זיכרון של כפור ואבק (משחקי השמדה 3) פרק 16

12/06/2018 127 צפיות 4 תגובות

#העימות האחרון#

הוא לא התחרט על מה שעשה.
כל חיוו היה לו עוד אח. הוריו לא סיפרו לו ולאחותו דבר על כך. נותר לו רק לתהות –מדוע?
מדוע לא גדל איתם בארמון?
לאביו היה מגיע להיפצע קשה. היה מגיע לו לאבד את ידו.
ניקולס ידע שזה לא הוא שחושב את זה, אלא לב הקשקשים שלו.
אך לא היה לו אכפת. הוא היה כעת לוחם לב, והוא היה מוכן להילחם במשפחתו.
קרח פנה פנייה חדה שמאלה, הוא נפנף בכנפיו והחל לרדת אל הארץ.
“קרח? למה אתה יורד?”
אני לא יודע. השיב קרח. אני לא שולט במעשיי.
הוא נחת על הקרקע. מול הדרקון עמדה אישה לבושה גלימות שחורות, ברדס על ראשה.
היא רעדה.
“ניקולס.” אמרה.
לניקולס לא היה מושג כיצד היא מכירה אותו. מי זו בכלל?
הגלימות הזכירו לו מאוד את הגלימות שלבשה אווריה הנזירה באי המבודד.
“כן?”
האישה הסירה את הברדס מעל ראשה. הייתה זאת הנזירה האם. ניקולס לא זיהה אותה משום שמעולם לא ראה אותה בעבר.
“אני היא אמה של אווריה, אני אם הנזירות.”
ניקולס גלגל את עיניו. עוד אנשים שרוצים להטיף לו לחזור לצבא הממלכות המאוחדות.
“אני מצטער, אבל אין לי שום כוונה להצטרף לצבא המאוחד.”
“הממלכות ימותו בגללך”… אמרה אם הנזירות.
“האם זה באמת כך? הביטי סביבך! האם אני הוא זה שאחראי לכל זה? מי באמת גרם למלחמה הראשונה נגד הדרקונים לפרוץ?
הוריי והוריהם של ג’ון, אלכסנדר וליאורון. לי ולחבריי אין שום קשר לזה. אתם הם אלה שלא מפסיקים לעשות טעויות: הוריי גירשו את אחי.
הוריו של ג’ון גירשו אותו מהארמון מה שגרם לו להצטרף לצבא הבוגדים.
הכל היה הבחירה שלכם! לא הייתי צריך לתת לנבואה טיפשית כזאת לשנות את חיי, בגלל החשש שהעולם ייהרס, הוא כבר הרוס!”
ניקולס כעס עכשיו, באמת ובתמים.
הכעס גרם לאדמה לרעוד כה חזק, עד ששבר עצום נפער במרכז הזירה.
אלדרין צעיר שעמד על אותו המקום, נפל מטה כאשר נפער החור העצום באדמה.


לילה אחד, התגנב ניקולס אל ספריית הארמון. הוא ניגש אל השולחן שבו היה הספר המוזר.
אך הספר לא היה שם.
ניקולס טיפס על סולם אל קומות הספרייה השונות, חיפש בין הספרים השונים.
הוא הזיז ספר אחד כדי לחפש מאחוריו. הספר נפל בקול גדול.
ניקולס ירד במהירות בסולם.
הוא הרים את הספר ומיהר להחזירו למקום, אך כשהביט בספר, ראה עץ משפחה של משפחת קווארד.
בסוף העץ היו שלושה שמות- ניקולס קווארד, לוריין קווארד, ועוד שם אחד שהיה מחוק כמעט לגמרי. ניקולס ניסה לקרוא- גא*ר*דו* קווארד.
ניקולס לא הבין.
לבסוף החזיר את הספר למקומו, וחזר לחדרו, מבלי להמשיך לחפש את הספר עם איור הדרקון.
למחרת הבוקר ניגש ניקולס אל אמו- אליזבת. “אמא, מי זה גא*ר*דו* קווארד?”
אליזבת, שהייתה באמצע שתיית מיץ תפוזים, נבהלה ונחנקה. היא השתעלה קלות, וירקה את המיץ. “אף אחד חמוד”.
“אז למה השם הזה הופיע בעץ המשפחה שלנו?”
“האיש שהכין את עץ המשפחה התבלבל בדורות ורשם אותו כאחיך, זה בכלל אחיו של סבא רבא שלך.”
משהו לא הרגיש נכון לניקולס, אך הוא החליט להתעלם מתחושותיו.
***
פלינדרוס רכב על דרקונו מעבר לזירה, מחוץ לשתי הממלכות המאוחדות.
המלחמה הזאת כבר גדולה מדי.
הוא לא יתן לשום איש עוד לחלק לו פקודות.
***
עיניה של ליאורון נפקחו.
“ליאורון! את ערה!” קרא ג’ון בהפתעה.
“מה קרה? איך שרדתי?” שאלה לוריין, אוחזת בראשה עם ידה הימנית.
“טרה הצילה אותך.” אמר אלכסנדר.
“כדאי שנצטרף אל טרה ולוריין.” אמר ג’ון.
צ’או מינג הופיע לפתע, בגדיו מלאים בדם. ג’ון הביט בו בהפתעה, הוא לא ציפה שצ’או מינג יפצע כך.
“אל דאגה, זה לא הדם שלי.” אמר צ’או מינג. “אני מצטרף אליכם. הגיע הזמן שאראה שוב את
לוריין.”
הם צעדו אל עבר קלרה ולוריין.
מולן נחת דרקון שחור. עליו רכב ארתור. גארי ומסדר החיילים שלו הצטרפו אליהן. ג’ון, אלכסנדר, ליאורון וצ’או מינג הצטרפו אליהם.
כולם עפו אחורה באחת.
“הגיע הזמן שאשים לזה סוף בעצמי.” אמר הזקן. ידו החלה לבעור.
כדור עצום של אש שוגר מידו. כדור אש אשר נורה מידה של לוריין עצר אותו.
“אתה לא תפגע בחבריי. ” אמרה לוריין. הבעירה להבה בידה.
היא נחנקה ונפלה על הקרקע.
“תתרחק מהם! עכשיו! שלא תעז לפגוע בהם!”
הזקן הסתובב בהפתעה, ללא שליטה במעשיו החל לרחף.
טרה ומטיליה עמדו אימתנות מול הזקן, בעזרת כוחות קסם גרמו לידיו להימתח לצדדים.
הזקן זעק בכאב.
הגיע תורו לתקוף.
בעזרת שימוש ברגליו הצליח לבעוט באוויר, אך הבעיטה הגיעה אף לטרה והיא עפה אחורה.
ידו השמאלית של הזקן השתחררה, וכעת השתמש בה כדי לחנוק את מטיליה.
כדור אש פגע בגבו. הייתה זו לוריין. כאשר הסתובב הזר כדי לפגוע בה, מיהרה אליו טרה ודקרה אותו בגבו.
הוא נאנק בכאב. לוריין שיגרה עוד כדור אש. הזקן הצליח לעצור אותו ולהפנות אל כיוונה של לוריין. לוריין נפגעה ונפלה על הקרקע.
טרה מיהרה לשלוף מנרתיק עור אשר היה מחובר לגלימתה בקבוקון רעל.
היא ניסתה לשפוך את תחולתו אל תוך הפצע הפעור בגבו של הזקן, אך הוא כבר הסתובב, חטף את הבקבוק וניפץ אותו על הקרקע.
הנוזל הרעיל נספג באדמה שהחלה לרעוד.
טרה כשלה ונפלה על הקרקע. מטיליה נשארה לעמוד איתנה.
בעזרת העברת ידיה מלמטה למעלה גרמה לרעל לצאת מהאדמה. הרעידות פסקו.
מטיליה העבירה את הרעל באוויר אל תוך פצעו של הזקן.
הזקן נאנק בכאב. הוא נפל מת על הקרקע. לוריין נעמדה לאיטה, וידעה שכעת היא יכולה לתקוף את ארתור.
היא זימנה כדור אש ושרפה את ארתור, אך גם את מוות.
הדרקון בער ונאנק בכאב.
לוריין החלה לבכות. “לא! הדרקון!”
מטיליה נפנפה בידיה ומים מהים הגיעו אליהם. היא שפכה את המים על הדרקון, אך האש לא כבתה.
הדרקון נפל ומת.
לוריין נפלה על ברכיה. “לא!” האדמה בערה. הלהבות התפשטו במהרה בזירת הקרב.

ניקולס ריחף מעל השבר שנפער באדמה.
הוא צלל מטה יחד עם דרקונו קרח. “לא”… הוא מלמל. הוא הצליח לראות את ג’ונתן בתוך השבר, מת.
“ג’ונתן!” הוא צרח.

לוריין התנערה מהבכי והביט בצעקה שהגיעה מכיוון השבר.
“ניקולס!” היא מיהרה לעברו.
“כל הדרקונים ושליטיהם מתים, חוץ מכמה חיילים בודדים!” אמרה.
“אם כך, הפסדתי.” אמר ניקולס.
“לא הפסדת, ניקולס! יש לך אותי, יש לך את ההורים, יש לך חברים.”
כל החבורה הגיעה אליו. תיאודור צלע אליו.
אליזבת נעמדה והלכה באיטיות אל ניקולס.
“אתה לא צריך להרגיש רע עם עצמך.” אמר תיאודור. “אנחנו היינו לא בסדר. שיקרנו לכם לגבי גאוראדון;”
“לגבי מי?” שאל לוריין.
“לא חשוב” אמר תיאודור והמשיך- “גרמנו לך לחשוב שאם הנבואה תתגשם לא נקבל אותך בתור שליט דרקונים, אך זה לא משנה כלל”.
“אנחנו אוהבים אותך, ניקולס”. אמרה אליזבת.
“אנחנו איתך.” אמרה לוריין. היא חיבקה את ניקולס בחוזקה.
ניקולס לא יכל לעצור את הדמעות.
הקשקשים נשרו באחת- כולם, מליבו. עיניו הפסיקו לזהור.
אך האדמה לא חזרה להיות חומה. המים לא חזרו להיות כחולים, רוב השמיים נותרו אדומים.
“אם אני כבר לא שליט דרקונים, מדוע לא חוזר
הכל להיות כפי שהיה בעבר?”
מטיליה חשבה. מבטה נח על קרח. “לא כל זכר לשליטי הדרקונים נמחק.”
ניקולס הביט בקרח. “לא”. אמר.
אני מבין מה אני צריך לעשות. שמע ניקולס את קולו של קרח.
“לא, קרח! אל תעשה את זה!”
הדרקון נפנף בכנפיו.
ניקולס מיהר ועלה עליו. “אם אתה מת, גם אני מת!” הוא חיבק את הדרקון.
לקרח זה לא הפריע. הוא יצא לדרכו. הוא ניער את ניקולס מעל גבו.
ניקולס נפל אל הים.
הדרקון המשיך והגביה עוף, והתקרב אל אדמת קורוות’ר, כשהיה ממש גבוה, מעל האדמה, עצם את עיניו וצלל.

האדמה הזדעזעה.

#רשימת הדמויות#

קורוות’ר
תיאודור קווארד הראשון – אביו של תיאודור השני (בתור פלאשבק)
אלת’ר – אמו של תיאודור השני (פלאשבק)
גונארד – אחיו של תיאודור השני, אביו של כארסון (פלאשבק)
פליירה רודינה- ארוסתו של גונארד
תיאודור קווארד השני– מלך קורוות’ר לשעבר
אליזבת קווארד – מלכת קורוות’ר לשעבר
לוריין קווארד- אחותו של ניקולס
טרה- מרפאה שמתגוררת ביער בקורוות’ר
קרלוס- שומר בכלא הקרח
ליאון- שומר הראש של משפחת המלוכה
לוחמי הלב ושליטי הדרקונים
ניקולס קווארד – מלך קורוות’ר ושליטי הדרקונים
כארסון – שליט דרקון- נאמן לניקולס
ארתור השלישי – בעל ברית של ניקולס
גאוראדון – לוחם לב
פלינדרוס – יד ימינו של גאוראדון
הזקן – שליט לוחמי הלב
פרקליז- יד ימינו של אריקוואל המנוח

הוטריקליס
תיאון וואן- אביהם של ג’ון, אלכסנדר וליאורון (פלאשבק)
ליאורון וואן – נסיכת הוטריקליס
אלכסנדר וואן – נסיך הוטריקליס
ג’ון וואן – הנסיך הבכור
צ’או – מינג – גנרל לשעבר בצבא הוטריקליס, בן זוגה של לוריין
לורד הורמאן – מלך הוטריקליס
גארי- חברו הטוב ביותר של הורמאן
מריאן- מלצרית בפונדק בהוטריקליס
רג’ינלד- חייל של הורמאן
קלרה – נכדתה של ארחיליה, ידידה של לוריין
ארמונד- מנהיג המחתרת
לוסי – לוחמת במחתרת
ג’ק וג’ייק – תאומים, לוחמים במחתרת
אלריסיה – לוחמת במחתרת
ג’ונתן- אלדרין צעיר, חבר של ניקולס
מטיליה- אמה של טרה, מגרשת הדרקונים

מחוץ לארץ
אווריה – אם הנזירות
ניק – ולס – נער שחי בעולם אחר…
לואיסר דאסט- חי פעם בקורוות’ר, נמצא כעת בעולם של ניק ולס

#אחרית דבר#

הוא היה האחרון להישאר. טיפה אחרונה של אפר נחתה על כף ידו.
הוא קמץ את כף ידו לאגרוף, לא מסיר את עיניו מהגופה.
יד הונחה על כתפו.
“אתה בסדר?” שאל ג’ון.
ניקולס הביט בו. “אני אהיה בסדר. עכשיו זה קצת קשה.”
-“זה דבר קשה לאבד אדם שיקר לליבך.”
ניקולס העביר את ידו במורד זרועו של קרח,
ונעצר על הציפורן. הציפורן עלייה נתפסה חולצתו של ניקולס לפני חודש.
“אתה צריך לישון”. אמר ג’ון.
“לא.. כן.” ניקולס היה כה מבולבל, כה עצוב.
לוריין הגיעה אף היא. היא חיבקה את ניקולס באהבה. “אל תדאג. הכל יסתדר.” אמרה.
ניקולס חייך. הכל יסתדר? איך בדיוק המצב יסתדר? לא ניתן להחזיר אדם מהמתים.
או, שניתן?
“תגיע מחר לטקס ההכתרה שלי?” שאלה לוריין. ניקולס וויתר על הכס, לא הייתה לו אפילו מלכה, והוא לא רצה שהוריו ישדכו לו מישהי.
ניקולס חייך. “כן, כמובן שאגיע, אבל עכשיו אני חייב ללכת!” הוא זינק ומיהר בריצה אל הארמון.
“אני חושבת שהוא יהיה בסדר.” אמרה לוריין בחיוך.
“באמת? את חושבת? לי הוא נראה דווקא משוגע!” אמר ג’ון.
“זה ניקולס, הוא עבר מלא דברים מטורפים בחיים שלו, פלא שהוא משוגע?”

הכס הגבוה והכס הנמוך הוחלפו בשלושה כסים חדשים, בריפוד בד אדום.
“מתי הוא יגיע?” שאלה ליאורון בהתרגשות.
“חכי בסבלנות.” אמר אלכסנדר. “הוא יגיע.”
הוא אכן הגיע.
היום הם יהפכו שלושתם למלכים החדשים של ממלכת הוטריקליס.
השלום שב לעולם.
שלטון האימים של הורמאן נעלם, והוא כעת הפך ליועץ הראשי שלהם, והוא קיבל חדר משלו בארמון, יחד עם אשתו החדשה, מריאן.
צ’או מינג החליט להעניק לקלרה את ביתו, היות והוא עובר לקורוות’ר, לקראת החתונה שלו ושל לוריין.
חברי המחתרת הפכו להיות היועצים המשניים של ג’ון, ליאורון ואלכסנדר, תחת פיקודו של הורמאן.
טרה וגארי קיבלו בית מהמם ליד הארמון. לצדם, בית נוסף, בו גרה אמה של טרה.
ניקולס ישב בספריית הארמון עובר על כל גליל קלף עתיק שקיים שם, מנסה למצוא את הלחש הנכון.
לבסוף, הוא נעצר על גליל קלף אחד בחיוך. “מצאתי אותך.”
הוא מיהר אל חדרו, לבש בגדים מכובדים, ארז לעצמו תיק עם אוכל ונאדות מים, ומיהר אל אולם הכס.
אביו ואמו, כבר היו מבוגרים מכדי למשול, ועברו הרבה בחייהם.
“היום” דיבר תיאודור. “אנחנו כאן כדי לציין שני מאורעות. איחוד הלבבות בין בתי, לבין צ’או מינג, והכתרתה של לוריין.”
ניקולס מחא כפיים בהתרגשות. לוריין הביטה בו, וחייכה. הוא חייך אליה.
“אתם מוזמנים לשאת נדרים.” אמר תיאודור.
“צ’או מינג, כאשר פגשתי אותך, עזרת לי מאוד, במסע החשוב בחיי, למצוא את ניקולס, האדם הכי חשוב לי. בעצם, עכשיו כבר האדם השני הכי חשוב לי. מיד אחריך.” לוריין חייכה.
האם ניקולס קינא בצ’או מינג? –כמובן. כל חייו הוא היה האדם האהוב על לוריין. אך הוא ידע שהיא עדיין אוהבת אותו בכל ליבה.
“לוריין, מהרגע הראשון שראיתי אותך, ידעתי שאת נערה מיוחדת.
שמחתי לעזור לך במסעך, למציאת אחיך. הספקתי לאבד אותך, להתאהב בך, לאבד אותך פעם נוספת, ולבסוף להתאחד איתך לתמיד.
אני אוהב אותך בכל ליבי.” אמר צ’או מינג.
“האם את, לוריין קווארד, מסכימה להיות רעייה לאיש זה, ולאהוב אותו במשך כל חייך?” שאל תיאודור.
“מסכימה.” חייכה לוריין.
“והאם אתה, צ’או מינג, מסכים להיות בעל דואג ואוהב, עד סוף החיים?”
“מסכים אני.”
-“אם כך, אני מכריז עליכם, לוריין קווארד וצ’או- מינג, כעל בעל ואישה!”
מחיאות כפיים רמות.
“לוריין, את מסכימה לדאוג לממלכתך, ולמשול בה ביד רמה, ולנהוג בה באהבה ובחמלה?” שאל תיאודור.
“כמובן.”
“אני מכריז עלייך, כעל מלכת קורוות’ר!”
אליזבת הניחה בעדינות כתר על ראשה של לוריין.
ניקולס הביט בלוריין. מבטיהם הצטלבו.
אני הולך.
לאן?
-אל אי הנזירות. למסע נוסף.
אתגעגע.
לא היה לי ספק. חיוך עלה על פניו.
ניקולס פנה והלך. הוא עלה על ספינה.
“לאן ברצונך ללכת, ניקולס קווארד?” שאל ההגאי.
“אל הים הפתוח.” אמר ניקולס.
“כיוון מדויק, יש לך?” שאל ההגאי.
“אני יודע לאן ברצוני ללכת, אך איני יודע כיצד להגיע לשם.”
“אז.. באיזה כיוון נלך, אם כן?”
“עם הזרם.”
ניקולס חייך. חבריו אמרו לו תמיד שכאשר רצה דבר מסוים, הוא קיבל אותו.
לכן ידע כי קרח עומד לחזור.

סוף

#תודות#
ברצוני להודות למספר אנשים שעזרו לי בתהליך הכתיבה, ולפיכך תתחלקנה התודות לשלושה חלקים-

הורים ומשפחה- ברצוני להודות להוריי על שעזרו לי לאורך כל תהליך כתיבת הסדרה שלי, אשר עודדו אותי להמשיך גם כשהתייאשתי מהכתיבה בגלל גורמים חוזרים ונשנים.

חברים- מספר חברים קרובים שלי נותרו קוראים אדוקים לאורך כל פרסום הסדרה, תודה!

קוראים- תודה לכם, הקוראים שאני לא מכיר אישית, בין אם הגבתם ובין אם לא, קראתם את הספר שלי, ועל כן תודה! בלעדי- הקוראים אני כלום!

ניקולס ישוב ויבוא

זיכרון של כפור ואבק (משחקי השמדה 3) פרק 16
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (4)

היה לי העונג לקרוא את הסדרה רק מהחלק השני שלה.
יש המון דברים שהייתי משנה, מתקן, מוסיף ועורך.
עם זאת, זהו סיפור חמוד, ואתה צריך להיות גאה בעצמך שהצלחת לקשור הכל בסרט. לא פשוט בכלל.
תמשיך לכתוב, ואני מקווה שתאמץ לחיקך חלק מהטיפים וההערות שמגיבים כאן באתר נתנו לך! (חוץ ממני, אני מתאר לעצמי?)

14/06/2018 22:37

    תודה רבה!
    כפי שלך היה העונג לקרוא את סדרתי, לי היה העונג לקבל את ביקורותיך, תודה!
    מקווה שתקרא את הספרים האחרים שאפרסם!

    15/06/2018 12:29

    נ.ב
    אני מניח שקראת את המשפט האחרון- ניקולס ישוב ויבוא, והוא אכן עומד לשוב…

    יש למה לחכות…

    15/06/2018 12:33

    עוד נ.ב
    ממליץ לך לחזור לקרוא את החלק הראשון בסדרה, מפני שיהיו פרטים קשורים לו בחלק הבא בסדרה…

    16/06/2018 14:58
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך