הדרקון מהמבוך
אני חוזר לפורום אחרי הרבה זמן, והחלטתי לנסות לכתוב סיפור חדש. לעומת הקודמים, אני לא חושב על עלילה מלאה מראש, וכל הצעה שלכם תתקבל בברכה. בסוף כל פרק, אני אשאל אתכם "מה לדעתכם יהיה מגניב שיקרה עכשיו?" ואשתמש בהצעותיכם. כמובן, כל סוג של תגובה יתקבל בברכה. השם הינו זמני, ורעיונות לשמות מגניבים יותר יתקבלו בברכה.

לילה באור יום – הקדמה והרשמה לקוראים ולדמויות.

הדרקון מהמבוך 12/06/2018 429 צפיות 54 תגובות
אני חוזר לפורום אחרי הרבה זמן, והחלטתי לנסות לכתוב סיפור חדש. לעומת הקודמים, אני לא חושב על עלילה מלאה מראש, וכל הצעה שלכם תתקבל בברכה. בסוף כל פרק, אני אשאל אתכם "מה לדעתכם יהיה מגניב שיקרה עכשיו?" ואשתמש בהצעותיכם. כמובן, כל סוג של תגובה יתקבל בברכה. השם הינו זמני, ורעיונות לשמות מגניבים יותר יתקבלו בברכה.

הביצה הסגלגלה-אפרפרה רעדה קלות, למול עיניהם של שני הילדים הלהוטים.
“הוא הולך לבקוע, ג’רי!” אמרה הילרי, ילדה בת 12~ (וחצי לטענת ההורים, 12 לטענת אחיה, 13 לטענתה) עם שיער ג’ינג’י ארוך שמגיע עד למותניה, בעיקר כי היא נמוכה.
אחיה, ג’רי, היה נער בן 15, גבוה בהרבה מאחותו. בעוד אחותו התלהבה מהבקיעה הראשונה שהיא רואה, הוא כבר ראה בקיעות רבות, וזה היה חוויה רק בפעם הראשונה.
הביצה, שגודלה היה כאבן גדולה, נסדקה כשמקור קטן ושחור פיצח אותה.
ג’רי תפס בקלשון שהיה תלוי על הקיר של החווה.
“ג’רי, הכל בסדר?” שאלה אותו הילרי.
ראש ציפורי קטן ביקע את דרכו החוצה. נוצותיו, שהיו אמורות להיות לבנות וצחות, היו שחורות לחלוטין.
“הצל נגע בו, הילרי. הוא כבר השלישי השנה.” לחש ג’רי. “אנחנו צריכים לטפל בו לפני שהוא יצא מהביצה ואת יודעת את זה.”
הילרי תפסה בקלשון של ג’רי.
“אז – ” היא ניסתה לחשוב על תירוץ מספק, ” – אז הוא יהיה גדול יותר. ושחור. ומסוכן. אבל אני אטפל בו. הוא יהיה הגריפון שלי, ואני בטוחה שהנוצות השחורות האלה יהיו שוות יותר מהנוצות הרגילות שלנו.”
הגריפון הצעיר שלף כנף שחורה אחת מתוך הביצה המרוסקת-למחצה.
“את יודעת טוב מאוד מה קורה עם נגועי צל. הם לא רק מסוכנים. הם… משונים.” אמר ג’רי, ודחף את אחותו לאחור. “כל מי שניסה לגדל אחד, גם אם הוא התגבר על הפראות שלהם, מת. הבית שלו עלה באש, או שהוא נמצא מת בביתו, או שכל זכר אליו נמחק.”
“פלוטו יהיה בדר. אני מבטיחה!” צעקה הילרי ונעצה באחיה את מבט העיניים-גדולות-מאוד-וככל-הנראה-חמודות שלה.
“כבר יש לו שם?” נאנח ג’רי בשקט.
רגל האריה הראשונה של הגריפון כבר הייתה בחוץ, הפרווה שכיסתה אותה הייתה אפורה כהה.
עיניו היו הדבר היחיד שלא היה שחור או אפור. הן זהרו באור לבן חזק.
“צריך לבצע את זה עכשיו!” צעק ג’רי ודחף את אחותו לאחור, מפיל אותה על הרצפה.
להבות שחורות החלו לעלות מבית-החווה שמאחוריהם.

בגריפון נגוע הצל כבר יצא לחלוטין מהביצה שלו, והחל לסקור את הסביבה החדשה, דם ונוזלים שונים אחרים שפוכים סביבו. הוא נראה תמים, אבל כשהוא יגדל הוא יהיה גדול יותר ומסוכן יותר מכל קרוביו בחווה. הם חייבים לטפל בו במהירות.
וגם באש המשונה הזאת.
“הפגסוסים!” קרא ג’רי, והניח את הקלשון. “אמא ואבא לא בבית, אבל החיות המסכנות לא יכולות להציל את עצמן!”
פיצוץ שחור עלה מהאגף השמאלי של החווה, שקרס לתוך עצמו.
דמות יצאה מהבניין ההרוס.
היא לא נראתה מאיימת – זאת הייתה אישה גבוהה, שיערה השחור אסוף מאחורי גבה ובגדיה פשוטים – חולצת בד כתומה, מלוכלכת קצת, וחצאית כחולה קרועה בקצוות. היא החזיקה בידה השמאלית חרב ארוכה בעלת להב שחור, שבערה באותה אש שחורה משונה.
“הילרי,” אמר ג’רי, “תברחי מכאן, לא משנה מה יקרה.”
הוא הרים את הקלשון.
האישה הניפה את חרבה.
“ראקשאסה, תשרפי אותם.” לחשה האישה.
בקתת ההבקעה עלתה באש.


האישה פילסה את דרכה בהריסות. רק במזל היא הספיקה להגיע לפני שהם היו הורגים את החיה היקרה והורסים את האוצר הקטן.
הגריפון נגוע הצל שנקרא לזמן קצר פלוטו ישב בהריסות.
היא נגעה במצחו עם חרבה, חותכת דרך ראשו בלי לפגוע בגופו כלל. שחיתה נכונה דורשת דיוק מרבי.
היא אספה את הגופה לתוך שק העור שנשאה לצד גופה. הוא יוכל לשמש כנשק מעולה, בידיו של הנפח הנכון.
מבצע מושלם נוסף, חשבה האישה. להבי הצללים יהיו מרוצים.
– – – – – – –
אז, אחרי ההקדמה הקצרה, הגיע הזמן להרשמה.
להרשמה שני חלקים.
הראשון והחשוב יותר הוא הרשמת הקוראים. אני רוצה כמה קוראים, שיבטיחו לקרוא את הסיפור, לבקר אותו היטב, לכתוב רעיונות להמשך וכמובן לקרוא את הסיפור.
בשביל להירשם, תכתבו: “אני אשמח להיות קורא שלך.”

החלק השני הוא הרשמת הדמויות. ומכיוון שאי אפשר לרשום דמויות סתם-ככה, אני אפרט קצת על העולם. סתם, שתדעו.
הדמויות הולכות להיות מתנקשות-על בעולם פנטזיה. כל דמות שתכתבו, הולכת להיות חברה במסדר להבי הצללים, מסדר של מתנקשים רבי עוצמה וקטלניים. אחת מהם מככבת בהקדמה מקודם.
בנוסף להיותם לוחמים מעולים, לכל אחד מהם נשק חזק במיוחד. לנשק הזה שם משלו, לחלקם יש תודעה ולחלקם לא, והם בעלי כוח אחד רב עוצמה. הכוח יכול להשפיע עליהם (לדוגמא, להאריך את הלהב), על בעליהם (חיזוק פיזי) או על הסביבה (להבות שחורות). זה יכול להיות פסיבי (הורג כל מי שנפגע תמיד) או אקטיבי (יכולת, נניח, להדליק להבות שחורות). מה שבסוגריים זה רק דוגמאות – אתם רשאים להמציא איזה יכולות מגניבות שאתם רוצים. לרוב אלו נשקים, אבל לא תמיד – טבעת, גלימה או כובע יתקבלו בברכה.

להרשמה, עליכם לכתוב:
שם: שם הדמות, הכינוי שלה (אם יש), איך מכנים אותה חבריה וכולי.
מראה: איך היא נראית? כמה שיותר יותר טוב :).
רקע: מה עבר עליה פעם? איך היא הגיעה להיות מתנקשת? מה התפניות שהפכו אותה למי שהיא?
אופי: איך היא מתנהגת? מה היא אוהבת? איך היא חושבת?
נשק: איך קוראים לנשק? איזה סוג נשק הוא? מה הכוח המיוחד שלו? אם הוא תבוני – מה האופי שלו? איך הוא נראה?
מיומנויות: מה הדמות יודעת לעשות? במה היא טובה? מה היא אוהבת לעשות בשעות הפנאי שלה?
בנוסף: כל דבר אחר שלא נמצא בהגדרות הקודמות.

תשקיעו בדמויות, גם בשבילי וגם בשבילכם. בשבילי – כי כיף יותר לעבוד עם דמויות מעניינות, בשבילכם – כי כיף יותר לקרוא סיפור עם דמויות כאלה.

אשמח לכל סוג של ביקורת ולכל סוג של דמות!

לילה באור יום – הקדמה והרשמה לקוראים ולדמויות.
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (54)

קראתי את הקדמה שכתבת וצריך להוסיף עוד פרטים על להבי הצללים האלו.
אני אשמח לקרוא את הסיפור שלך , סיקרנת אותי.
ועכשיו לדמות…
שם: פניאל גולמארט אבל חבריו המתנקשים קוראים לו “הנעלם” כי הוא מתנקש באנשים בצללים.
מראה: שיער חום קצוץ ,ובעל עיניים כסופות כמתכת ובעל גוף שרירי מאוד.
לובש בגדים רגילים בצע שחור ותמיד לובש גלימה וברדס (מחוברים) שחורים.
בעל צלקת מתחת לעינו השמאלית.
רקע: הוא נהפך למתנקש בעקבות שמישהו עמד להתנקש בו.
יש לו צלקת של להב סכין מתחת לעינו השמאלית מנסיון התנקשות ולמרות זאת הצליח לברוח ברגעים אחרונים.
בעקבות כך בת זוגו הפכה למתנקשת והקימה את להבי הצללים.
כמובן שהוא יצטרף אליה ונהפך למתנקש כעבור חצי שנה.
אופי : רציני מאוד , מצחיק מתי שצריך “לשבור את הקרח”.
נאמן לחבריו וללהבי הצללים ומי שבגד בו – ימות בכל דרך אפשרית (תתפרע עם הדרכים שלו להרוג בוגדים ,תהיה יצירתי).
נשק: “הלהבים” -זוג חרבות ארוכות שקשורות לגבו ומוסתרות מתחת לגלימה שלו.
מיומנות: איגרוף – יודע לתת אגרופים ובעיטות חזקות וממש טובות.
בנוסף: יש לו כבר בת זוג (המייסדת של להבי הצללים).
יש לי שם לסיפור ,מקווה שהוא בסדר : “להבי המתנקש”.
נ.ב. : פירסמתי את הפרק השני של ערפדי הצללים.

13/06/2018 06:41

שכחתי את הכוח! ,מצטער.
כוח: הגברת מהירות רגילה למהירות על ניצחית והיפוך חזרה למהירות רגילה.

13/06/2018 06:46

תשאל שאלות על להבי הצללים – אני מעדיף לא לחשוף את הכל אלא להעביר מידע דרך הסיפור.
אתה יכול לכתוב את הדמות של בת זוגתו, מקימת ומנהיגת להבי הצללים? זה מאוד יעזור לי :).
אפשר עוד מידע על החרב? מה השם שלה, איך מפעילים את הכוח, מה הוא בדיוק עושה? (אם הבנתי נכון, הוא ‘מקפיא’ את הזמן על ידי זה שהוא הופך למהיר ברמות על, זה נכון?)

אחלה שם שם, אשקול אותו.
אפשר עוד מידע עליו לפני ההתנקשות? מי הוא היה, למה ניסו לרצוח אותו, איך זה שינה אותו?

13/06/2018 11:31

    פניאל היה נער בן 16 שניסו להתנקש בו על מנת לנקום בכך שגרם למותו של מולטי -מיליונר כי הוא שנא שהוא התחיל עם בת זוגו.
    לחרבות קוראים ה”להבים” כי הלהבים הם מאוד ארוכים.
    לגבי הכוח לא הבנת נכון -הוא מסוגל להעביר מהירויות ספציפיות מריצה רגילה למהירות על וממהירות על חזרה לריצה רגילה.
    בקשת את הדמות של בת זוגו וקיבלת!.
    שם: קטלין סזאר אבל כולם קוראים לה לין.
    מראה: בעלת שיער אדמוני ועיניים אדומות כדם.
    לובשת בגדים שחורים ותמיד קפוצון עם ברדס בצבע שחור.
    רקע: גדלה בבית עשיר מאוד ,למדה להתנקש באנשים בגיל צעיר בזכות אביה שהה המתנקש הכי טוב בעולם.
    בגיל 16 הכירה את פניאל בזכות עבודה בבילוגיה.
    אחריי חודש שהם יחד מולטי-מיליונר מנסה להתחיל איתה ופניאל הורג אותו.
    מאז היא הקימה את להבי הצללים והפכה למנהיגה של המתנקשים.
    היא החליטה שפניאל יהיה שותפה בהנהגת להבי הצללים מאז שהקימה אותו.
    נשק: חנית מתקפלת שנראת כמקל שחור ושלוחצים זה נהפך לחנית באורך שני מטרים.
    מיומנות: היא יודעת קראטה מגיל 4 והיא יכולה בקלות לגרום לאנשים להיות מאוהבים בה ואז פניאל הורג אותם (היא אוהבת לעשות את זה מאוד).
    אופי: קשוחה מבחוץ אך רגישה מבפנים ,היחיד שאליו היא נפתחת הוא פניאל ולא סובלת סנובים .
    בנוסף : נותנת הזדמנות שנייה למי בגד בה בניגוד לפניאל שהורד את הבוגד.

    13/06/2018 14:41

א. זהו עולם בתקופת ימי הביניים – מולטי-מליונרים, שיעורי ביולוגיה וכאלה לא קימיים…
ב. נשמעת דמות טובה. תודה רבה על שתי הדמויות, עזרת מאוד בבניית הסיפור.
ג. הנשק שלה מרגיש קצת חלש… תגזימו עם הכוחות. חנית שנפתחת זה קצת… חלש.
בשמות התכוונתי שמות כמו של אנשים, או לפחות להב-שמש, מביאת החשיכה או כאלה. שם אינדיווידואלי, לא ‘הלהבים’.
חוץ מה – מעולה! תודה רבה!

אז הוא רץ ועובר לרוץ סופר מהר, או שהוא שולף את החרבות ומתחיל ללכת כל-כך מהר שהוא בלתי נראה ובשבילו העולם עוצר? (רמז: האפשרות השנייה. היא יותר מגניבה).

13/06/2018 15:45

    נשק: שני צמידים שעל ידיה ומהם יוצאים שני סכינים בגודל כף יד.
    ולך על האפשרות השנייה (נשמע יותר טוב ממה שהצעתי).
    פירסמתי את ערפדי הצללים פרק 2 אז תגיב בבקשה ואם תרצה אוכל להמליץ לקרוא את מה שרשמת לקוראים שלי ואתה תמליץ על הסיפור שלי אצלך.

    13/06/2018 16:42

הנשק לא כזה חזק, אבל היא תהיה לוחמת מיומנת ברמות על.

אני אישית נגד פרסום סיפורים בסיפורים אחרים, אבל אשמח לשמוע ממך הערות על הסיפור.
נ.ב. יש לך הערות על ההקדמה? טיפים? המלצות?

13/06/2018 17:35

יש לי אז ככה:
ערה: תפרט יותר על המקום ,סביבה ,תיאורי מלחמה ,אני משקיע בזה כי חשוב בסיפורים ואת אלה עשית טיפה פחות.
טיפים: תנסה לעשות תמיד סוף מותח או מסקרן בסוף כל פרק – אצלי זה תמיד ככה.
המלצות: תראה את הגיבור כבר מהפרק הראשון ותעשה את הדמויות שלי כראשיות (אלה שתמיד עם הגיבור בטוב וברע) ותוסיף עוד אם אתה רוצה מבחינתי זה בסדר גמור.
נ.ב. פירסמתי את הפרק השני של ערפדי הצללים ולא כתבת תגובה (בתור מי שהביא את הנבלית המושלמת לסיפור שלי).

13/06/2018 17:52

לגבי הדמויות שלך – הן לא לגמרי יהיו טובות (אולי אפילו יתדרדרו לנבלות) אבל הן יהיו חשובות. מבטיח. אני אעשה סוף מותח, כמובן – אם כי זאת הקדמה בסך הכל. היא צריכה להיות סגורה יחסית.

נ.ב. תודה :). אני אגיב לך בקרוב, אל תדאג.

13/06/2018 19:19

שם: מקבת’ קליילנד. אם משהו רוצה להרגיז אותה הוא יכנה אותה בת’ – היא שונאת כשמקצרים ככה את השם שלה.
מראה: שיער בלונדיני שמגיע עד לכתפיים בתספורת קארה. עיני שקד ירקרקות – חומות, לא זועפות, אבל משדרות מבט של ‘למה את/ה מדבר/ת איתי?’.
גבות בהירות ודקות. עור בהיר. אף קטן וסביבו מעט נמשים. 1.65. רזה. נוטה ללבוש בגדים ירוקים שמבליטים את הירוק בעיניה.
רקע: היא נמצאה ביער על ידי זוג חוואים בשנות החמישים לחייהם כשהייתה תינוקת. הזוג הלך למצוא ולהחזיר את אחת הבהמות שברחו לו, ומצאו אותה בוכה ביער, עטופה בשמיכה.
הם ריחמו עליה, ומכיוון שלא היו להם ילדים, הם החליטו לגדל אותה כאילו הייתה הבת שלהם ונתנו לה את שמה ואת שם משפחתם. מקבת’ גדלה, למדה לעזור ב”עסק” המשפחתי(גידול ירקות למיניהם, רעיית צאן, חליבה, האכלת החיות השונות[תרנגולות, אווזים, כבשים, פרות ועוד] וכו’). אביה והיא היו מתאמנים בלחימה בחרב באמצעות חרבות שהכינו מעץ. אמא שלה הגיעה ממשפחה אמידה והייתה אישה משכילה(יחסית לשאר החברה בתקופה בה הסיפור מתרחש) ולכן דאגה להשכלה של מקבת’.
הבית שלהם נמצא בסמוך לאחו, שם נמצאים בעלי החיים, וכמו כן הבית נמצא גם בסמוך לאגם, שם הם עושים כביסה ומתרחצים.
מקבת’ מעולם לא גילתה שהיא מאומצת, וגם אם היא הייתה מגלה, או שתגלה בעתיד איכשהו, זה לא ישנה לה ממש. מבחינתה, יש לה רק זוג הורים אחד.

בכל מקרה, יום אחד כשחזרה מלעשות כביסה או משהו(היא הייתה בת 19 באותו זמן), היא ראתה את הבית שלהם עולה בלהבות, בעלי חיים מתרוצצים לכל עבר וצעקות מגיעות מכיוון הבית.
היא נכנסה פנימה, חוששת מהגרוע מכל. הבית היה הפוך ומבולגן, מישהו כנראה חיפש משהו, אולי כסף. אמא שלה שכבה מתה על הרצפה שלולית דם מתרחבת סביבה. אביה, נשען על אחד הקירות, ניסה לעצור בידיו דימום מבטנו.
הוא נשם בקושי, מכיוון שהוא כבר נשם עשן רב.
היא התקרבה אליו, פניה רטובות מדמעות.
“מקבת'” הוא אמר בקול חנוק, “תברחי.” לאחר מכן הוא הפסיק לנשום.
היא עצמה את עיניו, לקחה את כל החפצים שווי הערך שיכלה למצוא והכניסה אותם לתוך שק. היא נשקה למצחם של הוריה והסתכלה פעם נוספת על הבית, בקושי רואה משהו עם כל העשן והדמעות. היא יצאה מהבית, עלתה על אחד הסוסים יחד עם השק והתחילה לדהור כמה שיותר רחוק.
בשנתיים הבאות היא הסתובבה בכפרים שונים ובעיירות שונות, נחושה למצוא את האיש שהרס את חייה ולנקום בו. היא גילתה שהאחראי הוא גנב ורוצח ידוע לשמצה, שנכנס לבתים, רוצח את בעליהם ולאחר מכן שורף אותם. היא עדיין מחפשת אחריו עד היום הזה. במהלך שיטוטיה, היא מכרה את חפציה בשביל מזון ומקום לישון, עד שלבסוף לא נשארו לה דברים והיא חיה מכל הבא ליד.
הסוס שלה גם כן מת בשלב כלשהו, ואז היא נאלצה להמשיך ברגל.
באחד המקומות שהגיעה אליהם, היא הסתבכה עם שני אנשים שתויים, רק קצת יותר גדולים ממנה(23-25), הם תפסו אותה והכו אותה ואנסו אותה. לאחר מכן הם קשרו את ידיה ורגליה וזרקו אותה לשדה קרוב.
היא שכבה שם כמה דקות, בוכה, תשושה ומושפלת. מחשבות אובדניות חלפו בראשה, אבל הצורך בנקמה סילק אותן. לאחר כמה דקות, היא שמעה קול.
“וואו, את באמת נראית רע.” אמר הקול, “מה קרה לך?”
היא הרימה את ראשה בהפתעה אבל לא ראתה אף אחד.
“מי מדבר?”
“ממש כאן!” אמר הקול. היא הפנתה את ראשה לכיוונו ולתהדמתה ראתה חרב שחורה “עומדת” על הניצב שלה.
האינסטינקט שלה היה לקפוץ אחורה, אבל היא הייתה קשורה, אז זה היה קצת בעייתי.
“חכי, תני לי לעזור לך.” הוא(החרב היא זכר) התקדם לעברה ושחרר אותה.
היא נעמדה, בקושי, מתבוננת בו. “אתה אמיתי?”
“מה זה אמור להביע?” הוא נשמע נעלב, “בוודאי שכן! אני לא שואל אותך אם את אמיתית, נכון?”
“אני מצטערת,” היא אמרה. יופי, היא השתגעה לגמרי. היא מדברת עם חרב, והצליחה להעליב אותה. “פשוט, בחיים לא ראיתי משהו כמוך.”
“מעולם לא ראית חרב?” הוא נשמע מופתע.
“לא, זה לא מה ש..” היא התחילה להגיד, “מעולם לא ראיתי חרב מדברת.”
“ובכן,” הוא אמר, מנסה להיראות מרשים ככל האפשר, “תמיד יש פעם ראשונה.”
“מה שמך?” היא שאלה אותו.
“אני אקו, ואת?”
“מקבת’.”
“אז… כמו שאמרתי, את נראית נורא. מה קרה לך?”
היא סיפרה לו מה היא עברה. ‘מה כבר יש לי להפסיד?’ היא חשבה.
“קחי אותי.” הוא אמר. “אני צריך בעלים, ואת צריכה נשק כדי לנקום.”
“אני…” היא הופתעה מההצעה. “אני יודעת להילחם בחרב, אבל לא מספיק טוב, אני לא מהווה איום על אף אחד.”
“עם חרב רגילה, נכון.” הוא אמר, “אבל אני לא חרב רגילה. כל מה שאת צריכה זה רק לפגוע בהם, אפילו השריטה הכי קטנה תספיק. סמכי עליי.”
אז היא סמכה עליו, הרימה אותו וצעדה בכאב בחזרה לכפר/עיירה.
היא מצאה את שני הבחורים די מהר, והם הבחינו בה.
“היי,” אמר אחד מהם לשני בחיוך, “תראה מי חזרה.”
הם צעדו לעברה וכשהם היו מספיק קרובים, היא הניפה את החרב שלה והם מיד נסוגו אחורה.
היא שמה לב שהיא הצליחה לשרוט את היד של אחד מהם, והוא מיד נפל על הקרקע בצרחות. השני עשה את הטעות והתכופף לראות מה קרה לו.
היא דקרה אותו בגב, והוא צרח פעם אחת, ומיד נפל על הרצפה – מת.
היא הרגה גם את הראשון ועזבה את המקום, חיוך על פניה.
‘היעד הבא’, היא חשבה לעצמה, ‘האדם שרצח את הוריי’.

אופי: היא דמות די מורכבת, ואתה בעיקרון יכול לשחק איתה כרצונך, כי היא דמות מאוד עגולה. רק כמה דברים שחשוב לי לציין:
היא מאוד חדורת מטרה. אם היא החליטה שהיא עושה משהו – היא תעשה אותו. זה לא שאלה של כן/לא, אלא של מתי, איפה ואיך.
היא די מסתורית, וזה מקשה על אנשים לבטוח בה, והיא גם לא מרבה לסמוך על אנשים אחרים.
היא שונאת שאנשים זרים נוגעים בה(למשל אם מישהו נוגע לה בכתף כדי להפנות את תשומת הלב שלה אליו בכדי לשאול שאלה כלשהי) והיא יכולה להגיב בצורה לא טובה. היא שונאת מקומות צפופים.
יש לה הרבה חוש הומור, בעיקר סרקסטי, אבל היא בהחלט מאוד מצחיקה כשהיא רוצה.
היא חכמה מאוד והיא קוראת מצבים טוב מאוד. אוהבת להיזכר בימים טובים יותר ולתכנן את הנקמה שלה.

נשק: כמו שכתבתי, הנשק הוא חרב שחורה העונה לשם ‘אקו’. הלהב והניצב שלו שחורים ואבנים ירקרקות – כהות מעטרות את הניצב שלו.
הוא מסוגל, כמתואר ברקע, להקצין/להפחית כאב. כלומר לגרום למישהו להרגיש הרבה יותר גרוע מהמצב האמיתי שלו, או הרבה יותר טוב.
זה בא לידי ביטוי ברקע השני מקרים, כשמקבת’ הרימה אותו, היא מיד הרגישה יותר טוב, והכאב שלה היה פחות מורגש. כמו כן, כשמקבת’ שרטה איתו את אחד האנשים, הוא(אותו האיש) הרגיש כאב הרבה יותר מסתם שריטה. זאת אומרת אם הבעלים שלו מצליחים לפגוע איתו במישהו, אפילו הפגיעה הקטנה ביותר, הוא מסוגל לגרום לנפגע להרגיש כל כאב אפשרי. לדוג: שריטה יכולה להרגיש כאילו שנפל עליך משהו כבד מאוד מאוד, או שאתה נשרף וכו’.
מבחינת אופי, גם לו יש חוש הומור מעולה. די תלותי. הוא די שחצן(אבל בקטע חביב) ומצד שני הוא יכול להיעלב בקלות. הוא מלא אנרגיה.
הוא היה שייך פעם לחבר במסדר, שזרק אותו אחרי מריבה ביניהם.
אקו, מהיותו תלותי, היה נואש למצוא אדון חדש, וכך היה.
לאחר מה שמתואר ברקע, הוא ומקבת’ עברו עוד כמה הרפתקאות ולבסוף הוא הוביל אותה למסדר.
מקבת’ חברה במסדר אבל פועלת לפי האינטרסים שלה בלבד. יש לה הרבה אויבים בתוך המסדר והיא מודעת לזה.

מיומנויות: מקבת’ למדה להילחם עם אקו ונהייתה אשפית בלחימה בחרב.
בנוסף: כרגע אני לא מצליח לחשוב על שום דבר. אני אכתוב אם יעלה לי רעיון.

בנוגע לסיפור,
אני אשמח להיות קורא שלך. אבל אני לא יכול להתחייב שאוכל לכתוב תגובות מפורטות ומבקרות לכל פרק. אני אשתדל.

בנוגע להקדמה, מאוד אהבתי איך שהסיפור מתחיל עם הילדים, ובסוף מגלים שהם בכלל לא העיקר.
כמה הערות:
מספרים כותבים במילים(כמעט תמיד).
כל הקטע עם הלהבות עבר לי קצת מהר מדי, אבל מצד שני זאת רק הקדמה, אז זה לא כזה משנה.
אני אוהב את השם של הסיפור. לא רואה צורך לשנות אותו.

13/06/2018 23:11

    דמות מדהימה! אשלב אותה בסיפור, כמובן. יש לך התנגדות שהיא תהיה הדמות הראשית בסיפור?

    תודה רבה על הדמות. תמשיך כך!

    14/06/2018 07:45

    לא, אין לי התנגדות שהיא תהיה הדמות הראשית. שמח שאהבת! ^^

    14/06/2018 18:46

אני יודע שביקשת להתחייב לסיפור ולהגיב, אבל אני לא יכול לעשות דבר כזה. מה שכן אני הכנתי דמות, ואשאיר לך את ההחלטה אם לשלב אותה בסיפור או לא. לאן אפשר לשלוח את הדמות שהכנתי? זה קצת ארוך להודעה כאן. צור איתי קשר כאן:
doctor.ellert@gmail.com

*פלוטו יהיה בסדר
*הגריפון נגוע הצל
אוקי – איך אישה שמחזיקה חרב עם להב שחור בזמן שאש מתלקחת מאחוריה – לא מצטיירת בצורה מאיימת?! אני הייתי משתין במכנסיים!
*שחיטה

הכנתי דמות לסיפור, אבל זה יצא קצת הרבה להודעה (כן… זה קצת ארוך).

14/06/2018 01:44

    יש בפרופיל שלי אפשרות ל”צור קשר” – תשלח לי את הדמות שם. תודה על ההשקעה!

    14/06/2018 07:46

עם להבי הצללים הם מתנקשים, אז מי הרעים בסיפור?!.

14/06/2018 06:32

יש בכלל רעים בסיפור? ,או שלהבי הצללים הם רעים?(כי הם מתנקשים) ואם להבי הצללים הם רעים אז…משהו לא מסתדר לי

14/06/2018 06:36

אתה יוצא מנקודת המבט שכל אחד הוא ‘רע’ או ‘טוב’. מתנקשי הצללים הם קשת אפורה אחת גדולה. יהיו בהם טובים ורעים, והיו טובים ורעים גם מחוץ להם. הם מרכז הסיפור אבל הם לא ה’רעים’ או ה’טובים’. הם מתנקשים כל אחד למטרתו (מוסר, כסף, מישהו עצבן אותי, הנאה) וחלקם מרושעים יותר או פחות.

אתה תגלה מה הולך לקרות.

אז, ברגע שד”ק אלרט ישלח לי את הדמות שלו, יהיו לי 4 דמויות מההרשמה. עוד דמות אחת ואתחיל לכתוב את הסיפור – אבל אתם תמיד מוזמנים לשלוח דמויות חדשות!

(אם מישהו שלח דמות אחת ורוצה לשלוח עוד אחת – בשמחה רבה. אם מישהו מרגיש שדמות מנהגת אחרת משהוא דמיין אותה – שיגיד לי.)

14/06/2018 07:50

    שלחתי לך הודעה במייל – אני צריך לשלוח קובץ (זה קצת מורכב להודעה אחת. זה ממש ארוך. 2 עמודים ארוך.

    14/06/2018 19:23

נשאר עוד מקום או שכבר יש לך מספיק דמויות?
יש לי דמות ממש מגניבה… עוד לא חשבתי על נשק אבל אני אסגור את הפינות הלילה אלא אם תגיד שזה כבר מאוחר מדי :|

14/06/2018 18:36

יש לי עוד דמות!(אמרת שאפשר
שם: ג’ונתן גולמארט (בקיצור ג’ון) ,אחיו הקטן של פניאל ,קוראים לו ה”נץ” כי הוא דייקן בנשק שלו והוא לא אוהב שקוראים לו ג’ונתן ומעדיף מאוד את השם ג’ון.
מראה: שיער שחור פרוע ועיניו שחורות כצל.
לובש בגדים שונים כי לכל משימה הוא לוקח בגדים אחרים (לבחירתך).
רקע: מאז שאחיו מתנקש ,הוא מצטרף (הראשון שנכנס למסדר ,אין עוד לפניו).
נקשר לקורבן שבו הוא מתנקש והורג אותו במקום לא צפוי ( לא קשר שהוא לא ירצה להרוג אותו ,רק בשביל שהקורבן לא יחשוד בו).
מבצע התנקשויות חלקות לגמרי ואי אפשר לדעת מי הוא בגלל שהוא מחליף תלבושות.
אופי: אוהב לעשות לאנשים מתיחות שגרמות לבן אדם להיות מובך ברמות ,רק לאחיו ולקטלין הוא לא עושה עליהם בדיחות כי הוא והם החברים הכי טובים.
שותה וויסקי ואוהב להשתכר עד ברמה שהוא מקיא.
נשק: חץ וקשת ,יורה חצים בדייקנות שכל מי ראה יהיה בהלם מוחלט.
מיומנות: יודע לאלתר מקומות להתנקשויות ובעל כושר שכנוע מדהים.
נוסף: רוצה שיהיה לו בת זוג ,תמצא לו מישהי.

14/06/2018 19:06

פניקס – כל דמות תתקבל בברכה, אין מגבלה.

דב – מה הכל המיוחד של הנשק? מה הופך את זה מסתם קשת לקשת סופר חזקה?

14/06/2018 23:12

סול רייבן
מראה:
שיער שחור כעורב המגיע עד לשכמות ועיניים ירוקות. בעלת גוף אתלטי ומעוצב.
תיאור:
מחוננת – על. סופר אינטליגנטית בעלת מראה מצודד המעדיפה להתרועע עם האסכולות האליטיסטיות עד לחצר המלוכה. יש לה ידע נרחב בכל דבר ועניין.
היא מומחית בהבנה של נפש האדם אך מסתירה זאת. היא יכולה לנתח את ההתנהגויות של כל אדם בצפייה או בשיחה ואז ככל שהזמן עובר, היא יודעת יותר ויותר כיצד להשפיע על המטרה כדי שיעשה כרצונה. קשה להסתיר ממנה סודות והיא לא בוחלת באמצעים להשתמש ביכולותיה כדי להשיג את מטרותיה.
היא נחמדה רק שזה משרת את האינטרסים שלה אך ברגע שהיא סיימה לנצל את אותו אדם, היא תעיף אותו לכל הרוחות. היא איננה שחצנית אלא מישהי בעלת מסכv של נחמדות שתמיד נמצא עליה.
במעמקי נפשה, היא חושבת שהיא מרכז העולם וכולם צריכים לשרת אותה אבל היא מסתירה זאת על ידי חבישת מסכות נפשיות שמוליכות שולל את כולם. כל חייה היא משחקת.
היא רואה את כולם כחרקים ואילו היא טורפת-על.
היא הצטרפה ללהבי הצללים רק בגלל שזה נראה לה מעניין. אמנם היא משחקת כאילו היא נאמנה אבל היא נאמנה רק לעצמה.
היא חסרת אמפתיה לחלוטין, בלי יכולת לאהוב או לשנוא אלא רק לספק את הריגושים הפנימיים שלה עצמה.
בנוסף היא חסרת מצפון ללא יכולת לחמול.
היא רוצחת מלידה. אוהבת להתעלל באנשים לפני מותם על ידי שאלות מוסר קשות לדוגמה: בזמן שהיא מתעללת בשני אנשים כבולים בחדר, היא שואלת “האם אתה מוכן להתעלל בחברך במקומי כדי שאני אספק לך מוות מהיר?”.
היא גם אכזרית. לפני שהיא זורקת מישהו מגג של בניין כשחבל כרוך על צווארו, היא שואלת אותו אם הוא מעדיף את הקביים שלו בפנים או בחוץ ואז חותכת את בטנו עם סכין וזורקת אותו מהגג כך שהוא נתלה שקרביו נשפכים החוצה.
וכל הרוע המזוקק הזה נמצא בתוך אישה שאוהבת את האליטות וצוחקת עם עדר הגברים שתמיד מלווה אותה באותם מסיבות ראווה.
סבלנות היא מעלה מבחינתה, הרי “כל כלב יגיע יומו”.
מכיוון שהיא נודעת באכזריות, היא נקראת ‘בת השטן’.
כוח:
היא תמיד נושאת טבעת על ידה. הטבעת הזו יכולה להחזיר את הזמן לאחור ולמעשה לבטל טעות שהיא עשתה. מכיוון שאף אחד לא יכול לדעת שהיא מסוגלת לעשות את זה, היא נחשבת כמישהי שלא עושה טעויות בכלל. בנוסף, היא לומדת מהטעויות שלה ולכן היא כמעט איננה צריכה להשתמש בכוח הזה.

15/06/2018 00:54

הקשת היא סופר חזקה הוא יכול לירות חץ במרחק של כמה מטרים(קשת רגילה).
וחצים למרחק של קילומטרים (סופר קשת).

15/06/2018 06:25

ביר – הבנתי. צולף באנשים ממרחק עצום. מגניב.

פניקס – אהבתי את הדמות. תודה על ההשקעה!

ד”ר אלרט – לא קיבלתי. תשלח למייל nitzanaveh@walla.co.il

15/06/2018 07:18

עוד שאלה בנוגע לסול רייבן – מה סיפור הרקע שלה? מעבר למה שהיא עכשיו, מה הוביל אותה להיות כזאת? סיפור רקע הוא חלק חשוב בדמות.

15/06/2018 08:03

והודעה אחרונה ברצף:

לכולם: בנות כמה הדמויות שלכם? גיל מדויק!

ד”ר אלרט: אתה יכול להעתיק את זה בהודעה כאן. הדמות של מקבת’ היא 3-4 עמודים (העברתי לוורד וראיתי) אז אתה תהיה בסדר.

ותזכורת: הרשמת הדמויות לא תגמר לעולם! כל דמות תתקבל בברכה!

15/06/2018 08:08

סול רייבן
היסטוריה:
משפחתה הייתה ממשפחת אצולה, אביה היה רוזן. בזמנים עברו היא הייתה רגילה ללכת לנשפים רבים אליה הייתה מוזמנת. תמיד הייתה לה פמלייה של מחזרים. כל מחזר ניסה לתפוס את תשומת ליבה בעזרת מתנות ומעשים יצירתיים. היא נהנתה מתשומת הלב המועדפת ובנות אחרות היו שונאות אותה על הצלחתה הרבה. אבל כולן שיחקו את המשחק הדיפלומטי ורצו בקירבתה כדי לזכות בפירורי מחזרים.
בגיל 20 באחד מהמסיבות הרבות, היא נפגשה עם מגדת עתידות צועניה שהגיעה בשביל לשעשע את האורחים. סול לא אהבה את העתיד שהיא שמעה (אני בכוונה לא אומרת מה העתיד). היא צחקה על מגדת העתידות וגרמה למחזריה לשנוא אותה. מחזריה, משולהבי השנאה, רדפו אחרי מגדת העתידותץ הם תפסו ועינו אותה כדי שתגיד עתיד ורוד יותר לסול. בזמן גסיסתה ובשארית כוחותיה, מגדת העתידות השתמשה בכוחה של הטבעת שברשותה על סול. וכל סול חזרה בזמן לינקותה והיא הפכה להיות כלואה עם ניסיון של 20 שנה בגוף שלה כתינוקת.
היא ידעה מה צופן העתיד מכיוון שחיה את העבר מחדש.
מכיוון שהיה לה הרבה זמן פנוי כילדה, היא סובבה את כולם על אצבעה. היא ידעה בדיוק כיצד להפעיל ולתמרן אנשים שיבצעו מה שהיא רוצה.
היא הרגישה כלואה בעתיד ידוע מראש. מתוך אקט של יאוש בגיל 6 (26) ורצון לשנות את העתיד, היא שרפה את משפחתה בחיים ואת האחוזה כולל אחיה ואחיותיה.
היא הופתעה שהיא יכולה לשנות את העתיד והבינה את כוחה הרב של הטבעת. בגלל היכולת הזו,היא רצתה את הטבעת שיכולה לשנות את העבר. היא עברה לדודתה שאותה בקושי הכירה מציר הזמן הקודם. הדודה הייתה מרשעת אמיתית והכריחה אותה ללמוד בדיוק כמו הגברים ואפילו מעבר לכך. היא הייתה הולכת לישון עם ידיים אדומות מרוב מכות של סרגל על היד.
בגיל 10(30) החלה להתעלל בסתר בחיות המשק של דודתה. היא אהבה את הפחד שהחיות רוחשות לה והרגישה כמו טורפת בלול תרנגולות. בגיל 14 (36) היא הרגישה מספיק חזקה כדי להתעמת עם דודתה. היא ניקבה מסמרים ברגליה וידיה של דודתה וקשרה אליהם חבלים ושיחקה איתה כאילו היא מריונטה לכל צחוקה של סול והבכי של דודתה. כשהדודה כבר לא הייתה בחיים, היא המשיכה לשחק עם גופתה.
עכשיו היא הייתה בעלת בעלת שתי אחוזות עם ממון רב ונשאר לה רק להינות. היא הסתובבה בעולם, מבקרת במקומות שונים ומחפשת את אותה צועניה בעלת הטבעת.
היא פגשה אותה בגיל 19 (39) באחת המסיבות של האצולה. “צדקתי” אמרה מגדת העתידות לפני שסול שיספה את גרונה ולקחה את הטבעת. עכשיו יש לה באמת כל הזמן שבעולם ללמוד לתפעל את הטבעת.
בכל מקום בו ביקרה, היא השאירה שובל גופות שמתו במוות אכזרי. אף אחד לא ידע שזו היא.
בגיל 22 (42) היא הגיעה במקרה למגייס של המתנקשים היא הייתה מעוניינת להיכנס לחברה הזו. “תביאי לי את ליבו של רוזן אקרט” אמר המגייס במחשבה שהיא לא תצליח ובכלל תברח למראה של דם. כמה המגייס היה מופתע כשהיא הביאה את הרוזן אקרט בעצמו עם חור בחזה כשהלב הפועם גלוי ובשארית כוחותיו, תלש את ליבו בכדי להוכיח את אהבתו לסול. סול לקחה את הלב החם מידיו המתות של הרוזן והציגה אותו למגייס הנדהם. עד היום, המגייס מסרב לפגוש פנים אל פנים את סול רייבן והוא זה שתבע את הכינוי שלה, בת השטן.

15/06/2018 11:32

פניאל בן 17.
לין בת 17.
ג’ונתן(ג’ון) בן 16.

15/06/2018 12:44

    המסדר קיים כבר כמה שנים. לין ופניאל אולי היו בני 17 בהקמתו, אבל כעת הם כבר יותר מבוגרים. הם בתחילת שנות העשרים לחייהם, אם זה בסדר. כנ”ל לגבי ג’ון.

    15/06/2018 13:44

מקבת’ בת 22.

15/06/2018 12:47

יש לי רעיון לעוד דמות:
שם: קולינג זולאר – אבל כולם קוראים לו ה”רוח”.
מראה: בעל שיער ג’ינג’י ופרוע ,עיניו לבנות חוץ מאישון קטן וזה מפחיד.
לבוש כמו מלאך המוות : גלימה שחורה עם ברדס על כל גופו.
רקע: משפחתו נהרגה על ידי מתנקש מול עיניו אולם המתנקש(המתנקש לא ידוע) ריחם עליו וברח.
למחרת הוא התאהב בלין וגילה(הפלילו את פניאל) שבן זוגה זה מי שהרג את משפחתו.
צמא לנקמה ורוצה להרוג את פניאל ולזכות בלין כי הוא גם צמא להאהבה.
הורג את מסדר “להבי הצללים” אחד אחריי השני כמו משוגע.
כאשר הוא מדבר עם לין לאחר שהרג מישהו מהמסדר וניתפס ,לין אומרת לו
שפניאל לא עשה זו אך הוא לא מאמין לה ומנסה להרוג אותה.
הוא לא מצליח כי ג’ון מגיע וצולף בו ,והוא בורח משם.
מאז הוא נהפך לאויב המסדר כולו.
לין לא דיברה איתו מאז שניסה לרצוח אותה ולפניאל והוא יש קרבות על לין כל הזמן אבל לין אוהבת את פניאל כי הוא לא רוצח חפים מפשע והוא כן.
אופי: נקמן ויעשה הכל כדי שלין תאהב אותו ,לפעמים מאבד שליטה על עצמו מרוב שיגעון של עצמו על לין.
נשק: קרס כמו של החקלאים ושל מלאך המוות.
מיומנות : ג’ודו.
נוסף: בן 17 וחצי.

15/06/2018 13:05

אהבתי ממש את הרקע של סול רייבן. אין לך בעיה שהיא תהיה הנבלית הראשית, נכון?

קולינג זולאר – אהבתי. רוצח של רוצחים… אחלה.

מעכשיו, ניתן להוסיף עוד דמויות אבל הן לא יהיו דמויות ‘ראשיות’ אלא יותר משניות.
פרק ראשון בקרוב.

15/06/2018 13:43

    ברור…היא לא הדמות שמחלקת אוכל לנזקקים… אלא אם זה עם רעל עצבים

    16/06/2018 07:36

עוד שאלה קטנטונת – פניאל ולה-לין התחתנו כבר, או שהם עדיין לא נשואים?

15/06/2018 15:10

    פניאל ולין לא נשואים ,הם בני זוג רק שעוד לא התחתנו – זה אמור לקרות בפרקים שאתה כותב רק דגש אחד על החתונה שלהם בעתיד:
    שקוליניג זואר התפרץ באמצע החתונה ופניאל והוא ילחמו בקרב עקוב דם בתוך האולם ומחוצה לו שבסופו קוליניג מת (תעשה את זה בתור הפרק לפניי השיא עם אתה רוצה אבל זה חייב להיכנס!).

    15/06/2018 15:33

    אתה לא יכול להמציא לי עלילה! הוא יהיה חשוב, אבל לא בצורה הזאת.
    הסצנה הזאת לא תקרה, יקרו דברים אחרים.

    16/06/2018 11:57

איזה דמויות משניות אתה צריך? ,ויש מבנה מסוים לבניית דמות משנית?

15/06/2018 16:51

שלחתי לך רקע מלא של הדמות במייל, שם פה את הפרטים העיקריים.
נו פניקס גנבת לי את הרעיון לפני שהספקתי לשלוח לו! לא נורא מאוחר מדיי. יש לך שתי בנות אצולה, תתמודד!

שם: סיירה בומביקס (Sierra Bombyx)

מראה:
ממדיה קטנים: קצת יותר גבוהה ממטר, ובעלת עור עבה. היא בת 18 (עברו שנתיים מאז המעבר לעולם הנוכחי) מהגזע סגקס (Sagax). בעלת שיער קצוץ דק לבן-בז’פנים חלקות וארוכות, אף צר ולח. עיניים צרות חסרות אישונים. זיזים שונים בולטים לאורך גופה, באזור המרפקים חדים במיוחד. גוון עור ורדרד, נוטה למג’נטה.

רקע:
סיירה הגיעה הנה שלא במכוון. היא במקור מארץ אחרת בשם קונפלורנס (Conflorens). היא בתם השנייה של האדונית מרטלט בומביקס (Martlet Bombyx) ואישהּ גשטלט (Gestalt) ולאחר טרגדיה מצערת, היורשת לבית האצולה. את רוב חייה בילתה במותרות, וחונכה כדי להנהיג: החל מרכיבה, סיף ואישקוקה (שחמט) ועד פיקוד זוטרי, גזירת דין ותכנון פיננסי. בגיל 16 השתתפה בקרב נגד מכשף, ששיגר אותה לעולם בו “לילה באור יום” מתרחש.

היא התעוררה בעולם הנוכחי ללא כל יכולת לחזור. היא נאלצה ללמוד הכל מחדש: שפה, מנהגים תרבותיים, הפרשי גזע (גובה, מראה וכו’) אמונה ועוד. עד היום היא מדברת בשפה החדשה בצורה מצחיקה (מבטאת מילים כמו “אתמול – את’מול” או “סרחון – סייריחון” וכו’) ונוהגת לקלל בשפת האם שלה מתחת לשפה כשאף אחד לא שם לב.

היא התרגלה לעבוד בשחור, לרוב עבור רשויות החוק למשימות “מלוכלכות”. בגלל שאין לה בית אמתי או חברים, זה עוזר לטשטש את עקבותיה ולהפוך עבודות מסוג זה לנוחות. לאחר מספר משימות אבטחה, סחיטה ו-“ניקוי”, להבי הצללים הזמינו אותה ליום מבחנים ארוך. היא נכשלה במבחן העיוני\כתיבה ולא עמדה בתנאי הכושר – אבל הם קיבלו אותה על-תנאי בכל זאת.

לאחר שהצליחה להתנקש בחייו של שר-צבא בכיר, להבי הצללים הפסיקו את הניטור על עבודתה.

אופי:
לפני המעבר, סיירה הייתה רברבנית וחדת לשון, שתמיד אהבה להתגרות באחיותיה הגדולות.
לאחר המגיפה – כשאבדה את אמה ואחותה, היא הפכה לעגמומית ורצינית יותר עד כדי שהפסיקה לחייך או לצחוק. עד גיל 16 כשנלחמה במכשף, היא ממש “שברה” את הילדה שבה, והתנכרה מרוב חבריה.
לאחר המעבר לעולם הנוכחי, היא פשוט הפכה למרירה ובודדה מלאת חרטות ושנאה עצמית. היא כועסת על היחס שלה למשפחתה כשהייתה קטנה, לחבריה לאחר המלחמה, והיא פשוט לא מסתדרת עם המציאות החדשה.
יש לה גם נטייה לצחוק על סבלם של אחרים. ראוי לציין שתמיד סלדה מהעניים בארצה וזלזלה בהם, אך לאחר שהחלה לחיות כענייה בעצמה בעולם החדש, היא החלה לשנות את דעתה.

נשק: “אַלּוֹת קואטיו” (Quatios) נקראות גם “המשולש” על שם שמזכירות את כלי הנגינה. מדובר בשתי אלות שחורות וקצרות ממתכת נבובה. כשמקישים את שתיהן יחדיו הן מהדהדות גלים שגורמים לכל מי שאינו רגיל לצליל להסתחרר ולראות את העולם מתהפך. אדם עייף, שיכור, מבולבל או חולה עשוי אף להתעלף במקום – מה שמקל על עבודתה. בנוסף “המשולש” שימושי גם למכות יבשות והגנה עצמית.

מיומנויות: כאריסטוקרטית בדימוס היא בקיאה באישקוקה (שחמט), רכיבה (בעולמה לא היו סוסים אלא מעין יצורים פרסתנים שמזכירים ארנבים בשם סלריטר [Celeriter] אך היא הסתגלה לרכיבה על סוסים בהתאם אם כי היא עדיין לא רגילה לחלוטין), סיף. היא יודעת לקרוא בשפת האם שלה ואף לדקלם שירה – לו מישהו הבין אותה. היא מתעבת דת על כל פניה – המלחמה האחרונה רק הגבירה את העוינות לדת. היא חובבת קדרות ועבודה בחמר, היא אוספת צדפות יפות ומפות. היא גרועה בבישול; היא החלה לעסוק בזה רק אחריי המעבר, והדבר היחידי שלמדה לבשל זה ביצה מקושקשת.

15/06/2018 17:15

    חחח…
    אני אקח את זה כמחמאה. הדמות נכתבה בהשראת הטריאדה האפלה

    16/06/2018 08:57

אהבתי את הדמות, אבל יש לי איתה בעיה. אתה השקעת הרבה בתיאור העולם האחר – ויש לי תחושה שהוא מבוסס קשות על משהו אחר. במילים אחרות – אתה רצית לבנות דמות לעולם X, אבל אני בעולם Y – אז שיגור מימדי, כמובן.
אם זאת מטרתך, אני מציע שתשנה כמה דברים. דבר ראשון, שתהיה בת אדם. הדלי גובה אני עוד אקבל, אבל שאר התיאורים המשונים פחות מתאימים לי. תוריד את התיאורים המיותרים של העולם הקודם ותשקיע יותר בחייה שבזה – כי לעולם ההוא הם לא יגיעו.
לעומת זאת, אם אתה רוצה דמות שהיא גזע מוזר, שלא רגילה לאורח החיים שלהם – יש לי דרך טובה יותר ממעבר מימדים.

מה מטרתך?

15/06/2018 21:49

    שמע, תעשה עם הדמות מה שבא לך – אני את הדמות שלי כתבתי. זאת עסקת חבילה – היא מגיעה עם העולם והרקע. אתה גם לא האדם הראשון שאומר לי שהדברים שכתבתי נשמעים כאילו “גנבתי” אותם מאיפה שהוא. אם יש לך כל חשד שכזה – תרגיש בנוח לגבות את הטיעון ;)
    אני ממש לא רציתי לבנות דמות לעולם אחר, היא באה מעולם אחר – היא דמות בסיפור שתכתוב, עם הרקע שלה. ונתתי לך את כל הרקע של הדמות לעולם הנוכחי: היא באה הנה, היא מחפשת את הדרך חזרה, והיא נושאת איתה מטען מהעולם הקודם שהיא הגיעה.
    אתה בתור הכותב ביקשת מאיתנו להכין דמות עם רקע ולפרט – קיבלת. מעבר מימדים זאת הדרך שעובדת כדי שהדמות הזו באמת תרגיש אמתית, כדי שהיא תרגיש – תרתי משמע – לא מהעולם הזה. זה מה שגורם לה לעבוד, זה המהות שלה. כשאתה מנתק את זה ממנה היא מפסיקה להיות היא. אז היא פשוט תהייה עוד גזע איזוטרי מהעולם שיצרת, טיפה מחוץ למים. הפער לא ירגיש משמעותי. ומתוך סקרנות… באיזה סעיף נאמר מפורשות שהיא צריכה להיות אנושית?
    מה המטרה שלי? ליצור דמות מהנה כמובן, שתשמש אותך ככלי לעלילה. לי אין מטרה, כמו שאמרתי – אני רק חובב כתיבה שמנסה לתרום :)
    בינינו – ראיתי שיש לך ארסנל של דמויות שאנשים ממשיכים לשפוך. אם אתה מרגיש שהדמות לא מתאימה, לא עולה בקנה אחד – אל תרגיש מחויב.

    16/06/2018 00:59

אם כך – קיבלתי אותה. הפירוט הרגיש כאילו זה גניבה, אבל אם לא – מעולה. לא הבנתי את כוונותיך, אבל עכשיו אני מבין ומעודד. הדמות תתווסף, ואולי אפילו העולם שלה יהיה חשוב :).

16/06/2018 11:55

אני אקח את מה שהגבת לפיניקס בתור התשובה שלך לשאלה העתידית שלי ל – האם אפשר עוד להירשם? ואכתוב לי דמות, מקסימום לא תקבל אותה. לא נורא~
חוץ מזה, אני אשמח לקרוא את הסיפור שלך, אבל לא יכולה להתחייב לעקוב ולהגיב בפירוט על כל פרק.

שם: קליפר – קליף – מאזי
גיל: הוא הצטרף למסדר בגיל שתים עשרה, מאז עברו כמה שנים טובות ונכון לכרגע הוא בן שמונה עשרה.
מראה: הוא ג’ינג’י. מאוד מאוד ג’ינג’י. ברמה שבתאורה המתאימה השיער שלו נראה כאילו הוא עולה באש, מה שמצחיק זה שגם בלי התאורה המתאימה השיער שלו יכול באמת ובתמים לעלות באש. יש לו עיניים זהובות, ממש זהובות (לא סתם הצבע. הן בוהקות בזהב) והריסים שלו בעלי גוון כחול כהה. כן. זה טבעי. וכן, זה קשור לנשק שלו.
נוסף על השיער והעיניים מעוררי ה… תהייה, במבט ראשון, קליפר גבוה יחסית, בעל עור חיוור כל כך שנראה שקוף ורזה בקטע חולני. אבל הוא אוכל טוב, זה סתם חילוף חומרים מהיר ויותר מדי פעילות גופנית. הוא נוהג להתכסות בגלימת ברדס שחורה כלילה (שאגב, היא חלק מהנשק שלו) ומתחתיה, בפעמים הנדירות שבאמת רואים את מה שמתחת, אפוד ציידים עשוי עור דרקון ומכנסי בד חומים שעליהם חגורים פגיון, שוט ושלוש סכינים קטנות ודקיקות שרק האצבעות שלו מסוגלות להחזיק בהן מבלי להיכרת.
יש לו תווי פנים חדים מאוד, אבל נאים בצורה מיוחדת. עצמות לחיים גבוהות מאוד ומבט רציני ברוב הזמן, אבל כשהוא מחייך הוא נראה כמו מלאך כמעט.
רקע: קליפר נולד למשפחת אצולה וגדל והתחנך אל ערכי נימוסים כבדים וכבוד לכל מי שבמעמדו או מעליו וזלזול עמוק לכל מי שלא. הוא היה ילד מפונק מאוד, חצוף ויהיר שאהב מאוד לטרטר את העובדים בביתו לכל צרכיו, עד שהוריו זרקו אותו יום אחד לים.
קליפר, שמעולם לא למד לשחות או בכלל התקרב למקור מים גדול יותר ממזרקה, לא ידע לשחות. וכילד בן העשר שהיה הוא צרח וצווח ובכה לעזרה, וכשלא הגיעה הוא פשוט שקע כמו אבן עד לקרקעים הים. הוא לא יודע את זה, אבל כריש כמעט טרף אותו כשדמות מסתורית חטפה אותו מבין שיניו והצילה אותו ממוות בטוח. לימים הדמות התגלתה כציידת במסדר והיא לימדה אותו את כל מה שהוא יודע במשך שנה וחצי, אז היא נעלמה. קליפר לא יודע את שמה האמיתי, הוא פשוט קרא לה ‘שארקי’ ללא כל ידיעה על הכריש. היא פשוט מאוד הזכירה לו כריש, עם השיניים הצחורות והעובדה שהיא לא יכלה להפסיק לזוז.
שארקי לימדה את קליף לחימה בחרב, עד שגילתה שלמד נגינה על פסנתר והבינה את ההשפעה על האצבעות שלו, הן הפכו עדינות כל כך שחרב בקלות היתה שוברת אותן. אז היא החליפה שיטה ובמשך השנה הנותרת לימדה אותו כל מה שיכלה על פגיונות וידויי סכינים, וקליפר נהיה אשף בזה.
הם חיו במערה על צלע צוק ממש מעל המקום אליו קליפר נזרק. נראה שלשארקי היה שם הכל, אפילו תנור סלע שבערה בו אש תמידית.
ואז, בפתאומיות שאין כמוה, שארקי הודיעה לו שהיא עוזבת למחרת וכמתנת פרידה העניקה לו סט סכינים, פגיון כסף ואת הכינוי ‘קליף’.
לכלים עצמם אין כוח מיוחד, אבל קליף לא הפסיק להתאמן לאחר שעזבה. להיפך, הוא יצא לנדודים וחיפש קרב בכל מקום אליו הגיע. כולם צחקו עליו בהתחלה, כי מי ייקח ברצינות ילד בן אחת עשרה שנראה על סף מוות? אבל לאחר הקרב העשירי שניצח אנשים התחילו להכיר אותו. ולפחד ממנו. הוא אומנם לא התנקש עוד בחייו של אף אחד, אבל הוא בהחלט הביא כמה וכמה אנשים לסף מוות.
באחד הימים, לאחר שחבורה של חמישה בריונים מגודלים אתגרו אותו (הוא, כמובן, ניצח את כולם) הוא סייר בשוק של עיירה אחת ופריט מסוים באחד הדוכנים תפס את עיניו. כששאל את בעל הדוכן מה הגלימה הזו הוא ענה לו שהיא לא בשבילו וגם אם היתה בטח אין לו מספיק זהב להרשות לעצמו אותה, אבל אחרי שקליף שלף שלושה שקיקי זהב ואבן יהלום המוכר לא היסס ואף הסביר לו הכל על הגלימה (יוסבר בחלק על הנשק). הוא אפילו הואיל בטובו לשבח את קליפר על ניצחונותיו וכשרונותיו והציע לו להצטרף למסדר שהוא חבר בו, להבי הצללים.
קליפר לא היסס לפני שהסכים. הוא שמח שסוף סוף יוכל לקבל מקום יציב ולהפסיק לנדוד כל הזמן.
לאחר הצטרפותו למסדר, ולאחר שצבר נסיון רב מעצם העובדה שהיה הצעיר ביותר למשך תקופה מסוימת (הוא כמעט פרש כי כולם התייחסו אליו כמו תינוק) קליף יצא למשימה הראשונה שלו (גיל 14). המשימה היתה להפיל דרקון, והוא האמין שהיא ניתנה דווקא לו כדי שימות. אבל הוא ניצח, וכשחזר למפקדה (זו מפקדה?) יחד עם הזהב והתכשיטים וגופת הדרקון חברי המסדר הפסיקו לזלזל בו.
אבל, קליף לקח לעצמו חלק מהשלל. הוא לקח חלק מעור הדרקון, ממנו הכין את אפוד הצייד שלו, ושלושה קשקשים שידע שהם בעלי סגולות מרפא. הוא נושא אותם איתו לכל מקום בחגורתו יחד עם הפגיון והסכינים.
מאז שהצטרף עברו כבר שש שנים ובזמן הזה הוא גילה על היותה של המדריכה שלו חברה במסדר (היתקלות לא נעימה במיוחד. הוא כמעט רצח אותה), הבין שחברים במסדר באים והולכים כמו גרביים וסיגל לעצמו משטר אכילה מיוחד בניסיון להשמין קצת. זה לא עבד ולא עובד.
אופי: אז, ציינתי שבילדותו קליפר היה שחצן, יהיר, אדיש ומנומס למדי. אחרי שנזרק לים והוצל על ידי אותה שארקי (הוא עדיין לא יודע מה שמה האמיתי) שהכניסה אותו למשטר אימונים קשוח ולא היססה לנזוף בו ולהטיח אותו בקרקע כשהיה צריך הוא השתנה במאה ושמונים מעלות. הוא עדיין מנומס, בקטע מוזר שהוא מרגיש צורך להשתחוות לאנשים במעמד גבוה משלו (לפעמים הוא אפילו עושה את זה), אבל כבר לא שחצן ומזלזל כמו קודם. כלומר, הוא עדיין יהיר, אבל רק כשיש לו סיבה טובה (זה אומר כמעט כל הזמן, כי הוא פשוט אשף סכינים ודיי גאון). הוא חכם. מאוד. הוא זכה לכל כך הרבה חכמת חיים במהלך מסעותיו שלפעמים נפלטים לו משפטים של זקנים מהפה ואז כולם בוהים בו כאילו הוא נפל מהירח. במקרים כאלה הוא אוהב פשוט לגחך, לזקור אף וללכת לחדרו או לחזור להתאמן. למעשה, הוא חברותי למדי. יהיר? כן. אדיש? כן. שם פס על כולם? אכן כן. אבל הוא גם חברותי.
הוא נאמן מאוד, אבל קשה לרכוש את הנאמנות שלו. והוא אומנם נאמן, אבל בעיקר לעצמו. הוא לא מהאנשים ששמים אחרים לפניהם ובמקרה של סכנת חיים הוא יבחר להציל את עצמו גם אם זה אומר שכל השאר ימותו (זה לפחות מה שהוא אומר לעצמו, בסתר ליבו הוא מודה שבטח ינסה להציל כמה שיוכל ורק אז יברח).
קליפר הוא אולי האדם הכי פחות אמין שקיים. נאמן? כמובן, כל עוד הרווחתם את זה. אמין? הוווו לא. ממש ממש לא. אסור לבקש ממנו מידע, כי הוא אומנם יודע המון, אבל לא יחלוק עם אנשים שהוא לא בוטח בהם באלף אחוז, שזה בעצם אומר אף אחד.
הוא גם מאוד משכנע, אבל שקרן גרוע. אפשר לחשוב שאחרי כל מה שעבר הוא בטח סיגל לעצמו כושר שקר מדהים, אבל זה לא נכון. קליף פשוט לא יודע לשקר, אם יצטרך לספר שקר היד שלו ישר תקפוץ לגרד את עורפו. זה מצחיק כי המקום היחיד שהוא ממש טוב בלשקר בו זה במסירת מידע, שם הוא ממש שקרן השקרנים.
נשק: הגיע הזמן לספר על הגלימה שלנו!
אז ככה, קליפר קורא לגלימה שלו בַאלקי. לבאלקי יש כמה יכולות, בין היתר היא סוג של בעלת תודעה, אבל לא ממש. היא אומנם לא יכולה לדבר או לזוז, אבל כשמישהו לובש אותה היא מסוגלת להתחבר למוח המודע ולתת מודע שלו ובעצם לדעת דברים עוד לפני שהאדם בעצמו מבין. המאפיין הזה מאוד שימושי בקרבות, כי היא שולחת מסרים למוח של בעליה כמו מערכת עצבים נוספת; אלה יכולים להיות דפוסי פעולה מומלצים, פקודה לשלוף נשק ואפילו ללכת לישון.
נוסף על יכולת ההיקשרות הזאת, באלקי משמשת כמעין חור שחור. קליפר משתמש במאפיין הזה בעיקר לצורכי אחסון (יש לו בית שלם שם בפנים), אבל היא יכולה ברצינות לשלוח אנשים למימדים אחרים אם הבעלים שלה רק ירצה בכך.
מה שהגלימה לא מסוגלת לעשות זה להגן מפני פגיעות פיזיות. זה חיסרון ענק ומאוד מסוכן, אבל כבר ציינתי שקליפר גאון, נכון? לאחר שקטל את אותו דרקון, בנוסף לקשקשים שהוא נושא עימו בחגורה הוא גם ריסק וכתש כמה מאות אחרים לאבקה דקיקה. הוא כיסה את באלקי באבקה הזו וכך הפך אותה למגן נוסף על הכל.
למה השיער שלו עולה באש מדי פעם? זה סתם סוג של מוטציה שהוא עבר לאחר שניסה להתמזג עם הגלימה. היא החליטה להעניש אותו ולהבעיר אותו מדי פעם, אבל רק את השיער, וזה גם לא פוגע בו אז קליף מעולם לא הצליח להבין איפה העונש כאן בדיוק.
מיומנויות: אז, כפי שכבר ציינתי, הוא אשף סכינים. הוא גם יודע להילחם עם פגיון, חרב וחנית במקרה הצורך, אבל מעדיף בהרבה סכינים.
נוסף על מיומנויות לחימה, קליפר מדהים בהרכבה של דברים. כל דבר. הוא מלחים כלי מתכת בשביל שותפים במסדר כשהם מבקשים. המוח שלו גם פועל מאוד מהר (כמעט באותה מהירות של באלקי, אבל היא תמיד מקדימה אותו במאית השניה והוא מתחרפן בגלל זה) וזה נותן לו את האפשרות למצוא פתרונות למצבים מסובכים בזמן שיא או סתם למצוא דרכים לשדרג את עצמו (כמו אבקת קשקשי הדרקון על הגלימה).
ונגינה בפסנתר, כמובן, שבע שנים לא הולכות ברגל (כן, ההורים שלו הכריחו אותו ללמוד נגינה מגיל שלוש ועד שזרקו אותו לעזאזל).
משהו להוסיף: אחרי שכתבתי את הקטע עם המעבר הבין מימדי של הגלימה נזכרתי בדמות של דר אלרט, שבעצם הגיעה הנה ממימד אחר.
זו רק הצעה, מוזמן לקחת או לוותר, אבל מה דעתך לעשות שהבעלים הקודם של הגלימה איכשהו העביר את סיירה מהמימד שלה לשלנו ושהגלימה היא בעצם הדרך שלה חזרה למימד ממנו הגיעה?

כאן סיימתי, מקווה שתחליט להשתמש בדמות :)

18/06/2018 02:16

    זה… יצא ארוך משציפיתי. סליחה על זה~

    18/06/2018 02:17

דמות מ-ד-ה-י-מ-ה. הוא קצת יותר צעיר מ-18 (המסדר קיים רק 5 שנים) אבל הדמות מצוינת. לוקח אותה. תודה רבה על ההשקעה!

נראה אותה לראשונה בפרק 3.

18/06/2018 08:30

אה. סבבה. לא רציתי שיהיה צעיר מדי. שמחה שאהבת בכל מקרה ומצפה לראות איך תציג אותו :)

18/06/2018 08:39

שם: קרולין יאנג. (אני מאוד יצירתית – אולי יותר מידי – בשמות עכשיו. אתה מוזמן לשנות את שם המשפחה שלה. בחרתי בו כי אין לי רעיו אחר). הכינוי שלה הוא “שליחת המוות”, אך הוא לא תקף כעת. היא קוראת לעצמה ניקולס – כשם, לא ככינוי. (יוסבר ברקע).
גיל: 16.
מראה: עיניים אפורות קטנות וערמומיות. יש לה מבט נבון ומסתורי בעיניים, כמי שרואה ויודע מעבר למה שאנשים רגילים יכולים. המבט זה משמש כלי משחק מצוין כאשר היא מתמקחת עם אנשים. היא יכולה לערער אנשים עם המבט שלה, ולגרום להם לחשוב שהיא באמת כמה רמות מעליהם. בעלת שיער חלק ושחור כפחם, שכמעט מגיע לכתפייה. רזה, שחומת עור ובעלת גובה ממוצע. חיצונית היא נראית כמו בן, וזה בכוונת תחילה. (היא מתחפשת לבן. יוסבר ברקע).
רקע: היא נולדה למשפחה על חוקים וכללים מאוד נוקשים. המשפחה עצמה הייתה נוקשה. היא גודלה על ידי אביה וסבתה מצד אמה (כי אמה נפטרה ממחלה כשהייתה בת שלוש). החינוך היה קר ונוקשה, ולא כלל שום רגש חיובי. הם בעיקר האמינו שעונשים ואלימות הם כלי חינוכי מצוין. את האמונה הזו קיבלו מהוריהם שגם היו נוקשים. האלימות השפיעה עלייה לרעה מבחינה נפשית: היא נהייתה קרה ומסוגרת, ובעיקר לקתה בהתקפי זעם. באחד מהתקפי הזעם היא איבדה את דעתה לחלוטין, התחרפנה לגמרי, ורצחה את הוריה לאחר שהתעמרה בהם קשות (היא עשתה להם את מה שעשו לה). לאחר מכן היא שרפה את הבית, מכיוון שכעסה עדיין בער בתוכה בטירוף והרצח לא “השביע” אותה. היא מצאה את הרצח כנחמה וכמקור לרוגע. היא החליטה להרוג את כל מי שאי פעם פגע בה. דודה מצד אביה שמע על כך וחטף אותה אל ביתו, במטרה להפוך אותה לכלי הנשק שלו. הוא גילה שיש לה כישורים פיזיים ושכליים מעולים, והחליט שהיא תהייה שליחת המוות שלו. מכאן מגיע הכינוי שלה. דודה חבר בארגון פשע. הוא השתמש בה, לא ברצונה כמובן, ככלי נשק ושלח אותה למשימות הרג. קרולין מצאה בהרג צד חיובי: כך היא שחררה את כל הכעסים שלה. דודה לימד אותה הכל: כלי נשק, רעלים, אומניות לחימה ושפות שונות. היא למדה מעל חמישה שפות ומעל שבעה סוגי לחימה. האימונים היו קשים ונמשכו יום וליל. קרולין לא רצתה את החיים הללו, אך החליטה להישאר במשך תקופה מסוימת כי לרכוש ניסיון וללמוד. למעשה, אפשר לומר שהיא ניצלה את דודה, אם כי גם הוא ניצל אותה. היא ספגה ממנו את הידע שלו, למדה הכל על חשבונו ובגיל חמש עשרה היא נמלטה ונעלמה כלא הייתה, יחד עם חצי מכספו (שיש לציין שהיא העניקה לו). דודה התחרפן לגמרי, מפני שהצליחה לחמוק מידיו ללא קושי ועוד יחד עם כספו. הוא האשים אותו בבגידה, ועל כן שלח צוות שיחסל אותה. קרולין ידע שזה מה שהוא יעשה, וכבר הייתה ערוכה לגבי זה. היא הסתירה את זהותה באמצעות התחזות לנער. היא הסתפרה, לבשה בגדי גברים ולמדדה כיצד להתנהג כמותם: סגנון הליכה, דיבור, תקשורת וכו’. היא אפילו למדה כיצד לחקות קול עמוק ונמוך כשל גבר. את כל זה היא תכננה מספר חודשים לפני בריחתה. הכל היה מתוכנן לפרטי פרטים: איך תגנוב את הכסף, איך תימלט, לאן תברח ואיך תסתיר את זהותה. הביצוע היה מדהים ודודה לא הצליח להתחקות אחריה. זו הסיבה שהיא נראית כמו בן. התחפושת שלה מצוינת, ואי אפשר לראות שלמעשה היא נערה. עכשיו שמתי לב שכחתי לציין – דודה לקח אותה כשהייתה בת 9 וחצי, כמעט עשר, (אני יודעת שזה גיל מאוד צעיר, אבל היא חייה במשפחה מאוד אלימה, כך שמבחינה זה היה דבר נורמלי לעשות) זה היה הגיל שבו היא רצחה את כל מי שהזיק לה. היא אף פעם לא פגשה את דודה לפניכן, לכן הוא לא היה בין המטרות שלה.
היו לה כמה מצבים מביכים – מבחינתה הם היו מביכים – עם נשים, מכיוון שהן חשבו שהיא נער. מאז היא משתדלת לדבר איתן בנימה כמה שיותר סתמית וחסרת עניין, ומקפידה שדבריה לא יכולים להתפרש כמחמאה. היא פשוט מתנהגת ברצינות ובקור רוח, כדי שהדברים לא יגעו למצב שהיא לא רוצה בו.
היא רוצה להצטרף ללהבי הצללים, והיא תצטרף אליהם בקרוב.
אופי: היא די קרה ומסוגרת, כפי שאפשר להבין מהרקע שלה, אם כי פחות ממה שהייתה בעבר. כי אפשר לומר שרצח זה כמו טיפול בתרפיה בשבילה. היא חכמה מאוד, ויודעת לתכנן מהלכים לפרטי פרטים. היא לא מדברת הרבה – היא מדברת רק כשיש לה משהו חשוב לומר. היא חדת הבחנה, עקשנית, ויודעת לתמרן אנשים. היא חושבת בצורה מאוד לוגית ומחושבת. קרולין יכולה לגלות רגישות במקרים מסוימים ולאנשים מסוימים. יש לה חוש הומור, אך לא נוהגת להשתמש בו. די ערמומית, אך לא שקרנית. היא נגד שקרים. זה נוגד את העקרונות שלה. היא יודעת מה היא שווה ומה היא רוצה, אך היא לא גאוותנית ולא שואפת מעבר למה שהיא יכולה להגיע אליו. היא אוהבת לנגן בצ’לו. המוזיקה היא כלי הנחמה הכי גדול שלה, אחרי הרצח, בתקופות הקשות של חייה.
מיומנויות: פגיון, חרב, חץ וקשת והדבר ההוא בצורת כוכב שנינג’ות משתמשים בו (אין לי מושג איך קוראים לזה). מיומנויות לחימה שונות, רעלים ושפות (תרגיש חופשי לבחור בעצמך).
נשק: שתי חרבות ארוכות וכסופות, בעלות צורות אמורפיות בניצב וגם בנדן (הנדן גם עשוי ממתכת). החרבות יכולות לשנות את צורתן, גודלן ואת רוחבן. הן יכולות להתעקל לכל כיוון, להתפתל ולהתקפל. למשל, אם היא דוקרת מישהו ויש עוד אדם לידו, החרבות יכולות להתארך ולהתעקל, ובכך לנקב את חזהו מבלי שקרולין תצטרך להניע את היד. החרבות בעלות מודעות, אם כי הן לא יכולות לתקשר עמה. הן מודעת למה שקורה סביבן, והן גם יפעלו על דעת עצמן כדי להגן על בעליה. החרבות סופגות את האנרגיה של מי שהן פוגעות בו, ובכך הן מחזקות את עצמן ואת קרולין. האנרגיה משפרת את הביצועים הפיזיים של קרולין: חוזק, מהירות, חושים מחודדים עד מאוד וקפיצה לגובה. יש לציין שהיא מהירה וחזקה ללא שום קשר לחרבות. כמו כן, החרבות גם יודעות לרפא. היא קיבלה את החרבות מדודה, והיא חייבת להודות שזו מתנה מעולה. (היא רצחה את האנשים שפגעו בה ללא חפץ קסום, כך דודה הבין שיש לה כישרון טבעי).
משהו להוסיף: אני מקווה שזה בסדר ושתקבל אותה.

18/06/2018 16:43

אה, שכחתי להוסיף. קרולין תמיד עונדת לצווארה שני בקבוקי רעל קטנים. היא נמלטה מדודה, מכיוון שהוא ניצל אותה והשתמש בה ככלי נשק. היא רצתה להיות עצמאית, ולא הייתה מוכנה להניח לו לנצל אותה. ובדרך היא גם ניצלה אותו.

18/06/2018 16:50

    הו, נו באמת. מה קורה איתי היום? שכחתי עוד משהו. לחרבות שלה קוראים ילינגין (אין לי מושג מה זה השם הזה. הבחירה נעשתה בהחלטה של רגע. אבל השם נשמע…מעניין). היא יכולה לחזות את המהלכים של יריביה. היא טובה בניתוח, כך שהיא יכולה להתחקות אחר צעדים. בקרבות זה מתבטא בזה שהיא יודעת איזה מהלך הם יעשו, באיזו יד הם ישתמשו וכדומה. היא לומדת את סגנון הלחימה שלהם באמצעות התבוננות וניתוח.

    18/06/2018 17:18

דמות ממש מגניבה! אני אשתמש בה, אבל היא תהיה פחות חשובה מהדמויות הקודמות שנשלחו (לא משהו נגדה…. העלילה כבר יחסית ברורה לי, ואין לי איך לעשות את זה עם יותר מדי דמויות).

18/06/2018 17:26

    אבל היא תופיע כמה פעמים, נכון?

    18/06/2018 17:51

    אכן כך. היא תהיה פחות משמעותית, אבל תופיע.

    18/06/2018 20:29

אני רוצה לחדד את הגיל של קליפר – אמרת שהמסדר קיים רק חמש שנים, וקליף לא הצטרף ממש בהקמתו. אז הגיל שלו כרגע הוא חמש עשרה.

18/06/2018 18:38

אני אשמח לקרוא את הספר שלך ולבקר אותו!

מקווה שלא מאוחר מדי… אבל, אולי:
שם: קאווית’ר טארמנט, מכונה ‘המשוגע’. הכינוי אומר הכל.
מראה: מכוער. ולא משנה איך אתה מדמיין אותו, זה כנראה מכוער הרבה, הרבה יותר. עיניים בצבעים שונים: עין אחת אדומה והשנייה כחולה, ממוקמות הרבה יותר רחוק אחת מהשניה ממה שהן אמורות להיות, חצי אף (החצי העליון) כן, אין נחיריים, שיער מדולל, שלא טרח לגדול מאז שהיה קאווית’ר בן עשר, פה מעוקם…
אופי: מנותק משאר חבריו (אם אפשר לכנותם כך) נוהג לדבר לעצמו, לצחוק מתוך שינה ולמלמל שטויות, ולעתים נבואות מפחידות אשר גורמות לצמרמורות עזות בקרב שותפיו.
נשק: אבן רובי אשר מחוברת למצחו. לא עושה דבר פרט ללירות קרן לייזר. כשמתחשק לה לעשות כך. איש לא יודע אם הנשק תבוני או לא, אני רוצה שזאת תהיה הדילמה המשמעותית סביב קאווית’ר והאבן שלו, איש לא משוכנע שהנשק תבוני אך קאווית’ר עצמו כן, ולכן צוחקים עליו. כולם חושבים שהאבן סתם מקולקלת וחסרת תועלת.
מיומנויות: ניבוי נבואות אפלות (כך הוא טוען, תחליט בעצמך אם הנבואות שלו נכונות) איש לא מתייחס באמת לדבריו, הוא מיומן בלקלל את האבן שלו. אבל- קאווית’ר הוא לא חסר תועלת לחלוטין, יש לו יכולת אלתור מעולה בקרבות ובמשימות כאשר האבן לא מתפקדת, הוא יכול ליצור נשקים מענפים ואבנים, ולעתים אף לכשף אותם כך שיהיו יעילים יותר ממה שהם באמת.
מקווה שתשתמש בה!

30/06/2018 21:51
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך