משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו פרק ט

asaf 03/12/2020 162 צפיות תגובה אחת

כשם שמספר כוכבי הלכת המיושבים הוא עצום, כן גם מספר התרבויות והמנהגים גדול מאוד. לכן אין זה מן הנמנע שרבים מהם גם מטופשות במיוחד. הנה למשל, לכוכב הלכת נולירי, (הידוע בעיקר בזכות הקשרים הבין-כוכביים המעולים שלו) ישנה מסורת בת מאות אלפי שנים, שלפיה לכל הזכרים, בלי יוצא מן הכלל, קוראים רו, ולכל הנקבות, בלי יוצאת מן הכלל, קוראים רי. איש לא יודע למה, לכל הרוחות, המסורת הזאת נשתמרה כל כך הרבה שנים, אבל יותר מכל התחבטו כולם בשאלה איך הם הצליחו לשמור על המסורת הזאת. מבחינות רבות זה לא יעיל עד כדי סכנה, הקהילה הנולירית הייתה אמורה לקרוס לפני שנים. אי אפשר, כך טוענים מומחים שחקרו את העניין, לנהל כוכב לכת שלם בצורה כזאת. ובכל זאת, המסורת נשמרת, והכוכב ממשיך לשגשג. אולם אם תסתובבו באזורים פחות מכובדים של הגלקסיה, מקומות נאלחים וחסרי תרבות, (כמו אסבניה למשל), ותשאלו את העוברים ושבים האם הם יודעים מי זאת רי, הכל יענו לפחות ששמעו עליה, וכולם יתכוונו לאותה רי.
רי היה שם שהילך אימים על הרבה מאוד פושעים, גזלנים, רוצחים, שקרנים, ופוליטיקאים. מדובר היה ברי, הרי, מתנקשת העל שעבדה בעיקר בשירות עצמה. במקור היא הגיעה מפלנטת נולירי, אבל עד מהרה עזבה את המקום, בתקווה לתת לשמה ייחוד כלשהו מחוץ לכוכב הלכת שלה. תוך כמה שנים היא הצליחה, ובגדול. אם תמשיכו באותה השיחה עם עוברי האורח בכוכבים הנידחים של הגלקסיה, ותשאלו אותם האם הם אי פעם ראו את רי, הם יענו שלא, תודה לאל, אחרת איך לעזאזל אני יושב פה מדבר איתך? עכשיו עזוב אותי בשקט ותן לי לסיים לשבור את רגלו של הבחור הזה בשקט. (כאלה הם, בדרך כלל, השיחות במקומות מעין אלה.) כך שלמעשה, לא הרבה אנשים פגשו אותה פנים אל פנים, ואלה שכן בדרך כלל נהרגו. היו שמועות שהיא מתבודדת, זאב בודד, קשת לב וחסרת חברים, קרה כקרח ונטולת כל רגש.
אריק, קאטיקאטו, מארטון, דימבום וטאבול מצאו את רי, לבסוף, כשהיא שרה קריוקי בבר.
ובכן, שרה היא מילה עדינה. מדובר היה במפגן משעשע על ספק המביך, שבו המתנקשת הנ”ל רקדה ופיזזה בלי קורטוב של חן על במת הבר, מתעלמת לחלוטין מכל יושביו שנעצו מבט באותה שכירת חרב המזייפת בקולי קולות לתוך המיקרופון בשפה שאיש מהם לא הבין.
החבורה הנבוכה הביטו זה בזה.
“זאת היא?” שאל אריק את קאטיקאטו בחשש.
“כן, ובכן…” מלמל המלך, “כשפגשתי אותה לפני כן, היא הייתה קצת פחות… איך לומר-” הוא החווה בידו על מתנקשת העל בזמן שהתאמצה לעלות לטונים בלתי אפשריים פיזיולוגית.
הם חיכו מעט שתסיים, אבל אחרי כמעט שלוש וחצי דקות, שבהם הקלטת המוזיקה נתקעה והיא פשוט חזרה על אותה השורה בשיר שוב ושוב מבלי שנראה שזה מפריע לה באיזושהי צורה, קאטיקאטו הביט הצידה אל דימבום, ורמז לו באלגנטיות לגשת אליה. אבל דימבום לא ראה את המלך עושה את זה, משום שבדיוק באותו הרגע הוא עשה את אותו הדבר לעבר טאבול, שהעביר את המבט לאריק, שהעביר את המבט למארטון, שחיטט באוזנו וחשב על שום דבר במבט בוהה וריק. אריק נאנח וניגש אל הבמה.
“סליחה- הי,” הוא קרא מעל למנגינה מחרישת האוזניים. “סלחי לי-”
היא הסתובבה בבת-אחת, כאילו התעוררה כרגע מחלום. היא הביטה באריק כאילו הוא היה חייזר, מה שדי העליב את אריק, מאחר והיא הייתה בפירוש חייזרית, ואחת חייזריתית במיוחד. מלבד העובדה שהייתה בצבע ירוק זית וששיערה הקצר היה בצבע אדום זוהר ולא טבעי במיוחד, היו לה גם חמש ידיים. שלוש זרועות ימניות, ושתיים שמאליות. “מה?” היא שאלה בבלבול.
“את… רי?” שאל אריק, מפקפק בזה יותר ויותר.
“למה?”
“המלך קאטיקאטו אמר שאפשר לקנות ממך חללית?”
רי העיפה מבט אל עבר המלך שעמד מאחורי אריק, ולפתע נראתה נבוכה, כאילו תפסו אותה על חם. “אתם… הקונים?”
“אני מאמין שכן.”
היא מלמלה במבוכה משהו שאריק לא הצליח לשמוע, ירדה מעל הבמה בקפיצה, ונעמדה מולם. “ובכן… כן… אני- כלומר-” אריק נבהל לרגע כששם לב שצבע העור שלה וצבע השיער שלה השתנו לאיטם מירוק וכתום לסגול עמוק וכהה. היא כחכחה בגרונה, ולפתע הבעת פניה השתנתה באחת ממובכת לרצינית וקודרת. רי התיישבה ליד אחד השולחנות וסימנה להם לשבת. “אז אתם רוצים לשכור את המשתנקת?”
“סליחה?” אמר אריק.
“המשתנקת.” אמרה רי, בקול שליו ונוטף ביטחון עצמי, ממש בניגוד מוחלט לאיך שהייתה לפני רגע. “ספינת החלל שלי.”
“אוי לא…” קאטיקאטו נאנח ונשען אחורה בתסכול. “יש לה שם?”
“אם יש לך בעיה עם זה, כחולצ’יק, אתה בשמחה מוזמן לחפש לך מישהו אחר שישכיר לך חללית במחיר שכזה. אני בטוחה שאחד הבריונים פה ישמח לעזור לך.” היא החוותה בידה על בריוני הבר, שאגרפו רמסו חנקו שברו וקילפו את העור אחד של השני. נראה היה שכולם עושים חיים, בעצם.
המלך בלע את רוקו לרגע ומלמל- “לא, כן… המשתנקת… זה- זה בסדר.”
“מה המחיר, בעצם?” שאל אריק.
“ובכן, זה תלוי.” היא אמרה בנחת. “מישהו מכם מסוגל לטוס בחללית די-רבנוע דגם שלושת אלפים?”
הם הביטו זה בזה.
“כל החלליות שאני טסתי בהם היו מתוצרת וואטלרית…” אמר קאטיקאטו.
“לי יש רישיון רק על אופניים.” מלמל טאבול במבוכה.
“מעולם לא הטסתי שום דבר.” הודה דימבום.
“אני לא ידעתי לפני יומיים שיש כזה דבר ספינות חלל.” אמר אריק.
“אני מארטון.” אמר מארטון בחיוך, והושיט את ידו לרי. היא לחצה את ידו בבלבול, והוא שב לחשוב על מה שלא יהיה שחשב עליו לפני כן.
“אז…” אמרה רי, “אתם תצטרכו גם טייסת. כלומר, אותי. זה יעלה לכם. שלושים אלף יחידות תשלום בשביל המשתנקת כולל שלושים יחידות תשלום לשעה שבה אני מטיסה אתכם.”
“את מקבלת גרביים?” שאל קאטיקאטו בזמן שאריק חלץ באי רצון את נעליו, והציג את הגרביים הנשיות שלו (שבינתיים כבר הריחו קצת כמו פיצוץ גרעיני קטן) לפני רי. אריק ציפה לראות על פניה מבט לועג או מזלזל, אבל במקום זה היא בחנה את הגרביים בעניין רב, ואחרי שנראה היה שהם משביעים את רצונה היא הכניסה אותם לתוך נרתיק קטן שהיה בתוך התרמיל השחור שלה, שאריק הבחין בזווית העין שהיה מלא כמעט עד אפס מקום בכלי נשק שונים ומשונים. “זה יעשה את העבודה.” אמרה. “לעת עתה. זה לא כולל את השעות שאני מטיסה אתכם. ושלא תחשבו שאתם יכולים פשוט ללמוד ממני איך מטיסים אותה- בשביל להטיס את המשתנקת צריך לפחות שלוש ידיים.”
“אגב,” אמר טאבול בהתעניינות, ובחן את זרועותיה הרבות של רי, “אלה אמתיות?”
“רק שתיים מהן,” התרברבה רי, “השאר מלאכותיות. בניתי בעצמי. הן יכולות לעשות כל מני דברים שעוזרים לי ב… עבודה שלי.”
“אבל,” שאל מארטון לפתע, “למה חמש?”
“הגנה מלאה,” אמרה רי, ומעין ניצוץ ניצת בעיניה, כאילו רצתה לדבר על זה כל הזמן ורק חיכתה שמישהו יעיר לה. “הגנה מימין, שמאל, קדימה, אחורה ולמעלה.” היא חייכה בסיפוק.
“ומה אם,” אמר מארטון, “מה אם מישהו יתקוף אותך מלמטה?”
הייתה שתיקה קצרה. רי בהתה במארטון לרגע, ואז מלמלה בשקט, “אני לא חשבתי על זה…”
דימבום, שכל השיחה המיותרת הזאת קצת עלתה לו על העצבים, השתעל קלות. “החללית.”
“מה?” רי כאילו התעוררה מחלום, ובין רגע עטתה את המבט הקשוח והקודר שלה. “אה, כן. המשתנקת. לכמה זמן אתם תצטרכו אותה?” היא הפנתה את השאלה אל אריק, שהפנה במבטו את השאלה למלך קאטיקאטו.
“ובכן,” אמר המלך, “אני מעריך ש… שלושה ימים יספיקו. בתקווה שלא יהיו תקלות יוצאות דופן בדרך.”
“שלושה ימים?” רי בחנה את העניין בראשה. “כן, זה נשמע בסדר. לאן אנחנו טסים?”
“אה, עלמתי,” אמר המלך ברוב חשיבות עצמי, “אנחנו יוצאים למסע אצילי ונשגב במטרה להציל את הגלקסיה שלנו מידיהם של הישבובים. אנחנו נטוס לסקוטראפ, אל תוך המפקדה שלהם, ונחסל סופית את תכניותיהם הנבזיות!”
“אז לסקוטראפ?” אמרה רי בשיעמום.
“כן…” המלך היה נראה כמו טרמפולינה שכל האוויר יצא ממנה. “כן, סקוטראפ.”
“האמת היא,” אמר טאבול, “האמת היא שמארטון ואני-”
“שלום.” אמר מארטון בחיוך, ונופף בידו אל כל מי שמעוניין. בריונית ענקית ומפחידה למראה שהייתה עסוקה בלפרק למישהו את הרגל כשהיא משתמשת אך ורק במקלות אכילה, ראתה את מארטון והחזירה לו נפנוף בחיוך אדיב.
“אנחנו רק צריכים טרמפ.” המשיך טאבול. “לאריזוק, שלושים וחמש.”
“אריזוק?” רי העיפה מבט מפקפק במארטון המוזנח והבלתי עשיר בעליל. “אם אתה אומר… אבל אריזוק וסקוטראפ די רחוקים אחד מהשני- נצטרך לעשות סיבוב אצל מישהו שיסדר את המשתנקת כך שהיא תוכל לטוס במהירות שתאפשר לנו להגיע לשני המקומות האלה בלי יותר מדי עיכובים. אם אנחנו הולכים לסקוטראפ, אל הישבובים, אז הסיכון הוא גדול יותר ממה שחשבתי- זה, כמובן, יעלה לכם יותר…”
“רק רגע-” אמר מארטון לפתע, ונעץ מבט מופתע במלך קאטיקאטו, “אתם טסים אל הישבובים? לסקוטראפ?!”
“טוב, כן…” אמר המלך, “אני… די בטוח שכבר אמרתי לך את זה.”
“חמש פעמים, למעשה,” אמר אריק בכעס מה.
מארטון התעלם מתשובתו של אריק, אולי כי החליט לנהוג בבגרות ולא להגיב או אולי, מה שיותר סביר, הוא פשוט לא שמע אותו, ואמר- “אם ככה… ” הוא הביט בטאבול, “כלומר- אני טס לאריזוק כדי לברוח מהישבובים… אם אנחנו מטפלים בשורש הבעיה עצמה, כלומר- אם נעזור להם להביס את הישבובים, אני מאמין שארוויח מזה יותר. כלומר-” הוא היה מעט נבוך, “אם תרצה ל-”
“לא,” אמר טאבול, “זה בסדר, אני אצטרף, אם אתה מעדיף להילחם בישבו-מה שמם. ממילא לא תכננתי את כל המסע הזה,” הוא הביט סביבו בחיוך, “ודווקא זאת נשמעת כמו תוכנית מעניינת יותר.”
מארטון חייך וטפח על שכמו של טאבול בחיבה. “בחור טוב. אתה מזכיר לי את הדג שהיה לי פעם,” הוא אמר, “הוא מת שנה אחרי שקניתי אותו- נפל עליו פסנתר. קראו לו ניגלומארנוס השלישי.”
הייתה שתיקה ארוכה מאוד שבה אף אחד לא ידע מה להגיד. ציפורים צייצו במרחק. מישהו השתעל. אחד מהבריונים בבר עלה לעמדת הקריוקי והתחיל לשיר.
“אממ…” אמרה רי במבוכה לאחר זמן מה, “כן… טוב, אז קודם כל- אתם בטח תרצו -אה- לראות את המשתנקת?”
“כן, בבקשה,” אמר דימבום בהקלה. כל השיחה הזאת כבר התישה אותו.
רי קמה, ובעקבותיה כל החבורה. הם יצאו מהבר ונגשו אל החנייה האחורית, שם עמדו, למרבה תדהמתו של אריק, הרבה מאוד ספינות חלל שונות ומשונות בצורות וצבעים שהוא לא ראה מעולם. חלליות בצורת מעוין, מלבן, משולש, ואפילו אחת שהזכירה לו בצורתה מברשת שיניים גדולה בצבע זהב בוהק.
“לכאן,” הורתה רי והצביעה על אחת החלליות שחנתה מאחור. אריק לא היה צריך להיות מומחה גדול בספינות חלל כדי להבין שמדובר בחללית מרשימה מאוד, בניגוד לשמה, שהיה חרוט על צד החללית היפהפייה באותיות כסף בורקות. לחללית עצמה הייתה צורה זוויתית מהפנטת ועל כל גוף החללית אריק הבחין במה שכנראה היו לוחות משושים שהחליפו צבעים במהירות. המראה הכללי של החללית שנגרם כתוצאה משינוי הצבע היה כשל כדור דיסקו שממשיך להחליף צבעים באלגנטיות. קאטיקאטו לא הצליח להתאפק ופלט שריקת התפעלות.
“יפה, נכון?” אמרה רי בגאווה, ושוב נשבר לו מעטה הקשיחות שלה. “הלוחות הן תוספת שלי. כמובן, הצורה המיוחדת הזאת נמצאת רק בדגם הזה, היא עוזרת להיכנס לאטמוספירות בצורה יותר חלקה, וגם- אוי, סנארף…” אמרה רי משהו שאריק ניחש הייתה מילה די גסה. ליד קדמת החללית עמד שוטר. הוא החזיק בידו פנקס אדום ושרבט בו במהירות. כשקלט את רי לידו הוא הפנה אליה את ראשו, שהרכיב משקף-שמש יחיד למה שהיה נראה כמו עינו היחידה.
“גברתי,” אמר השוטר חד-העין, “זאת שלך?” הוא הצביע על החללית המרשימה.
“יש בעיה?”
“את חונה בחניה פרטית. אני נאלץ לרשום לך דו”ח, גברת.” הוא משך באפו באדישות והמשיך לכתוב, אבל אריק שם לב שבעצם אין לו אף.
“אוי… לא, נו-” רי הייתה נראית נואשת. “אתה לא יכול לעשות לי את זה… לא עכשיו-”
“תשמעי, אין לי באמת אפשרות אחרת…” השוטר היה נשמע כאילו יש לו עוד לפחות מאה אפשרויות אחרות, אבל הוא מעדיף דווקא את זאת, “אני חייב לרשום לך את זה. אתם-” הוא הצביע על שאר החבורה שעמדה מאחורי רי, “אתם איתה?”
“אה-”
“אז גם אתם. בבקשה.” הוא הגיש את הדו”ח לרי, שחטפה אותו מהשוטר במבט שהביע שהיא בפירוש לא מרוצה מזה. השוטר, בתגובה, רק משך בכתפיו ונעלם בנפנוף שרביט.
“אמממ-” אמר אריק, שהיה קצת מופתע ממה שקרה בזה הרגע, “מה- מה לעזאזל-”
“אוי, לא…” אמרה רי, והביטה בדו”ח בתסכול הולך וגובר.
“מה יש?” אמר קאטיקאטו. “אם זה יותר מדי, אנחנו נשמח להשתתף-”
“זה לא כסף.” היא אמרה בקול חלול והגישה אליהם את הדו”ח, שבו אריק ראה שנכתב באותיות רשמיות ומרובעות-
“הנכם מועלים בזאת לקורבן בפני הקוּשקוּש-בַּל הגדול והנורא.”

משהו מוזר קרה בדרך למקום כלשהו פרק ט
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

לא הבנתי את הסוף.
בכל מקרה מעניין הפרק, עם כל הקטע של המלך והיעד המשעמם שמתנקשת העל רוצה לברוח משם כמה שיוותר מהר.
אהבתי את הדיאלוגים בין הדמויות.
אין פה משהו שאפשר להעיר ורק להגיד שזה נשמע שהכל חלק.

אני חדש פה וקראתי את הפרק הזה ואשמח לעקוב אחריי הסיפור הזה ולראות מה יקרה.
אשמח אם תגיבי לסיפור שלי ותרשמי אליו.

14/12/2020 11:51
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך