perahiash
סיפור בהמשכים נאנו, חייל קומנדו מאומן בעולם מודרני, כשסביבו סיבורגים וערפדים הם חלק מהמציאות. כשהחלה התקפת פתע על הבסיס שלו הוא נשאר לבדו באמצע המדבר רק כדי לפגוש ערפדית יפייפיה ואת השקט שהטירוף מביא איתו אחרי הקרב.

נאנו #6

perahiash 08/11/2018 61 צפיות אין תגובות
סיפור בהמשכים נאנו, חייל קומנדו מאומן בעולם מודרני, כשסביבו סיבורגים וערפדים הם חלק מהמציאות. כשהחלה התקפת פתע על הבסיס שלו הוא נשאר לבדו באמצע המדבר רק כדי לפגוש ערפדית יפייפיה ואת השקט שהטירוף מביא איתו אחרי הקרב.

נאנו נשכב על ריצפת המערה במדבר ונרדם שינה של לוחמים, המוח ער והגוף ישן.
הוא התעורר עם בא הנחשים חזרה לתוך המערה, קרירות הערב כבר החלה מפעמת במסדרונות הנקיק. “אני עושה עסקאות עם השטן כל יום, אבל אתמול אני לחצתי לו ידיים” אמר לעצמו וניער את קורי השינה האחרונים. הוא ביצע סריקת שטח עם הז’קט וראה שהכל נקי. הוא זחל לאט מחוץ למערה, מושך לאט את המטען הסולרי. כשהשמש כבר וויתרה על השלטון והלילה שלח אצבעות סגולות עד למערב הוא עלה על האופנוע והניע אותו. לשמחתו האופנוע הניע ונאנו רכב בדממה.
אחרי יומיים כאלה הוא הגיע לפאתי העיר, ליבו חלם על מקלחת במוטל הראשון שהוא יראה אבל הוא ידע שלא יכול לפשוט את האבק עד שידווח במטה הראשי. האופנוע האיץ כשעלה סוף סוף אל דרך סלולה והוא המשיך במהירות לתוך העיר. כל הזמן חושש שעקבו אחריו ועכשיו יעצרו אותו ממש לפני הסוף. הוא נכנס לעיר במהירות ועבר בין המכוניות דוהר לכיוון מטה הדיווח. כשהגיע הוא החנה את האופנוע וחצה את המדשאה הירוקה בזריזות. פקיד הקבלה האדיש קיבל את פניו בהצדעה חלולה “איפה המפקד” שאל, הפקיד היטה את משקפיו לאחור. “אהם, הוא יהיה פה עוד רגע, האם למסור לו משהו?” שאל הפקיד באיטיות מכוונת “אתה לא מבין” אמר נאנו “הם מאחורי.. כל רגע הם יכולים להיות פה. איפה המפקד?” הפקיד, שומע את דחיפות קולו של נאנו הביט מאחורי נאנו באדישות, רק כדי לגלות ילדה לועסת מסטיק. “מי… מאחוריך?” הפקיד שאל. לנאנו כבר לא הייתה סבלנות, אחרי ימים במדבר, מותש מהחום ומההסתתרות הוא רצה להרגיש בטוח. הוא שלח את ידיו ותפס בצווארון של הפקיד “תקשיב חתיכת אידיוט, תביא את המפקד לפה! מה אתה לא מבין, עוד רגע אתה תקבל מוט סייבורג בתחת הטיפש שלך אם לא תדבר איתו ע כ ש י ו !” הוא צעק, מנסה לשמור על קור רוחו אך נכשל בצורה נוראה. כולם סביבו התבוננו בו, חלק מהחיילים במטה ניגשו אליו, נאנו לא שמע אותם, הבלגאן האצור בתוכו יצא כמלל שליטה. הוא ניער את הפקיד וגרר אותו מעבר לדלפק הקבלה. חיילים משכו אותו ועצרו אותו אך רק כשחייל זקן אחד התקרב אליו ולחש לו באוזן בשקט וללא הפסק “היי, אני קומדן, מה שמך” הוא לא ידע כמה זמן הזקן לחש לו את זה בקול רגוע. אבל לאט הוא הסתובב אליו והרפה מעט את שריריו. “אני נאנו המפקד, המוצב שלנו הותקף ע”י סייבורגים, כולם מתים, עכשיו אוכלים אותם, הם רודפים אחרי”. החייל הזקן שנקרא קומדן הבין את חשיבות העיניין “תקרא מהר למפקד” הוא הפטיר לכיוון פקיד הקבלה. נאנו התבונן סביבו בקדחתנות מחפש רמזים במטה הראשי, כל חפץ דיגיטלי יכול להוות איום “הם אולי כבר פה..” מילמל, אך לא ממש מסיים את המשפט לפני שרגליו כשלו והוא התקפל לרצפה, כוחו עזב אותו לרגע. החיילים עזרו לו והושיבו אותו, המפקד הוזעק ממשרדו ודיבר עם נאנו. צעקות נשמעו מסביב ופקודות נשלחו, את נאנו שאלו עוד כמה שאלות מתעניינים ברחפן ובסייבורג עם העיניים הכחולות סגולות. בסופו של דבר המודיעין התחיל לזרום ומצלמות לווין הופנו למוצב רק כדי לראות את המדבר משתלט על מה שהיה פעם מקור כוח פועם. עצמות אדם לבנות בוהקות לאורך המבנים הנטושים. ‘המעבר החם לגיהינום’ ככה קראו למוצב הזה, בינתיים כולם עברו לשם ורק נאנו נשאר לחיות בו.
הוא נותר לבדו יושב במסדרון, פניו אל חוץ המבנה. נאנו לא העז לצאת מהמקום הבטוח שלו, מהישיבה על הכיסא הזה. הוא כבר התאושש וכבר סיפקו לו חדר במלון הקרוב אבל הוא לא יכל לעזוב את המקום הזה. פה בטוח בשבילו, מי יודע, אולי בחוץ מחכה לו מישהו עם עיניים כחולות סגולות… הוא לטש בפתח מבט עד שעות החשכה. חיילים קמו והלכו, באו למשמרת שניה והוא עדיין לא זז מהכיסא מול הפתח. כשהשמש שקעה פנו אליו חיילים, שאלו אותו אם, אולי, הוא רוצה ללכת לנוח. הם לא מבינים שהוא לעולם לא יוכל לנוח עוד.

מבטו נדד בין המקומות, הרגל שנוסף או טירוף רגעי. עיניו הבחינו פתאום בתזוזה בין הצללים, שם, ליד האופנוע שלו דמות עוברת, מתבוננת באופנוע, כאילו מרחרחת את האוויר הולכת וחוזרת. נאנו נדרך “הוא הגיע”. נאנו קם מהכיסא והלך לעבר האופנוע מאמין בכל ליבו שהוא צועד אל מותו, לפגוש את הסייבורג עם העניים הסגולות. הוא כמעט שמח על זה.
כשהגיע ליד האופנוע הוא הבחין שהדמות מתבוננת בו מבעד לסמרטוטים הרבים שמכסים את עיניה הירוקות. עיניים שנשארו ממוקדות בו,זו הערפדית שעזרה לו מקודם לפרוץ את האופנוע.

“היי” היא אמרה בישירות “יש לך משהו מתוק לאכול”

נאנו #6
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך