liron100
פרק שני, הידד! אני חייבת להודות שאני קצת חוששת לפרק הבא, בגלל מה שכתבתי. כי זה לא נושא שאני אוהבת לכתוב וכו'...ואני כל הזמן בהתחבטות עצמית האם זה היה נחוץ ונכון לכתוב על זה. אבל מצד שני זה חשוב להתפתחות העלילה, קשרים ודברים נוספים בעתיד- אז נקווה שיהיה טוב ^^

נשמות עצמאיות | פרק 2- קלף החיים

liron100 09/07/2017 878 צפיות 5 תגובות
פרק שני, הידד! אני חייבת להודות שאני קצת חוששת לפרק הבא, בגלל מה שכתבתי. כי זה לא נושא שאני אוהבת לכתוב וכו'...ואני כל הזמן בהתחבטות עצמית האם זה היה נחוץ ונכון לכתוב על זה. אבל מצד שני זה חשוב להתפתחות העלילה, קשרים ודברים נוספים בעתיד- אז נקווה שיהיה טוב ^^

"אוקי, אם זו מתיחה או משהו בסגנון, אתה יכול להפסיק עכשיו." היא התרחקה מאלף השלד בדחיפה והופתעה לגלות שבחילתה והטעם המר בפיה כמעט ונעלמו לגמרי. "אין כזה דבר שלד חי, אין כזה דבר עולם המוות. איך אני חיה בעולם המוות? בעולם המוות כולם מתים. ואי אפשר לקרוא מחשבות! אז די עם המתיחה." היא המשיכה בקול תקף, בטוחה בעצמה שהכול הזיה אחת גדולה ושהיא פשוט השתגעה מעבר למה שחשבה שניתן להשתגע.
"הכל הגיוני, תני לי להסביר. כל מה שאמרת כרגע שקרה לך הוא נכון. כן, גם הקטע של קריאת המחשבות נכון, תהיי בטוחה בעצמך שאת לא משתגעת וששום דבר מזה לא הזיה." הפחיד אותה הקטע שלסתותיו לו נעו כאשר הוא דיבר, הוא פשוט הביט בה בעיניים שלא היו שם.
"גם אני לא מבין מאיפה נובע הקול שלי, אף אחד לא יודע." הוא המשיך להביט בה והיא הרגישה כאילו הוא יכול לראות מעבר למעטפת החיצונית שלה, היא הרגישה שהוא חודר לה לפרטיות רק ממבט אחד. טוב, אולי יש בזה משהו, הרי הוא קורא מחשבות לפי דבריו.
"אתה יכול פעם אחת לא לחדור לי לתוך הראש?" אריאל שאלה ושמרה על מרחק של לפחות מטר בינה לבין השלד קורא המחשבות שקרא לעצמו אלף. רגע…אלף כמו האות א'?
"יש עשרים ושניים שלדים בעולם המתים בתחומי ארץ ישראל, כל אחד קרוי על שם אות באלף- בית העברי. לכל ארץ יש את מספר השלדים שלה לפי מספר האותיות. למשל, אני מכיר שלד אחד מאנגליה, קוראים לו ג'י. לי קוראים אלף."
"פעם שנייה שאתה חוזר על השם שלך ובכלל הקשבת לגבי מה שאמרתי קודם?" השלד הזה החל לעלות לה על העצבים. לא רק שהוא חדר לה לתוך הראש וקרא את מחשבותיה, הוא גם חזר על דברים שכבר אמר ופירט דברים שלא היה ברצונה לשמוע עליהם.
"תני לי להדריך אותך בצעדייך הראשונים בעולם המוות. אני יכול להבטיח לך שאת תחזרי לחיים," הוא התקרב אליה מעט והיא- להפתעתו הרבה- לא נרתעה ממנו הפעם. קלף החיים גרם לה להקשיב לו. "את תחזרי לחיים, אבל קודם כל תצטרכי להקשיב". פניה שידרו אכזבה. היא רצתה לחיות, היא רצתה לצאת מעולם המוות שאליו נקלעה ולחזור לעולם שלה.
"תן לי סיבה אחת לבטוח בשלד. תן לי סיבה אחת לבטוח בהבטחה שלך."
"אני יכול להוציא אותך מהעולם הזה, אם תקשיבי אוכל להחזיר אותך מהר יותר."
"כבר אמרת את זה קודם. אני רוצה סיבה מוחשית ולא עוד הבטחה שתתעופף באוויר."
"את יותר קשה מכל נשמה אחרת שאותה הדרכתי," הוא נאנח, "אבל את מבטיחה שאחרי שהוכיח לך שאפשר להחזיר אותך לחיים, את תקשיבי למה שיש לי להגיד?" היא הנהנה. הוא בתגובה הושיט את ידו אל מצחיית כובעו הכחול וחשף את גולגולתו החלקה שהסתתרה מתחת לכובע. הוא הוציא עט כדורי בצבע שחור מתוך הכובע והפך אותו בידו. על האות הצהובה א' שנרקמה על הבד הכחול הוא עבר עם עטו והשאיר סימן שחור במרכז הקווים שיצרו את האות. הפסים השחורים שיצר הבהבו וכשזרק את הכובע לאוויר בצורה סיבובית, הכובע התפוגג לגרגירים כחולים וצהובים שנעו עם הרוח אל על עד שהתרחקו מידי בכדי שיהיה ניתן עוד לעקוב אחריהם.
"לפני שאת שואלת מה זה היה, תני לי להסביר לך. הכובע הזה עכשיו בדרכו אל מפעל כובעים בחיפה, שם הוא יווצר מחדש ובגללך אצטרך לעשות את דרכי לשם בכדי לאסוף אותו שוב." הוא העביר את העט בין אצבעות העצם הדקיקות שלו בקולות נקישה. "העט הזה, זה העט שלי. איתו אני כותב על דברים בעולם המתים את האות שמייצגת אותי ובכך אני מקשר אותם אליי. התפקיד שלי לאחר מכן, הוא לעשות חיפוש בעולם או רק בארץ לגלגול הבא של אותו הדבר, ואז אני מחזיר אותו לעולם החיים."
"אז ככה אתה-"
"כן. ככה אני יכול להחזיר אותך לעולם החיים." וכמו כל קורא מחשבות טיפוסי, הוא קטע את דבריה באמצע. "אני אכתוב את האות שלי עלייך רק בתנאי שתקשיבי לדברים שיש לי להגיד לך. אני רוצה שתדעי דבר או שניים על עולם המתים שאת הולכת לשהות בו זמן מה עד שאמצא לך את הגלגול המתאים בשבילך."
"וכמה זמן אני הולכת להיות בעולם המתים?" שאלה אריאל ושילבה את ידיה. קלף המיקוח החזק היה אצלו, חיים. אבל היא לא אהבה את העובדה שתצטרך לחכות בכדי לחיות, גם אם תקשיב לו.
"כמה זמן שיידרש ולפי הדרישות שיהיו לך לגלגול הבא. אני מזכיר לך שאם לא תקשיבי לי הסיכוי שתחזרי לחיים יהיה אפסי וסיכוייך להימחק מהיקום יגדלו. אם תצטרכי להישאר כאן, את תשתגעי משעמום או שיספיקו להרוג אותך ולמחוק את עצם קיומך."
"אפשר לעשות את זה?" היא שאלה בתמיהה, "אפשר להרוג נשמה שכבר מתה?"
"כמובן שאפשר! אם ברשותך כלי הנשק הנכון להרוג נשמה, הנשמה תמות בעולם המתים ומכיוון שאין עולם אחרי עולם המתים, הקיום של הנשמה ימחק. גם זיכרונות ותמונות מאותה הנשמה -גם בגלגוליה הקודמים- יימחקו." אלף המשיך לשחק בידו הנוקשה עם העט וכאילו דקלם את השורות האלה בצורה אוטומטית.
"את לא רוצה לדעת לכמה נשמות אני צריך לספר את אותם הדברים בדיוק, בכל יום." והנה הוא חזר לקטע של קריאת המחשבות. "היי, אני לא שולט בזה!" גם כאשר פניו אינם היו בשר ודם וארובות עיניו היו ריקות וחלולות, אריאל הצליחה להרגיש את המבוכה והאשמה שחש בהן באותו הרגע. אריאל הסיקה מכך שאולי הוא יכול לקרוא מחשבות, אבל לא תמיד הוא נהנה מזה. זה סיפק אותה באיזשהו מקום.
"למה בעצם אני לא יכולה לפגוש שלד אחר שיעביר אותי לעולם החיים?" היא לא ידעה אם אפשרות כזו בכלל קיימת אבל את התשובה 'לא' כבר יש לה…אז למה לא לנסות?
"אני מבין שאת מאד עקשנית." הוא הניד בראשו בייאוש, "אבל אני אאסור על שלדים אחרים ליצור איתך קשר ואם יהיה צורך אפתח במעקב אחרייך."
רעיון אחר החל לעלות במוחה: מה אם תגנוב את העט של אלף ותכתוב את האות שלו עליה? היא תהיה מקשורת אליו ויהיה עליו למצוא לה גלגול חדש בעולם החיים.
"אני מבין שאת נחושה בדעתך לברוח מפה כמה שיותר מהר בלי הסברים על העולם החדש שהרגע הגעת אליו. את צריכה להבין שאין לך דרך לברוח מזה. רק אם אני אכתוב את האות שלי עלייך אני אהיה מקושר אלייך." עכשיו היא גם לא יכלה לחשוב בחופשיות לידו, הוא פשוט ידע כל מה שעובר לה בראש. היא ניסתה לגשש ואולי למצוא עוד דרך בה תוכל לחזור לחיים בלי חפירות, אבל לא הצליחה למצוא אחת… בדיוק כמו שאלף טען. "אז שנתחיל בחפירות?" שאל בטון עוקצני וחיכה לתשובתה.
"אם חייבים." היא משכה בכתפיה.
"יופי, אז בואי נתחיל מההתחלה." הוא עבר אותה ופנה לעבר שדרת חנויות הרחוב, היא הסתובבה באי חשק והלכה אחריו- עדיין חוששת מלהתקרב יותר מידי.
"אז קרה משהו בעולם החיים שהרג אותך ואז הגעת ל"מעבר", שבשבילך היה האוטובוס." הוא החל להסביר.
"איך-"
"ראיתי את זה כשנגעתי בך כשרק נפגשנו, אני רואה את המעבר מעולם החיים לעולם המוות של כל נשמה חדשה שאני פוגש. את מצאת את עצמך באוטובוס, נכון?"
"כן. באוטובוס שנוצר משום מקום." היא ענתה.
"כל אדם יוצר לעצמו את "המעבר", במקרה שלך יצרת אוטובוס והחלטת לרדת בתחנה הזאת. את הרגשת בחילה נוראית, הקאת והרגשת חסרת אונים ומשמעות כשאף אדם לא שם לב אלייך כשירדת מהאוטובוס וגם קצת בסוף הנסיעה."
"איך אתה יודע שהייתה לי בחילה ושהרגשתי ככה?"
"כל נשמה מרגישה בדיוק אותו הדבר כשהיא עוברת לעולם המוות, אני כבר מכיר את זה." הוא משך את כתפיו באגביות, "בכל אופן, ברגע שנגעת בי הבחילה וההרגשה הרעה נעלמה, נכון? זה בגלל שאני הייתי כרטיס הכניסה שלך לעולם המוות. עד שלא נגעת במשהו בעולם המוות, שבמקרה הזה את יכולה לגעת רק בי, הגוף שלך נותר תלוי בין עולם החיים לעולם המוות. הגוף שלך היה לא יציב ולכן הרגשת כך. לגבי תחושת חוסר האונים והמשמעות כשאף אחד לא שם אלייך. עד שלא תביני את החוקים בעולם המוות, את עלולה עדיין להרגיש כך." זה היה נכון, היא עדיין הרגישה מוזר כשהלכה בין קבוצות האנשים שעוד נשארו בחוץ בשעה כזאת. כולם חלפו על פניה כאילו לא הייתה שם, וההרגשה להיות לבד ובודדה הייתה זרה לה עדיין. היא הרגישה חור ריק בליבה, היא הרגישה חלולה ולא קשורה לדבר. לפי מה שקראה בספרים ולפי מה ששמעה בסיפורים בדיוניים, נשמות יכולות לעבור דרך עצמים ולפעמים הן בלתי נראות. האם גם היא כזאת?
"כן. כפי שאת רואה עולם המוות שוכן בתוך עולם החיים. את יכולה לראות את החיים אבל הם לא יכולים לראות אותך. הם לא יודעים על קיומו של עולם המוות בתוכם. את יכולה גם לעבור דרך עצמים מלבד הקרקע או הרצפה. המון נשמות שאלו אותי את זה ולכן אסביר לך כבר עכשיו מדוע את אינך יכולה לעבור דרך הרצפה: הרצפה היא הבסיס של הכל, של העולמות, של בני האדם, של חפצים וכן, גם של נשמות. אין ביכולתן של נשמות לעבור דרך הבסיס של הכל, לכן זה הדבר היחידי שאינך יכולה לעבור דרכו."
זוג סטודנטים צעירים עבר לידם, הם צחקקו יחד ואז נשקו זה לזה בלחי. השאלה קפצה לפיה של אריאל עוד לפני שעברה במוחה.
"נשמות יכולות לעבור דרך בני אדם?"


תגובות (5)

ייאי פרק חדששש אהבתי, למרות שאני חייבת להודות שזה פשוט מסובך בטרוף. הייתי צריכה לעצור באמצע כמה פעמים לחשוב ולנסות להבין מה קרה. אני חושבת שבסופו של דבר זה היה דיי ברור מה קרה שם, אבל בכל זאת, יותר מדי מידע. בנושא אחר- אולי אלף לא גרוע כמו שחשבתי:)

09/07/2017 17:15

    אלף!! ^^
    ולגבי המידע, אני גם נורא חששתי מזה. יש לי בקבצי וורד דפים שלמים של מידע על העולם הזה וכל החוקים שלו ואני גם צריכה איכשהו להעביר הכל לכם, הקוראים. בפרק הזה זה היה נחוץ, כי זה גם חלק מהעלילה אבל בפרקים שאני עכשיו כותבת ( אני עוד מעט אתחיל את פרק 7) אני אכניס מידע במינון ולא הרבה בבת אחת. ( וכן, מודה- זה עולם מסובך ולא פשוט כמו שהוא נראה '~' )

    09/07/2017 21:14

מה שאת אומרת פה בעצם זה שכתבת עוד פרקים ולא נתת לי לקרוא אותם? לא מדברת איתך יותר.

14/07/2017 01:11

    המ…אני מניחה שכן ^^ פשוט אם לא היו לי עוד פרקים לא הייתי עומדת בקצב העלאות קבוע ואחיד. ואני מקווה לשמור על הקצב הזה.

    14/07/2017 17:21

אני לא מאמינה שפספסתי… שני פרקים. אני אשלים אותם מחר בוודאות U^U

16/07/2017 22:49
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך