הכוח והמכשף – חלק 1
ג'יימס התחרט על הרגע שבו הקיץ בבוקר, קם מהמיטה והגיע לבית הספר – בניגוד לכל התלמידים האחרים. זה היה היום האחרון שלו בכיתה ח', רגע לפני החופש הגדול! אבל זה לא היה היום המשמח בשבילו… בשנייה שהוא נכנס בשערי בית הספר, החל לדמיין דברים מוזרים. הוא כמובן לא ידע אם זה בראשו או שהדבר באמת קורה לנגד עיניו. אבל הוא ראה את זה, והוא יכול היה להישבע על כך. ג'יימס היה בטוח שהוא רואה מולו קוסם. לא, לא קוסם. מכשף. כן, האיש שעמד מולו היה יותר דומה למכשף, והוא ידע זאת עקב הגלימה שהיה לבוש בה והמצנפת שחבש לראשו. "אבל אין מכשפים", חשב ג'יימס, "לא ייתכן שקיימים מכשפים במציאות!" המכשף הביט בו ישר בעיניים. עיניים ירוקות בורקות, שמבשרות רעות.
הוא ניסה להתעלם מהדבר והמשיך ללכת, אך עדיין לא היה מסוגל להימנע מהדבר ופנה לכיוון השני. מידי פעם הביט אחורנית, עד לרגע שהמכשף נעלם משם כלא היה. עכשיו היה בטוח ג'יימס שהוא הוזה. אבל עכשיו שמע קול… "הכוח טמון בך, הכוח טמון בך"… הפעם ג'יימס לא היה מסוגל להתעלם ושאל בחור שבדיוק עבר לידו אם הוא שומע את הקול הזה. הנער השיב בשלילה. ג'יימס התאכזב. עברה בו חלחלה.
הוא מיהר לרוץ לספרייה של בית הספר. הוא רצה להתבודד, להירגע ממה שעבר עליו עכשיו. איך ייתכן שרואה מכשף מול עיניו, בעיניים רעות, ואז שומע קול נורא? "יכול להיות שזה הכל בגלל האהבה שלי למדע בדיוני ולפנטזיה?" חשב, ולא הבחין בכך שהוא אומר זאת בקול. כשהגיע לספרייה, הלך והתיישב על אחד הכיסאות. אבל פתאום המנורות הבהבו – ולאחר מספר שניות האור נכבה. רק אז קלט שהוא לבדו בספרייה.
ג'יימס רץ וניסה לפתוח את הדלת. אבל לשווא. היא הייתה נעולה. "לא, לא, לא, לא, זה לא קורה לי", צעק, "הצילו! הצילו!" זה כבר לא היה בראש שלו. הוא היה נעול. "אני לא צריך לדאוג, זאת הספרייה של בית הספר. בטוח עוד מעט הספרניות יגיעו או… לא יודע מה – " ואז עלתה במוחו המחשבה, שמישהו נעל אותו. הספרייה באמת הייתה נטושה בזמן האחרון. ילדים ונערים בדור הזה כבר כמעט ולא קוראים ספרים; אבל זאת הייתה האהבה הגדולה ביותר שלו, של ג'יימס. הוא הרבה ללכת לספרייה לעיתים קרובות מאוד; תמיד הייתה שם דממה, והוא כמעט תמיד היה לבד.
פתאום שמע רשרוש מאחוריו… מישהו ירד במדרגות… לפחות עכשיו יידע אם הזה קודם או לא, והייתה לו תחושה שלא. ג'יימס מיהר להסתובב. הוא ראה מולו מכשף; את אותו מכשף שראה קודם, כשנכנס לבית הספר. ליבו החסיר פעימה. "מי אתה? מה אתה רוצה?" אמר, ניסה ברוגע. אבל הוא היה לחוץ ונטף זיעה. היה לו קר. מאוד קר. הוא תהה אם זה בגלל המכשף, והפעם הוא ידע שהמכשף לא בראש שלו.
"תירגע, ג'יימס. תירגע", אמר המכשף, רגוע לגמרי.
"מה? איך אתה יודע מה השם שלי?" ג'יימס לא האמין ונלחץ עוד יותר.
המכשף גיחך. "אני לא חושב שיש מישהו בעולם שלי שלא יודע מה שמך. אוי, מצטער שלא הצגתי את עצמי. שמי הוא כריס".
ג'יימס לא שמע כלום מאז ששמע את כריס אומר 'בעולם שלו'. "מה, יכול להיות שיש עוד עולם?" תהה. הוא לא יכל שלא לשאול. "בעולם שלך?" הוא התבלבל, והלך באיטיות לפאתי הספרייה.
"איזה ילד טיפש! אל תעמיד פנים! אתה יודע טוב מאוד!" צעק המכשף. עכשיו הבין ג'יימס שהמכשף מרושע. לרגע, ורק לרגע, בתחילה חשב שהעונג כולו שלו לפגוש מכשף אמיתי. אבל הוא טעה… "מה הרגיז אותו כל כך?" חשב ג'יימס, "מה הוא רוצה ממני בכלל? ועדיין לא הבנתי מיהו. אבל אני גם פוחד לדבר איתו, לענות לו".
כריס קטע את מחשבותיו של ג'יימס בקול צעקה והעיף מהדלפק שלידו את כל הדברים שהיו עליו, בתנועה אחת מהירה. "אתה יודע מה אני רוצה ממך!"
"לא, אני נשבע! אין לי מושג אפילו מי אתה!" ג'יימס נחנק.
"אני רוצה את הכוח! הכוח שיש בך! בתוכך יש כוח רב עוצמה", צעק כריס, "וכל הזמן הזה… אתה אומר לי שלא ידעת?!"
"איזה כוח? על מה אתה מדבר?" גאו בעיניו של ג'יימס הדמעות.
"ג'יימס, אני רוצה את הכוח שיש בתוכך", הסביר כריס, "ואני אוכל לקחת רק אם תמות. אני הולך להרוג אותך ולאחר מכן אשאב ממך את הכוח. ואז אהיה המכשף בעל הכוח החזק ביותר בעולם!" הוא חייך, כאילו כבר עכשיו יש בו את הכוח. כנראה הכול בגלל המחשבות שלו.
ג'יימס ידע שהוא לא ייתן לכריס להרוג אותו. לפני רגע בכלל לא ידע שיש בו כוח, והיום בבוקר בכלל היה בטוח שמחר כבר יהיה החופש הגדול… אבל כנראה שלא. הוא לא חיכה אפילו שנייה אחת והחל לרוץ בשנית לעבר הדלת. ג'יימס רק קיווה שהיא לא תהיה נעולה…
– המשך בחלק הבא –
תגובות (0)