השער 1: פלישה פרק 29: השלכות

העין השחורה היה בלתי מנוצח. גם עם הכוחות של שלושתם משולבים אביעד הבין שזה קרב אבוד. הקיסר הסתער עם פטיש בוער וניסה להנחית מכה מוצלחת אבל העין השחורה תפס בפטיש והעיף את הקיסר לתוך הבניין המרובע. אביעד והלוחמת המסתורית תקפו אותו ביחד ונהדפו אחורה על ידי גל של אש שחורה.
"אפילו הקדמונים מעולם לא הצליחו להביס אותי אחד על אחד" העין השחורה זימן כדור אש והשליך עליהם. הלוחמת יצרה מגן אנרגיה שבלם את המתקפה.
"תנסה לזמן את כדור הזעם שוב" הלוחמת אמרה.
"לא היית פה לפני כמה דקות אבל ניסיתי עליו את זה והוא תפס את הכדור באותה קלות שמישהו מחזיק אבן"
"תנסה אחד גדול יותר" היא אמרה והמגן זהר שוב בתגובה לעוד כדור אש שחור שהוטח בו
"אין בעיה אבל אני צריך שתסיחי את דעתו. ייקח הרבה זמן לאגור מספיק אנרגיה בשביל זה".
"זמן שלא ברשותך!" העין השחורה ירה קרן אש שחורה לעברו אבל חומת אש של הקיסר בלמה את המתקפה. הקיסר נתן לו אגרוף בפרצוף ואז עלה קצת למעלה והכניס לו בעיטה שהעיפה אותו ישר להריסות הבניין המשולש."אנחנו נשיג לך את הזמן הדרוש" אמר הקיסר ואז פנה את הלומת המסתורית
"יש לך טריקים שיעסיקו אותו?"
"מספיק בשביל צבא שלם" הלוחמת המסתורית פשטה את ידיה ושני רובי קשת מגולפים בצורה של פניקס הופיעו. הם הסתערו על העין השחורה ואביעד החל לזמן את כדור הזעם של זאירוס. בזמן שהוא תיעל אנרגיה לכדור הוא הסתכל עליהם נלחמים. רובי הקשת של הלוחמת המסתורית ירו קליעים בוערים שהתפוצצו בפגיעה ונראה שזה מכאיב לעין השחורה. הוא נהיה יותר זועם כל פעם שהיא הצליחה לפגוע וניסה לפגוע בה עם יותר כוח. הקיסר זימן שני להבים והתעמת עם העין השחורה בקרב של חרבות. כל פעם שהלהבים התנגשו הלוחמת הייתה יורה קליעים שברוב המקרים פגעו, לפעמים גם בשניהם. הוא העיף מבט ימינה וראה שהקרב על הגשר כמעט הוכרע. לאחר שהשער נסגר השדים החלו להיחלש יותר ויותר וכעת נותר קומץ של שדים. הוא חזר להתרכז בכדור, שכבר הגיע לגודל של בניין בין שלושה קומות והמשיך לגדול.
"נמאס עליי המשחק הזה" העין השחורה התחמק מהלהבים של הקיסר וירה כדור אש לעבר הלוחמת המסתורית. היא התחמקה ממנו אבל ניצוץ של אש שחורה נדבק לגב שלה והתפוצץ. היא נחתה על הרצפה והמשיכה לירות על העין השחורה.
"אני חושב שזה מספיק" אמר אביעד.
"מקווה מאוד" הלוחמת ירתה קליע לשמיים שהתפזר למלא קליעים שנורו לעבר העין השחורה. הקיסר ראה את הקליעים וקפץ אחורה בול כאשר הקליעים פגעו. העין השחורה עף לתוך ההריסות של הבניין המשולש וכשהוא יצא משם הדבר הראשון שהוא ראה זה כדור אש גדול וזועף עף לעברו. העין השחורה נבלע לחלוטין בתוך כדור האש וכשהוא התפוצץ גם הבניין המרובע קרס. שלושתם העלו מגיני אנרגיה כדי שהלהבות מהפיצוץ לא יפגעו בהם. לאחר כמה דקות הלהבות התפוגגו.
"זה נגמר?" הקיסר שאל. פתאום אביעד הרגיש תחושת בחילה."הכל בסדר?" הלוחמת שאלה אותו."זה שום דבר" הוא ענה.
"זה בטח מהשימוש בכמות כה גדולה של אנרגיה שמימית"
לפתע כדור אנרגיה שחור נורה על הקיסר והעיף אותו אל מעל לעננים עד שהם לא ראו אותו."איתו גמרנו" העין השחורה עלה מההריסות של המגדל המשולש באמצעות כנפי עור שחורות גדולות. השריון שלו היה הרוס אבל הוא לא נראה פצוע בצורה אחרת.
"ניסיון יפה" הוא הודה.
"אבל יידרש כמות רבה יותר של אנרגיה שמימית כדי להשמיד אותי"
הוא זז במהירות כזאת שהם לא הצליחו לעקוב אחריו. הוא העיף את הלוחמת אל הריסות המגדל העגול ותפס את אביעד בצוואר.
"באמת תהייתי כמה זמן תצליחו לעמוד מולי" אש שחורה החלה להתפשט במעלה ידו של העין השחורה.
"כפרס על כך אתה תזכה במוות בלי סבל מיותר" הבזק אור כתום משך את תשומת לבו של העין השחורה והוא הפנה את מבטו לכיוון הריסות המגדל העגול. אביעד גם העיף מבט וראה את הלוחמת המסתורית מוקפת בהילה בוערת ומכוונת את רובי הקשת שלה לעברם.
"עוד פעם את מנסה את זה?" הוא צחק."זה לא עבד לך בפעמים הקודומות שבהם ניסית להציל לוחמים שמימים נוספים מידי"."אולי, אבל לא הפעם הזאת" היא אמרה וכמעט ירתה כאשר העין השחורה נעלם, הופיע מולה ותפס אותה בצוואר."אכן, כי זאת תהיה הפעם האחרונה שתנסי עליי את זה!" הוא כמעט מחץ את צווארה כאשר אביעד זימן להב ודקר את העין השחורה בגבו."שכחת לטפל בי קודם" הוא אמר. העין השחורה העיף אותה אל הריסות המגדל העגול והיא שכבה שם ללא זוע.
"באמת?" הוא שאל.
"אתה באמת חושב שדקירה מוצלחת תספיק כדי לחסל אותי?".
"לא" אביעד אמר.
"זה לא הדקירה אלא מה שמוזרק עם הדקירה" הוא התרחק והעין השחורה קרס בצרחות.
"מה זה" הוא שאל תוך כדי צרחה.
"חומר הפלנקס" הוא אמר.
"הדבר הזה עובד על שדים ומפלצות כמו קריפטוניט על סופרמן" הוא הוסיף."לא שאתה יודע מי זה כמובן".
"וגם לא אכפת לי" הוא אמר.
"ועוד דבר אחד קטן" אביעד נסוג אחורה."תהנה מהטילים".
"מה?-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט כי ארבעה טילים התגשמו מעל העין השחורה ונפלו עליו. כשהם התפוצצו הפיצוץ היה בצבע תכלת. ומהעין השחורה לא נותר זכר
…….

כמה דקות לאחר מכן הלוחמת התעוררה כדי לגלות שהקרב הסתיים."באמת תהייתי אם הוא הכניס אותך לתרדמת כמוהם" הוא הצביע על זואי ונאבין."גם אם הוא היה עושה את זה לוחמים בעלי אנרגיה שמימית יכולים לרפא את עצמם" היא אמרה וקמה."לאן הוא נעלם?"
"העין השחורה? הפך לאפר אחרי שכמה טילים עם חומר הפלנקס פגעו בו"
"פלנקס?" היא שאלה.
"חומר שמכאיב ממש לשדים ולמפלצות"
"מעניין" היא אמרה."אבל העין השחורה הוא קדמון. בלתי אפשרי להרוג אחד"
"אז אני מניח שנראה אותו שוב בעתיד" אמר אביעד.
"אכן" היא אמרה וזרקה אליו גביש כתום. הוא תפס אותו וכשהרים מבט הוא גילה שהיא נעלמה.
'הגביש הזה יעזור לך למצוא אותי כשתהיה מוכן' הוא שמע את הקול שלה בראשו

שבוע לאחר מכן הוא עמד בפתח של חדר אשפוז בתל השומר. הוא פתח את הדלת וראה את מר אריה יושב ליד שני מיטות. בימנית שכבה זואי מחוברת למלא מכשירים ובשמאלית נאבין, מחובר למד דופק."אין שינוי?" הוא שאל. מר אריה הניד את ראשו."כבר שבוע עבר מאז המלחמה בשדים. מדינת ישראל בכאוס"
"שמעתי על זה" הוא שמע הרבה בזמן האחרון על אירועים משונים שקשורים ליום הדין ולמלחמת עולם שלישית. הידיעה על כך ששדים אמיתים היכתה גלים ברחבי הארץ והעולם כולו. מנהיגים נוצריים החלו להטיף על כך שיום הדין בפתח, רבנים קראו לציבור להשקיע יותר במעשים שלהם וכוחות הביטחון נאלצה כמעט כל יום להתמודד עם הפגנות ברחבי הארץ ופיגועים שמידי פעם בוצעו על ידי שדים שעדיין נותרו."עוד עניין אחד" הוא קם."הזקן סיפר לי שהוא הרגיש במשהו מרושע ורב עוצמה בסוף. מה זה היה?"."לא משהו שבן אדם רגיל יכול להתמודד איתו" אביעד השיב."כנראה שתשאיר את המידע חסוי לזמן מה" הוא יצא מהחדר ואביעד מישש בכיסו והוציא את הגביש הכתום."שנתחיל?" הוא שאל את עצמו והגביש זהר באור כתום