אין כותרת כרגע

Cheshire 12/11/2020 213 צפיות 7 תגובות

הקדמה
התעוררתי מזמזום השעון המעורר, התיישבתי באיטיות בקצה המיטה והסתכלתי החוצה מהחלון, השמיים היו מעוננים ושמעתי כמה ציפורים מצייצות. נאנחתי. עוד יום לימודים משעמם. נעמדתי והתמתחתי, פסעתי לעבר הארון ושלפתי את בגדי בית הספר. הלכתי למטבח והכנתי לי קערת דגנים. כשסיימתי הלכתי לשירותים, החלפתי את הפיג’מה שלי לבגדי בית הספר וסירקתי את שיערי עד שהתרתי את רוב הקשרים. יצאתי ולקחתי את הילקוט, הוצאתי את הטלפון מהמטען ובדקתי מה השעה – עוד עשרים ושש דקות מתחילים הלימודים – סגרתי את הטלפון והכנסתי אותו לתיק, יצאתי מהבית ונעלתי את הדלת אחרי. אדיסון חיכתה לי בחוץ, נופפתי לה לשלום והלכנו ביחד לבית הספר.

כבר סוף היום, עוד מעט נגמר השיעור. כל שניה שעוברת מרגישה כמו נצח וכשצלצול הפעמון נשמע אני כבר יוצאת מהכיתה. אני ואדיסון הולכות ביחד ללוקרים ומכניסות את הספרים. כשאני מכניסה את ספר ההיסטוריה נשמע קול מאחורי, אני מסובבת את ראשי ורואה את מייגן היל. היא נשענת על המעקה ומלפפת קווצת שיער בלונדינית סביב האצבע.
“מה את רוצה מייגן?”
“הלוקר שלי מתחתייך ואני צריכה להכניס את הספרים, זוזי”
“אני צריכה להכניס עוד כמה ספרים, כשאני אסיים תעשי מה שאת רוצה”
“אם נראה לך שאני מתכוונת לחכות עכשיו עד שתסיימי אז את טועה, ובגדול”
התעלמתי ממנה והמשכתי להכניס את הספרים
“זוזי. עכשיו.”
המשכתי להתעלם ממנה ושמעתי אותה מתקרבת אלי, הסתובבתי אליה
“תקפצי לי מייגן”
“אני נותנת לך הזדמנות אחרונה, זוזי”
“לא תודה”
“רובי… מה את עושה? בואי נלך” אדיסון גמגמה
“אני מציעה לך להקשיב לחברה הכושית שלך ולהתחפף לי מהעיניים”
עד עכשיו סבלתי את מייגן, את השיער הבלונדיני המושלם שלה, את המבטא המתנשא, את קהל השפוטות שלה, את כל הכינויים שבהם היא קראה לי, את כל הפעמים שהיא הציקה לי, השפילה אותי, צחקה עליי. אבל אף אחד, אף פעם, לא יקרא לאדיסון ‘כושית’ בלי לשלם על זה. כל כך שנאתי אותה באותו רגע, הרגשתי את הזעם גואה בי, ולפתע הרגשתי כוח זורם בעורקיי, באותו חלקיק שנייה מייגן נזרקה לצד השני של המסדרון מבלי שמישהו נגע בה. הבטתי בה המומה וניסיתי להבין מה קרה עכשיו.

אין כותרת כרגע
דרוג הסיפור 3.2 | 5 מדרגים

תגובות (7)

היי נישמע מעניין חבל שזה לא יותר ארוך כי לא הבנתי הרבה מאוד מהסיפור נגיד איפה מתקיים הסיפור? באיזה כיתה הם? ואיך קוראים לגיבורה אני ממש אשמח לקרוא את ההמשך:)

12/11/2020 15:15

אני שמחה שאהבת את הסיפור, תודה לכל מי שקרא את הסיפור אני מקווה שגם אתם אהבתם😄
העליתי רק את ההקדמה כי זה מה שכתבתי בינתיים, את ההמשך אני אעלה כשאני אכתוב אותו.
אפשר למצוא בהקדמה את השם של הגיבורה – “רובי… מה את עושה? בואי נלך” אדיסון גמגמה –
אם עדיין לא הבנת אז קוראים לה רובי. את שאר הפרטים תדעו בהמשך (בתנאי שהם חשובים כי אם לא אז אין לי הרבה סיבות לכתוב אותם).

12/11/2020 16:34

הסיפור ממש מעניין!!!!
מחכה להמשך😃

12/11/2020 22:30

ראשית, צ’שר (אני מניח שזה על שם החתול), ברוכה הבאה לאתר.
את מוזמנת להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אותך יותר.
כתוצאה מכך, תזכי ליותר צפיות לסיפוריך, ואולי גם לתגובות.

שנית,
פנטזיה היא סוגה תובענית. עליך לנמק (לעצמך) את מלוא חוקי העולם הקסום שבנית; מה גורם למה; מי הרעים; מהי התימה המרכזית של הסיפור; ולאחר מכן לספר זאת בצורה מעניינת ומשכנעת.
ההתחלה מבטיחה, ואני כבר מחכה לפרק הבא.

שלישית,
ההחלטה לזרוק אותנו, הקוראים, ישירות אל הסיפור – בלי הקדמות מיותרות – נהדרת. הצלחת לעורר סקרנות כבר מהדקה השניה לקריאה. (כדי לעשות זאת מהדקה הראשונה עלייך להיות מקצוענית ברמות של ג’יי. קיי. רולינג). אין צורך להאכיל בכפית את הקוראים. נגלה את הפרטים תוך כדי הסיפור. כל הכבוד.

רביעית,
“עשרים ושש דקות” – במילים. ספרות שמורות למספרים סדרתיים: שנת 2020, תא דואר 1234, שגיאה 404 וכדו’.

חמישית,
הזמנים קצת מבולבלים. לפעמים הסיפור בלשון הווה ולפעמים בלשון עבר. בחרי מה מהם נכון יותר עבורך, והתמידי בו.

שישית,
בסוף כל ציטוט, יש להוסיף סימן פיסוק. גם נקודה לציון סוף משפט – הכרחית. בתוך מרכאות הציטוט.

שביעית,
“את ספר [ה]היסטוריה” – בה”א הידיעה. אם מדובר בספר אקראי, המילה ‘את’ מיותרת.
“מה את רוצה[,] מייגן?” – פסיק קטן שמשנה משמעות.
המלצה בלבד: “זוזי[!] עכשיו[!]” – סימני הקריאה, לדעתי, משרתים את נימת התוכן הנאמר.
“לא יקרא לאדיסון [‘]כושית[‘]” – זו מילה מצוטטת, אך לא נאמרת. לכן, גרש יחיד לפני ואחרי המילה, ממסגריםאת הציטוט.
הכוכביות בסוף הפרק – מיותרות.

שמינית,
קצר מדיי לטעמי, אך זה בהחלט מְתַּאֲבֵן נכון.
לא ברור לי למה רובי מתגרה במייגן. נכון, מייגן לא קדושה מעונה, אבל למה להעיר דובים ישנים? היא מחכה בסבלנות, הזדרזי ופַני לה את הדרך.
אם רובי יודעת שמה שקרה למייגן זו אשמתה – למה לא להסגיר את עצמה? לומר את האמת, ולבדוק בצורה מקצועית מה באמת קרה.
הבריחה לא משרתת אותה, ורק מוכיחה (לכאורה) שרובי עשתה זאת בכוונה.
מנין רובי יודעת שעצמותיה של מייגן נשברו? העובדה היחידה הידועה היא שמייגן הועפה אל הקצה הרחוק של המסדרון, מבלי שאף־אחד נגע בה.
בפסקה הראשונה, לטעמי, יש פירוט יתר של ענייני יום־יום. זה לא משרת את העלילה, ולא מספיק מעניין. אפשר (וזו המלצה בלבד) לדלג על פרטי הפרטים, ורק להזכיר “התלבשתי, הסתרקתי… לקחתי את הטלפון”.

תשיעית,
מטרת התגובה היא ביקורת בונה. דברים שלדעתי יסייעו לך להשתפר בכתיבה. אין כאן שום עניין ‘להקטין’ אותך. בדיוק להיפך.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

15/11/2020 18:52

Rumpelschtilzchen תודה על הביקורת, אני אקח עת העצות לתשומת ליבי❤

17/11/2020 13:26

שלום וברכה!

א. נשמע סיפור מעניין ומסקרן, מחכה להמשך!

ב. בסך הכול, הקטע כתוב יפה ובלי שגיאות. כל הכבוד!

ג. אמריקנזציה – האם יש סיבה מסוימת שהסיפור מספר על אדיסון, מייגן ורובי – ולא על, נגיד: עדי, מאיה וריקי? האם יש הכרח שהסיפור לא יתרחש במקום שבו הוא נכתב? ישנם מספיק סופרים אמריקאים באמריקה שיספרו לנו סיפורים אמריקאים – אין צורך שגם ישראלים יעשו זאת. בקיצור, אם אין סיבה של ממש, כדאי לסופר לכתוב סיפור מתוך הרקע התרבותי והחברתי שהוא מגיע ממנו. לא צריך להתבייש בישראל!

ד. הסיפור נשמע מוכר במקצת… עולים לי בראש לפחות חמישה-שישה סיפורים-סרטים הנפתחים באותה צורה בדיוק: נערה המתעמתת עם מקובלת הכיתה ומגלה כוחות נסתרים וכו’ וכו’… אני נזכר עכשיו בסיפור אחד כזה לפחות באתר הזה… אולי כדאי לגוון ולחשוב על פתיחה מקורית יותר.

ה. מתחבר לדבריו של רומפ’ בעניין הפתיחה גדושת הפרטים. כמו כן, כדאי לחשוב על פתיחה שונה מ: “התעוררתי בבוקר והיה מאוחר…” – יש כאלה למכביר…

ו. ואחרי כל זה – הקטע כתוב יפה ומסקרן! מחכה בקוצר רוח לדעת מה קרה למקובלת המסכנה, ומה הכוח הנסתר שהתפרץ בחייה של רובי האומללה…
הביקורת נועדה לבנות – ולא לסתור. אנא קבלי אותה באהבה.

בהצלחה,
עומר

22/11/2020 02:00

חשבתי על זה והחלטתי לא לפרסם את ההמשך כדי שאם אני ארצה להוציא את הספר לאור אני אוכל לעשות זאת. תודה לכל האנשים שקראו את הסיפור שלי ובמיוחד לאלה שהגיבו, עזרתם לי מאוד ואני אשפר את הסיפור לפי הביקורות שלכם💖

25/11/2020 11:53
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך