מלחמת האלפא

ADAMZ 27/02/2018 203 צפיות תגובה אחת

הקדמה
אתם חושבים שאתם מכירים את ההיסטוריה של בני האדם? אתם חושבים שכל מה שנאמר לכם הוא נכון? שכל מה שקרה בעבר באמת קרה כפי שהוא נכתב? אז חשבתם…..העולם הזה עמוס במסתורין שאפילו לא תוכלו לדמיין עליו, דברים שלא חשבתם שקיימים, שגובלים בדמיון הפרוע ביותר. הקו שמפריד בין מציאות לדמיון הוא דק מאוד, דק יותר אפילו יותר ממה שאתם חושבים. חלק ידעו את זה וחלק לא…..היום? בודדים בני האדם שיודעים את האמת. נפוליאון בונפרטה כבש את מערב ומרכז אירופה כדי לבסס את שלטונו? או שאולי הייתה לו מטרה אחרת? אלכסנדר מוקדון הגדול כבש את האימפריה הפרסית בשביל להראות את כוחו הרב? או שאולי הייתה לו מטרה אחרת? הצורר הנאצי היטלר רצה לכבוש את אירופה בשביל להשתלט על העולם? או שהייתה לו מטרה אחרת? ההיסטוריה שאתם מכירים הולכת להשתנות ואתם הולכים להבין שלרוב המלחמות בעולם הייתה מטרה אחרת, מטרה שכיום פחות מוכרת לנו. מה הייתה המטרה הזו? אלפא.

פרולוג:


זמן: שנת 1453- תקופת ימיי הביניים
מיקום: ממלכת אנגליה

יום שוק רגיל, הסוחרים קוראים לעוברים והשבים בשביל שיקנו ממיטב כספם את הסחורה שהם מציעים. חלק יודעים לעשות זאת בעדינות ואלגנטיות וחלק מאיימים שאם לא יקנו את הסחורה אז קללה תבוא על ראשם…..כך היה באותם זמנים, או שהיית מנסה להתנהג בנחמדות או ברשעות ואין דבר כזה להיות באמצע, אתה חייב להחליט באיזה צד אתה ואם תתקע בין הצדדים סופך יהיה מר. לצערם של רוב האזרחים הם תמיד היו האנשים שתקועים באמצע, בין אם זה בזמן המכירות בשוק או בזמן המלחמות שקורות לעיתים תכופות. האווירה הייתה כמו כל יום, הריח באוויר היה מעול בסירחון מזוויע של גללי סוסים ופרות, הירקות הרקובים שהיו בצד הוסיפו לריח הרע ולבסוף היה את ריח גופות האדם שהיו מוטלות על הכרכרות שעברו הנה והנה. אם היית חיי באותה תקופה סביר להניח שתחייה אולי עד גיל 30 כשבדרך תצטרך לעבור מחלות ללא תרופות, שודדי דרכים שיכלו להרוג אותך או שהיית נקרא לעזור במלחמה ומת לטובת ארצך הקטנה. את השלטון ברוב העולם תפסו הממלכות האנגליות והצרפתיות שהיו בעלות עוצמה והשפעה רבה. בממלכה האנגלית, בה אנו נמצאים כעת, ניתן היה לראות את הטירות הענקיות שבהן מתגוררות המשפחות העשירות והחזקות שיידעו כיצד לחיות את החיים הנכונים. לצד הטירות אי אפשר שלא לשים לב לבתי הקש הקטנים שבהם חיו האזרחים הפשוטים והעניים שרק רצו לשרוד עוד יום בחיים העלובים שלהם.נראה שהיום לצערם הרב רבים מהם הולכים לאבד את חייהם…..הצרפתים התקדמו במהירות רבה אל הממלכה. זאת הייתה המלחמה הראשית באותם שנים, מלחמה שנמשכה כבר למעלה מ100 שנה בין האנגלים לצרפתים שהיו תוקפים, רוצחים ושוחטים אחד את השני. נראה שהפעם הצרפתים מתכוונים לשים סוף למלחמה ארוכת השנים הזאת כי נראה שהם הביאו את כל הצבא שלהם הישר לממלכה האנגלית. בדרך כלל המלחמה בין המעצמות מתרחשת במערכות נפרדות ובאיזורים ניטרליים ללא פגיעה רבה מדי באזרחים הרגילים. הפעם הצרפתים שברו את הכללים והם מתקדמים בכל כוחם אל הממלכה האנגלית עם סוסים, חצים,קשתות, חרבות ולפידים. בשביל להגיע לאנגלים הם יצטרכו לפרוץ את השער הראשי כשלאחריו יש את הכפר של האזרחים הפשוטים ואחרי הכפר נמצאות הטירות הראשיות של הממלכה שנראה כבר מארגנת היטב את חייליה שמוכנים עם שריונים ונשקים מכף רגל ועד ראש. נראה שזה עומד להיות הקרב הסופי והאחרון בין הצדדים כשהפרס למנצח הוא לא יותר משליטה כלל עולמית. גם הצבא של צרפת וגם הצבא של אנגליה לא היה מורכב מאנשים טובי לב, הם נלחמו בשביל הכסף והשליטה והובטח להם שלטון כמעט עולמי למי שיעזור לארצו לנצח במלחמה הארוכה הזאת. האם זה שווה את זה? האם באמת כדאי למות בשביל הכסף והתהילה? האם באמת שליטה עולמית זה כוח שמישהו באמת ירצה בו? לא נראה שאף אחד מהחיילים מבין את מה שהם מנסים להשיג והדבר הזה מצליח לעוור אותם ולגרום לקרע ולכאוס בין 2 ממלכות חזקות ועתיקות כשלרוב כמו שנאמר מי שנפגע יהיה דווקא מהצד של החפים מפשע, מהצד של האזרחים שרק רצו לחיות חיים נורמליים וכעת הם כלואים בשדה קרב איום בין 2 מחנות של אנשים שלא מבינים לאיזה צרה הם מכניסים את כולם.
הצרפתים הסתערו בקריאות מלחמה ושאגות לעבר הממלכה האנגלית כשבתחילה הם שברו בקלות את השער הראשי וכעת הם פגשו את החיילים האנגליים שתוקפים אותם כבר בכפרים הקטנים שליד הטירות. האנשים הפשוטים שנתקעו לצערם באמצע (וכזכור להיות באמצע זה אף פעם לא טוב) נסים על נפשם אך לשווא כי המוות עורב להם בכל פינה. הצרפתים הורגים כל דבר שנקלע לדרכם בין אם זה חייל אנגלי או אזרח פשוט ומסכן. החיילים של אנגליה מהעבר השני מנסים להדוף את התקיפה הצרפתית ולפעמיים גם הורגים בשוגג אזרחים שנמצאים באזור, למרות שזה לא נראה שאכפת להם כל כך. המלחמה העקובה מדם נמשכת דקות ארוכות כשהדם ניגר באדמת הכפר, הוא נוזל כמו נחל אדום ובוהק שמגיע עד לרגליו של אזרח פשוט ומס…..לא. זה לא אזרח פשוט. אדם בעל ברדס שחור שמכסה את כל גופו מסתכל על מגפיו בעת שהדם פוגע בהם ומתפצל לשתי זרמים שונים. הוא מסתכל תחילה על הנחל האדום ואז הוא מרים את ראשו לעבר הזוועה שמתחוללת מולו. הוא מתקרב לאט לאט לאזור בלי שאף אזרח או חייל ישים לב אליו ופשוט מסתכל על כל המלחמה שמתנהלת מולו. המבט שלו נראה קר וחסר כל הבעה אך יותר מכל ניתן לראות את האדישות על פניו, כאילו שזה נראה לו כמו מראה רגיל למדי שאזרחים וחיילים נהרגים מולם, נראה אולי אפילו שמשום מה הוא רגיל למראות כאלו. הוא ממשיך להסתכל במשך שניות בודדות על הקרב מולו ולאחר זמן מה שנראה כמו מחשבה קלה הוא משיט יד אחת קדימה ופתאום משום מקום נוצר מולו באוויר כדור קטן שמתנפח לאט לאט ומסביבו יש ברקים קטנים והוא זוהר בצבע כחול וסגול, זה נראה כדור בעל אנרגיה רבה שיכול לגרום להרס רב. הוא מסתכל בשקט על המלחמה ומכוון היטב את הכדור לאזור הקרב ואז הוא אומר דבר אחד……..”למען אלפא”. מיד לאחר שהוא אומר זאת הכדור הזוהר עף במהירות אדירה כשתוך כדי שהוא עף הוא מציף את החלל בהדף עצום עד כדי כך שכל מי שהיה סביב הכדור עף 5 מטר אחורה! הכדור ממשיך לעוף במהירות כמעט על קולית עד שהוא פוגע בקיר לבנים מסוים ואז ברגע אחד הכל נהיה לבן. שקט מפחיד שורר באוויר, דממת אלחוט שהייתה יכולה להרגיע אותך אלמלא השקט הזה היה נגרם עקב פיצוץ ענקי שנוצר בגלל הכדור הזוהר! הפיצוץ גודל ומגיע למימדיים כבירים כשלכל החיילים והאזרחים אין איפה לברוח והם פשוט נשאבים לתוך בפיצוץ האיום הזה. הוא נמשך מספר דקות עד שלפתע הוא נשאב לתוך וואקום שנוצר מהריק והפיצוץ נעלם כלא היה אחרי שהוא משאיר אחריו הרס ואבדות רבות. כל המקום נראה הרוס לגמרי, חצי ממלכה נמחקה לחלוטין ביחד עם חייליה ועם האזרחים המסכנים. האדם בעל הברדס השחור מסתכל על ההרס שנוצר מסביב עם מבט רציני למדי. אזרחים שהיו מרחוקים מאוד מהאזור מתקרבים לאט לאט כדי לאמוד את גודל האסון שקרה עכשיו כשלפתע מתוך קהל האזרחים רצה ילדה קטנה לעבר החיילים ההרוגים תוך כדי שהיא צועקת “אבא! אבא!” נראה שהיא מתחילה לרוץ לעבר חייל מסוים ששכב על הרצפה, ככל הנראה אביה. הילדה ממשיכה לרוץ עד שאישה אחת תופסת אותה במהירות ומחבקת אותה תוך כדי ששתיהן בוכות. “דיי סופיה, דיי! אין מה לעשות את צריכה להיות חזקה!” אומרת האישה שכנראה היא אמא שלה. הילדה סופיה ממשיכה לבכות ולצעוק כשהיא מסתכלת על האדם בעל הברדס בכעס רב ומצביעה עליו וצועקת “אמא זה הוא אשם! הוא הרג את כולם!” האמא מסובבת את מבטה לאחור כשהיא לא רואה דבר. “אבל אין שם אף אחד חמודה שלי” היא אומרת והילדה ממשיכה להסתכל על המקום שבו האדם בעל הברדס עמד לפני רגע וכעת הוא לא נמצא שם “אבל……הוא היה שם” הילדה אומרת זאת בקול חלש וחנוק כשהיא נראית רגועה יותר אך דמעות זולגות מפניה. האדם בעל הברדס השחור מסתכל על כל ההרס והאזרחים המבולבלים ממרחק של כ500 מטר כאשר הוא עומד על עץ גבוה. האזרחים נראים מבולבלים ועצובים כשהם לא מבינים מה קרה הרגע, הם לא יודעים שמישהו בעל אחריות רבה היה צריך להפסיק בכל מחיר את המלחמה הזאת בשביל האנושות כולה, הם לא יודעים שהוא עשה זאת למען מטרה טובה…..למען אלפא.

פרק 1- יום רגיל שהפך לסיוט

אדם חלם שוב את אותו החלום. בחלומו אדם נלחם בדבר מסתורי, הוא לא ידע בדיוק מה זה כי לא היה ניתן לראות בבירור את פניו של הדבר הזה. הוא היה נראה כמו צל ענקי אבל אדם הרגיש שצריך לחסל את היצור הזה או שיקרה דבר איום. אדם היה משתמש במין כוחות על והוא הרגיש שהייתה לו עוצמה אדירה, כאילו שהוא יכול להרים גבעות עם ידיו ולהשמיד ערים שלמות אך כל הכוח הזה לא עזר לו מול היצור המסתורי. אדם המשיך להלחם ואפילו לאחר שהוא התמוטט וכוחותיו אפסו הוא הרגיש שחובה עליו להיאבק באויבו. אדם השליך אגרוף אחד לפניו של היצור, לאחר מכן הוא קפץ כ10 מטר באוויר ונתן בעיטה במהירות ובדייקנות לעורפו של הדבר המסתורי ולבסוף הוא נעמד באוויר וכיוון את אגרופו לפניו של היצור ואז הוא פתח את ידו כשמולה נוצר כדור זוהר בצבע סגול. הכדור גדל וגדל עד שהגיע למימדים אדירים ואז אדם ירה את הכדור הזוהר! הכדור פגע בחוזקה בפניו של היצור והעשן מהפיצוץ התפזר לכל עבר. אדם נחת על האדמה, מתנשף ומזיע כשהוא מסתכל למעל…..בום! יד ענקית משום מקום העיפה את אדם! אדם פגע ברצפה והוא הרגיש שעמוד השדרה כמעט ויצא ממקומו. אדם הסתכל אל השמיים כלא מאמין לכוחו של האויב ואז יד אנושית הופיעה מול אדם. אדם נאחז ביד שעזרה לו לקום וברגע שאדם בא להודות לאיש שעזר לו החלום התפוגג ואדם היה מתעורר שטוף זיעה קרה. חושבים שזה חלום מעניין? טוב אדם לא חשב ככה. הוא היה חולם את החלום הזה כמעט כל לילה כשבכל פעם שהוא קם היה מרגיש שהוא באמת נלחם כל הלילה מול אותו יצור מסתורי ואפלולי. אדם היה מתיישב על מיטתו למשך כמה דקות בשביל להרגיע את הלב שלו שדפק בקצב מסחרר ולאחר מכן היה קם לשטוף את פניו. הוא צחצח שיניים, התלבש והלך לאכול ארוחת בוקר עם הוריו. אביו של אדם תמיד היה פותח את הבוקר עם הערה עליזה כמו “קדימה תאכל תהיה חייל!” או “אדם ארוחת בוקר היא הכי חשובה, שלא תרדם לנו באמצע השיעור! אנחנו רוצים שתהיה פרופסור כשתסיים את הלימודים”. פרופסור? בקושי 70 ב3 יחידות מתמטיקה אדם היה מצליח להוציא במבחנים אז איזה פרופסור אבא שלו רוצה שיהיה? לפחות אמא שלו הייתה יותר אמיתית כשהייתה מחזירה לאביו הערה עוקצנית “ג’ון אל תלחץ את אדם בסוף הוא יסיים ככה ויעבוד בפחי זבל.”
“מה רע בפחים? יש שמה לפעמיים אוצרות ששומרים בקרטונים חדשים והשכר נאה מאוד.”
“צודק אז אולי כדאי באמת שלא יהיה פרופסור וילך איתך לעבודה”.
“אדם אל תקשיב לאמא שלך, היא תמיד יודעת איך להוציא דברים מהקשרם. לך תהיה מדען!”
“רצית פרופסור לא?”
“גם זה!”
כן אלו היו שיחות בבוקר בין אמא ואבא של אדם. האמת זה היה מעלה קצת חיוך אצל אדם לאחר החלום המייגע שהיה חולם כל לילה. הוא נפרד מהוריו והלך לבית הספר כמו בכל יום רגיל בחייו המשעממים. הוא החל ללכת לכיוון בית הספר כשהוא מחזיק את התיק שלו על כתף אחת ובזמן הדרך המחשבות היו רצות בראשו. למה אבא שלו כל כך רוצה שהוא יהיה פרופסור? הוא הרי יודע שהציונים של אדם בבית הספר לא כל כך גבוהים אז למה דווקא הציפיות שלו גבוהות? אולי הוא סתם מנסה לעודד אותו ולהצחיק אותו? ברור שאבא שלו יודע שאדם לא יהיה מוצלח בלימודים זה עובר בגנים אחרת למה אבא שלו במקום להיות מדען טילים הלך לעבוד בתור זבלן? כל היום הוא עומד על המעקה האחורי של משאית הזבל ומריח את הפסולת של כל האנשים בעיר ועוד אחרי זה הוא מצפה שהבן שלו יהיה פרופסור? מזל שאמא של אדם יודעת לאזן את אביו ככה שהיא מצליחה יפה מאוד להנמיך מהר את הציפיות שלו. אמא של אדם, אמה, הייתה עובדת בבניית ציפורנים. היו מגיעות אליה הרבה לקוחות שהיו מבקשות את מגע הקסם של אמה שהייתה הופכת את הציפורנים שלהן לאומנות מהמוזיאון. אמה אהבה את העבודה הזאת מאוד ולפעמיים אפילו הייתה נשארת עד מאוחר בעבודה אם היו מגיעות עוד לקוחות באיחור כי בשביל הציפורנים של אמה מגיעים אפילו ב2 בלילה. אמא של אדם אומנם הצליחה והיא מקבלת שכר הגון מאוד אך היא מעולם לא בקשה שאדם ישקיע יותר מדי בלימודים כי היא הבינה שזה קשה לו, היא הבינה שלימודים זה כנראה לא תחום שאדם אוהב להתעסק בו יותר מדי. אבל מה אדם יעשה בעתיד? ממה הוא יתפרנס? כל החיים שלו הוא יצטרך לחיות על גביו של הוריו? יום אחד הם יהיו זקנים וחלשים ולא יוכלו יותר לעזור לאדם. יום אחד שיחות הבוקר המצחיקות ייפסקו, אבא של אדם לא יבקש ממנו להיות פרופסור ואמא שלו לא תשתמש בסרקזם היומי שלה כדי להרגיע את ג’ון כי הם כבר יהיו חלשים ולא יוכלו לדבר יותר מדי. הם יבקשו עזרה מאדם שלא יידע מה לעשות, הוא לא יידע איפה לעבוד ואיפה להרוויח כסף, הוא לא ידע מה לעשות עם החיים שלו, הוא לא יידע איך לשמור על אמא ואבא, הוא לא יידע איך לטפל בהם והוא לא יידע גם…..וואו כמה מחשבות! הראש של אדם לפעמיים היה מתפוצץ עם כל המחשבות שהיו רצות להן כל בוקר אבל האמת היא שהוא העדיף את המחשבות הכבדות האלה על פני המחשבות המפחידות שהיו מגיחות מדי פעם, מחשבות על החלומות שלו. כל לילה אותו חולם, כל לילה אותו אויב מסתורי וכל פעם אדם היה נלחם בו עם כוחותיו המשונים. מי היה אויבו? מאיפה הגיעו לפתע הכוחות האלו ומי לעזאזל האיש בסוף שתמיד עוזר לאדם לקום אך הוא מעולם לא ראה את פניו? המחשבות האלו היו מטרידות מאוד את אדם אך תמיד היה מגיע לאותה מסקנה: “זה רק חלום”. למי אכפת מה זה היצור הזה שאדם נלחם בו או מעין הכוחות האלה הגיעו, זה בסך הכל רק חלום טיפשי אז למה להתמקד בו יותר מדי? למה לחשוב כל כך הרבה על דבר שהוא לא אמיתי בכלל? זה מה שאדם תמיד היה חושב בסופו של דבר כדי להרגיע את עצמו. אדם המשיך ללכת כשתוך כדי הוא שם לב שההליכה שלו נהיית יותר ויותר מהירה עד שהוא נרגע ומתחיל ללכת לאט יותר. ההרגל המשונה הזה היה קורה כמעט כל בוקר, אדם היה חושב על דברים כה רבים עד שהוא לא שם לב שעם המוח שעובד מהר גם הרגליים מתחילות לעבוד מהר יותר. זה היה גורם למצב שבמקום שאדם יהנה מהדרך במשך כרבע שעה הוא היה טרוד במחשבות והיה מגיע לבית הספר ב5 דקות ואין יותר גרוע מלהגיע מוקדם מדי לבית הספר. אדם המשיך ללכת רגוע יותר, ללא מחשבות, עד שהגיע לשער בית הספר.
“בוקר טוב אדם אני שמח לראות שהקדמת גם היום!”
“היי בוקר טוב סיימון איך אתה מרגיש?”
“שורדים יום יום אתה יודע איך זה.”
“תאמין לי שאני יודע…..טוב אני אכנס לכיתה שיהיה לך המשך יום נעים.”
סיימון היה השומר בבית הספר…..או שאולי שומר זאת מילה מחמירה יותר. סיימון היה בן אדם מבוגר שישב כל היום בתוך בוטקה קטן ומדי פעם היה מציץ כדי לראות מי נכנס. אם זה היה מישהו שהוא אוהב ומכיר, כמו אדם, סיימון היה מברך אותו בברכת בוקר טוב. אם זה לא היה מישהו מוכר, טוב בתור שומר סיימון היה צריך לבדוק אותו אבל לא היה לו כבר כוח לעשות זאת כי מה יש לבן אדם זר לעשות בכלל בתוך בית ספר? זה כנראה מה שסיימון היה אומר לעצמו בזמן שהוא היה שותה מבקבוק של שתייה חריפה שהיא מוחבא מתוך לכסא שלו. אדם אהב את סיימון, הוא היה מדבר ישר ולעניין ולא פוצח איתך בשיחה על הבוקר. הוא היה אומר לך בוקר טוב, שואל לשלומך והיית ממשיך בדרכך כרגיל ואת זה אדם מאוד אהב כי תמיד הוא היה מכור לשקט ולרוגע (בניגוד לבקרים שהיה עובר כל יום בביתו אחרי החלומות והשיחות עם הוריו). אדם המשיך לדרכו עד שנכנס לכותלי בית הספר. בית הספר שאדם למד בו היה מאוד ישן אך נראה שמור היטב, החצר שלו הייתה ענקית שבכניסה אליה ניתן להבחין בעצים הגדולים שעומדים סביבה. ליד כניסת בית הספר ישנה במה גדולה שנועדה לטקסים או אירועים מיוחדים שאדם לא כל כך אהב להגיע אליהם. החצר הקדמית אומנם לא הייתה גדולה אך החלק האחורי הפך את החצר כולה לענקית כששמה היו הרבה יותר עצים ושיחים ולפעמיים הייתה הרגשה בהפסקות שאתה מסתובב ביער. אם מגרש הכדורגל לא היה נמצא במרכז החצר באמת היית מרגיש אבוד בתוך יער העצים הגדול הזה של החצר. פנים הבית הספר היה עמוס בתמונות של תלמידים משנים קודמות וניתן היה לראות שבית הספר אהב לעשות העדפה לתלמידיו המצטיינים כשתמונות של מחזורים מוצלחים היו תלויות בקיר שנמצא ממש בכניסת בית הספר ואילו את המחזורים החלשים היו תולים בקירות הצדדיים. לבית ספר היו 3 קומות כשבקומה הראשונה נלמדו כיתות ז’-ח’ בקומה השנייה כיתות ט’-י’ ובקומה השלישית והאחרונה למדו הכיתות יא’-יב’. אדם אומנם היה בן 16 כשבגיל זה לרוב לומדים בכיתה יא’ אבל הוא היה צריך לעלות רק לקומה השנייה לכיתה י’ מכיוון שהוא נשאר שנה בגן מה שיצר מצב שהוא למד עם תלמידים שהיו שנה מתחתיו. אביו של אדם תמיד אהב להתלוצץ על זה והיה אומר שהוא נשאר שנה בגלל ש”נכשל בלגו”. את אמא שלו זה הצחיק וגם אדם צחק בפעם הראשונה כשהוא שמע את ההמצאה הזאת של אביו אבל הוא לא הרגיש נעים מהמצב שבו הוא צריך ללמוד עם תלמידים קטנים ממנו. נכון זה רק הבדל של שנה אבל עדיין…..זה היה הבדל קטן ומרגיז לעיתים קרובות. הסיבה האמיתית כמובן שבגללה אדם נשאר בגן הייתה בגלל שהוא לא היה מוכן עדיין לבית הספר ולטענת הגננת הוא המשיך להתנהג כמו ילד שמתאים לגן חובה ולא לכיתה א’. היא חשבה שיהיה לו קשה להסתגל אבל אדם הרגיש שהיא טעתה, הוא הרגיש שדווקא ההסתגלות באה לו בקלות. אולי מבחינת הלימודים אדם באמת לא מוצלח כל כך אבל מבחינה חברתית לאדם יש כמה חברים טובים למרות שהוא שקט בדרך כלל. אדם היה מגיע לבית ספר לרוב קצת מוקדם בגלל שהיה הולך מהר (זכר למחשבות הטורדניות שלו שגרמו לו להאיץ את הליכתו) אז במקום להכנס לכיתה הוא היה נעמד בכניסה לבית הספר ומסתכל על אחת מתמונות המחזור המוצלחות שהיו תלויות בקיר הקדמי והראשון של הבית ספר. בתמונה הזאת הייתה נמצאת אמו של אדם שהייתה אחת התלמידות המצטיינות של בית הספר כשממוצע הציונים שלה עמד על 95. בקיר שליד, ממש קרוב ל”קיר הזוהר” כמו שאדם אהב לכנות אותו, הייתה תלויה תמונה קצת עקומה של מחזור אחד שסיים בית ספר ממש אחרי המחזור המוצלח של אמו. המחזור תלמידים הזה היה כמובן הרבה פחות מוצלח אבל שמה נמצא ג’ון, אביו של אדם שממוצע הציונים שלו עמד על…..טוב הוא אף פעם לא אהב לדבר על זה כל כך. אדם היה עומד במשך דקות ארוכות בין שתי התמונות כשגיחוך קל היה עולה מגרונו כאשר היה חושב על האירוניה הזאת של התמונות של הוריו שהיו כל כך קרובות אחת לשניה אבל גם כל כך רחוקות. אדם המשיך להסתכל על התמונות עד שתלמידים נוספים היו באים והוא החליט ללכת כדי שלא יחשבו עליו בתור ילד מוזר שכל היום מסתכל על תמונות ישנות. אדם החל לעלות במדרגות לכיוון הכיתה שלו כשבדרך חשב שזה הולך להיות יום משעמם ביותר עם המקצועות המשעממים ביותר והמורות המשעממות ביותר. מתחילים עם שעתיים היסטוריה, עוברים לשעה לשון, לאחר מכן שעתיים מתמטיקה ולקינוח שעה תנ”ך כשלכל מקצוע יש מורה יותר משעממת מהשנייה. למה לא לחלק את המקצועות האלה בכמה ימים? אדם היה תוהה על כך בכל יום שלישי כשחשב על היום העמוס והמעייף שמחכה לו. הם לא חושבים שאולי התלמידים צריכים מקצועות קצת יותר מעניינים? למה לא לעשות מקצוע גיימינג? ללמד את התלמידים איך לשחק במשחקי קונסלות למיניהן, הרי הוא קרא בכמה מחקרים שדווקא משחקי וידאו משפרים את יכולת הקורדינציה ומחזקים את הזיכרון. למה לא לעשות מקצוע סייבר? שילמדו את התלמידים קצת על תוכנות ברשת ועל לחימת סייבר כנגד אנשים שינסו לפרוץ לפרטיים האישיים שלנו דרך האינטרנט. אדם גם חשב על מקצוע אחר לגמרי כמו “תשלומים וחשבונות”- מקצוע שבאמת יכול לעזור לנו בחיים, בניגוד לתנ”ך או היסטוריה שאלה דברים שקרו בעבר וכבר לא מעניינים כל כך כיום, המקצוע שאדם המציא באמת יכול לעזור לתלמידים בחיים. אף אחד לא יודע איך למלא צ’קים כמו שצריך או מה לשלם בשביל להתקיים עד שההורים מסבירים לך את זה כמו שצריך אז למה שהבית ספר לא יתחיל ללמד את זה? במקום שיעורים לא רלוונטים ולא מעניינים שיעשו שיעור שבאמת יכול לעזור לנו בחיים ויסביר לנו יותר טוב מה לעשות ברגע שנסיים את בית הספר ונצטרך להתחיל את החיים האמיתיים שלנו. אדם המשיך ללכת ולחשוב על עוד מקצועות מעניינים עד שהוא שם לב שהוא עבר את כיתתו וכמעט הגיע לסוף המסדרון.
“היי אדם אתה שוב חולם בהקיץ? לא נמאס לך לחזור אחורה בכל פעם שאתה מגיע לכאן?”
אדם הסתכל לעבר ריק שהסתכל על אדם וחייך בזמן ששתיים מחבריו עומדים לידו. ריק היה ילד מעצבן שאהב להציק לאדם, הוא קלט את אדם מהרגע הראשון כשראה שהוא לא תמיד “נמצא בעניינים”. לריק היה שיער פרוע ובכללי היו לו מראה של אחד שאוהב להכנס לצרות ולריב עם אחרים אך למרות זאת הוא גם אהב להצחיק עם הבדיחות המעצבנות שאדם לא כל כך אהב ובגלל זה היו לו גם הרבה חברים.
“ריק המציק, עוד פעם אתה חושב שאתה מצחיק? זה מה שההורים שלך מלמדים אותך כל היום? אז כדאי שתדע שאתה מצחיק רק בחלום.”
אדם נראה מרוצה משיר החרוזים הקצר שיא לו בזמן שריק המשיך להסתכל מחויך על אדם במשך כמה רגעים ואז התחיל להתקרב אליו במהירות תוך כדי שהוא תופס את חולצתו ומדביק אותו אל הקיר. ריק אומנם היה בן 15, קטן מאדם בשנה כמו רוב הכיתה, אבל היה יותר גבוה ממנו בכמה סנטימטרים. הוא ניצל את גובהו בשביל לאיים על ילדים שלא אהב ומביניהם גם אדם.
“אתה חושב שאתה גאון עם החרוזים המחורבנים האלה שלך?! אתה רוצה להגיע היום הביתה או לבית חולים?!”
ריק המשיך לאחוז באדם שנראה חסר ישע עד שבראן הגיע והפריד בין השתיים. בראן היה אחד מחבריו הטובים של אדם, הוא למד בכיתה יא’ והיה קצת יותר גבוה מריק שלא רצה כל כך להסתבך איתו.
“ריק אתה צריך להרג…..”
“להירגע?! אם שמעת מה הוא אמר לפני רגע אתה היית מבין למה אני לא שזה צריך להרגע כאן!”
“אני משער לעצמי שאני יודע מה אדם אמר ואני מבקש ממך לסלוח לו, הוא לפעמיים פזיז ולא חושב לפני שהוא מדבר.”
ריק הסתכל בעצבנות על אדם ונכנס לכיתה יחד עם שתי חבריו.
“אדם למה אתה מזכיר לו את זה? אתה יודע שיש לו פיוז קצר ברגע שמדברים על דברים שרגישים אליו.”
“אני יודע פשוט…..הוא כל כך מעצבן עד שאני רק חושב איך להחזיר לו לפעמיים וכמו שאמרת אני לא חושב לפני שאני מדבר.”
בראן המשיך לדבר בצד עם אדם למשך כמה רגעים ולאחר מכן השתיים פנו כל אחד לכיתתו. אדם התיישב בשולחן הקדמי ביותר כשהוא זורק מבט לעבר ריק שמשיב לו מבט עצבני. אדם ממהר להחזיר את מבטו קדימה לעבר הלוח כשדקה לאחר מכן המורה להיסטוריה מגיעה ומתחילה את השעתיים המשעממות של היום הזה. בדרך כלל אדם לא נוהג להקשיב יותר מדי בשיעורים אך נראה הפעם שהוא דווקא מנסה בכל כוחו להיות קשוב ומרוכז למה שהמורה מסבירה. הוא הסתכל על הלוח במשך כל השיעור ולא העיז להפנות את מבטו הצידה כי הוא ידע שכנראה ריק ממשיך להסתכל עליו במבט חודרני ומאיים כמו שרק הוא יודע אך ליצור אותו. הוא ידע שריק לא אהב את מה שאדם אמר כי הוא פגע בנקודה רגישה שלרוב לא נהוג לפגוע בה, במיוחד אם זה נקודה רגישה אצל ריק. אדם חשש לגלות כיצד ריק מביט בו…..אולי הוא מביט בו בפרצוף זועם ועצבני? אולי אם אדם יסתכל עליו ריק יאיים עליו עוד יותר? אולי הדבר היחיד שריק חושב עליו זה איך לרסק את העצמות של אדם? מה עליו לעשות? הזמן מתקתק והשיעור עומד להסתיים כל רגע ואז המורה תצא, ההפסקה תתחיל וריק יוכל לעשות מה שהוא רוצה לאדם. אדם היה סקרן ופחדן כאחד באותו רגע, הוא היה מת לדעת עכשיו מה ריק חושב עליו. אדם ניסה להקשיב יותר במהלך השיעור אבל המחשבות גברו על הריכוז של אדם, כמו שקורה לרוב. כל המחשבות והשאלות האלה שעוברות בראש של אדם לפעמיים זה בלתי נסבל אבל הוא הרגיש שהוא צריך את זה, הוא הרגיש שהוא פשוט מכור לדאגה היומיומית הזאת ואי אפשר להסתדר בלעדיה. אדם החליט לעשות מעשה נועז והעיף מבט חטוף ומהיר לעבר ריק. מה זה היה? אדם אומנם הביט רק לרגע קט על ריק אך הוא יכל להשבע שריק נראה למעשה דיי משועשע. האם זה היה הדמיון של אדם? אולי הוא ראה מה שהוא רצה לראות? אדם רצה לברר אחת ולתמיד את הסוגייה הזו והחליט להסתכל יותר טוב על ריק. הוא לא האמין למה שהוא רואה- ריק שעד לפני זמן מה כמעט וקרע את אדם לגזרים פשוט יושב וצוחק עם חבריו בסוף הכיתה. ריק הבחין באדם שהסתכל עליו והחזיר לו במבט מצחיק שאפילו העלה חיוך קטן אצל אדם שסובב את מבטו לעבר המורה כשאנחת רווחה קטנה יצאה מפיו. הצלצול הגיע וכולם מהרו לצאת להפסקה כשהפעם אדם החליט להישאר בכיתה. הוא לא הבין למה הוא קופץ למסקנות מהר מדי, הוא לא הבין למה הוא תמיד הרגיש מוטרד כשכל הזמן יש לו מחשבות ושאלות בראש שלא מסרבות לעזוב אותו. מה זה היה הקטע הזה עכשיו עם ריק? למה הוא היה צריך לחשוב עליו במשך כל השיעור? ממה הוא כל כך דאג? הרי בסופו של דבר ריק הוא סתם ילד שאוהב להציק ולצחוק קצת על אחרים אבל הוא אף פעם לא מרים יד על אחרים…..אלא אם כן אתה עושה משהו שאסור לעשות, כמו שאדם עשה. אבל עדיין למרות זאת ריק יחסית הבליג על כך ושכח לגמרי מאדם כי מיד אחרי הצלצול הוא יצא עם חבריו מהכיתה כנראה כדי להציק לילדים אחרים מהשכבה. למה אדם צריך להיות מוטרד כל הזמן? זאת שאלה שהוא שואל כבר הרבה זמן אך נראה שהתשובה ממשיכה לחמוק ממנו. אדם המשיך לחשוב על כך ואולי על העובדה שזה יכול להיות קשור גם לחלום המוזר שהוא חולם כל לילה. אם היה משהו שהטריד אותו בחלום זה לאו דווקא היה היצור המוזר שהוא נלחם בו אלא היד שהושטה לעזרה כשהוא נפל על גבו, יד שהוא לא יודע למי היא שייכת. אדם המשיך לחשוב על כך עד שלפתע…..הוא הרגיש שמישהו נוגע בכתפו. אדם קפץ בבהלה אחורה כשבראן הסתכל עליו בצורה חשדנית.
“היי תירגע קצת חבר, מה קורה לך היום? אתה נראה קצת מוטרד.”
“אתה לא מבין עד כמה בראן וממש הבהלת אותי עכשיו רק שתדע.”
“מצטער אחי לא חשבתי שזה יהיה כל כך קל להבהיל אותך. בכל מקרה נראה לי שכדאי לך לשאוף קצת אוויר בחוץ, בוא נצא לטייל בחצר יש לנו עוד רבע שעה עד שההפסקה תגמר.”
אדם התלבט כמה רגעים אך לבסוף הסכים להצעתו של בראן ויצא איתו מהכיתה. הם החלו ללכת בחצר הענקית של בית הספר ככה שהם יכלו לעשות אפילו רק חצי סיבוב וההפסקה כבר תגמר. אדם המשיך ללכת ונראה שקט כהרגלו בניגוד לבראן שפגש כמה חברים טובים בדרך ועצר להחליף איתם מילה או שתיים ולאחר מכן המשיך בטיול עם אדם.
“אדם לפעמיים נראה לך שיש דברים שאנחנו לא יודעים על העולם הזה?”
אדם עצר לרגע ונראה קצת בהלם.
“מה….למה אתה בדיוק מתכוון בראן? יש הרבה דברים שאנחנו כרגע לא יודעים על העולם בגלל זה יש חוקרים ומדענים ש….”
“אני לא מדבר על זה, אני מדבר על משהו מעבר למדע, מעבר לגבולות האדם. לא נראה לך שלפעמיים יש משהו שאנחנו לא יודעים עליו? אולי יש איזשהו סוד מסתורי שאנחנו לא יודעים על קיומו?”
אדם נראה קצת תוהה לגבי מה שבראן אמר עכשיו. מאיפה לעזאזל הוא חושב על זה? למרות שאדם כן הרגיש שיש משהו כזה.
“האמת יכול להיות שיש משהו במה שאתה אומר.”
“ידעתי שאני לא היחידי שחושב ככה! אני יודע למה אתה נראה מהורהר בזמן האחרון כי אתה בדיוק כמוני אדם! אתה יודע שקיים משהו מעבר לגבולות בני האדם ואולי גם מעבר לדמיונות שלנו. יש הרגשה כזאת לפעמיים באוויר שאתה מתלבט מה המטרה שלך בחיים, בשביל מה הגעת לכאן? יש מין הרגשה שיש משהו בעולם ששייך לך ואתה רק רוצה להגיע אליו, לחוש אותו, לדעת אותו אבל אתה לא יודע איפה הדבר הזה נמצא או מה זה בכלל.”
אדם לא האמין למה שהוא שמע, בראן פשוט הוציא לו את המילים מהפה. תמיד הוא הרגיש שיש משהו לא קשורה בעולם זה ובגלל זה הוא מוטרד כל הזמן ואולי גם בגלל זה הוא חולם חלומות משונים.
“בראן אתה לא מבין עד כמה אני מסכים איתך! יש בעולם הזה סוד מסוים שכנראה מחכה לנו.”
“ואנחנו הולכים למצוא אותו אדם!”
בראן ואדם נראו מחויכים מאוד עד שצלצול בית הספר החזיר אותם בחזרה למציאות מאיי הפנטזיה שלהם. הם עזבו בצד את הדמיונות שלהם והלכו כל אחד לכיתתו, מחכים רק שהיום הזה ייגמר בשביל לחפש את הסוד של העולם. אבל איפה להתחיל לחפש? את זה אדם כנראה יצטרך לגלות אחרי שיום הלימודים יסתיים. אדם חזר לכיתה והתיישב כהרגלו בשולחן בראש הכיתה כשהוא נראה כעת הרבה יותר נלהב ממה שהוא נראה במשך רוב יום. אם היום הזה התחיל משעמם, המשיך צולע ונראה שהולך להיגמר בדיכאון אז כרגע חל מהפך עצום ביום הזה או שאולי אפילו בחייו של אדם. כן אולי זה באמת נשמע קצת מוגזם והזוי אבל אדם באמת חשבת שיש משהו בדבריו של בראן, תמיד הייתה לו הרגשה כמו שבראן אמר שיש לו איזושהי מטרה בחיים. תמיד הוא הרגיש שונה, תמיד היו לו מחשבות אחרות משל שאר האנשים. אם למשל היית חושב בדרך הישרה אדם תמיד היה חושב בדרך עקיפה, תמיד הוא חשב על דברים בצורה שונה, תמיד הייתה לו הרגשה שיש בעולם הזה יותר רב הנסתר על הגלוי. השיעור כבר התחיל והמורה החלה ללמד אך נראה שאדם שוב גלש לחלומות שלו ושכח כעת את המציאות שהוא חיי בה אבל למרות זאת היה לו גם חשש…..מה אם שוב פעם הוא חושב יותר מדי? מה אם בראן אמר דברים מופרכים מדי? לכל בנאדם נורמאלי זה היה נראה שבראן מדבר כמו משוגע, סביר להניח שאם בראן היה מספר על מה שהוא חושב למישהו אחר כנראה הוא היה מציע לו ללכת דחוף לפסיכולוג. המזל של בראן שאדם הוא לא בדיוק בן אדם נורמטיבי מהשורה הראשונה וגם הוא חשב בדיוק כמו בראן. הבעיה הייתה שגם אם זה היה נכון מה עליהם לעשות בכלל? איפה מוצאים את ה”סוד” של העולם? סביר להניח שהם יצטרכו לעבוד קשה בשביל זה. לדעתו של אדם כנראה שהסוד הזה נמצא בסיפורים המוכרים לכולם כמו סיפורי אגדות למיניהם בכל מיני תרבויות או שאולי בכלל בתנ”ך. כן בתנ”ך יש הרבה דברים נסתרים שרבנים רבים מפענחים אותם (בתנ”ך נאמר שיש בנות ים, ענקים ואפילו אנשים בעלי כוחות על טבעיים אז זה לא יהיה מפתיע אם בראן ואדם ימצאו את מה שהם מחפשים דווקא בספרי התנ”ך). למרות שזה נשמע הגיוני לאדם עדיין יש את הדילמה של איך להגיע בכלל לסוד הזה? גם אם ימצאו אותו בין דפי ההיסטוריה איך בכלל יגיעו לאותו המקום? כן הם יצטרכו לעבוד קשה אבל לאדם זה נראה שווה את כל הטרחה. אם הוא ימצא את הסיבה למה הוא תמיד טרוד, למה הוא תמיד חושב יותר מדי ולמה יש לו חלומות משונים אז זה שווה את כל העבודה הקשה הזו. אדם המשיך לשקוע במחשבות שלו כשלפתע הוא שם לב שהוא צייר משהו על דף המחברת. מה לעז…..איך זה קרה? שוב פעם ציור יפה שהגיע משום מקום. כן זה היה עוד אחד מהדברים ההזויים שקרו לאדם, לעיתים רחוקות בלי לשים לב הוא היה מצייר דברים שנראים ממש כמו יצירת אומנות כשהוא בכלל לא למד מעולם לצייר. פעם אחרונה שזה קרה לו זה היה בגיל 9, אז הוא צייר יער גדול עם הרבה עצים וחיות כשהשמש יוקדת עליו עם קרניה הגדולות. הוא התלהב מאוד מהציור הזה והראה זאת להוריו שגם התלהבו ממש כמוהו אך לאחר שבוע הוא לא מצא את הציור יותר. כששאל את אמו לאן נעלם הציור היא אמרה ש”אבא בטעות זרק אותו לפח כשניקה את הבית אבל אני בטוחה שאתה תוכל לצייר לנו שוב ציורים כאלה יפים!” אבל זה לא קרה. אדם ניסה לצייר שוב את אותו ציור אבל כל פעם זה יצא יותר מכוער מהקודם ומה שיותר מוזר היה שאמא שלו בכלל לא שאלה אותו שוב על הציור, כאילו היא שכחה את זה לגמרי. עכשיו, אחרי 7 שנים מאותו מקרה זה קרה שוב, אדם צייר ציור מרהיב ביופיו. הפעם הוא לא השקיע ביער שלם אלא בעץ אחד בלבד אבל המראה שלו היה עוצר נשימה, העץ היה ענקי וענפיו היו עבים. הפירות שלו היו ענקיים ונראו קצת מוזרים עם כל מיני נקודות בפנים שנתנו להם מראה שונה מהרגיל. שורשיו של העץ היו עמוק בתוך האדמה ונקרת העץ הגיע כמעט עד לשמש בציור. אדם הסתכל בציור וניסה לפענח אותו עד ש….
“כן אדם תוכל להגיד לי מה התשובה?”
“אהההה 42 המורה”.
כל הכיתה התפוצצה מצחוק כשאדם הסתכל בחיוך מעט נבוך לעבר המורה שלא נראית משועשעת בכלל.
“אדם שיעור מתמטיקה מתחיל בעוד 10 דקות, אתה כרגע בשיעור לשון. תפסיק להתעסק בשטויות ותסתכל על הלוח כשאני מסבירה.”
אדם הנהן בראשו כשרקע עוד נשמעו כל מיני גיחוחים מהכיתה אבל נראה שלמרות זאת אדם לא הרגיש כל כך מושפל או נבוך כי הייתה לו הרגשה שבקרוב הוא יגלה משהו מעניין שישפוך קצת אור על חייו. לאחר כמה שעות יום הלימודים סוף סוף נגמר ואדם נראה נרגש מתמיד, הוא הכניס את המחברות שלו לתיק ויצא במהירות מהכיתה. הוא הלך לעבר הכיתה של בראן שמנגד נראה גם הוא נרגש וכשהם נפגשו בראן אחז בחוזקה בחולצות של אדם וחייך אליו חיוך גדול.
“אדם אנחנו הולכים לעשות היסטוריה! בקרוב מאוד נגלה את הסוד הגדול!”
“אני כבר מצפה לכך בכיליון עיניים! אבל מה עושים בראן מאיפה מתחילים?”
“אל תדאג כבר יש לי תוכנית, תלך הביתה ויותר מאוחר אני אתקשר אליך ואסביר לך מה אנחנו הולכים לעשות. אל תדאג כבר יש לי כיוון ואתה הולך להיות מאוד מופתע.”
אדם נראה בהלם. בראן חייך אליו והלך לדרכו כשאדם החזיר לו בחיוך מבולבל….איך בראן כבר הספיק לחשוב על משהו? טוב האמת בראן תמיד היה חד מחשבה אז אדם לא היה צריך להיות מופתע כל כך. אדם יצא מבית הספר והלך לכיוון ביתו כשבדרך הוא שמע קריאה.
“היי אדם אני דווקא חשבתי שצדקת היום בשיעור! 42 זאת אחלה תשובה!”
אדם הסתכל הצידה וראה את ריק צוחק עליו אבל נראה שהפעם אדם היה במצב רוח טוב בניגוד לפעם הקודמת שהשתיים נפגשו.
“צודק ריק 42 זאת באמת תשובה טובה, אני בטוח שגם אתה היית חושב עליה!”
אדם צעק בחזרה לריק והמשיך בדרכו כשנראה שריק קצת פחות שמח.
“אבל אתה אמור לכעוס! זה משעמם ככה….”
ריק הביט באכזבה על אדם שהמשיך לדרכו, הוא הלך בהתרגשות רבה אל ביתו כשהמחשבות שוב רצות לו בראשו אך הפעם אלה שמחשבות שאדם דווקא שמח לחשוב עליהן. הוא חשב על מה שהוא ובראן כנראה עומדים לגלות למרות שזה יכול להיות גם מרדף שווא. מצד אחד לפי מה שבראן אמר הוא באמת חשב על משהו, כבר יש לו תוכנית מוכנה אז כנראה שבראן באמת מצא משהו. מצד שני…..מה אם הוא טועה? מה אם זה רק נראה לו וסתם הם יצאו למסע לא מחויב למציאות? מה אם הם יגיעו למקומות מסוכנים ולא ימצאו כלום? זה פשוט יהיה חסר טעם.
לא! זה לא יכול לקרות! אדם הפעם היה בטוח במיליון אחוז שהם הולכים למצוא משהו. רגע מה אם בראן אולי בעצם כבר מצא משהו והוא רק רצה לראות איך אדם יגיב? אולי בראן כבר גילה את ה”סוד” של העולם והוא רצה לראות אם אדם באמת יאמין לו לפני שהוא יגלה לו את הסוד? כן בטוח זה חייב להיות המצב! בראן כבר יודע דבר או שתיים, אולי הוא אפילו יודע זאת ממזמן והוא רק חכה לרגע המתאים בו הוא ימצא מישהו שבאמת אפשר לבטוח בו. בראן ואדם חברים טובים כבר המון זמן אז בטח בראן כבר כל כך סומך על אדם שהוא אפילו מוכן לחלוק איתו את הסוד. אדם כל כך התרגש! המחשבות בראשו המשיכו להתרוצץ עד שהוא חושב שעוד שניה הוא הולך להתפוצץ! הרגליים של אדם זזו במהירות (כאמור, זה קורה לו כאשר הוא חושב יותר מדי) אך נראה שהפעם אדם דווקא נהנה מהמצב, ככה הוא יגיע יותר מהר הביתה כדי להתכונן לפגישה עם בראן. רגע אבל מה עם הוריו של אדם? איך הם יגיבו כאשר אדם יספר להם על מה שהוא ובראן מתכננים לעשות? הם בטח יחשבו שהוא השתגע לגמרי.
“אדם רציתי שתלך להיות פרופסור, איך זה קרה שאתה הולך להיות חוקר? מספיק עם השטויות עדיף שתלך ללמוד!”
“דיי כבר ג’ון אמרתי לך לא ללחוץ על הילד! למרות שהפעם אתה צודק, אדם אל תלך עם בראן אתה לא תדע להסתדר לבדך בחוץ ואם אתה רוצה לדעת דברים שלא ידעת על העולם תשאל אותי ואת אבא שלך.”
“לא אמה עדיף שישאל רק אותך אני יכול להסביר לו רק איך להרים פחי זבל כבדים.”
זה כנראה השיחה שתתקיים בין הוריו של אדם כאשר הוא יגיד להם מה שהוא ובראן מתכננים לעשות. סביר להניח שהוא יצטרך לעשות מעשה נועז ומסוכן כמו לברוח מהבית, הוריו ידאגו לו מאוד אך הוא יעדכן אותם וידאג להתקשר אליהם בכל יום כדי לבשר על שלומו. אדם המשיך לחשוב מה הוא יגידו להוריו כשיגיע הביתה עד שהוא לא שם לב שהוא כבר את הבית לפני כמה רגעים. אדם חזר כמה צעדים אחורה, לקח נשימה ארוכה ונכנס לביתו. אדם כבר חשב לעלות במהירות לחדרו ואולי לארגן תיק בכדי לצאת איתו מהבית אך אז עלתה לו מחשבה בראשו- אם הוא יעשה את הכל במהירות ופזיזות ההורים שלו ישימו לב שמשהו לא קשורה קורה כאן. בדרך כלל אדם מגיע קר רוח לביתו ולא רץ ישר לחדרו, הוא נוהג בדרך כלל לשבת עם הוריו (או לפעמיים רק עם ג’ון,אביו, כי לפעמיים אמא שלו נשארת שעות נוספות בעבודה) ולספר להם מה עבר עליו היום. אם הוא לא יעשה זאת ויילך במקום זאת לחדרו זה יראה מוזר וכשדברים מתחילים להראות מוזר אצל אדם ההורים מתחילים לשאול יותר מדי שאלות. לא, הוא צריך להראות כאילו לא קרה כלום ויותר מאוחר הוא יוכל לסדר את שאר הדברים. אדם עלה לאט במדרגות, כאילו שעבר עליו עוד יום משעמם רגיל. הוא זרק את התיק הצידה ונשכב על הספה ליד הכסא של אביו שקרא עיתון.
“נו איך עבר עליך היום? אתה בדרך להיות פרופסור?”
“היה רגיל, לא משהו מיוחד ובנתיים זה נראה שאני הולך לעבוד בעבודה שלך אם אני ימשיך לא לעשות את שיעורי הבית שלי.”
“אתה תוכל לעשות שיעורי בית רק אחרי שתאכל את האוכל שהכנתי!”
אמו של אדם קראה זאת מהמטבח כשאדם לשניה אחת היה מופתע.
“אמא את כבר בבית? חשבתי שיש לך היום עוד לקוחות בשעה מאוחרת.”
“לא הפעם סיימתי מוקדם בשביל לקנות מצרכים לקציצות שלי, בואו לאכול לפני שהאוכל יתקרר.”
אדם ואביו קמו והלכו לכיוון המטבח כשאמה כבר הספיקה להכין את שולחן האוכל מכל טוב. סלטים רבים, אורז טעים והקציצות המיוחדות שאמו של אדם אוהבת להכין כבר היו מונחים על השולחן. הבית היה מוצף בריח טוב שאדם אהב מאוד, זה תמיד נתן לו הרגשה נעימה וטובה כזאת. לרגע הייתה לו צביטה בלב כי אם הוא יבחר ללכת עם בראן הוא לא יריח את הריח הזה הרבה זמן, למעשה זה קצת העציב אותו אך את ההחלטה שלו הוא כבר החליט ולא ניתן לשנות את זה. אם אדם לא יילך עם בראן עכשיו הוא כנראה לא יילך איתו לעולם, בראן פשוט יעדיף ללכת לבד ואדם לא ייתן לו לעשות את זה. הוא התיישב בשולחן, ניסה לשים את המחשבות הטורדניות בצד והתחיל לאכול. טעם הקציצות היה פשוט גן עדן, האורז נתן תוספת משובחת לאוכל המופלא והסלטים היו פשוט מעדן. הייתה לאוכל משום מה הרגשה שהוא טעים יותר מתמיד, אולי זאת בגלל העובדה שאדם מנסה להנות מהאוכל הזה כי זאת אולי תהיה הסעודה הטעימה האחרונה שלו לזמן הקרוב.
“וואו אתה נראה לי ממש רעב….”
אמה הסתכלה על אדם בפנים מחייכות כשראתה אותו אוכל בקצב מטורף את האוכל. אדם ידע שבסופו של דבר הוא יעשה טעות ויפעל בפזיזות בדרך כזאתי או אחרת, בדרך כלל הוא הולך מהר עם המחשבות ועכשיו נראה שהוא גם אוכל מהר.
“מצטער פשוט אני באמת קצת רעב והאוכל שלך טעים יותר מאיי פעם אז בגלל השילוב הקטלני הזה אני בטעות אכלתי יותר מדי מהר.”
אמו של אדם חייכה אליו כאשר הוא התחיל לאכול יותר לאט. מוזר בדרך כלל אחרי מקרה כזה היא הייתה מתחילה לשאול אותו אם הכל בסדר אצלו אבל כנראה שהפעם אולי היא הבינה אותו. אמה שיחקה קצת עם שיערה כשראתה את אדם וג’ון אוכלים בתיאבון את האוכל, דבר שהיא הייתה נוהגת לעשות לפני שהחלה לאכול בעצמה. היא אהבה להסתכל על בנה ובעלה בהנאה כשהיו אוכלים את האוכל שלה אך אדם הרגיש שמשהו שונה הפעם…..היא הסתכלה יותר מדי זמן לפני שהתחילה לאכול בעצמה. יכול להיות שזה היה רק הדימיון שלו? כנראה הוא שוב חושב יותר מדי.
“אז מה אדם באמת היה לך יום כזה משעמם? אתה לא עשית עוד צעד היום בדרך להיות מדען?”
“אם ההיסטוריה של האימפריה העותמאנית היה עוזר לי להיות מדען אז הייתי עושה היום צעד גדול מאוד.”
אביו חייך אליו והמשיך לאכול…..זהו, משהו קורה כאן. אדם ידע זאת, כנראה איכשהו הוריו עלו עליו והם מחכים שהוא יגיד להם מה הוא מתכנן לעשות. אבא שלו אמר “מדען” במקום “פרופסור” ואמו לא התערבה? אדם זרק בדיחה ואביו לא הגיב לכך? האוכל יותר מדי טעים? אמא של אדם לא שואלת אותו יותר מדי שאלות? משהו כאן מסריח. מה הוא יעשה? מה הוא יגיד עכשיו להוריו? איך בכלל הם גילו את התוכנית שלו ושל בראן? רגע אולי אמא של בראן גילה זאת והתקשרה להורים של אדם? אין אפשרות אחרת. אדם כבר לא שם לב אבל הוא סיים לאכול כשגם הוריו סיימו והתחילו לפנות את הצלחות. הוא ניגש ופינה את הצלחת שלו אך לרגע היא כמעט החליקה מידו כשהוא תפס אותה במהירות לפני שפגעה ברצפה. אדם הרגיש לא טוב, פעימות הלב שלו גברו, זיעה קרה עלתה בפניו והנשימה שלו התחזקה. אולי הוא מתרגש יותר מדי מהמסע שהוא הולך לצאת אליו? לא זה משהו אחר, זה כנראה קשור להוריו…..הוא שם את הצלחת בכיור והלך מהר לחדרו ונעל אותו. בדרך כלל הוא לא עושה את זה אבל הפעם הוא ממש הרגיש פחד. ההורים שלו התנהגו ממש מוזר, אומנם אם מישהו אחר יסתכל עליהם כלפי חוץ הכל יראה לו כרגיל אבל אדם הרגיש בתוכו שמשהו פה לא רגיל לגמרי. הוא התהלך הלוך ושוב בחדרו והעלה כל מיני אופציות למה שקורה כאן ולבסוף הגיע למסקנה שיש כאן אופציה אחת נכונה- הוא לא האמין שהוא חשב זאת אבל……אלה לא ההורים שלו. נכון זה נשמע מסקנה פזיזה ולהוטה מדי אבל איכשהו אדם ידע שזה נכון, הוא הרגיש שזה נכון. סביר להניח שכל בנאדם אחר לא היה בכלל שם לב לשינויים הקטנים האלה, אם בכלל, אבל למזלו של אדם שהוא לא בדיוק בנאדם נורמטיבי מהשורה הראשונה. עכשיו השאלה הגדולה היא- מה עושים? להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה? לנסות לברוח בלי שהוריו המזויפים ישימו לב? לא משנה באיזו דרך הוא יבחר הוא יצטרך לבחור זאת עכשיו ולא לחשוב יותר מדי כמו שהוא בכל פעם. אדם שמע את “ההורים” שלו מדברים ביניהם, זה היה בלחש מקפיא. הוא ניסה כמה שיותר להשקיט את נשימתו כדי להקשיב לשיחה שלהם אבל הוא היה כל כך לחוץ עד שפעימות הלב המהירות הפריעו לו להקשיב לשיחה. זיעה קרה כיסתה את פניו, עיניו נפערו וידיו רעדו. הוא מעולם לא הרגיש כך, הוא יכל הרגיש את הפחד עובר בכל חלק בגופו והצמרמורת שעברה לו בעמוד השדרה הייתה בלתי נסבלת. הוא נצמד לדלת החדר והצמיד את אוזנו אליה והוא יכל לשמוע את זה…..את השקט. השקט אולי היה הדבר שהכי הלחיץ את אדם יותר מהכול. הוא הלך בצעדים שקטים לפינת החדר והתיישב שם, הוא הרגיש מחנק בגרונו ועיניו התחילו קצת לדמוע כשמחשבה חדשה עלתה בראשו- מה קרה להוריו האמיתיים? אולי הם……לא! אסור לו לחשוב כך! אבל הפחד הזה שהשתלט על גופו גרם לזרם של מחשבות שליליות שיכלו להוציא אותו מדעתו. הוא חיבק חזק את רגליו ודפק את ראשו בקיר מספר פעמים. הוא לא ידע מה לעשות, איך הוא הולך לצאת מהחדר? אולי הוא יקפוץ מהחלון? מול החדר של אדם היה עץ עם ענפים ארוכים אך דקים. הוא יכל לנסות לקפוץ עליהם אבל זה יכול להיות סיכון גדול מדי כי הענפים האלה לא חזקים מספיק כדי להחזיק את אדם. הוא התרומם לאט, פתח את חלון החדר והסתכל על העץ במבט חיוור, רעיון גרוע יותר מזה לא יכול להיות חשב לעצמו. אדם הסתכל על הדלת והתקדם אליה באיטיות רבה. הוא שם את ידיו על הדלת, הזיז את גופו לאחור והצמיד את הראש לדלת. הוא לקח כמה נשימות עמוקות, ניסה לרוקן את ראשו מכל המחשבות ואז הוא התחיל לפעול. הוא לחץ לאט לאט על ידית הדלת שנפתחה בחריקה קטנה, הוא התעצבן כל כך על הדלת החורקת שגרמה לדם שלו לרתוח. הרעיון שלו היה פשוט- קצת מהירות והרבה מאוד מזל. הבית לא היה כל כך גדול, ברגע שאתה פותח את דלת הבית רואים ישר את המטבח. בין המטבח לסלון יש קיר שמגיע עד לאמצע הבית שמסתיר במעט את המטבח מהסלון. ליד הקיר הזה יש מדרגות שמובילות בתחילה לחדרו של אדם ומעליו המדרגות ממשיכות לחדר השינה של הוריו. אם יהיה לו הרבה מזל אז הוריו המזויפים יעלו לחדר השינה מה שיתן לו יתרון גדול לרדת מהמדרגות ולברוח מהר מדלת הבית. אם יהיו לו קצת פחות מזל הוריו ישבו בסלון והוא יתגנב לאט לכיון הדלת בתקווה שהוריו לא ישימו לב אליו. אם אין לו בכלל מזל הוריו יהיו באותו הזמן במטבח והוא יצטרך להמציא תירוץ בשביל לצאת מהבית מבלי שהם יחשדו אך הוא יודע שאם אלה באמת לא הוריו אז כנראה שיהיה לו הרבה יותר קשה לצאת מהבית. הוא קיווה שתהיה לו טיפת מזל והוא יצליח לחמוק ומיד לאחר מכן הוא יצטרך להתחיל לחפש את הוריו האמיתיים. אדם לקח נשימה עמוקה והחל לרדת לאט במדרגות, הזמן שלקח לו לעבור ממדרגה למדרגה נראה לו כמו נצח. “כמה חבל שיש לנו יותר מדי מדרגות בבית” חשב אדם לעצמו למרות שמעולם לא חשב יותר מדי על המדרגות הללו. הוא המשיך לרדת במדרגות בקצות האצבעות בשביל שהוריו המזויפים לא ישמעו אותו מגיע למטבח. אדם הגיע לאמצע גרם המדרגות כששמה כבר ניתן להסתכל על כל המטבח במלואו ככה שאדם יוכל לדעת אם הוריו נמצאים שם או לא. הוא מתח את פלג הגוף העליון שלו בשביל להתבונן היטב במטבח ולאחר סריקה של כחצי דקה נראה שהשטח נקי. יופי! בנתיים המזל לצד שלו אדם, נראה שהוריו לא במטבח שזה כבר דבר שנותן לו את היתרון. אדם המשיך לרדת במדרגות עד שהגיע לרצפת המטבח כשמשמה אדם ידע שזה החלק הקריטי ביותר במבצע שלו. אדם נצמד לקיר שהפריד בין הסלון למטבח והמשיך ללכת לצדו עד שהגיע לקצה הקיר. מה עליו לעשות עכשיו? כדאי להעיף מבט לכיוון הסלון כדי לראות אם הוריו שמה? אבל אם יבחינו בו מה הוא יעשה לאחר מכן? הוא יצליח לברוח מהם בזמן? או שהם יתפסו אותו ואז…..לא! אדם הרגיש שאסור לו לקחת את הסיכון הזה. הוא העדיף לא להסתכל לסלון ופשוט להמשיך ישר לדלת היציאה בתקווה שהוריו לא יבחינו בו. אומנם גם זה סוג של סיכון כי הוא לא יודע מתי אחד מהוריו יכול לצוץ פתאום במטבח אבל לא הייתה לאדם ברירה אחרת. הוא המשיך ללכת באיטיות רבה לעבר הדלת כשבדרך הוא נזהר מאוד לא לגעת באחת מהכסאות של שולחן האוכל. אדם התקרב אל הדלת והיה מרחק של כ5 צעדים ממנה כשלפתע הוא שמע את המקרר נפתח! הוא הסתכל בתדהמה לאחור וראה את אמו פותחת את המקרר ומוציאה ממנו 2 תפוחים. אדם קפא במקומו, זהו זה הכל נגמר הוא נתפס. אמו הסתכלה עליו בפרצוף מוזר כשאדם מנגד פשוט לא יכל להוציא מילה מפיו, הפחד שיתק אותו לגמרי.
“מה איתך אדם אתה יוצא או מה? בראן התקשר ואמר שקבעתם להפגש היום. היית יכול להגיד לי לפחות שאתה נפגש עם חבר כדי שאני ידע לאן אתה נעלם להמשך היום.”
אדם היה בהלם. מה זה היה? למה היא לא תקפה אותו או משהו כזה? מה הקטע שלה? יכול להיות שהוא טעה בכלל וסתם הוא נהיה חשדן מדי?
“צודקת אמא מצטער…..שכחתי להגיד לך. אני הולך אליו עכשיו אני יחזור יותר מאוחר.”
אמו הנהנה בראשה וחזר לסלון עם 2 התפוחים. טוב האמת זה דיי מתאים לאמא שלו, תמיד כשהוא מספר לה שהוא יוצא מהבית היא מהנהנת בראשה כאילו אומרת “אתה כבר ילד גדול שיכול ללכת איפה שהוא רוצה”. אדם שחרר אנחת רווחה ענקית, מאיפה הגיעו כול הרעיונות המוזרים האלה? הורים מזויפים? הוא מתחיל להתפרע יותר מדי עם הדמיון שלו בזמן האחרון וכולו תקווה שלקראת המסע עם בראן הראש שלו כבר יסתדר. אדם בא לצאת מהבית אך הוא נזכר שכמעט שכח את התיק שהכין לקראת המסע מרוב הבלגן הטיפשי שהיה לו עכשיו. הוא הסתובב בשביל לעלו……טאק! יד משום מקום הגיע ואחזה בגרונו של אדם! אדם התחיל להיחנק והסתכל כלא מאמין על אביו שתפס אותו! אבא שלו הסתכל עליו בפרצוף רציני ואז בבת אחת הניף את אדם באוויר ביד אחת. פניו של אביו השתנו במהירות לחיוך גדול ומרושע! אדם לא האמין למה שקורה עכשיו…..מה זה צריך להיות? למה זה קורה? למה אבא שלו עושה לו את זה?!
“אמא……תעזרי…..לי……”
אדם קרא לאמו בקושי רב כשהוא מרגיש לאט לאט שהאוויר נגמר לו. אמא שלו הגיעה במהירות והסתכל על אביו של אדם בהלם מוחלט.
“ג’ון מה אתה עושה?! תחנוק אותו יותר חזק!”
אמה התחילה לצחוק כשגם ג’ון הצטרף אליה. זה לא יכול להיות……זה סיוט? יכול להיות שזה עוד אחד מהסיוטים של אדם? אבא שלו החל לחנוק אותו חזק יותר ואדם הרגיש לאט לאט שהאוויר יוצא לגמרי מהריאות שלו. פניו מתחילות להחליף צבעים והוא יכל להרגיש את המוות קרוב מתמיד. לפחות הוא יידע לפני המוות שכל הדמיונות שלו הם לא פרועים לגמרי והוריו אכן היו מזויפים ואולי בהמשך החיים הוא יגלה דברים נוספים אך לרעתו הוא ידע שחייו מגיעים לקיצם. אדם החל לאבד את ההכרה בעודו באוויר כשאביו ממש לחנוק את גרונו. ראשו של אדם החל להשמט לאחור לאיטו, עיניו התגלגלו ועיניו נעצמו. אדם הרגיש את גופו תלוי בין שמיים וארץ כשבקרוב הוא יידע שהוא לא ירגיש את גופו יותר או שום דבר אחר. אדם כבר התחיל להשלים עם העובדה שהוא הולך למות עד שלפתע מחשבה אחרונה עברה בראשו…….מה קרה להוריו האמיתיים?! אדם הרגיש כוח בלתי רגיל בעת המחשבה הזאת כשהוא פקח את עיניו בבת אחת, תפס את שער ראשו של אביו והחל להשתולל. הוא ניסה לצאת מהאחיזה בכל כוחו עד שהרגיש שדמו רתח כמו הר געש, הוא הרגיש עצבני על כך שהוא נראה כל כך חסר עונים בזמן שהוריו כנראה בסכנה. הוא ניסה לבעוט בפרצופו של אביו המזויף אך ללא הצלחה עד שלפתע הוא הרגיש פרץ כוח בגופו, הוא לקח תנופה בעודו באוויר ושלח רגל ארוכה ביותר הישר לסנטר של ג’ון המזויף! הוא עף אחורה לכיוון אמה המזויפת ואדם נפל על הרצפה כשהוא משתעל ומנסה להסדיר את הנשימה שלו. הצוואר שלו היה אדום ואדם הרגיש כאב רב במקום אך הוא ידע שאין לו זמן לחשוב על זה יותר מדי. הוא הרגיש פתאום שפרץ הכוח הזה שהיה לו מקודם נהלם וכעת הוא ניצב מול הוריו המזויפים ללא שום כוחות. אמו המזויפת הסתכלה עליו בעיניים פעורות וחרקה שיניים, דבר שכמובן אמו האמיתית בחיים לא עשתה. אדם הרגיש לרגע שוב את הפחד משתק אותו אך הוא ידע שאם לא יפעל במהירות כנראה לא יהיו לו שוב פעם מזל כמו מקודם. הוא נע במהירות אל השולחן והפך אותו לכיוון אמו שהעיפה את השולחן אחורה וכשהסתכלה קדימה ראתה שאדם כבר לא נמצא שם ואת דלת הבית פתוחה. אדם הספיק לברוח בזמן שאמו הייתה עסוקה עם השולחן והוא החל לרוץ במהירות ברחובות העיר. הוא רץ עם מבט מבועת על פניו כשהוא לא מאמין לסיטואציה שהוא נקלע אליה עכשיו, הוא בורח מההורים שלו שרוצים להרוג אותו? איך הוא הגיע למצב הזה? זה היה צריך להיות יום מושלם כשהוא קבע להפגש עם בראן אבל איכשהו הכל נהפך לסיוט אחד גדול. המחשבות הציפו את אדם אבל הוא ידע שהוא חייב לשים אותם בצד וכרגע הדבר היחיד שהוא צריך לחשוב עליו זה איך להשאר בחיים. הוא המשיך לרוץ ולרגע הסתכל לאחור בתקווה שהוא לא יראה אף אחד שרודף אחריו אך לצערו הוריו המזויפים המשיכו לרדוף אחריו והם היו נראים אחוזי טירוף. הוא היה מוכן להשבע שזה נראה שהם רק מגבירים את קצב הריצה בכל רגע עד שהם מגיעים למצב שהם עברו את המהירות האנושית…..ולצערו זה מה שאכן קרה! הוריו היו רחוקים ממנו אך תוך כמה שניות הם הדביקו את הפער והם כעת רחוקים מאדם רק כמה צעדים ספורים. אם אדם לא יעשה משהו הוא היה בטוח שהוריו המזויפים יתפסו אותו אבל מה עליו לעשות? הוא עבר בין כמה אנשים במהלך הריצה אבל לא נראה שמישהו בכלל מתייחס לעצם העובדה ששני אנשים מבוגרים רודפים אחרי ילד בן 16. אולי אפשר להבין אותם כי אדם לא הספיק לבקש מאף אחד עזרה ועדיין זה נראה לו קצת מוזר…..הוא החליט שהוא יבקש עזרה מהבן אדם הבא שהוא יראה בדרך לא משנה מה יהיו התוצאות. אדם הסריח מרוב הזיעה שנטפה ממנו והוא הרגיש שהרגליים שלו הולכות להתמוטט בכל רגע בזמן שהוריו נראים כאילו הם עושים ריצת בוקר קלילה, חוץ מהעובדה שיש להם מבט מטורף על הפנים והם רוצים להרוג את אדם בכל מחיר ללא סיבה מספקת. הנשימות של אדם נהיו כבדות יותר ויותר והוא ממש יכל להרגיש את הנשימות של הוריו מבעד לעורף שלו כשהוא לא מאמין שהוא לא פוגש אף אחד ברחוב שיוכל לעזור לו. הבעיה הגדולה של אדם הייתה שהם חיו בשכונה שקטה וכרגע בזמן עבודה אין הרבה אנשים ברחוב ככה שאין לו יותר מדי ממי לבקש עזרה. אדם לרגע כבר חשב לוותר ואולי לנסות להתמודד עם אבא ואמא שלו אלא שאז כאילו שמישהו שמע את תפילותיו אדם רואה שוטר הולך ברחוב. אדם הרגיש לרגע שכוחותיו חוזרים והוא רץ לשוטר בכוח האחרון שנשאר לו בזמן שהוא מנופף בידיו לכל עבר. אדם היה בטוח שהשוטר יבין את הרמז הרי מי לא יבין את זה כשהוא יבחין באיזה ילד שמנופף בידיו באוויר בזמן ששתי הוריו רודפים אחריו? אדם התקרב אל השוטר כשהוא צועק בקושי רב “הם רודפים אחרי! הם רוצים להרוג אותי!” אדם הרגיש את הגרון שלו בוער כשאמר את המילים האלה. השוטר כנראה שמע את אדם כי הוא הוציא את הנשק שלו מהחג…..רגע, הוא הוציא את הנשק?! הוא הולך לירות בהוריו של אדם? טוב אלו היו הוריו המזויפים ועדיין הייתה לו הרגשה לא טובה כשהשוטר עמד לעשות זאת. הוא המשיך לרוץ כשהוא רואה את השוטר מכוון אל הוריו את הנשק שלו אך לפתע הוא שינה את כיוון הנשק הישר לאדם! אדם פער את עיניו בהלם גמור וקפץ אל הכביש רגע לפני שהשוטר ירה ולצערו של אדם בדיוק עברה מכונית בדרך שפגעה בו והעיפה אותו 5 מטרים אחורה. אדם פגע בעוצמה בכביש והחל להתגלגל כמה גילגולים לאחור עד שראשו פגע באבן שנמצאה במקום, הוא הרגיש סחרחורת והיה נראה לו שכל העולם מסתובב במהירות אדירה. הוא ניסה לפקוח את עיניו לאט אך הדם שנטף מראשו שטף לגמרי את פניו ולכן לא הצליח לראות דבר. הוא יכל לשמוע כל מיני צחקוקים מלגלגים באוויר כשהבין שהוריו המזויפים עדיין נמצאים במקום והם הצליחו סוף סוף לתפוס אותו. אדם לא הבין בדיוק מה קרה עכשיו, למה השוטר שהיה באזור כיוון עליו את הנשק שלו? יכול להיות שזה רק היה נראה לו ככה והוא בעצם בכלל כיוון את הנשק על הוריו המזויפים שרדפו אחריו? לא זה לא יכול להיות, אומנם אדם קבל מכה חזקה אך הוא זכר בבירור שהשוטר כיוון עליו את הנשק ואפילו ניסה לירות בו כדור. ככל ששמע את הצחקוקים המוזרים באוויר מתקרבים אליו ככה ליבו של אדם נמלא חרדה כשהוא החל לזחול לאחור. הוא לא הבין למה כל זה קורה לו, למה ההורים שלו עושים לו את זה? למה השוטר ניסה לירות בו? ומה לגבי האיש במכונית שדרס אותו, הוא לא ניסה לעזור לו? יכול להיות שהוא ברח מהבהלה של אותו הרגע? אדם לא הבין מה קרה אך הוא ניסה לזחול ולהמלט מהוריו ככול שיוכל. הוא זחל לאט כשהרגיש שכול גופו דואב, הדם מראשו המשיך לזרום על פניו כמו נחל והוא היה בטוח שאולי הוא סדק כמה צלעות. הוא החל לזחול עד שהרגיש שמשהו דורך על רגלו ואז צעקות הכאב בקעו מעצמם מגרונו. אדם צעק מכאבים כשהרגיש שמישהו דורך בחוזקה על רגלו מספר פעמים. העינוי הזה הרגיש לו כמו נצח ועצם העובדה שמי שמכאיב לו בעוצמה הם כנראה הוריו הופך את העינוי הזה למרושע ביותר. אחרי כמה דקות של כאבים עזים הוא הרגיש קצת נחת כשהדריכות הפסיקו אך לפתע משום מקום הוא הרגיש חבטה עצומה באמצע החזה. אדם צרח צרחות מקפיאות דם ועכשיו גם הדמעות החלו לזלוג כשלא ברור לו איך אף אחד לא עוזר לו. “דיי בבקשה דיי! מה עשיתי לכם?! אבא, אמא דיי בבקשה אני מתחנן! זה כואב תפסיקו!” אדם צעק בעוצמה בתחנונים אך נראה שזה רק שעשע את הוריו שהתחילו לצחוק וחייכו חיוך מבחיל כשהסתכלו אחד על השני ולאחר מכן על אדם, נראה שהם מתכננים לסיים את העניין. אדם הרגיש שכוחותיו אוזלים והוא מתחיל לאבד הכרה או שיכול להיות שסופו מתקרב ובעצם מה שהוא מרגיש זה את נשמתו עוזבת את גופו…..הוא התכונן לנורא מכל כשאבא שלו תפס אותו שב מגרונו והניף אותו באוויר. בניגוד לפעם הקודמת אדם הרגיש שעכשיו אין לו מאין לשאוב כוחות וכנראה שזה באמת הולך להיות הסוף. אביו קימץ את ידו לאגרוף, לקח תנופה ואז……”עצרו”. קול לא מוכר פקד על הוריו של אדם לעצור. השתיים הסתובבו לאחור כשראו שמה איש עם ברדס לבן שמכסה את כל גופו עומד מולם. אמו של אדם החלה להתקרב לעבר האיש בחשש קל כשג’ון המשיך לאחוז בגרונו של אדם שנראה כבר כאילו שאיבד את הכרתו. “עזבו את הנער מיד!” האיש הרים קצת את קולו אך נראה שזה לא הרתיע את הוריו המזויפים של אדם שהמשיכו בשלהם, אמה המשיכה להתקרב אל האיש עם הברדס וג’ון המשיך לאחוז באדם כשלפתע האיש עם הברדס נאנח קלות, השיט את ידו לפנים ואז מתוך ידו נוצר כוח בלתי נראה שגרם לרעש שנשמע כמו בום על קולי באוויר שהעיף את הוריו של אדם באוויר! השתיים נחתו הרחק מהמקום ונראה שגם אדם עף באוויר ורגע לפני שנחת ופגע באדמה האיש בעל הברדס תפס את אדם. הוא הסתכל על אדם לכמה שניות ואז הרכיב אותו על גבו, החל לרוץ קלות ותוך כדי הריצה נראה שהוא מגביר את הקצב עד שהגיע למהירות בלתי נתפסת ותוך כמה שניות השתיים נעלמו מהאופק!

מלחמת האלפא
דרג את הסיפור

תגובות (1)

אהבתי את הסיפור במבחינת עלילה.
כיוון מעולה,אני ממש סקרן לדעת מי האיש המסתורי שלקח את אדם
ואל תעשה פרקים כל כך ארוכים,זה מקשה על הקריאה והבנת הסיפור ,תנסה חלק את הסיפור לחלקים יותר קטנים.

15/04/2018 15:38
91 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך