Special stories
תהנו, כל הזכויות שמורות ©

החתולה – פרק ב’

Special stories 03/11/2020 154 צפיות 2 תגובות
תהנו, כל הזכויות שמורות ©

היה לי חלום דיי מוזר, חלמתי על היותי מתהלכת ביער כשמאוחוריי נשמע קול צעדים.
תחילה, לא הבנתי מה משמעות הקול, אז הגברתי את קצב הליכתי, אך זה לא עזר וקול הצעדים רק הלך וגבר. התחלתי לנוע לצדי היער, לתוך עומקו, אבל זה לא הועיל.
רצתי. הכי מהר שאני יכולה. רצתי.
החלום הרגיש כל כך אמיתי.
שם הייתי רק חתולה בודדה וקטנה אל מול צבא עצים אדיר, וגם… מול דמות לא מוכרת.
קול הצעדים רק הלך וגבר. קפאתי במקום. לא יכולתי לזוז.
חשבתי שזהו – זה הסוף, אין יותר מה לעשות. אין לאן לברוח.
שמעתי צחוק צורם, כמו ציפורניים על הלוח. צחוק שמבשר רעות.
הצעדים רק הלכו וגברו, חשבתי שאוכל להתחבא בין העצים, פקדתי על רגלי לרוץ, לברוח, אך הן לא צייתו לי. הצחוק נשמע ברור יותר מרגע לרגע, והצעדים – התגברו. לא ידעתי מי פוסע שם או מי צוחק ככה, אבל ידעתי שהוא קרוב – קרוב מאוד, רק עוד צעדים אחדים ואדע מי האחראי לזה, שלוש… שתיים… אח- ואז התעוררתי… התעוררתי עם תחושה מוזרה… כאילו הולך לקרות משהו לא צפוי היום… ואולי זה סתם התחושה שהשאיר החלום המוזר…
הייתי עדיין מנומנמת כששמעתי את קול שריקתה של הרוח באוזניי העדינות, בעודי מסרבת לפתוח את עיניי. עדיין לא התרגלתי אל הריצות מבית לבית.
כעבור כמה שניות הבנתי שהזנב שלי כבר לא רועד. זאת הקלה, אמרתי לעצמי, אבל ידעתי שזה לא מה שבאמת הדאיג אותי. נזכרתי שפעם שמעתי כל מיני סיפורים על חלומות משונים של חתולים, אך לא זכרתי ממי שמעתי את הסיפורים.
עד מהרה, שריקתה של הרוח התחלפה בברכות שלום ופרידה מתום לאמילי.
כמה דקות לאחר מכן, שמעתי קול נוסף, מוכר ונלהב. פקחתי את עיניי, בעודי מפהקת.
“וואו! אני לא מאמינה!” זאת… אמילי, מעניין מה קרה, למה היא מתלהבת כל כך?
ייללתי בסקרנות, אבל אמילי רק חייכה אליי בעיניים מוארות.
היא הצמידה את הטלפון אל האוזן שלה, “כן… אני עדיין כאן, זה פשוט… מפתיע,”
ייללתי שוב, אבל היא המשיכה להצמיד את הטלפון שלה לאוזן בצורה מוזרה, מה שבני האדם מכנים: ‘לדבר בטלפון’.
“רגע אמא, אממ… וואו! טוב, אני אקח קצת זמן… את יודעת, לעכל את זה…” היא לחצה על הטלפון והניחה אותו בצד.
ייללתי שוב, הפעם יותר בתקיפות.
“תירגעי… אני אספר לך…” אמילי הביטה לצדדים, “רק עכשיו גיליתי את זה, אז אסור לך לספר לאף אחד! זה מובן?”
גיחכתי בלב, איך אני יכולה לספר למישהו אם אף אחד לא מבין אותי? אבל נראה שאמילי הייתה רצינית.
ייללתי כאות הסכמה וחשבתי לרגע שמה, המשפט ‘הסקרנות הרגה את החתול’ נכתב עליי.
“טוב, אז…” היא הנמיכה את קולה, “הולך להיות לי אח קטן… אח או אחות… אני עדיין לא יודעת…”
בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת, מה זה ‘אח קטן’? זה כמו אמנדה? ילד מעצבן, נודניק וקטן? אם זה כך, אז למה אמילי מתרגשת כל כך?
כן – כן, לא פירשתי נכון מה זה ‘אח קטן’, עכשיו אני מבינה… אבל לא אתן לכם ספויילרים מיותרים, עליי לכתוב את סיפורי לאט לאט.
“חתולה טובה,” היא ליטפה את ראשי, “ו… אוי! מה זה הריח הזה? כאילו ישנת בתוך ערימת זבל או משהו… יש כאן חתולה שצריכה לעשות מקלחת…”
עיניי נפערו לרווחה, זה עומד להיות ארוך… אבל להפתעתי הרבה, אמילי ויתרה.
חשדתי שקרה משהו, אמילי אף פעם לא מותרת!
ייללתי בתקווה לתשובה, אבל אמילי לא הקשיבה, רק הסיטה את מבטה הייתי מבולבלת – זה חדש, אמילי תמיד מקשיבה לי.
יש לי תחושה שמשהו קרה, חשבתי, אבל למרות מחשבותיי המתרוצצות להן, לא העזתי לפקפק באמילי… היא כמו… החברה הכי טובה שלי! שמעתי את תום אומר לה את זה פעם…
נחתי. כמו שאני עושה ברוב היום, אבל הפעם, עם מחשבות גדולות פי כמה מאז שהתעוררתי.
הזנב שלי התחיל לרעוד, שוב, ועדיין לא יכולתי לעצור אותו.

החתולה – פרק ב’
דרוג הסיפור 3 | 1 מדרגים

תגובות (2)

שלום וברכה,
גם הפרק הזה כתוב בסך הכול טוב, והוא מעורר עניין וסקרנות, לפחות הקטע של החלום.

כמה הערות, ברשותך:

1. “חלמתי על היותי רצה…” > ניסוח מסורבל במקצת, די לכתוב: “חלמתי שאני רצה” וכדומה.

2. “כשמאוחורי” > כשמאחוריי.

3. “רצה ביער… אז הגברתי את קצב הליכתי” > היא רצה או הולכת?

4. “אך גם זה לא עבד” > נשמע קצת סלנג, מה לא “עבד” פה? אפשר: “אך זה לא עזר”. אגב, למה: “גם זה”? הרי זה הדבר הראשון שהיא ניסתה לעשות, הריצה שהייתה קודם לכן מוצגת לנו כברירת מחדל, ולא כפעולה שניסתה לעשות כדאי להינצל ונכשלה.

5. “התחלתי לזוז לצדדים אל לב היער” > “לצדדים” נשמע כאילו היא רצה מצד לצד, אבל את התכוונת שהיא סטתה מהדרך וחדרה לעומק היער. כדאי לחשוב על ניסוח מתאים יותר.

6. “כמו ציפורניים על הלוח” > מאיפה מכירה חתולה שלא יצאה כמעט מביתה איך נשמע קול של ציפורניים על לוח? אני מניח שאת מתכוונת ללוח של כיתה… אגב, גם ילד ממוצע היום לא יבין את הדימוי הזה, כבר שנים אין כמעט לוחות גיר בכיתות בארץ…

7. “…יותר מרגע לרגע והצעדים – התגברו” > חסר פסיק: “לרגע, והצעדים”.

8. “עוד כמה צעדים אחדים” > כפילות! או: “עוד כמה צעדים”, או: “עוד צעדים אחדים”.

9. מעניין לבדוק אם המדע יודע להגיד אם חתולים חולמים. אם יודעים שהם לא חולמים – כדאי לשקול את שינוי הסיפור בהתאם, כדי לשמור על אמינות הסיפור.

10. לא הבנתי איך הפרק הזה ממשיך את הפרק הקודם! הפרק הקודם נגמר בבית של תום – מה קרה אחר כך? איך היא חזרה לבית שלה? ולמה היה חשוב לנו לדעת בפרק הקודם שהיא הגיעה לבית של השכן?

כפי שכתבתי בהערותיי על פרק א – אנא קבלי את ההערות בטוב, הן נכתבו לבנות – ולא לסתור!

בהצלחה!
עומר

22/11/2020 02:58

שלום,
קודם כל, תודה על התגובה.
כתבת לי כמה הערות, את חלקן תיקנתי, ואת חלקן לא. (פשוט חשבתי שהן פחות מתאימות לאן שהסיפור עומד להתפתח)
באחת ההערות כתבת ‘…האם חתולים חולמים…’ התשובה היא: כן. הם חולמים.
מלבד זה, מדובר בסיפור פנטזיה, ולא סתם בחרתי לציין דווקא את החלום הזה מבין שלל החלומות שהיא חולמת.
‘ציפורניים על הלוח…’ זה ביטוי נפוץ, ‘מאיפה היא מכירה את זה?’ השאלה האמתית היא: ‘מה זאת אומרת “לספר את סיפורה לאט לאט?”‘ ועל השאלה הזאת, התשובה תגיע, ואז יהיה אפשר להבין מאיפה היא יודעת מה זה ‘ציפורניים על הלוח’.
שוב תודה על ההערות וההארות, זה מאוד עוזר לי ללמוד ולהשתפר.

22/11/2020 22:26
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך