Special stories
קריאה נעימה, כל הזכויות שמורות©

החתולה – פרק ג’

Special stories 25/11/2020 151 צפיות אין תגובות
קריאה נעימה, כל הזכויות שמורות©

“נו כבר, תום… צריך לעבוד על המשימה במדעים…”
“בסדר, נו… מה צריך לעשות?”
“המורה הסבירה בכיתה,”
“אה, כנראה בגלל זה לא הבנתי את המשימה…”
“תום.”
“אמילי.”
“אהמ… אהמ…”
“מה? חשבתי שכל אחד אומר את השם של השני…”
“נו… למה אתה חייב להיות כזה מעצבן?”
“לא יודע, זה בטבע שלי,”
“אגב טבע, על זה בדיוק צריך לעבוד.”
“נו באמת… למה חייב לדעת איך כל דבר נוצר? או איך כל דבר גדל וצומח? למה אי אפשר להניח לזה פשוט?”
“אל תשאל אותי, אני לא המצאתי את זה…”
“גם אני לא,”
“בוא פשוט נתחיל לעבוד,”
“איזה מעצבנת המורה הזאת…”
“תום! תפסיק לקטר ותתחיל לעבוד.”
“מעצבנת.”
“נודניק.”
יכלתי לצותת להם עוד שעות, הייתה רק בעיה אחת – התחיל לרדת גשם. לא – לא, אל תטעו, אין לי בעיה עם גשם – אבל לשוקו, הכלב של השכנים יש, ובכל פעם שיורד גשם הוא מתחיל לנבוח בפראות.
עברה דקה, ועוד אחת, הדבר היחיד שנשמע היה טפטוף הגשם על זגוגית החלון, אבל עד מהרה זה השתנה ושוקו התחיל לנבוח ללא הרף.
“אוי לא, זה בטח הכלב הזה של השכנים.” אמילי מהרה לסגור את החלון.
שוקו מאוד נחמד, לפעמים כשהבעלים שלו יוצאת לטייל איתו, היא הולכת לאמילי, ולשוקו ולי יש זמן לשחק.
הוא מראה לי את ה’כוחות’ שלו… דברים מדהימים שהוא יודע לעשות! כמו… קפיצות אדירות לגובה.
מעולם לא הבנתי איך הבעלים שלו מתייחסת אליו ככה… כאילו הוא סתם חיה מבויתת.
פעם אחת הוא סיפר לי שכל פעם שהוא יוצא לטיול עם הבעלים שלו ואחיה הקטן, אז הם מבקרים את השכנים שיש להם חיות שונות, למשל: האוגר של דניאלה ורועי יכול להסתוות בכל מקום,
הארנבת של מיכאל, אלכס ואנני יכולה לראות כל דבר דבר שמתרחש עד 500 מטר ממנה וכו’
אבל כל פעם ששאלתי את שוקו על זה, הוא אמר שהבעלים שלהם לא מייחסים לזה חשיבות כלל.
תמיד קיוויתי שגם לי יהיה כוח על מגניב שכזה… אבל מעולם לא קיבלתי אחד…
שוקו גם סיפר לי על יקום מקביל שכזה, אבל אני דיי בטוחה שזאת הייתה רק המצאה…
הרשתי לעצמי לשקוע במחשבות על הא ועל דא כשהבחנתי במשהו משונה – ממש משונה – ממש ממש משונה – ממש ממש ממש משונה… טוב, כדאי שאגיע לעיקר… הבחנתי שהזנב שלי נעלם. כן, פשוט נ-ע-ל-ם! מוזר…
כנראה שאמילי הבחינה גם היא במשהו מוזר, אך בגלל שהתיישבתי בעודי זקופה היא לא ראתה…
אמילי עיוותה את פרצופה, “מממ…”
“מה? משהו קרה?” תום שאל, אבל אמילי לא ענתה, “ראית משהו?”
“השאלה היא מה לא ראיתי…” היא התקרבה אליי ועיקמה את אפה, כאילו מריחה משהו שרוף.
“או-קיי? נראה לי… כדאי שנעבוד על המשימה…”
“רעיון טוב,” היא לא הסיטה את מבטה ממני.
“את יודעת שהמשימה פה, נכון?”
“כן, ברור…” היא המשיכה להביט בי.
“אמילי?”
“אני פשוט מרגישה שמשהו ממש מוזר…”
“אני מסכים איתך, אבל הדבר היחיד שמוזר פה זאת המשימה…”
אמילי התעלמה מההערה.
“היי קייט, גם את מרגישה שמשהו מוזר כאן?” היא הביטה בי בעיניים גדולות.
פלטתי חצי יללה.
“שום דבר, הא?” היא התכופפה אליי, “קדימה… את יכולה לספר לנו…”
“שוב את מדברת עם החתולה? זה כאילו יש לך כוח על או משהו… בכל מקרה, את היחידה שמרגישה שמשהו מוזר כאן… מ-ה?” לקראת סוף המשפט של תום הסתובבתי וחשפתי את הזנב שלא היה לי.
“אמרתי לך שקרה משהו! בו-יה!”
“את מוכנה להתרכז במה שחשוב כרגע? הזנב של קייט נעלם!”
“שמתי לב.” אמילי סיננה בציניות.
השפלתי את מבטי. הגשם המשיך לטפטף וכך גם שוקו המשיך לנבוח.

החתולה – פרק ג’
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך