אז זה מה שיש לי עד עכשיו... יתכן כי יעבור עוד זמן רב עד הפרק הראשון, אבל אשתדל להזדרז... קריאה מהנה!

מזמור מנופץ (משחקי השמדה 4)

10/07/2018 32 צפיות אין תגובות
אז זה מה שיש לי עד עכשיו... יתכן כי יעבור עוד זמן רב עד הפרק הראשון, אבל אשתדל להזדרז... קריאה מהנה!

*
לאחר מאורעות מלחמת הדרקונים לוריין וצ’או מינג הפכו לשליטי קורוות’ר, ג’ון ואחיו הפכו לשליטי הוטריקליס וניקולס יצא למסע להחזרת קרח- דרקונו האהוב מהמתים.
לוריין לא שכחה לרגע את הבטחתו של לואיסר דאסט לחזור ולנקום באביה, והיא יודעת שהוא עתיד לצוץ בקרוב.
כאשר ניקולס מחזיר לחיים אויב ישן ומרושע במיוחד, נאלצים כולם להתאגד יחדיו נגדו ולמנוע ממנו להחזיר אל הממלכות את לואיסר, משום שיחד הצמד עתיד למחוק את משפחות האצולה לעד.
*
#פתח דבר#

הירח האיר על הדרך הראשית המובילה אל ארמון המלוכה ממעל.
מתוך היער האפל, שתי דמויות לבושות גלימות ומכוסות- ראש צצו, עלו על הדרך והחלו צועדות בה.
אלו היו נשים. הן לא היו גבוהות במיוחד, כתפיהן היו שמוטות, וקווצת שיער בהיר שגלשו מעבר לכתף הציצו מתוך ברדסה של הראשונה.
הן צעדו בדממה דקות אחדות, עד שאחת דרכה על אבן.
“היזהרי!” מלמלה הראשונה.
“ממה להיזהר?” שאלה השנייה.
“שלא תיפצעי!”
“איך אני אפצע מהליכה על אבן?”
הראשונה חשה את הזעם שבקולה של שותפתה. “אני לא רוצה שיקרה כלום. אולי עדיין יש אויבים כאן. ואני עדיין לא יודעת אם מסענו היה לשווא!”
“ידידנו גר כאן!” אמרה השנייה. “הוא יעזור לנו.”
-“הוא נמלט מאתנו בפעם האחרונה שהיה אתנו!”
היה משהו בדבריה.
אולי לא ירצה לעזור להן בכלל.
“אל תדאגי.” אמרה לבסוף הראשונה. “הוא יעזור לנו.”
“אולי את צודקת… אמא.”
עורב שחור עמד על עץ והביט בהן. לפתע, קרקר בקול רם.
שתי הדמויות נעצרו, והביטו בציפור.
“כדאי שניזהר.” אמרה האמא.
“מדוע? שליטי הדרקונים הובסו!”
“קשה לי להאמין שהם הובסו בכזאת קלות. העורב וודאי מרגל שלהם. ראי כיצד צופה בנו!”
בתה נעצרה והביטה שוב על העץ עליו עמד העורב, אך הוא, כבר נעלם.
עננים כהים כיסו את הירח הבהיר.
גשם החל לרדת.
“מעולה!” קיטרה הצעירה יותר.
“למה ציפית?” שאלה אמה. “אנחנו כבר לא בבית יותר! אנחנו בקורוות’ר, כאן תמיד יש חורף.”
“את צודקת…”
רעם פילח את הדממה. שתי הדמויות קפצו במקומן.
ברק שפילח את השמים האיר את פניהן בכחול להבזק השנייה.
“כדאי שנמשיך ללכת.”
כעבור מספר דקות, הגיעו סוף כל סוף אל ארמון משפחת קווארד.


*

לוריין וצ’או מינג ישבו על כסי המלכות העצומים. עברו שבועיים מאז עזב ניקולס את קורוות’ר, כדי למצוא דרך להשיב לחיים את דרקונו האהוב קרח.
רעמים וברקים נשמעו גם בין כותלי הארמון העצום, למרות קירותיו העבים.
לפתע, נשמעו דפיקות רמות על דלתות הארמון. “יבוא.” קראה לוריין.
שתי דמויות מכוסות ברדס נכנסו לארמון.
“הוד מעלתכם,” החלו שתי הדמויות, וכרעו ברך.
“מי אתן?” שאלה לוריין.
הדמויות הורידו את הברדס.
“שמי אווריה.” אמרה הצעירה יותר.
“נעים להכיר.” אמר צ’או מינג.
“ושמי אלת’ריה.” אמרה אמה. “אנחנו נזירות.”
“נזירות?” לוריין נראתה מופתעת. “מעולם לא שמעתי על נזירות בארץ הממלכות המאוחדות.”
-“זאת מכיוון שאנחנו לא באנו מאזור הממלכות המאוחדות.” אמרה אווריה. “אנחנו באנו מחוץ לארצכם.”
“מה רצונכן? מדוע באתן כל כך רחוק, אל קורוות’ר?” שאלה לוריין.
“באנו לפגוש את ניקולס קווארד. אנו צריכות את עזרתו. ממלכתנו, מותקפת על ידי כוחות לא מזוהים.”
לוריין וצ’או מינג החליפו מבטים מודאגים.
“אני חוששת שניקולס כבר עזב את הממלכה. הוא יצא אל אי מרוחק. האי שלכן.” אמרה לוריין.
“אוי לא…” מלמלה אווריה וקמה על רגליה. “הוא בסכנה גדולה…” אמרה אמה. “סכנה איומה!”
רוח פרצים איומה פתחה את דלתות הארמון וכיבתה את כל הנרות הדולקים.
החושך שרר כעת בארמון…

*

בגן הפסלים העצום של ארמון קורוות’ר היה אזור מיוחד, בו הכינו קברים מיוחדים לכל אויביהם ממלחמת הדרקונים
בפינה חשוכה, קברו את גאוראדון קווארד, אחיהם הגדול של ניקולס ולוריין.
לידו נקברו גם כארסון, אדוארד, הזקן וארתור.
מעל כל הקברים הללו עמד גבר לבוש גלימות שחורות. הוא מלמל מילים אחדות, הסתובב והחל ללכת.
עורב שחור כלילה נחת על כתפו, ולחש לו דבר מה באוזן…

מזמור מנופץ (משחקי השמדה 4)
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך