asaf
בפרק זה אנו חוזרים אל גיבורי הסיפור, שדווקא אהבו יותר את הפרק הקודם, שם הפוקוס לא היה עליהם ועקב כך שום דבר רע לא קרה להם

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ז

asaf 19/03/2020 202 צפיות תגובה אחת
בפרק זה אנו חוזרים אל גיבורי הסיפור, שדווקא אהבו יותר את הפרק הקודם, שם הפוקוס לא היה עליהם ועקב כך שום דבר רע לא קרה להם

יש כוכבים נעימים רבים בגלקסיה שאפשר לבקר בהם. פלנטות נופש למיניהם, כוכבי לכת ננסיים שתוכלו למצוא בהם מסבאה או שתיים… אתרי תיירות ואטרקציות מכל סוג תוכלו למצוא בגלקסיה שלנו. אבל אף אחד לא ימליץ לכם לבקר באסבניה.

אף אחד.

פלנטת אסביניה נחשבת בעיני רבים כבור השופכין של מערכת הכוכבים שלו, מיץ של הזבל של האזור המספרי שלו, הרפש המסריח וחסר התרבות ביותר שתוכלו למצוא- ובקיצור, זהו כוכב לא נעים במיוחד.

למעשה, המועצה האזורית שבה נמצאת הפלנטה הזאת נעתרה לראש הממשל האזורי בבקשה להעיף את אסבניה מהאזור שלהם. כשהוא נענה בשלילה, הם בקשו שלכל הפחות יעיף אותם מישיבות המועצה. כשגם לשאלה זו הם נענו בשלילה, הם בקשו שלפחות יחליף את מושל הכוכב המזורגג הזה. בשלב הזה ראש הממשל האזורי כבר היה ממש סקרן לדעת מה לעזאזל הבעיה שלהם עם אסבניה.

“הבעיה שלנו עם אסבניה,” הם ענו, ולא בשקט, “היא אסבניה עצמה.”

החוק באסבניה הוא פשוט: כל עוד מה-שזה-לא-יהיה-שאתה-עושה לא גורם למושל אי נוחות, ה- מה-שזה-לא-יהיה-שאתה-עושה מותר על פי חוק. התוצאה היא בלגן שלם שבפרוש לא גורם למושל אי נוחות. הוא, המושל, בעצם הבעיה המרכזית בכל העסק הזה. אנשים שהיו איתו בישיבות מועצה של האזור המספרי מספרים שהוא האדם היחיד שהצליח לעקוף את חמותם ברשימת האנשים הכי מיותרים ביקום. אי נעימותו אף הוכרזה כמה פעמים כמסוכנת ביטחונית, פסיכולוגית וכלכלית. מעבר להפרת כללי הנימוס הבסיסיים, המושל סימפסור ידוע גם בכישורו הרב להמציא כללי נימוס חדשים ואז להפר אותם. כלומר, אף אחד לפניו לא חשב על כך שזה בלתי מנומס לדחוף לנחיר של אחד מחברי המועצה ספינת מפרש שלמה; אף אחד מעולם לא חשב שזה בכלל אפשרי, והם צדקו- אבל במקרים רבים כמו זה הצליח המושל להעליב ולבזות אפילו את חוקי הפיזיקה.

בפשטות נסכם שרק אדם עם מעט מאוד מזל ייתקל בכוכב הלכת הזה בדרך המקרה.

כמובן, שם בדיוק נחתה החללית של מלך הוואטלרים, קאטיקאטו.

ובכן, “נחתה” היא מילה עדינה לתאר את המצב. היא התרסקה, נמעכה, התפוצצה, והתגלגלה על צידה כמה פעמים במפגן מרהיב ויפהפה- במבט מבחוץ, בכל אופן. במבט מבפנים, הכאוס היה בלתי נעים לעין, כמו גם לכל שאר חלקי הגוף. על אף העובדה שהתרסקות מסוג זו נחשבת לקטלנית ביותר ובלי ספק הייתה הורגת כל אחד, את גיבורי הסיפור שלנו, למרבה הנוחות, היא לא הרגה.

“אחח…” נאנק אריק, “אני חושב ששברתי משהו.”

“אחח…” נאנק קאטיקאטו, “אני חושב שמשהו שבר אותי.”

הם זחלו החוצה ממה שנשאר מהחללית, ובעקבותיהם יצא גם דימבום, משרת המלך, שנאנק גם הוא, אלא שלא ראה לנכון לשתף עם כולם מי היה השבור ומי השובר בסיפור הזה. המלך הביט אל האופק, אל המדבר הרחב והאינסופי שהיה לפניו, ועיניו נצצו באור השקיעה. “זהו זה,” הוא אמר, “כאן מתחיל האתגר האמתי. כאן מתחילה ההרפתקה! לא עוד ספינות חלל נוחות, ידידיי, כעת ניאלץ להסתדר בעצמינו עד שנמצא דרך לצאת מהמקום השומם הזה. רק אנחנו, שלושה גיבורים אמיצים, נגד הטבע האכזרי- -”

“למעשה, יש פה מאחורינו בר שנראה פעיל,” אמר אריק. “אולי נוכל להיכנס לשם ולשכור ספינת חלל.”

קאטיקאטו הביט לאחור. באמת במרחק לא רב משם היה בר, די מפואר יחסית לאסבניה, ופונדק קטן לידו עם חדרי שינה. הבר היה מואר והיה נראה הומה אדם. קאטיקאטו עיקם את אפו. “אנחנו לא צריכים את כל זה,” הוא אמר והסתובב בחזרה לכיוון המדבר. “אנחנו יכולים להסתדר לבד בעצמינו. נמצא מקום טוב ללון, נדליק מדורה, ו-”

אריק ודימבום הלכו אל הבר.

“בסדר,” זעף קאטיקאטו, “אם ככה אתם רוצים… אני אשאר לי כאן!” הוא קרא אחריהם. “מתמודד לגמרי לבדי מול איתני הטבע!”

“תבלה.” אמר אריק.

“שילך לאלף עזאזלים משובנקים,” מלמל קאטיקאטו, “הייתי צריך להרוג את הארצן השחצן כשהייתה לי הזדמנות.” הוא התיישב והחל מחכך שני מקלות זה בזה.

“אממ, אדוני,” אמר דימבום, “יש פה, אה, אח מבוער שאפשר לשבת לידו, אם תרצה…”

קאטיקאטו התעלם. מבחינתו, עצם זה שדימבום העז להעדיף את הנוחות על פני הסכנה המרגשת שבהרפתקה הייתה מבחינתו בגידה לשמה.

“אדוני…” ניסה שוב דימבום. שום תגובה לא נשמעה מהמלך.

אריק נכנס לבר, עייף מותש ופצוע, והתיישב אל מול הבר, בדיוק בנקודה בה כל הקטטות מתחילות- זאת משום שהמוח שלו לא פעל כמו שצריך, או משום שהוא לא ראה מספיק סרטים בימי חייו. כצפוי לא עבר הרבה זמן עד שניגש אליו מאחור יצור בן המקום, ענק, מקועקע ובעל עור עם גוון שהזכיר במעט- רק מזווית מסויימת- נזלת, עם שתי רטיות על שתיים מארבעת עיניו- בקיצור, הוא היה נראה כמו הבריון הרגיל שיבוא ויאיים לשבש את כל אילן היוחסין שלכם, ועל הדרך גם לסדר את כל העצמות בגופכם לפי סדר האל”ף בי”ת, וכל זה רק בשביל הבידור.

הבריון נשף בעורפו של אריק, ובשלב זה היו לו שתי אפשרויות- האחת, להבין את הרמז ולברוח, והשנייה, לנהל משא ומתן עם האיש על חייו, ולדבר איתו בהיגיון. הוא לא בחר באף אחת מהאפשרויות האלה. חשוב להבין כי באותו הזמן אריק היה אדם מותש, עייף, מבולבל, תשוש, וכמובן אידיוט חסר תקנה לחלוטין, כך ש… מי אנחנו שנשפוט, הא? הוא פנה אל הבריון באדישות מופגנת, ומלמל- “הי.”

“מה אתה חושב שאתה עושה במקום שלי, חלאה קטנה?” הוא איים בקול אפל ומבשר רעות.

“אז אתה, בעצם, הבריון של הבר הזה?”

“הבעלים שלו.”

“אה.”

“מה זה אמור להביע?!”

אריק אחז בכוס מלאה במשקה אדמדם שעמדה על הדלפק. הוא לגם ממנה בשאננות שהכעיסה, כצפוי, את הבריון/בעלים של הבר. הוא אחז בצווארון החולצה של אריק והרים אותו מול פניו. אריק, לעומתו שמר על ארשת פנים שלווה ומרגיזה ביותר. הענק הציב את פניו של אריק מולו. “אני מקווה שיש לך איך לשלם על זה, פרחח.”

שוב, לאריק היו המון דרכים להגיב על כך, ורובם ככולם היו יותר טובים מהדרך שבה בחר בסופו של דבר.

הוא החטיף לו סטירה.

המעשה הזה, לעומת המעשים המטופשים הקודמים שעשה, לא היה באשמתו של אריק. המשקה שהוא שתה בטעות היה משקה משכר ברמה אדירה, ובמהירות גבוהה, שהשפעתו מתפוגגת תוך עשרים שניות. למשקה זה אין שם, היות וניתן למצוא אותו אך ורק בבר שבו היה אריק; את המשקה המציא אותו ענק/בריון/בעלים, ויש הטוענים שהוא המציא אותו כעילה לפתוח במריבות עם אנשים כגון אריק, שהיו מספיק חסרי מזל כדי לשתות ממנו. מאחר והשפעת האלכוהול של המשקה מתפוגגת תוך עשרים שניות, את החבטה שחטף אריק בראש מהענק הוא הרגיש ועוד איך, והיה מספיק מפוכח כדי להבין שהוא בצרות חמורות, אבל לא מספיק כדי להבין למה או מה בדיוק קורה.

הענק, באדיבותו, הבהיר לו את המצב בפשטות- “אתה מת, קטנצ’יק.”

אריק ניסה לעמוד, ונכשל. עד שהצליח, לבסוף, עמד מעליו הענק, וחייך. דימבום צפה במתרחש מהצד, ולא עשה כלום, כי היה לו שכל בראש. המלך קאטיקאטו הקים מחנה בחוץ. שאר יושבי הבר המשיכו בעיסוקיהם ובקטטותיהם כרגיל.

אריק היה לבד.

השכל הישר שהיה בראשו של אריק הציע לו בסבלנות שיתפלל, ויתכונן למות. אבל החלק בראשו שהיה, עדיין, מעט שיכור, התפרץ לשיחה ואמר לאריק לעשות משהו אחר לגמרי. אז אריק בחר להקשיב לו. הוא הביט סביבו, מחפש במה להשתמש כנשק, ועל הדלפק קלטה עינו בקבוק זכוכית ריק. הוא ידע שזה חסר סיכוי, אבל הוא ידע גם שאין לו מה להפסיד. הוא אחז בבקבוק, והטיח אותו בפניו של הענק. הוא לא ציפה להרבה, אבל להפתעתו, זה בהחלט ערער את חושיו של הענק לרגע. הענק איבד את שיווי המשקל שלו, ואריק ניסה לנצל את ההזדמנות ולרוץ לעבר הדלת. הענק שהתעשת בינתיים קלט את זה, ורץ בעקבותיו, שואג. לפני שאריק הגיע אל הדלת הוא מעד על בליטה שהייתה ברצפה (שלדעתו הייתה שם בכוונה, בדיוק למקרים כאלה) והענק השיג אותו. בדיוק לפני שהאגרוף הכי כואב שאריק יקבל אי פעם (וכנראה גם האחרון) הגיע אליו, אריק התגלגל הצידה, והענק נתן אגרוף לרצפה. זה כאב לו כל כך, והוא לא הצליח להבין למה, עד שהענק נזכר שבעצם הוא לא חטף בעצמו מכות כבר שנים, והוא כנראה שכח שזה בכלל כואב. בזמן שכל זה עבר במוחו של הענק, אריק רץ החוצה, ודימבום בעקבותיו. אריק ניגש למלך הוואטלרים, שהיה עסוק בלחכך שני מקלות זה בזה, והתנשף באימה.

“אנחנו חייבים לעוף מכאן…” אמר, “עכשיו…”

“עכשיו?” אמר קאטיקאטו, מאוכזב, “אני ממש עוד רגע מדליק אש ואז נוכל לשבת וליהנות מארוחת ערב קלה בחיק הטבע, אתה יודע, זה יהיה ממש נחמד-”

“תקשיב לי טוב עכשיו,” אריק תפס בדש חולצתו של המלך בהיסטריה, וקאטיקאטו הביט בו בהפתעה- וברור שהוא הקשיב לו טוב עכשיו. “נמאס לי מהשטויות האלה, נמאס לי מהמקום הזה, ונמאס לי ממך. אנחנו יוצאים מפה בזה הרגע, או שאני נשבע לך שאני אכאיב לך בכל דרך אפשרית שמוכרת לאדם. האם זה ברור?”

“אני ממליץ לאדוני המלך לשמוע בעצתו,” אמר דימבום, “הוא שיכור,” הסביר.

“לצערי,” אמר המלך ברעד קל, “ה… חללית שלי- טוב… אנחנו לא ממש יכולים ל-”

דלת הבר נעקרה ממקומה, והענק שאג בכעס. הוא קלט את החבורה, והחל להתקדם לעברם.

“ובכן,” אמר דימבום, “זה היה נעים לשרת לצידכם,” אמר דימבום.

“לעולם לא אשכח את ההרפתקה הזאת שלנו ביחד, ידידיי.” אמר המלך.

“אני שונא את שניכם,” אמר אריק.

הענק הרים הפעם את שני אגרופיו מעליהם, וקרא “אני הולך ל-” אבל לעולם לא נדע מה הוא הלך ל, משום שבאותו הרגע נחתו על עורפו אופני חלל גדולם, ועילפו אותו. מהאופניים ירד אדם צעיר ומחוצ’קן חבוש כובע מצחייה ולבוש במדי שליחים כלשהם. על האופניים הייתה קופסת עץ מלאה במדבקות, ומתוכה יצא אדם נוסף, משונה וזקן. שניהם נעמדו ליד האופניים, בחנו את הענק שכרגע עילפו, את המחנה שהקים המלך, בבר, ואת החבורה המוזרה שנעמדה מולם. לבסוף האיש הזקן פנה אל האיש הצעיר ואמר-

“מכל המקומות ביקום האינסופי הזה, המזל האידיוטי שלך בחר להביא אותנו דווקא לאסבניה המחורבנת!”

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו- פרק ז
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

יפה

22/03/2020 20:01
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך