם הזמן שבתוך החללית (משום שהזמן של הממתינים תלוי בזמן של הממתנים). וכך תושביה ימצאו את עצמם בעתיד והיקום יחדל מלהמתין.

והרי לכם- מסע בזמן אל העתיד.

כדי לערוך מסע אל העבר יש לבצע את אותה הפעולה רק הפוך.”

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך